אליעזר ננס: הבדלים בין גרסאות בדף
תמים של הרבי (שיחה | תרומות) (למה שמו את הספר בתולדות חיים? הוא אמור להיות ב"ספרו") |
|||
| (147 גרסאות ביניים של 46 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:אליעזר ננס.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב אליעזר ננס]] | [[קובץ:אליעזר ננס.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב אליעזר ננס]] | ||
הרב ר' '''אליעזר ננס''' | הרב ר' '''אליעזר ננס''' (מכונה '''לייזר ננס'''), ([[ה' סיון]] [[תרנ"ז]] - [[י"ג אדר|י"ג אדר שני]] [[תשנ"ז]]), היה חסיד [[בעל שמועה]] שמסר נפשו על שמירת הגחלת היהודית ב[[רוסיה]] הסובייטית, נשלח ל[[סיביר]] לעשרים שנות מאסר וגלות בתנאים מזוויעים, ולמרות הכל הצליח לשמור על יהדותו כולל שמירת [[מצוות]] וחגים. באחרית ימיו שימש בהנהלת [[כולל חב"ד]] בארץ הקודש ועד השותפים בייסוד בית הכנסת ב[[שיכון חב"ד ירושלים]]. | ||
== | ==תולדות חיים== | ||
[[ | |||
בהיותו בן חמש הביאו אביו ל[[ליובאוויטש]] ל[[אדמו"ר הרש"ב]], הרבי אמר לו אז כי "כמו שלחרבו של פרעה לא | |||
נולד ב[[שבת קודש]] [[ה' סיון]] [[תרנ"ז]] ב[[חרסון]] שב[[אוקראינה]]. שם משפחתו המקורי כפי שנקרא סבו ר' דובער היה גוראריה וכידוע שהיה קשור לבית רבי{{הערה|שם=יחזקאל גולד|מפי יחזקאל גולד}}. | |||
בהיותו בן חמש הביאו אביו ל[[ליובאוויטש]] ל[[אדמו"ר הרש"ב]], הרבי אמר לו אז כי "כמו שלחרבו של פרעה לא הייתה שליטה ב[[משה רבינו]] כך יהיה אצלך, ששום חרב לא תשלוט בך". | |||
כשניסה להתקבל ל[[ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]] נתקל בקשיים שהערימו בפניו וועדות הבחינה בישיבה מפני הידיעה שהייתה לו בספרים חיצוניים, [[אדמו"ר הריי"צ]] שכיהן כמנהל פועל אף סירב לקבל פרוטקציה מצד אביו של ר' אליעזר, לבסוף שאל אדמו"ר הריי"צ את ר' אליעזר אם הוא מוכן להתמסר ל[[חסידות]] בכניסתו לתומכי תמימים ולשנות את חייו לגמרי, ר' אליעזר ענה בחיוב, אדמו"ר הריי"צ קיבלו לישיבה ואמר לו (באותה הזדמנות) שאל לו לחשוב לנסוע ל[[פריז]] כעת, אך בעתיד יווצר מצב בו ישהה שם. כעבור שנים הוא אכן קיבל הוראה מהרבי לבקר את אחותו ששהתה בפריז. | |||
זכה ש[[אדמו"ר הרש"ב]] שלחוֹ לשליחויות מיוחדות לאביו של [[הרבי]], [[לוי יצחק שניאורסון (אב אדמו"ר שליט"א)|ר' לוי יצחק שניאורסון]] ור' [[יוסף רוזין|יוסף רוזין, הרוגוצ'ובר]]{{הערה|ראו גם הסיפור על שליחות ר"א ננס להחפץ חיים שנדפס בהערות הת' ואנ"ש, אושען פארקוויי, גליון צא, כ"ב שבט תש"נ, ע' 14-12..}}. | |||
== תקופת מאסרו == | |||
ב[[יחידות]] הראשונה, שנכנס ר' לייזר אל [[אדמו"ר הריי"צ]] דיבר איתו הרבי אודות [[מרדכי היהודי]] עליו נאמר 'לא יכרע ולא ישתחווה', אבל מתי נאמר 'וימלא המן חימה'? רק אחרי שהוא ראה ש'לא קם ולא זע ממנו'. הרבי דיבר איתו אז על האתגרים העומדים בפני החסידים ואמר לו, שהדרך היחידה להתמודד מול האיום הקומוניסטי האכזרי הוא הנהגה באופן של 'לא קם ולא זע'. | |||
