שלום משאש: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "אהבה " ב־"אהבה ") |
ברכת הגאולה (שיחה | תרומות) |
||
| (43 גרסאות ביניים של 22 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:שלום משאש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב שלום משאש]] | [[קובץ:שלום משאש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב שלום משאש]] | ||
הרב '''שלום משאש''' היה | הרב '''שלום משאש''' ([[כ"ב בשבט]] [[ה'תרס"ט]], 13 בפברואר 1909, מקנס – [[י' בניסן]] [[ה'תשס"ג]], 12 באפריל 2003, [[ירושלים]]) היה רב מרוקאי, כיהן כרבה הראשי של קזבלנקה, הרב הראשי ל[[מרוקו]] במשך שש שנים ורבה הראשי הספרדי של ירושלים במשך 25 שנה. חיבר ספרים בהלכה ובאגדה ונחשב לפוסק מרכזי בישראל בדור האחרון. מגדולי המשמרים והמחזקים של מנהגי יהדות מרוקו. את ספרו הראשון, '''מזרח שמ"ש''', כתב בהיותו בן 17 בלבד. | ||
הרב משאש | מבין תלמידיו המפורסמים הם בנו, הרב דוד משאש, שהיה רבה הראשי של [[פריז]], הרב שלמה משה עמאר, רבה הספרדי של ירושלים והראשון לציון לשעבר ואחרים. הוא היה מצאצאי הרב רפאל בירדוגו. בן-דודו של אביו, הרב יוסף משאש, היה רבה הספרדי של חיפה, ודודו מצד אמו, הרב יהושע בירדוגו, היה הרב הראשי של מרוקו. לאורך חייו היה מקורב לחסן השני, מלך מרוקו, ועמד בקשרים טובים עמו. | ||
==תולדות חיים== | |||
הרב משאש נולד בכ"ב ב[[שבט]] בשנת [[תרס"ט]] לאביו הרב מימון משאש, בעיר מקנס במרוקו, שהייתה אחת ממרכזי התורה של מרוקו ונקרא על שם סבו שלום. הרב משאש החל ללמוד תורה מגיל צעיר, כשרבו המובהק היה הרב יצחק אסבאג. נחשב לפוסק כבר בגיל צעיר, וכך חלק מספרו מזרח שמ"ש נכתב בהיותו בגיל 17. לאחר נישואיו ניהל את מוסדות "תלמוד תורה" שבעיר מקנס. ולאחר שנרפא ממחלת הטיפוס, בשנת תש"ד, הקים את ישיבת "כתר תורה" במקנס. | |||
בגיל 39 מונה הרב משאש לדיין בקזבלנקה, לאחר שעמד בבחינה בהצלחה; 13 שנה אחר כך, בגיל 52 נבחר לכהן כרב ראשי וראש אבות בתי הדין בקזבלנקה; בהמשך כיהן כרב הראשי של מרוקו. לאחר ניסיונות שונים להביאו לחיפה, כרב ראשי, עלה הרב משאש ל[[ארץ הקודש]] בשנת [[תשל"ח]], לכהן כרב הראשי של [[ירושלים]]. ובתפקיד זה כיהן עד לפטירתו, ב [[שבת הגדול]] [[י' ניסן]] [[תשס"ג]] בגיל 94. | |||
הרב | |||
==ידיד חסידי חב"ד שבמרוקו== | |||
[[קובץ:מונסיגו בוסקילה מאשאש.jpg|ממוזער|הרב משאש (שלישי מימין) נפגש עם הרבי יחד עם הרב מונסיגו רבה של מרוקו (ראשון מימין) והרב [[דוד בוסקילה]] (שני מימין) בסיומה של [[תהלוכת ל"ג בעומר]], י"ח באייר תש"נ]] | |||
הרב שלום משאש תרם לפיתוח קהילת [[חסידות חב"ד]] והעניק לה לגיטימציה בקרב קהילת יהדות מרוקו. הוא גם עמד בקשרים טובים עם [[הרבי]] וביקר אותו בביתו במרכז חב"ד העולמי – [[770]] ב[[ברוקלין]], [[ניו יורק]]{{הערה|ראו [http://chabadpedia.co.il/index.php תולדות חב"ד במרוקו]}}. | |||
