שמירת הזמן
שמירת הזמן היא תביעה חסידית, הנובעת מהאמונה הפשוטה שליהודי יש תכלית וייעוד בחיים אותו עליו למלא בשלימות, וכל רגע שלא מנוצל כראוי הינו רגע מבוזבז שלא התמלא בו הרצון של הקב"ה.
תוכן עניינים
במקורות[עריכה]
התביעה לשמור את הזמן, מיוסדת על הכתוב: "ימים יוצרו ולו אחד בהם"[1], שמשמעותו היא שלכל יהודי יש מספר ימים מדוייק שניתנו לו לחיות, כפי השליחות שהוטלה על נשמתו לבצע בעולם הזה[2], ובאם הוא מאבד אפילו רגע אחד – הוא מחסיר בכללות התפקיד שהוטל עליו, היות ורגע שהולך לאיבוד אינו חוזר.
בפרקי אבות מדריכים חז"ל שלא לדחות דברים לזמן אחר: "ואל תאמר לכשאפנה אשנה - שמא לא תפנה", ו"אם לא עכשיו אימתי?!".
גדולי הקדמונים ביטאו תוכן זה בפתגם "אדם דואג על איבוד דמיו, ואינו דואג על איבוד ימיו. דמיו אינם עוזרים וימיו אינם חוזרים"[3].
הדרכה זו אינה הנהגה טובה בלבד, אלא נפסקה גם להלכה שכאשר אדם ניצל את כל זמנו ללימוד, ובמשך היום היה לו רגע אחד בלבד שהתבטל – נחשב לו הדבר לעבירה חמורה של ביטול תורה, וחז"ל דרשו עליו את הפסוק "כי דבר ה' בזה . . הכרת תכרת הנפש ההיא"[4].
בתורת רבותינו נשיאינו[עריכה]
חשיבות שמירת הזמן[עריכה]
כאשר סיפרו לאדמו"ר הרש"ב כי חסידי אדמו"ר הזקן היו תמיד 'סופרים' את הזמן, הוא נענה: "זוהי ענינה של עבודה, השעות ספורות- ואז גם הימים ספורים. כשיום הולך, יש לדעת מה פעלו באותו יום ומה יש לפעול בעתיד"[5], ובמקום אחר התבטא באופן חריף יותר, שכאשר אדם לא שומר על הזמן, הרי שהוא "גורם רעה לנפשו"[6].
גם הרבי הסביר את החשיבות וההכרח בשמירת הזמן: "זהו דבר הנראה במוחש, כל רגע שעובר הרי הוא אבוד כבר, אם לא נוצל למה שהיה אפשר וצריך לנצלו – הרי הוא אבוד. ואפילו אם הדבר ייעשה ברגע השני או מחר ומחרתיים, למרות זאת, הרי אותו רגע שלא נוצל נשאר מבוזבז. זה היה רגע שבו הוא לא חי את חייו כפי שהיה צריך להיות"[7].
מעלת שמירת הזמן[עריכה]
אדמו"ר הריי"צ כותב ש"אצל מי ששומר את הזמן – רגע הוא זמן, ויום הוא שנה"[8], וכן ש"שקידה ושמירת הזמן – הם הכלים האמיתיים להצלחה בלימוד"[9], ו"שמרו את העת – כי הוא הסגולה היותר יקרה"[10].
הרבי קישר את שמירת הזמן עם מצוות ספירת העומר[11], שמברכים בה על כל יום בנפרד, אף שלכאורה לא צריך לספור משהו שהוא קבוע מראש ולא שייך בו ריבוי ומיעוט, והספירה מראה על החביבות של הזמן, שצריך לספור ולייקר ולהעריך אותו ולנצל אותו כראוי[12].
הדרך לשמירת הזמן[עריכה]
באחת היחידות של אדמו"ר הרש"ב אצל אביו אדמו"ר המהר"ש, אמר לו אביו: "כאשר רגע הוא זמן – הזמן עובר בהצלחה. הצלחת הזמן היא על ידי שמירת הזמן, ושמירת הזמן היא על ידי שמירת הרגעים, ושמירת הרגעים היא על ידי מתינות"[13].
אדמו"ר הרש"ב סיפר על עצמו, שההצלחה שלו בלימוד בהנהגה נבעה מכך שהוא עשה את עצמו ל"בעל דעה על הזמן", לעשות כל דבר בזמנו דווקא[14].
כאשר תלמיד ישיבה ביקש מהרבי עצה לשמירת הזמן, כתב לו הרבי שילמד בעל פה את כל הסעיף הראשון בשולחן ערוך אורח חיים סימן א', ויחזור עליו מזמן לזמן, וכן יהיה בקיא לכל הפחות בפרק אחד של תניא בעל פה[15].
בראש השנה ובשבת קודש[עריכה]
אף שבימות החול צריך האדם לעסוק גם בפרנסת ביתו וכדומה, ואינו יכול לשמור את הזמן בתכלית לנצל אותו רק לעניני עבודת השם, הרי בשבת חובת שמירת הזמן היא כפולה ומכופלת, וצריך להקדיש אותו לחלוטין לעיסוק בלימוד תורת החסידות, ולהימנע מלבזבז את יום השבת בדברים בטלים, טיולים וכדומה[16].
חסידי אדמו"ר האמצעי נהגו לדרוש את הפסוק: "שמור את יום השבת לקדשו", שכאשר שומרים כראוי את הזמן של שבת קודש, אזי מתקיים גם "זכור את יום השבת" במשך כל ימי השבוע, שהוא ישפיע גם על ימות החול שיהיו מנוצלים כראוי[17].