קודם שעזב [[אדמו"ר הריי"צ]] את רוסיה אחרי המאסר, על מנת שלא לשוב. ליוו את הרבי המוני חסידים שבאו להיפרד ממנו בתחנת הרכבת. המוני חסידים נדחקו על הרציף, כאשר עלה הרבי לרכבת, עלה אחריו ר' לייזר, שהיה בחור צעיר וזריז, כדי לקבל מהרבי את ברכתו טרם ייסע. הרבי נעצר על המדרגות, ופנה אל ר' לייזר ושאל אותו "אתה זוכר על מה דיברנו ביחידות הראשונה"? ר' לייזר השיב בהנהון לחיוב. "אם תקיים את מה שדיברנו, תזכה להגיע למקומך בארץ ישראל", בירך הרבי את ר' לייזר בברכה המיוחדת. | |||
בליל ערב [[יום כיפור]] שנת [[תרצ"ו]] לקחו אותו למאסר ב[[רוסטוב]], שם הכניסוהו לארון שבו עמד במשך כל יממת יום כיפור עד שבמוצאי יום כיפור הוציאו אותו לחקירה. לאחר מספר חדשים נשפט לפי סעיף 58 על [[לימוד התורה]] עם ילדים ופתיחת "חדרים" לעשר שנים עבודת פרך ב[[סיביר]]. | |||
גם שם המשיך למסור את נפשו על קיום [[תורה]] ו[[מצוות]], ואף על זקנו ופיאות ראשו. | |||
הסוהרים היו מכנים אותו בשם "סובוטא" על היותו עקשן על שמירת השבת. | |||
באחד מחגי ה[[פסח]] לא קיבל את ה[[מצות]] שאשתו הייתה שולחת מידי שנה. | באחד מחגי ה[[פסח]] לא קיבל את ה[[מצות]] שאשתו הייתה שולחת מידי שנה. ועקב כך לא אכל מאומה במשך כל ימי החג. דאג להניח [[תפילין]] וללמד [[תורה]] ליהודים אחרים שגלו לשם. בין פעולותיו הרבות דאג לקבורת ישראל לרב מ[[פולין]] שנפטר שם. | ||
כשהגיע לסוף עשר השנים - נשפט שוב לעשר שנים גלות נוספות, כעונש על כל עניני הדת בהם התעסק על אף היותו בגלות... ושוב במשך עשר שנים | כשהגיע לסוף עשר השנים - נשפט שוב לעשר שנים גלות נוספות, כעונש על כל עניני הדת בהם התעסק על אף היותו בגלות... ושוב במשך עשר שנים עברו עליו צרות, סכנות מוות, ישיבה בין גנבים פושעים ורוצחים, צינוק, מכות ועבודת פרך. "לפי חשבוני", אמר פעם ר' לייזר, "ביליתי בצינוק קרוב לאלף וחמש מאות שבתות וחגים". | ||
מה שנתן את הכח לר' לייזר על כל הסבל | מה שנתן את הכח לר' לייזר על כל הסבל הייתה האמונה בדברי [[אדמו"ר הריי"צ]] כי הוא לא יפול בידיהם. | ||
הוא נשלח למאסר בשנת תרצ"ו, בהיותו בגיל 40, וחזר | הוא נשלח למאסר בשנת [[תרצ"ו]], בהיותו בגיל 40, וחזר מ[[סיביר]] בשנת [[תשט"ו]] בהיותו בן 60. | ||
==ירושלים== | ==ירושלים== | ||
בשנת [[תשכ"ו]] עלה ל[[ארץ הקודש]] יחד עם רעייתו שם קבעו מגוריהם ב[[ירושלים]]. | |||
ביתו היה אבן שואבת היה מתוועד והיה [[חסיד]] לדוגמה בעיני רבים, היה מספר זכרונות מימיו עברו ימי האור ב[[ליובאוויטש]] וימי החושך בגלות הקשה ב[[סיביר]]. | |||
קירב רבים לחסידות [[חב"ד]] ביניהם את הרב [[יוסף אברהם הלר]]. | |||
היה בידידות עם זקני החסידים כמו ר' [[מענדל פוטרפאס]] והרב [[יעקב לנדא]]. | |||
ניהל את [[כולל חב"ד]] ב[[ישראל]], יחד עם הרב [[שלמה יוסף זווין]]. | |||
גם אחרי [[ג' תמוז תשנ"ד]] המשיך בפרסום האמונה ב[[נצחיות חייו של הרבי מלך המשיח]] וב[[בשורת הגאולה]], ואף הקפיד שבמניין שבביתו ינגנו [[יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד]]. | |||