== | הרב משאש תמך בחב"ד בראשית דרכם במרוקו, כאשר אנשים נמנעו מלהתפלל עמם, או לא נהגו כבוד בשליח הרבי, הרב [[שלמה מטוסוב]]. הרב משאש היה מגיע לכל האירועים שנערכו על ידי חב"ד, ואף נושא דברים. הוא שיבח מאוד את האירועים הללו ואמר שהם דומים "למראות אלוקים". | ||
[[ | |||
הרב משאש יצר קשרים אישיים עם שליחי חב"ד, ביניהם הרב [[יהודה לייב רסקין]], ועם הרבי בעצמו, קשרים שהגיעו לרמת דאגה אישית מצד הרבי לכל אחד מבני משפחתו. | |||
==הולך בעצת הרבי== | |||
כאשר הרב משאש כיהן כרבה של קזבלנקה, הוצע לו לכהן כרבה של חיפה, אך הרבי תבע הפציר בו במכתביו{{הערה|אגרות קודש אגרת י'שי"ז.}} להישאר בקזבלנקה, בה הנהיג את הקהילה ביד רמה. כדי לשכנעו, שיגר הרבי מסרים מיוחדים דרך הרב שלמה מטוסוב מנהל מוסדות חב"ד במרוקו, וכן ע"י הרב [[בנימין גורודצקי]], ולבסוף הרב משאש נענה לבקשת הרבי להמשיך במשרתו כרבה של קזבלנקה. | |||
לאחר מספר שנים קיבל הרב משאש קיבל הצעה לכהן כרבה של ירושלים, וכאשר כתב על כך לרבי, לא נענה. כעבור זמן עלה לארץ הקודש, ומונה לכהן כרבה של ירושלים. אולם, בתקופה הבאה, כאשר כתב לרבי לא קיבל מענות, והרב הבין כי הנתק מצד הרבי, בא כתוצאה מנטישת הקהילה בקזבלנקה. הוא כתב מכתב מיוחד אל הרבי, ושיגרו עם הרב אליהו אברז'ל, שנכנס ליחידות עם הרבי ובה מסר את המכתב מהרב משאש. וכך בשנת תשמ"ג קיבל הרב משאש איגרת מהרבי, ובה איחול להצלחה בירושלים: "להצלחה בעבודת הקדש בעיר הקודש ירושלים"{{הערה|ראו כתבה ב[https://chabad.info/beis-medrash/272903 חב"ד אינפו]}}. | |||
==עומד לימין הרבי בפעולותיו== | |||
[[קובץ:הרב שלום משאש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב שלום משאש נואם ב[[התוועדות]] [[י"ט כסלו]] [[תשכ"ז]], משמאלו הרב [[בנימין אליהו גורודצקי|בנימין גורודצקי]]]] | [[קובץ:הרב שלום משאש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב שלום משאש נואם ב[[התוועדות]] [[י"ט כסלו]] [[תשכ"ז]], משמאלו הרב [[בנימין אליהו גורודצקי|בנימין גורודצקי]]]] | ||
כאשר [[הרבי]] ביקש את עזרתו של הרב משאש, יצא הרב משאש ב"קול קורא" בשם הרבי, שכל אם וכל בת תדליק נרות שבת. וכשהרב [[עובדיה יוסף]] התנגד לכך שהבת תדליק נרות שבת יחד עם אמה, פירסם הרב משאש תשובה הלכתית שהדבר מותר גם לדעת השולחן ערוך{{הערה|בשו"ת שמש ומגן חלק ב' אורח חיים סימן ל"ח}}: | |||
{{ציטוטון|זכורני בהיותי רב ראשי בקזבלנקה, שאנשי חב"ד הודיעו במכתב מטעם האדמו"ר מליובאוויטש להשתדל לחנך הבנות להדליק נר של שבת בברכה, והביאו לי לתת הסכמה לאשר ולחזק את דברי האדמו"ר. '''וכתבתי קול קורא לקיים ולחזק דברי הרב''' מדין מצוות חינוך שמחנכים הבנים והבנות קודם שיכנסו לעול מצוות... ומסתמא לא תוציא אותה האם, כיוון שהיא מדלקת ומברכת לעצמה, ובפרט אם היא בוגרת שהן מחויבות להרגיל אותן להדליק ולברך אפילו בחדר אחד, וכל שכן בחדר מיוחד. באופן שהבנים והבנות רווקות, יכולות להדליק ולברך אם אינם רוצים לצאת ידי חובה בשל אמם}}. | |||
