חב"דפדיה:היום יום/חשוון

מר-חשוון
א' מר-חשוון	במנחה - וכן בשני וחמישי דשבוע הבא עלינו לטובה - קורין לישראל מפסוק וירא ה' אל אברם גו'. כ"ק אאמו"ר (הרש"ב) אמר לאחד על יחידות: מאז שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה "לך לך מארצך גו'" וכתיב "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" - הותחל סוד הבירורים ועל פי גזירת ההשגחה העליונה האדם הולך למסעיו במקום אשר הניצוצות הצריכים להתברר על ידו מחכים לגאולתם. הצדיקים שהם בעלי ראיה רואים באיזה מקום הבירורים שלהם מחכים להם והולכים שמה בעצמם. ועמא דבר [פשוטי העם שבחוץ], הנה עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות [הקב"ה] מסבב כמה עילות וסיבות שיבואו למקום ההוא, שם הוטלה עליהם העבודה בעבודת הבירורים.	עריכה - תבנית - שיחה
ב' מר-חשוון	משיחת אאמו"ר (הרש"ב) מוצאי שבת קודש לך לך תרנ"א: בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן". על-ידי אחיו המהרי"ל גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית. לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה.	עריכה - תבנית - שיחה
ג' מר-חשוון	(המשך שיחה הנ"ל): "בראשית" היא פרשה שמחה, למרות שהסוף אינו "נעים" כל כך; "נח" - המבול, אך סוף-שבוע שמח: לידת אברהם אבינו; פרשת "לך" היא השבוע השמח באמת, בכל יום מימי השבוע 'חיים' עם אברהם אבינו, הראשון שמסר נפשו על פרסום אלוקות בעולם. ומסירות הנפש שלו הוריש אברהם אבינו בירושה לכל ישראל.	עריכה - תבנית - שיחה
ד' מר-חשוון	לימוד התורה בכל יום ויום נוגע בנפשות ממש, לא לבד בנפש הלומד, כי אם גם בנפשות בני ביתו, שאז אויר הבית הוא אויר תורה ויראת שמים.	עריכה - תבנית - שיחה
ה' מר-חשוון	ישראל נמשלו לכוכבים המתנוצצים בשמי רקיע, אשר לאורם לא יתעה גם ההולך במחשכי הלילה. כל אחד מישראל, בין איש ובין אשה, יש בו די כוח מוסרי ורוחני, להשפיע להעמיד גם את מכריו ומיודעיו בקרן אורה.	עריכה - תבנית - שיחה
ו' מר-חשוון	כשרצה רבינו הזקן לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, אמר שאינו חפץ בזה, שלא תטרידו העשירות מלימוד החסידות והתעסקות בעבודה, וכשרצה לברכו באריכות ימים אמר: "אך לא בחיי-אכרים ש'עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו', לא רואים אלוקות ולא שומעים אלוקות".	עריכה - תבנית - שיחה
ז' מר-חשוון	הסדר לאחר מתן תורה הוא: הסרת ערלת הגוף, הלשון, הלב - מעשה דיבור מחשבה. אברהם אבינו שהיה קודם מתן-תורה הרי בתחילה הכיר את בוראו - מחשבה, אחר כך פירסם אלוקותו, - דיבור, ואחר כך מילה - מעשה.	עריכה - תבנית - שיחה