==אצל הרבי== | |||
[[קובץ:מכתבלננס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מכתב הרבי לר' לייזר]] | |||
זכה להיכנס כמה פעמים ל[[יחידות]] אצל [[הרבי]]. | |||
על היחידות הראשונה שהיה אצל [[הרבי]] מספרים: לפניו המתין יהודי, שחזות פניו העידה שאין הוא בין המקורבים. ללא חתימת זקן, וגם הכיפה נראתה יותר לצורך כבוד האכסניה… היהודי נכנס, ור' לייזר הרגיש פיק ברכיים – עוד מספר דקות יזכה למימוש הציפייה רבת השנים. אך הדקות מתארכות, והיהודי שהה אצל [[הרבי]] 40 דקות, ורק לאחר מכן נכנס ר' אליעזר ליחידות. לאחר 7־9 דקות הוא חש שהיחידות הסתיימה, ואז פנה אל הרבי בשאלה: האיש שלפני, שהה כל כך הרבה זמן, ואני, לאחר שהמתנתי ב[[סיביר]] 20 שנה, זוכה ליחידות כל כך קצרה?! ענה לו הרבי: "ער האט געדארפט הויבען", הוא היה צריך את זה כדי להתרומם! | |||
עוד מספרים, שפעם אמר לרבי שהוא אומר בתהלים (כפי מספר שנותיו) את פרק ע', ועל כך השיב לו הרבי "השנים שישבת במחנות אינן נחשבות אצלי, אצלי זה נחשב פרק נ'.." | |||
על אחת מהם כותב ביומנו הרב [[אברהם יצחק ברוך גרליצקי]] אור ליום ו', ערב יום-הכיפורים [[תשכ"ז]]: | |||
"אתמול נכנסו היהודים מרוסלאנד [=שיצאו לא מכבר מרוסיה]. גם נכנס ר' אליעזר ננס שי', וציווה לו כ"ק [[אדמו"ר שליט"א]] להתוועד . . כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לו בנוגע למה ששאל אודות עצה עבור כמה יהודים ברוסיה מה לעשות כדי שייצאו משם. והתשובה הייתה: 'מ'דארף גארניט טאהן, אז זיי וועלען די יאר אלע ארויסגיין, וויבאלד אז די יאהר איז דאך שנת 'הקהל', וועט זיין הקהל כל האנשים והנשים והטף וכו''. [=לא לעשות דבר, בטח שהם ייצאו כולם השנה, כיוון ששנה זו היא שנת 'הקהל', יקויים הקהל כל האנשים והנשים והטף וכו']. (היינו שהרבי הביע דעתו הידועה נגד ההפגנות להוצאת היהודים מרוסיה שלדעת הרבי היית מזיקה). | |||
"כן איחל לו הרבי בריאות ואריכות ימים ושנים טובות יותר ויותר ('בעסער און נאך בעסער'). הנ"ל מסר לכ"ק אדמו"ר שליט"א מכתב מאביו ר' לוי'ק ז"ל, שנמסר לו על ידי אחד מרוסיה". | |||
פעם התוועד ר' לייזר בחדר שני של ה[[זאל הקטן]] והמזכיר ר' [[לייבל גרונר]] הגיע ונתן לו פתק שנכתב בו שיפסיק לדבר, לכאורה היה זה מכיון שבאותה תקופה הסתובבו סוכנים של ה[[ק.ג.ב.]] ב[[770]]{{הערה|מפי הרב [[נחמן שפירא]] שנכח שם.}}. | |||
==ספרו== | ==ספרו== | ||
במשך הזמן רשם ר' לייזר את קורות חייו | [[קובץ:האיש שלא נכנע.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר 'האיש שלא נכנע']] | ||
כאשר היה ביחידות אמר [[הרבי]] בפעם הראשונה לאחר שיצא מ[[רוסיה]] הורה לו הרבי לכתוב את זכרונותיו. | |||
במשך הזמן רשם ר' לייזר את קורות חייו ב[[רוסיה]] הסובייטית אצל השליח במילאנו שבאיטליה, דאז הרב [[יהודה אלחרר]] במשך תקופה ארוכה, מתקופת מאסרו וגלותו במחנות ריכוז סובייטיים ועד עלייתו לארץ. רשימות אלו יצאו לאור ב[[אידיש]] ונקראו בשם "מיינע צוואנציק יאר אין סאוועטישע טורמעס" תחת שם המחבר אברהם נעצאך (מאימת הרוסים). | |||