כאשר עלה במרוקו הנדון של פאה נכרית, כתב הרב משאש{{הערה|שו"ת תבואות שמש חלק אה"ע סי' קל"ז.}}: | |||
{{ציטוטון|גם פה קזבלנקה ראיתי לכל המתחסדים וחסידי חב"ד בכלל שכולם לובשים פאה נכרית גלויה בשוק בלי כיסוי כלל, וסומכים ודאי על בעל התניא זצ"ל שנמשכין אחריו בכל עניניהם, שהוא ידוע לחסיד וקדוש ועם כ"ז התיר בזה}}. | |||
{{ציטוטון|'''וכן נראה לי נכון לעשות, כך שנשי הרבנים והת"ח לא יהיו שפלים ובזויים משאר העם, רק שהם מגלים באיסור, והם יגלו בהיתר, ככה הבעלים לא יביטו על שאר נשים'''. וגם ע"י זה נוכל למשוך שאר נשים העושים באיסור שיוכלו לעשות בהיתר ע"י פאה נכרית, דלא שבקי היתרא ועבדי איסורא. לא כן אם נלך לחומרא, אזי מעולם לא ילבשו מטלית על ראשם שהוא מנוולם וישארו כל ימיהם באיסור}}. | |||
כאשר פירסם הרב וולפא את הספר "[[לקט שכחת הפאה]]" המבאר את דעת הרבי להקפיד אך ורק על חבישת פאה, כתב הרב משאש{{הערה|ראו כתבה ב[https://chabad.info/beis-medrash/356441 חב"ד אינפו]}}: | |||
{{ציטוטון|שוב ראיתי דבר חדש, שלא ידעתי מימי, ובשביל זה לא הבאתי ממנו סייעתא גדולה בספרי, ואני מעלה אותו כאן. והוא מה שראיתי בקרוב, בספר "לקט שכחת הפאה" הנדפס מחדש להרה"ג שלום דובער הלוי וולפא שליט"א מקרית גת, שכל הספר מדבר על ענין הפאה}}. | |||
{{ציטוטון|וכתב שם שכבוד האדמו"ר מליובאוויטש היה מורה ובא, שאין שום דבר טוב ויפה לפי ההלכה לכיסוי הראש של הנשים, '''רק פאה נכרית, שהיא יותר טובה מכובע ומטפחת. שכולם נשארים הרבה שערות גלויות, זולת הפאה נכרית, שהיא ורק היא ראויים הנשים ללבוש, שאין אפי' שערה אחת יוצאת חוץ לפאה'''. ושהגיע הדבר שכאשר הזמינו את האדמו"ר לחתונה, היה שואל אם הכלה תלבוש פאה נכרית, והיה הולך בשמחה לכבדה ולברכה, ואם אינה לובשת פאה נכרית רק מטפחת או כובע, לא היה הולך לחופה כלל}}. | |||
{{ציטוטון|ראה כמה היה האדמו"ר הקדוש מקפיד שילבשו רק פאה נכרית, ושהיא יותר חשובה מכובע ומטפחת, עיין שם באורך ותרוה צמאונך מכל מה שדיבר האדמו"ר על זה. וזה ב"ה מחזק את דברי, שהבאתי ראיות עצומות מן הש"ס והפוסקים להתיר הפאה נכרית, וה' יעזרנו תמיד לעמוד על האמת}}. | |||
== רוח אפינו משיח ה' == | == רוח אפינו משיח ה' == | ||
לאחר [[ג' בתמוז תשנ"ד]], אמר הרב משאש: | |||
הגאון הגדול והקדוש… | {{ציטוטון|הרבי הגיע לכל מקום נידח בעולם שאין בו אפילו ריח תורה, והקים שם עולה של תורה. כך גם היה במרוקו, בשלושים השנים שזכיתי לכהן כרבה הראשי. הוא שלח לשם את שליחיו המסורים והקים חיי יהדות לתפארת. אין לתאר את אהבתו הגדולה לכל יהודי. גם במישור האישי שררו ביני לבינו יחסי אהבה עמוקים שהגיעו לרמת דאגה אישית מצידו לכל אחד ואחד מבני המשפחה. כשאני רואה את פעליו בעולם, אין לי ספק שהוא ממש חי בתוכנו}}. | ||