ח' מר-חשוון	'מצוה' לשון צוותא וחיבור, והעושה מצוה מתחבר עם העצמות ברוך הוא, שהוא המצווה את הציווי הוא. וזהו "שכר מצוה מצוה", דזה מה שנתחבר עם עצמות אין סוף מצווה הציווי, זהו שכרו. ויובן במשל גשמי: איש פשוט ביותר יש לו ביטול פנימי אל החכמה ומעלת חכם, בביטול דהעדר תפיסת מקום לגמרי וכן גם בהרגש ההחכם הרי איש הפשוט אינו נכנס אצלו בגדר אנושי כלל - ואין זה דמבטלו ודוחה אותו, חס ושלום, דזהו מידה רעה - ונחשב בעיניו שאין לו קשר של יחס עמו כלל. והיה כאשר החכם יצווה לאיש הפשוט לעשות איזה דבר בשבילו, הנה בציווי זה נולד מציאותו של האיש הפשוט, הן לעצמו - שמרגיש מציאותו אשר ההוא יכול לקיים מצות החכם ולו ציווה החכם לעשות דבר, והן בעיני החכם נחשב למציאות אשר אליו ידבר ויצווה, ולבד זאת הרי ציווי זה מאחד החכם הרם ונעלה עם ההאיש הפשוט ביותר, והנמשל המובן. ומובן גם כן אשר ביחס להנ"ל, אין הבדל כלל במה יהיה הציווי, אם דבר גדול ונעלה או קטן ופשוט.	עריכה - תבנית - שיחה
ט' מר-חשוון	בהיות אבי אדמו"ר בן ד' או ה' שנים נכנס אל זקנו הצמח צדק בשבת קודש פרשת וירא והתחיל לבכות באמרו: מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה? ויענהו הצמח צדק: "אז א איד א צדיק, צו ניין און ניינציק יאר אלט איז מחליט אז ער דארף זיך מל זיין, איז ער ווערט אז דער אויבעשטער זאל זיך באווייזען צו אים". תרגום מאידיש: "כשיהודי צדיק, מחליט בגיל תשעים ותשע שנים שצריך למול את עצמו, ראוי הוא שה' יראה אליו".	עריכה - תבנית - שיחה
י' מר-חשוון	דער רבי (רבנו הזקן) פלעגט זאגען אויף אצילות "אויבען". מען דערציילט אז אין כתב פלעגט ער פון התרגשות, מער ווי "אצי" ניט קענען אנשרייבען. תרגום מאידיש: הרבי (רבינו הזקן) היה אומר על אצילות "למעלה". מספרים, שבכתב, מהתרגשות, יותר מ"אצי" הוא לא היה יכול לכתוב.	עריכה - תבנית - שיחה
י"א מר-חשוון	בתורה אור דיבור המתחיל פתח אליהו (פרשת וירא) בסעיף המתחיל "והנה הצמצום": "שבחינת עינים היא מקור בחינת כלים", צריך להיות "שהם בחינת עינים ומקור בחינת כלים". שם דיבור המתחיל "ארדה נא" בסעיף המתחיל "והנה בזהר": "דפירוש משוטטות". לדיבור המתחיל פתח אליהו ישנם הגהות מאבי אדמו"ר שהתחיל לכתבם בחורף רנ"ב.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ב מר-חשוון	אחת מתורות הראשונות של רבינו הזקן - ונקראו אז בשם "ווערטער": שמע ישראל - א איד דערהערט - הוי"ה אלקינו - אז כוחנו וחיותינו איז דאס למעלה מן הטבע, און - הוי' אחד. תרגום מאידיש: אחת מתורות הראשונות של רבינו הזקן - ונקראו אז בשם "מילים": שמע ישראל - יהודי קולט - הוי' אלוקינו - שכוחנו וחיותינו זהו למעלה מן הטבע, ו - הוי' אחד.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ג מר-חשוון	דער בעל שם טוב פלעגט לערנען מיט זיינען תלמידים א שיעור גמרא. דער אופן פון דעם לערנען איז געווען מיט גרויס חריפות און גאונות, און מ'האט געלערענט דעם רמב"ם אלפס רא"ש און אנדערע מפרשים פון די ראשונים וועלכע זיינען שייך געווען צו דער גמרא וואס מ'האט געלערענט. דער בעש"ט פלעגט אפטייטשען די ווערטער אין אידיש. אז מ'האט געלערענט ערכין און געקומען צום מארז"ל (טו ב) לשון תליתאי קטיל תליתאי, האט דער בעש"ט אויסגעטייטשט: לשון הרע הרג'ט אלע דריי: דעם אויסטראכטער דעם דערציילער און דעם צוהערער, נאר דאס איז אין לבושים רוחנים, וואס דאס איז שווערער, ווי רציחה אין גשמיות. תרגום מאידיש: הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. אופן הלימוד היה עם חריפות גדולה וגאונות, ולמדו את הרמב"ם, אלפס, רא"ש ומפרשים אחרים מהראשונים שהיו שייכים לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה נוהג לתרגם המילים לאידיש. אם למדו ערכין והגיעו למאמר רז"ל (דף ט"ו עמוד ב') "לשון תליתאי קטיל תליתאי" (= לשון שלושה הורגת שלושה), תירגם הבעל שם טוב: "לשון הרע הורג את כל השלושה: את הממציא, את המדבר ואת השומע. רק שזהו בלבושים רוחניים, הקשה מרציחה גשמית.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ד מר-חשוון	מה' מצעדי גבר כוננו, לכל אחד מישראל יש לו תעודה רוחנית בחיים, והוא להתעסק בעבודת הבנין לעשות דירה לו יתברך. וכל אחד באשר הוא ובכל מקום שהוא צריך להתעניין בכל מאמצי כוחו לחפש בחפש מחופש למצוא איזה פרנסה רוחנית כמו שהוא מחפש אחר פרנסה גשמית. והוא לפי שדרכו - של הקדוש ברוך הוא - יחפץ, כדכתיב באברהם כי ידעתיו גו' ושמרו דרך ה', כי יש שני דרכים: דרך הטבע ושלמעלה מן הטבע, העולם בראו הקדוש ברוך הוא להיות נראה כמו שהוא בדרך הטבע - בעיני בשר - והוא דרך אלקים. תורה ומצות הם דרך הוי"ה והוא המשכה שלמעלה מן הטבע בטבע, אשר בגלל זאת הנה הקדוש ברוך הוא משפיע לישראל למעלה מן הטבע בטבע.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ו מר-חשוון	די נשמה ווארט אויבען אויף דעם זמן, ווען זי וועט זוכה זיין אראפגעהן אין א גוף, ווייל די נשמה פילט, וואס זי קען אויפטאן זייענדיק דא למטה. זי קען קומען צו דעם להתענג על הוי'. איז אויף ווען לייגט מען עס אפ? תרגום מאידיש: הנשמה מחכה למעלה לזמן בו תזכה לרדת לגוף, כיון שהנשמה מרגישה מה היא יכולה לפעול בהיותה פה למטה. היא יכולה להגיע לידי "להתענג על הוי'". אז למתי משאירים זאת?	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ז מר-חשוון	המחשבה היא לבוש ומשרת השכל והמדות. בשעה אשר אין לה שירות בשכל או במדות, גם אז פועלת פעולתה לחשוב ולהרהר, אבל פעולתה לא לבד שאינה תוכנית, אלא היא פרועה לשמצה... ומבואר כי סיבת המחשבות זרות או רעות הוא די פוסטקייט פון קאפ (= ריקנותה של הראש), דכאשר השכל עסוק אז יש להמחשבה מה לשרת ואין מקום למחשבות של שטות והבל שאין בהם ממש.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ז מר-חשוון	מ'דארף היטען דעם זמן, מ'דארף מקבל זיין עולה של תורה. יעדער זמן, יעדער טאג וואס גייט אוועק, איז דאס ניט נאר א טאג נאר א ענין אין לעבען, די טעג גייען כמאמר (ירושלמי ברכות פ"א ה"א) יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס כו' חדש כו' שנה כו'. דער טאטע האט געזאגט בשם רבינו הזקן: אזומערדיגער טאג און אווינטערדיגע נאכט איז א יאהר. תרגום מאידיש: צריך לשמור על הזמן, צריך לקבל עולה של תורה. כל זמן, כל יום שחולף, זהו לא רק יום, אלא עניין בחיים, הימים 'הולכים' כמאמר (ירושלמי מסכת ברכות פרק א' הלכה ה') "יום נכנס ויוצא שבת נכנס כו' חדש כו' שנה כו'". אבא אמר בשם רבינו הזקן: יום בקיץ ולילה בחורף - זהו שנה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ח מר-חשוון	בתורה אור פרשת חיי שרה סוף דיבור המתחיל "להבין מה שאמרו רבותנו זכרונם לברכה יפה שעה" יש טעות הדפוס. וכך צריך להיות: "ויהיה בבחינת ביטול (אבל עכשיו... היינו בחינת איסר ועל מה שכתוב לקמן בפירוש אוסרי לגפן) שהוא בחינת חפץ וכתיב הודו... תוך כל עלמין, אבל תכלית הכוונה".	עריכה - תבנית - שיחה