כעבור שנים יצא לאור בתרגום לעברית על ידי [[היכל מנחם]] [[ירושלים]] בעריכת הרב [[נפתלי צבי גוטליב]] וה[[רב]] מרדכי שיינר) בספר (2 כרכים) "האיש שלא נכנע", הספר תורגם גם ל[[אנגלית]] ("סובוטא") ולשפות נוספות. | |||
לפני הדפסת הספר הוא שלח עותק לרבי, הרבי העיר לו על כמה מהסיפורים שכדאי להורידם מהספר מכיוון שנראים קצת רחוקים מהמציאות{{הערה|שם=יחזקאל גולד}}. | |||
== | יש טענות על חלק מהסיפורים בספר שהם לא מדוייקים או שסיפר על עצמו, דברים שקרו אצל אחרים. כאשר שאלו את המשפיע ר' [[מענדל פוטרפאס]] על כך, השיב ר' מענדל (שבעצמו ישב 8 שנים במאסר): בזמן שאדם יושב בצינוק במצבים הנוראיים שהיו בסיביר, יכולה דעתו להשתבש עליו, ויתכן שר' לייזר טעה במספר מקומות. אבל על כללות הדברים והניסים שחוו במחנות העבודה אמר ר' מענדל, אני יכול להעיד שזה אמיתי. | ||
==פטירתו== | |||
[[קובץ:אליעזר מצבתלייזרננס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבת ר' אליעזר ננס עליה נכתב: '''פ"נ הרה"ח התמים ר' אליעזר ננס ז"ל ב"ר מרדכי אריה לייב ומרת חיה רבקה ע"ה למד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש וזכה לפעול במסירות נפש בשליחות רבותינו הקדושים כ"ק אדמו"ר והרש"ב נ"ע וכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע וכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש נשיא דורנו עסק בהפצת תוה"ק ברוסיא הסובייטית וע"כ ישב במחנות סיביר כעשרים שנה ובגבורת נפש עילאית שמר שם על כשרות ושבת ויו"ט העמיד הרבה תלמידים בדרך התורה והחסידות נולד בשבת קודש ה' סיון ה'תרנ"ז בעיר חרסון ברוסיא השיב נשמתו בטהרה בשבת קודש י"ג אדר שני ה'תשנ"ז בירושלים ת"ו''']] | |||
במשך שנות מגוריו ב[[ירושלים]] דאג לו ר' [[בנימין זילברשטרום]] לכל צרכיו וטיפל בו כאילו היה בנו. | |||
בנוסף בשנותיו אלו, אשר לא היה בקו הבריאות, נתן לו ד"ר ר' [[גדליה מזל]] עזרה רפואית רבה{{הערה|האיש שלא נכנע עמ' 10.}}. | |||
חי כמעט מאה שנה ונפטר ב[[שבת]] פרשת [[ויקרא]] [[י"ג אדר]] ב' [[תשנ"ז]]. | |||
הלווייתו התקיימה למחרת ביום חג ה[[פורים]] ונטמן בבית העלמין שבהר הזיתים. | |||
לר' לייזר ורעייתו לא היו ילדים. הקדישו את רכושם ל"[[היכל מנחם]] - [[ירושלים]]". | |||
===הנצחתו=== | |||
[[קובץ:רחוב אליעזר ננס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טקס הסרת הלוט]] | [[קובץ:רחוב אליעזר ננס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טקס הסרת הלוט]] | ||