{{ | |||
{{ציטוטון|הגאון הגדול והקדוש… צדיק אחד בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, רוח אפינו משיח ה'… חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם… אין לו אח ורע ולא ממלא מקום}}{{הערה|"שמן ששון מחבריך".}}. | |||
== לקריאה נוספת == | == לקריאה נוספת == | ||
*[[ | *[[שניאור זלמן ברגר]], '''[[חב"ד במרוקו]]''', חשוון ה'תשע"ז. | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
*שניאור זלמן ברגר, [http://chabad.info/news/%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%A9-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99/ מאחורי הקלעים של פגישת הרב משאש עם הרבי], {{אינפו}} | |||
*[http://chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=411 עלון בית משיח 411 מתוך שמן ששון מחבריך] | *[http://chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=411 עלון בית משיח 411 מתוך שמן ששון מחבריך] | ||
{{ | *הרב יעקב חביב, '''[http://chabad.info/beis-medrash/%D7%93%D7%A2%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%A9-%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A4%D7%90%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA/ הקשר בין הרבי והרב משאש]''', {{אינפו}} כ"ו ניסן ה'תשע"ח | ||
*[https://chabad.info/beis-medrash/356441/ מכתב מיוחד של הרב משאש על הכיסוי בפאה] | |||
*ר' [[שניאור זלמן ברגר]], גיליון 1367 [https://chabadpedia.co.il/images/f/f5/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95_%D7%A1%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%A8.pdf הרבי ורבני מרוקו - סוד הקשר] {{PDF}} {{בית משיח}} [[שבועון בית משיח]] | |||
{{סדרה|הקודם=-|הבא=הרב [[משה שלמה עמאר]]|רשימה=[[ירושלים|רבה הספרדי של ירושלים]]|שנה=[[תשל"ח]] - [[י' ניסן]] [[תשס"ג]]}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:רבני ספרד]] | [[קטגוריה:רבני ספרד]] | ||
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]] | [[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]] | ||
[[קטגוריה: אישים בקזבלנקה]] | |||
[[קטגוריה:אישים בירושלים]] | |||
[[קטגוריה:רבני ערים]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ג]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרס"ט]] | |||
גרסה אחרונה מ־03:41, 14 באוגוסט 2024
הרב שלום משאש (כ"ב בשבט ה'תרס"ט, 13 בפברואר 1909, מקנס – י' בניסן ה'תשס"ג, 12 באפריל 2003, ירושלים) היה רב מרוקאי, כיהן כרבה הראשי של קזבלנקה, הרב הראשי למרוקו במשך שש שנים ורבה הראשי הספרדי של ירושלים במשך 25 שנה. חיבר ספרים בהלכה ובאגדה ונחשב לפוסק מרכזי בישראל בדור האחרון. מגדולי המשמרים והמחזקים של מנהגי יהדות מרוקו. את ספרו הראשון, מזרח שמ"ש, כתב בהיותו בן 17 בלבד.