י"ט מר-חשוון	מענה רבינו הזקן ליחידות: חסידות איז (=היא) שמע ישראל, שמע איז (=הוא) ראשי תיבות שאו מרום עיניכם, ואומר מרום ולא שמים, מרום איז העכער און העכער (= למעלה יותר ולמעלה יותר), להגיע למעלה מן השכל. וזה גופא להבינו בשכל, וכמו שאומר וראו מי ברא אלה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ' מר-חשוון	יום הולדת את אדמו"ר מהורש"ב נ"ע - שנת כתר"א - כלשון הצמח צדק נקרא על שם אדמו"ר האמצעי וחצי שם אביו של הצמח צדק. בכל שנה ביום הולדתו היה אבי אדמו"ר אומר דא"ח, אלא שהיה בחשאי, מלבד כשאירע בשבת קודש. ביום ההולדת האחרון בעלמא דין [=בעולם הזה] אמר מאמר "נתת נס ליראך להתנוסס מפני קושט סלה". כשסיים אמר לי ביום ההולדת צריך לומר חסידות, יתן השם יתברך לך מתנה שתאמר חסידות ביום הולדת שלך אלא שיהיה בחסד וברחמים - האט עס געדויערט זיבען יאהר (=זה 'לקח' שבע שנים).	עריכה - תבנית - שיחה
כ"א מר-חשוון	עבודת התפלה היא המביאה השגת המוח בהרגשת הלב, ושניהם יחד בעבודה בפועל המצוות ביראת שמים וקנין מדות טובות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ב מר-חשוון	אחת מתורות המגיד ממעזריטש ששמע רבינו הזקן בהיותו שם בפעם הראשונה - שלהי קייץ תקכ"ד עד אחרי חג הפסח תקכ"ה: "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי". "אנכי" - מי שאנכי, שהוא נעלם ונסתר גם מנאצלים היותר עליונים, הלביש עצמותו יתברך בכמה צמצומים להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים, שרפים חיות ואופנים מלאכים ועולמות עד אין מספר, ובצמצומים עד אין שיעור עשיתי ארץ הלזו הגשמית. "ואדם עליה בראתי" - האדם הוא תכלית ההתהוות, ו"בראתי" בגימטריה תרי"ג הוא תכלית האדם, וכדאיתא בפרדס בשם ספר הבהיר, אמרה מדת החסד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם מימי היות אברם בארץ, לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברם עומד ומשמש במקומי. כי אברהם שהוא נשמה בגוף, ועוסק בהכנסת אורחים לפרסם אלקותו יתברך בעולם הזה התחתון הוא למעלה במעלה ובמדריגה לגבי מדת החסד דאצילות. ואמרה מידת החסד לפני הקדוש ברוך הוא, הוא קנאת מדת החסד דאצילות, אשר קנאה בעבודת אברהם עליו השלום.