ב[[חשון]] [[תשס"ה]] התכנסה 'ועדת השמות' בעיריית ירושלים, שהחליטה להנציח 31 אנשים, בקריאת רחוב על שמם בעיר. בין רשימת האנשים שהוחלט להנציח את שמם היה הרב אליעזר ננס, זאת לאחר מאמצים מרובים ושתדלנות מצד ר' [[בנימין זילברשטרום]] ב[[אלול]] [[תשס"ז]] התקיימה חנוכת וטקס קריאת שם למעבר המדרגות המוליך | ב[[חשון]] [[תשס"ה]] התכנסה 'ועדת השמות' בעיריית ירושלים, שהחליטה להנציח 31 אנשים, בקריאת רחוב על שמם בעיר. בין רשימת האנשים שהוחלט להנציח את שמם היה הרב אליעזר ננס, זאת לאחר מאמצים מרובים ושתדלנות מצד ר' [[בנימין זילברשטרום]]. ב[[אלול]] [[תשס"ז]] התקיימה חנוכת וטקס קריאת שם למעבר המדרגות המוליך מ[[שיכון חב"ד]] ו[[מוסדות תורת אמת|הישיבה הגדולה]] אל [[בית הכנסת]] חב"ד וה[[ישיבה קטנה תורת אמת|ישיבה הקטנה]] הנמצאים ברחוב חנה "מעלה הרב ננס". במעמד שנערך על ידי העירייה, נכחו אישי ציבור, רבנים ותושבים רבים מהסביבה, שבאו והזכירו את איש מסירות הנפש. | ||
כמו כן האולם התחתון של "היכל מנחם - ירושלים" נקרא על שמו. | |||
==לקריאה נוספת== | |||
*'''חסידים אנשי מעשה''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 115-120. | |||
*[[זלמן רודרמן]], ספר '''האיש שלא נכנע''', ע' 167-181. | |||
*[[מנחם מענדל ירוסלבסקי]], '''מול משטר האימה''' (3 חלקים) - על מסירות נפשו של '''ר' לייזר'''. | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
*[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=31825 דיווח תמונות וקליפ וידאו מטקס קריאת שם למעבר "מעלה הרב ננס" על-שם איש מסירות-הנפש הרב אליעזר ננס] {{חב"ד און ליין}} | |||
*[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=31825 דיווח תמונות וקליפ וידאו מטקס קריאת שם למעבר "מעלה הרב ננס" על-שם איש מסירות-הנפש הרב אליעזר ננס] | *[http://chabad.info/blogs/לא-תקום-ולא-תזוע-אחרון-חביב/ לא תקום ולא תזוע • ר' שניאור חביב נפרד מר' לייזר] {{חב"ד אינפו}} | ||
*[http:// | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ | {{מיון רגיל:ננס, אליעזר}} | ||
[[קטגוריה:חסידים | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | |||
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | |||
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים ליובאוויטש]] | |||
[[קטגוריה:אישים בירושלים]] | |||
[[קטגוריה:חברי כולל חב"ד]] | |||
[[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]] | |||
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בשנות הכ"פים]] | |||
[[קטגוריה:בעלי שמועה]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשנ"ז]] | |||
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר הזיתים]] | |||
[[קטגוריה:חסידים שנפטרו עריריים]] | |||
גרסה אחרונה מ־19:35, 30 ביולי 2024
הרב ר' אליעזר ננס (מכונה לייזר ננס), (ה' סיון תרנ"ז - י"ג אדר שני תשנ"ז), היה חסיד בעל שמועה שמסר נפשו על שמירת הגחלת היהודית ברוסיה הסובייטית, נשלח לסיביר לעשרים שנות מאסר וגלות בתנאים מזוויעים, ולמרות הכל הצליח לשמור על יהדותו כולל שמירת מצוות וחגים. באחרית ימיו שימש בהנהלת כולל חב"ד בארץ הקודש ועד השותפים בייסוד בית הכנסת בשיכון חב"ד ירושלים.
תולדות חייםעריכה
נולד בשבת קודש ה' סיון תרנ"ז בחרסון שבאוקראינה. שם משפחתו המקורי כפי שנקרא סבו ר' דובער היה גוראריה וכידוע שהיה קשור לבית רבי[1].