מבין תלמידיו המפורסמים הם בנו, הרב דוד משאש, שהיה רבה הראשי של פריז, הרב שלמה משה עמאר, רבה הספרדי של ירושלים והראשון לציון לשעבר ואחרים. הוא היה מצאצאי הרב רפאל בירדוגו. בן-דודו של אביו, הרב יוסף משאש, היה רבה הספרדי של חיפה, ודודו מצד אמו, הרב יהושע בירדוגו, היה הרב הראשי של מרוקו. לאורך חייו היה מקורב לחסן השני, מלך מרוקו, ועמד בקשרים טובים עמו.
תולדות חיים
הרב משאש נולד בכ"ב בשבט בשנת תרס"ט לאביו הרב מימון משאש, בעיר מקנס במרוקו, שהייתה אחת ממרכזי התורה של מרוקו ונקרא על שם סבו שלום. הרב משאש החל ללמוד תורה מגיל צעיר, כשרבו המובהק היה הרב יצחק אסבאג. נחשב לפוסק כבר בגיל צעיר, וכך חלק מספרו מזרח שמ"ש נכתב בהיותו בגיל 17. לאחר נישואיו ניהל את מוסדות "תלמוד תורה" שבעיר מקנס. ולאחר שנרפא ממחלת הטיפוס, בשנת תש"ד, הקים את ישיבת "כתר תורה" במקנס.
בגיל 39 מונה הרב משאש לדיין בקזבלנקה, לאחר שעמד בבחינה בהצלחה; 13 שנה אחר כך, בגיל 52 נבחר לכהן כרב ראשי וראש אבות בתי הדין בקזבלנקה; בהמשך כיהן כרב הראשי של מרוקו. לאחר ניסיונות שונים להביאו לחיפה, כרב ראשי, עלה הרב משאש לארץ הקודש בשנת תשל"ח, לכהן כרב הראשי של ירושלים. ובתפקיד זה כיהן עד לפטירתו, ב שבת הגדול י' ניסן תשס"ג בגיל 94.
ידיד חסידי חב"ד שבמרוקו
הרב שלום משאש תרם לפיתוח קהילת חסידות חב"ד והעניק לה לגיטימציה בקרב קהילת יהדות מרוקו. הוא גם עמד בקשרים טובים עם הרבי וביקר אותו בביתו במרכז חב"ד העולמי – 770 בברוקלין, ניו יורק[1].
הרב משאש תמך בחב"ד בראשית דרכם במרוקו, כאשר אנשים נמנעו מלהתפלל עמם, או לא נהגו כבוד בשליח הרבי, הרב שלמה מטוסוב. הרב משאש היה מגיע לכל האירועים שנערכו על ידי חב"ד, ואף נושא דברים. הוא שיבח מאוד את האירועים הללו ואמר שהם דומים "למראות אלוקים".
הרב משאש יצר קשרים אישיים עם שליחי חב"ד, ביניהם הרב יהודה לייב רסקין, ועם הרבי בעצמו, קשרים שהגיעו לרמת דאגה אישית מצד הרבי לכל אחד מבני משפחתו.
הולך בעצת הרבי
כאשר הרב משאש כיהן כרבה של קזבלנקה, הוצע לו לכהן כרבה של חיפה, אך הרבי תבע הפציר בו במכתביו[2] להישאר בקזבלנקה, בה הנהיג את הקהילה ביד רמה. כדי לשכנעו, שיגר הרבי מסרים מיוחדים דרך הרב שלמה מטוסוב מנהל מוסדות חב"ד במרוקו, וכן ע"י הרב בנימין גורודצקי, ולבסוף הרב משאש נענה לבקשת הרבי להמשיך במשרתו כרבה של קזבלנקה.