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ג מר-חשוון	צוויי און צוואנציג מאל האט מען ארערסטירט דעם צ"צ אויף דער אסיפת הרבנים אין פעטערבורג, תר"ג, פאר זיין אנטקעגענשטעלען זיך דער פאדערונג פון דער מלוכה וועגען שינוים בחנוך וכו'. דער מיניסטער האט אים געפרעגט: דאס איז דאך מרידה במלכות? דער צ"צ האט אים געענטפערט: מורד במלכות איז חייב מיתה בגוף, אבער מורד במלכות שמים איז חייב מיתה בנפש. איז וואס איז גערעסער. תרגום מאידיש: עשרים ושניים פעמים אסרו את הצמח צדק באסיפת הרבנים בפטרבורג, תר"ג, על התקוממותו נגד דרישת המלוכה אודות שינויים בחינוך וכו'. השר שאל אותו: "זהו הרי מרידה במלכות?" הצמח צדק ענה לו: "מורד במלכות חייב מיתה בגוף, אבל מורד במלכות שמים חייב מיתה בנפש. אז מה יותר גדול?".	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ד מר-חשוון	בענינים הגשמיים צריך להסתכל במי שהוא למטה ממנו, ולהודות להשם יתברך כי טוב על חסדו אתו עמו. בענינים הרוחניים צריך להסתכל במי שהוא למעלה ממנו ולהתחנן לה' שיתן לו דיעה טובה להתלמד ממנו וכח ועוז שיוכל לעלות בעילוי.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ה מר-חשוון	השגחה העליונה בריינגט יעדען אין זיין ואוינארט צוליב חיזוק היהדות והרבצת התורה. ווען מען אקערט און מען פארזייט - וואקסט. תרגום מאידיש: השגחה העליונה מביאה את כל אחד למקום מגוריו, בשביל חיזוק היהדות והרבצת התורה. כשחורשים וזורעים - צומח.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ו מר-חשוון	הדרך האמיתי הוא שצריכים לדעת מהות עצמו, בהכרה אמיתית בחסרונות עצמו ובמעלות עצמו. וכאשר יודעים את החסרונות לתקנם בעבודה בפועל, ולא לצאת ידי חובתו באנחות בלבד.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ז מר-חשוון	ר' אייזיק הלוי מהומלי סיפר: כשבאתי לליאזנא מצאתי מזקני החסידים שהיו מחסידי הרב המגיד והרב הקדוש הר' מנחם מענדל מהורודוק, והוה מרגלא בפומייהו [=והיה רגיל בפיהם]: האב האלט א אידען, וועט השי"ת דיך האלט האבען, טו א טובה א אידין, וועט השי"ת דיר א טובה טאן, זיי מקרב א אידען וועט השי"ת דיר מקרב זיין. תרגום מאידיש: אהוב יהודי - ה' יתברך יאהב אותך. עשה טובה ליהודי - ה' יתברך יעשה לך טובה, קרב יהודי - ה' יתברך יקרב אותך.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ח מר-חשוון	ענין ההשגחה פרטית הוא, דלא זו בלבד דכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגחה פרטית, והיא היא חיות הנברא וקיומו, אלא עוד זאת דתנועה פרטית של נברא יש לה יחס כללי לכללות כונת הבריאה. דבצרוף ואיחוד כל הפעולות הפרטיות נשלמה כונה העליונה בסוד הבריאה כולה. ויתבונן האדם: ומה אם תנועת עשב באה בהשגחה פרטית ונוגעת להשלמת כונת הבריאה, מין המדבר בכלל וישראל עם קרובו בפרט על כמה וכמה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ט מר-חשוון	עבודה הקדושה באמירת תהלים בציבור, אין די לבאר גודל הזכות של המשתתפים בזה, וגודל הנחת רוח של מעלה כמבואר בספרי קודש, ואפס קצהו בקונטרס תקנת אמירת תהלים ברבים (קובץ תהלים, א), ואשריכם ישראל, ובגלל זאת תתברכו אתם נשיכם בניכם ובנותיכם, ה' עליהם יחיו, בבריאות נכונה ובפרנסה בהרחבה גדולה, ולרגליכם יושעו כל עדת ישראל שיחיו במחנכם הטהור בתוך כלל אחינו בני ישראל בהדרוש להם בגשם וברוח.	עריכה - תבנית - שיחה