בהיותו בן חמש הביאו אביו לליובאוויטש לאדמו"ר הרש"ב, הרבי אמר לו אז כי "כמו שלחרבו של פרעה לא הייתה שליטה במשה רבינו כך יהיה אצלך, ששום חרב לא תשלוט בך".
כשניסה להתקבל לישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש נתקל בקשיים שהערימו בפניו וועדות הבחינה בישיבה מפני הידיעה שהייתה לו בספרים חיצוניים, אדמו"ר הריי"צ שכיהן כמנהל פועל אף סירב לקבל פרוטקציה מצד אביו של ר' אליעזר, לבסוף שאל אדמו"ר הריי"צ את ר' אליעזר אם הוא מוכן להתמסר לחסידות בכניסתו לתומכי תמימים ולשנות את חייו לגמרי, ר' אליעזר ענה בחיוב, אדמו"ר הריי"צ קיבלו לישיבה ואמר לו (באותה הזדמנות) שאל לו לחשוב לנסוע לפריז כעת, אך בעתיד יווצר מצב בו ישהה שם. כעבור שנים הוא אכן קיבל הוראה מהרבי לבקר את אחותו ששהתה בפריז.
זכה שאדמו"ר הרש"ב שלחוֹ לשליחויות מיוחדות לאביו של הרבי, ר' לוי יצחק שניאורסון ור' יוסף רוזין, הרוגוצ'ובר[2].
תקופת מאסרועריכה
ביחידות הראשונה, שנכנס ר' לייזר אל אדמו"ר הריי"צ דיבר איתו הרבי אודות מרדכי היהודי עליו נאמר 'לא יכרע ולא ישתחווה', אבל מתי נאמר 'וימלא המן חימה'? רק אחרי שהוא ראה ש'לא קם ולא זע ממנו'. הרבי דיבר איתו אז על האתגרים העומדים בפני החסידים ואמר לו, שהדרך היחידה להתמודד מול האיום הקומוניסטי האכזרי הוא הנהגה באופן של 'לא קם ולא זע'.
קודם שעזב אדמו"ר הריי"צ את רוסיה אחרי המאסר, על מנת שלא לשוב. ליוו את הרבי המוני חסידים שבאו להיפרד ממנו בתחנת הרכבת. המוני חסידים נדחקו על הרציף, כאשר עלה הרבי לרכבת, עלה אחריו ר' לייזר, שהיה בחור צעיר וזריז, כדי לקבל מהרבי את ברכתו טרם ייסע. הרבי נעצר על המדרגות, ופנה אל ר' לייזר ושאל אותו "אתה זוכר על מה דיברנו ביחידות הראשונה"? ר' לייזר השיב בהנהון לחיוב. "אם תקיים את מה שדיברנו, תזכה להגיע למקומך בארץ ישראל", בירך הרבי את ר' לייזר בברכה המיוחדת.
בליל ערב יום כיפור שנת תרצ"ו לקחו אותו למאסר ברוסטוב, שם הכניסוהו לארון שבו עמד במשך כל יממת יום כיפור עד שבמוצאי יום כיפור הוציאו אותו לחקירה. לאחר מספר חדשים נשפט לפי סעיף 58 על לימוד התורה עם ילדים ופתיחת "חדרים" לעשר שנים עבודת פרך בסיביר.
גם שם המשיך למסור את נפשו על קיום תורה ומצוות, ואף על זקנו ופיאות ראשו.
הסוהרים היו מכנים אותו בשם "סובוטא" על היותו עקשן על שמירת השבת.
באחד מחגי הפסח לא קיבל את המצות שאשתו הייתה שולחת מידי שנה. ועקב כך לא אכל מאומה במשך כל ימי החג. דאג להניח תפילין וללמד תורה ליהודים אחרים שגלו לשם. בין פעולותיו הרבות דאג לקבורת ישראל לרב מפולין שנפטר שם.
כשהגיע לסוף עשר השנים - נשפט שוב לעשר שנים גלות נוספות, כעונש על כל עניני הדת בהם התעסק על אף היותו בגלות... ושוב במשך עשר שנים עברו עליו צרות, סכנות מוות, ישיבה בין גנבים פושעים ורוצחים, צינוק, מכות ועבודת פרך. "לפי חשבוני", אמר פעם ר' לייזר, "ביליתי בצינוק קרוב לאלף וחמש מאות שבתות וחגים".