לאחר מספר שנים קיבל הרב משאש קיבל הצעה לכהן כרבה של ירושלים, וכאשר כתב על כך לרבי, לא נענה. כעבור זמן עלה לארץ הקודש, ומונה לכהן כרבה של ירושלים. אולם, בתקופה הבאה, כאשר כתב לרבי לא קיבל מענות, והרב הבין כי הנתק מצד הרבי, בא כתוצאה מנטישת הקהילה בקזבלנקה. הוא כתב מכתב מיוחד אל הרבי, ושיגרו עם הרב אליהו אברז'ל, שנכנס ליחידות עם הרבי ובה מסר את המכתב מהרב משאש. וכך בשנת תשמ"ג קיבל הרב משאש איגרת מהרבי, ובה איחול להצלחה בירושלים: "להצלחה בעבודת הקדש בעיר הקודש ירושלים"[3].
עומד לימין הרבי בפעולותיו
כאשר הרבי ביקש את עזרתו של הרב משאש, יצא הרב משאש ב"קול קורא" בשם הרבי, שכל אם וכל בת תדליק נרות שבת. וכשהרב עובדיה יוסף התנגד לכך שהבת תדליק נרות שבת יחד עם אמה, פירסם הרב משאש תשובה הלכתית שהדבר מותר גם לדעת השולחן ערוך[4]:
"זכורני בהיותי רב ראשי בקזבלנקה, שאנשי חב"ד הודיעו במכתב מטעם האדמו"ר מליובאוויטש להשתדל לחנך הבנות להדליק נר של שבת בברכה, והביאו לי לתת הסכמה לאשר ולחזק את דברי האדמו"ר. וכתבתי קול קורא לקיים ולחזק דברי הרב מדין מצוות חינוך שמחנכים הבנים והבנות קודם שיכנסו לעול מצוות... ומסתמא לא תוציא אותה האם, כיוון שהיא מדלקת ומברכת לעצמה, ובפרט אם היא בוגרת שהן מחויבות להרגיל אותן להדליק ולברך אפילו בחדר אחד, וכל שכן בחדר מיוחד. באופן שהבנים והבנות רווקות, יכולות להדליק ולברך אם אינם רוצים לצאת ידי חובה בשל אמם".
כאשר עלה במרוקו הנדון של פאה נכרית, כתב הרב משאש[5]:
"גם פה קזבלנקה ראיתי לכל המתחסדים וחסידי חב"ד בכלל שכולם לובשים פאה נכרית גלויה בשוק בלי כיסוי כלל, וסומכים ודאי על בעל התניא זצ"ל שנמשכין אחריו בכל עניניהם, שהוא ידוע לחסיד וקדוש ועם כ"ז התיר בזה".
"וכן נראה לי נכון לעשות, כך שנשי הרבנים והת"ח לא יהיו שפלים ובזויים משאר העם, רק שהם מגלים באיסור, והם יגלו בהיתר, ככה הבעלים לא יביטו על שאר נשים. וגם ע"י זה נוכל למשוך שאר נשים העושים באיסור שיוכלו לעשות בהיתר ע"י פאה נכרית, דלא שבקי היתרא ועבדי איסורא. לא כן אם נלך לחומרא, אזי מעולם לא ילבשו מטלית על ראשם שהוא מנוולם וישארו כל ימיהם באיסור".
כאשר פירסם הרב וולפא את הספר "לקט שכחת הפאה" המבאר את דעת הרבי להקפיד אך ורק על חבישת פאה, כתב הרב משאש[6]:
"שוב ראיתי דבר חדש, שלא ידעתי מימי, ובשביל זה לא הבאתי ממנו סייעתא גדולה בספרי, ואני מעלה אותו כאן. והוא מה שראיתי בקרוב, בספר "לקט שכחת הפאה" הנדפס מחדש להרה"ג שלום דובער הלוי וולפא שליט"א מקרית גת, שכל הספר מדבר על ענין הפאה".
"וכתב שם שכבוד האדמו"ר מליובאוויטש היה מורה ובא, שאין שום דבר טוב ויפה לפי ההלכה לכיסוי הראש של הנשים, רק פאה נכרית, שהיא יותר טובה מכובע ומטפחת. שכולם נשארים הרבה שערות גלויות, זולת הפאה נכרית, שהיא ורק היא ראויים הנשים ללבוש, שאין אפי' שערה אחת יוצאת חוץ לפאה. ושהגיע הדבר שכאשר הזמינו את האדמו"ר לחתונה, היה שואל אם הכלה תלבוש פאה נכרית, והיה הולך בשמחה לכבדה ולברכה, ואם אינה לובשת פאה נכרית רק מטפחת או כובע, לא היה הולך לחופה כלל".
"ראה כמה היה האדמו"ר הקדוש מקפיד שילבשו רק פאה נכרית, ושהיא יותר חשובה מכובע ומטפחת, עיין שם באורך ותרוה צמאונך מכל מה שדיבר האדמו"ר על זה. וזה ב"ה מחזק את דברי, שהבאתי ראיות עצומות מן הש"ס והפוסקים להתיר הפאה נכרית, וה' יעזרנו תמיד לעמוד על האמת".
רוח אפינו משיח ה'
לאחר ג' בתמוז תשנ"ד, אמר הרב משאש:
"הרבי הגיע לכל מקום נידח בעולם שאין בו אפילו ריח תורה, והקים שם עולה של תורה. כך גם היה במרוקו, בשלושים השנים שזכיתי לכהן כרבה הראשי. הוא שלח לשם את שליחיו המסורים והקים חיי יהדות לתפארת. אין לתאר את אהבתו הגדולה לכל יהודי. גם במישור האישי שררו ביני לבינו יחסי אהבה עמוקים שהגיעו לרמת דאגה אישית מצידו לכל אחד ואחד מבני המשפחה. כשאני רואה את פעליו בעולם, אין לי ספק שהוא ממש חי בתוכנו".
"הגאון הגדול והקדוש… צדיק אחד בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, רוח אפינו משיח ה'… חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם… אין לו אח ורע ולא ממלא מקום"[7].
לקריאה נוספת
- שניאור זלמן ברגר, חב"ד במרוקו, חשוון ה'תשע"ז.
קישורים חיצוניים
- שניאור זלמן ברגר, מאחורי הקלעים של פגישת הרב משאש עם הרבי,
- עלון בית משיח 411 מתוך שמן ששון מחבריך
- הרב יעקב חביב, הקשר בין הרבי והרב משאש, כ"ו ניסן ה'תשע"ח
- מכתב מיוחד של הרב משאש על הכיסוי בפאה
- ר' שניאור זלמן ברגר, גיליון 1367 הרבי ורבני מרוקו - סוד הקשר
שבועון בית משיח
| הקודם: - |
רבה הספרדי של ירושלים תשל"ח - י' ניסן תשס"ג |
הבא: הרב משה שלמה עמאר |
הערות שוליים
- ↑ ראו תולדות חב"ד במרוקו
- ↑ אגרות קודש אגרת י'שי"ז.
- ↑ ראו כתבה בחב"ד אינפו
- ↑ בשו"ת שמש ומגן חלק ב' אורח חיים סימן ל"ח
- ↑ שו"ת תבואות שמש חלק אה"ע סי' קל"ז.
- ↑ ראו כתבה בחב"ד אינפו
- ↑ "שמן ששון מחבריך".