מה שנתן את הכח לר' לייזר על כל הסבל הייתה האמונה בדברי אדמו"ר הריי"צ כי הוא לא יפול בידיהם.
הוא נשלח למאסר בשנת תרצ"ו, בהיותו בגיל 40, וחזר מסיביר בשנת תשט"ו בהיותו בן 60.
ירושליםעריכה
בשנת תשכ"ו עלה לארץ הקודש יחד עם רעייתו שם קבעו מגוריהם בירושלים.
ביתו היה אבן שואבת היה מתוועד והיה חסיד לדוגמה בעיני רבים, היה מספר זכרונות מימיו עברו ימי האור בליובאוויטש וימי החושך בגלות הקשה בסיביר.
קירב רבים לחסידות חב"ד ביניהם את הרב יוסף אברהם הלר.
היה בידידות עם זקני החסידים כמו ר' מענדל פוטרפאס והרב יעקב לנדא.
ניהל את כולל חב"ד בישראל, יחד עם הרב שלמה יוסף זווין.
גם אחרי ג' תמוז תשנ"ד המשיך בפרסום האמונה בנצחיות חייו של הרבי מלך המשיח ובבשורת הגאולה, ואף הקפיד שבמניין שבביתו ינגנו יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
אצל הרביעריכה
זכה להיכנס כמה פעמים ליחידות אצל הרבי. על היחידות הראשונה שהיה אצל הרבי מספרים: לפניו המתין יהודי, שחזות פניו העידה שאין הוא בין המקורבים. ללא חתימת זקן, וגם הכיפה נראתה יותר לצורך כבוד האכסניה… היהודי נכנס, ור' לייזר הרגיש פיק ברכיים – עוד מספר דקות יזכה למימוש הציפייה רבת השנים. אך הדקות מתארכות, והיהודי שהה אצל הרבי 40 דקות, ורק לאחר מכן נכנס ר' אליעזר ליחידות. לאחר 7־9 דקות הוא חש שהיחידות הסתיימה, ואז פנה אל הרבי בשאלה: האיש שלפני, שהה כל כך הרבה זמן, ואני, לאחר שהמתנתי בסיביר 20 שנה, זוכה ליחידות כל כך קצרה?! ענה לו הרבי: "ער האט געדארפט הויבען", הוא היה צריך את זה כדי להתרומם!
עוד מספרים, שפעם אמר לרבי שהוא אומר בתהלים (כפי מספר שנותיו) את פרק ע', ועל כך השיב לו הרבי "השנים שישבת במחנות אינן נחשבות אצלי, אצלי זה נחשב פרק נ'.."
על אחת מהם כותב ביומנו הרב אברהם יצחק ברוך גרליצקי אור ליום ו', ערב יום-הכיפורים תשכ"ז:
"אתמול נכנסו היהודים מרוסלאנד [=שיצאו לא מכבר מרוסיה]. גם נכנס ר' אליעזר ננס שי', וציווה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א להתוועד . . כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לו בנוגע למה ששאל אודות עצה עבור כמה יהודים ברוסיה מה לעשות כדי שייצאו משם. והתשובה הייתה: 'מ'דארף גארניט טאהן, אז זיי וועלען די יאר אלע ארויסגיין, וויבאלד אז די יאהר איז דאך שנת 'הקהל', וועט זיין הקהל כל האנשים והנשים והטף וכו. [=לא לעשות דבר, בטח שהם ייצאו כולם השנה, כיוון ששנה זו היא שנת 'הקהל', יקויים הקהל כל האנשים והנשים והטף וכו']. (היינו שהרבי הביע דעתו הידועה נגד ההפגנות להוצאת היהודים מרוסיה שלדעת הרבי היית מזיקה).
"כן איחל לו הרבי בריאות ואריכות ימים ושנים טובות יותר ויותר ('בעסער און נאך בעסער'). הנ"ל מסר לכ"ק אדמו"ר שליט"א מכתב מאביו ר' לוי'ק ז"ל, שנמסר לו על ידי אחד מרוסיה".
פעם התוועד ר' לייזר בחדר שני של הזאל הקטן והמזכיר ר' לייבל גרונר הגיע ונתן לו פתק שנכתב בו שיפסיק לדבר, לכאורה היה זה מכיון שבאותה תקופה הסתובבו סוכנים של הק.ג.ב. ב770[3].
ספרועריכה
כאשר היה ביחידות אמר הרבי בפעם הראשונה לאחר שיצא מרוסיה הורה לו הרבי לכתוב את זכרונותיו.
במשך הזמן רשם ר' לייזר את קורות חייו ברוסיה הסובייטית אצל השליח במילאנו שבאיטליה, דאז הרב יהודה אלחרר במשך תקופה ארוכה, מתקופת מאסרו וגלותו במחנות ריכוז סובייטיים ועד עלייתו לארץ. רשימות אלו יצאו לאור באידיש ונקראו בשם "מיינע צוואנציק יאר אין סאוועטישע טורמעס" תחת שם המחבר אברהם נעצאך (מאימת הרוסים).
כעבור שנים יצא לאור בתרגום לעברית על ידי היכל מנחם ירושלים בעריכת הרב נפתלי צבי גוטליב והרב מרדכי שיינר) בספר (2 כרכים) "האיש שלא נכנע", הספר תורגם גם לאנגלית ("סובוטא") ולשפות נוספות.
לפני הדפסת הספר הוא שלח עותק לרבי, הרבי העיר לו על כמה מהסיפורים שכדאי להורידם מהספר מכיוון שנראים קצת רחוקים מהמציאות[1].
יש טענות על חלק מהסיפורים בספר שהם לא מדוייקים או שסיפר על עצמו, דברים שקרו אצל אחרים. כאשר שאלו את המשפיע ר' מענדל פוטרפאס על כך, השיב ר' מענדל (שבעצמו ישב 8 שנים במאסר): בזמן שאדם יושב בצינוק במצבים הנוראיים שהיו בסיביר, יכולה דעתו להשתבש עליו, ויתכן שר' לייזר טעה במספר מקומות. אבל על כללות הדברים והניסים שחוו במחנות העבודה אמר ר' מענדל, אני יכול להעיד שזה אמיתי.
פטירתועריכה
במשך שנות מגוריו בירושלים דאג לו ר' בנימין זילברשטרום לכל צרכיו וטיפל בו כאילו היה בנו.
בנוסף בשנותיו אלו, אשר לא היה בקו הבריאות, נתן לו ד"ר ר' גדליה מזל עזרה רפואית רבה[4].
חי כמעט מאה שנה ונפטר בשבת פרשת ויקרא י"ג אדר ב' תשנ"ז.
הלווייתו התקיימה למחרת ביום חג הפורים ונטמן בבית העלמין שבהר הזיתים.
לר' לייזר ורעייתו לא היו ילדים. הקדישו את רכושם ל"היכל מנחם - ירושלים".
הנצחתועריכה
בחשון תשס"ה התכנסה 'ועדת השמות' בעיריית ירושלים, שהחליטה להנציח 31 אנשים, בקריאת רחוב על שמם בעיר. בין רשימת האנשים שהוחלט להנציח את שמם היה הרב אליעזר ננס, זאת לאחר מאמצים מרובים ושתדלנות מצד ר' בנימין זילברשטרום. באלול תשס"ז התקיימה חנוכת וטקס קריאת שם למעבר המדרגות המוליך משיכון חב"ד והישיבה הגדולה אל בית הכנסת חב"ד והישיבה הקטנה הנמצאים ברחוב חנה "מעלה הרב ננס". במעמד שנערך על ידי העירייה, נכחו אישי ציבור, רבנים ותושבים רבים מהסביבה, שבאו והזכירו את איש מסירות הנפש.
כמו כן האולם התחתון של "היכל מנחם - ירושלים" נקרא על שמו.
לקריאה נוספתעריכה
- חסידים אנשי מעשה, רפאל בכר, ספר דמותו של חסיד ע' 115-120.
- זלמן רודרמן, ספר האיש שלא נכנע, ע' 167-181.
- מנחם מענדל ירוסלבסקי, מול משטר האימה (3 חלקים) - על מסירות נפשו של ר' לייזר.