אדמו"ר הריי"צ התבטא, כי כאשר מכלים לריק את הזמן של רעווא דרעווין הרי זו "מרידה בעצמות"[18].
דגש מיוחד על שמירת הזמן ישנו בימים של ראש השנה, שבהם עיקר העבודה היא קבלת המלכות, וכאשר יהודי מרגיש את עולו של המלך, אינו מבזבז אפילו רגע לבטלה. מסיבה זו הקפידו רבותינו נשיאינו בראש השנה להימנע לחלוטין משיחות ודיבורים אפילו עם בני הבית הקרובים, והתמסרו לאמירת תהלים בכל רגע פנוי, וכך גם הורו לחסידים.
אצל תלמידי התמימים[עריכה]
| ערך מורחב – שמירת הסדרים |
כאשר אדמו"ר הרש"ב ביקש מבנו אדמו"ר הריי"צ דו"ח כתוב ומפורט על תלמידי ישיבת תומכי תמימים, דרש שיופיע שם גם מצבו של התלמיד בשמירת הזמן[19].
מלבד הדרישה לנצל את הזמן, דרשו בתומכי תמימים לשמור את הזמן כפי הסדר שנקבע על ידי הישיבה, ולא הרשו לתלמידים ללמוד חסידות או להתפלל על חשבון הזמן שנקבע ללימוד גמרא, וכן להיפך[20]. אדמו"ר הרש"ב אף התבטא, כי ה'שלום' שיש בין המשגיח של סדר נגלה למשגיח של סדר חסידות לא מוצא חן בעיניו, כי הסדר הנכון הוא שכל אחד עומד חזק על משמרתו ולא מאפשר לתלמידים לחרוג מהגבלות הזמן שנקבעו על ידי מנהלי הישיבה[21].
במכתב כללי אל מנהלי ישיבות תומכי תמימים, דרש אדמו"ר הריי"צ להשגיח על שמירת הזמן בדקדוק גדול, ולדאוג שהתלמידים לא יאחרו אפילו מעט[22].
כאשר נשמעו טענות מצד חלק מהתלמידים שעל מנת לנצל את הכשרונות שלהם בצורה טובה יותר ברצונם לסדר את זמני הלימוד שלהם באופן שונה מסדרי הישיבה, שללו זאת רבותינו נשיאינו בתוקף[23].
מתלמידי התמימים נדרש לא רק שמירת הזמן בכמות - להגיע בזמן לסדר הישיבה, אלא גם שמירת הזמן באיכות - ללמוד בשקידה והתמדה מתוך התמסרות מוחלטת[24].
אצל רבותינו נשיאינו[עריכה]
אדמו"ר הזקן נודע כבר מקטנותו בהקפדתו המרובה בשמירת הזמן וניצולו[25], וכן מסופר גם על אדמו"ר הרש"ב שבגיל חמש החל לעסוק עם עצמו בתיקון המידות ושמירת הזמן[26].
אדמו"ר הריי"צ מספר ברשימותיו, כי בילדותו התלבט האם להשקיע את כספי חסכונותיו ברכישת ספרי קודש ללימוד או בשעון, ולבסוף הגיע למסקנא להעדיף את רכישת השעון שיעזור לו לשמור על הזמן כראוי[27].
שמירת הזמן של הרבי הייתה אף היא יוצאת מגדר הרגיל, עד כדי כך שמעולם לא הסכים לצאת לחופשה או למנוחה בנאות-דשא וכדומה.
בשנת תש"ד, כאשר התפלל הרבי לפני העמוד במנין של תלמידי ישיבת תומכי תמימים המרכזית בשנת האבלות אחר אביו, לא היו תלמידי המנין מוכנים והתחלת התפילה התעכבה בחמש דקות, ודעתו של אדמו"ר הריי"צ לא הייתה נוחה מכך והוא נזף במשפיע ר' שמואל לויטין: "אצל חתני כל דקה לשנה תחשב. שתי דקות הן שנתיים, וחמש דקות הן חמש שנים. האומנם אתם רוצים לגזול ממנו חמש שנים?".
בשנת תשי"ז ביקר הרבי באופן חריג בקריית גן ישראל, וכאשר התבקש הרבי בשנה שלאחר מכן לערוך ביקור נוסף, השיב בשלילה כשהוא מסביר שעדיין לא השלים את הזמן שהחסיר בביקור הקודם[28].
באופן חריג התבטא הרבי על עצמו: "אין לבזבז את זמני. אצלי אין זמן מיותר"[29].
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- אשכילה בדרך תמים – פרק חמישי
קישורים חיצוניים[עריכה]
- שמירת הזמן באתר חב"ד אור אין סוף
- יוקר הזמן, בגליון 'הפארברענגען השבועי' של מרכז אנ"ש קראון הייטס, גליון 612 שבשיעי של פסח תשפ"א (אנגלית)
- שניאור אשכנזי, איך מפסיקים לדחות? • תורה או וואטצאפ: מה לעשות הרגע?, שיעורים לפרשת במדבר, הכנה לחג השבועות תשפ"ג
הערות שוליים
- ↑ תהלים קלט, טז.
- ↑ פירוש אדמו"ר הצמח צדק לפסוק בתהלים 'יהל אור'.
- ↑ מספר החיים, לאחי המהר"ל.
- ↑ הובא בתניא לקוטי אמרים פרק א'.
- ↑ לוח היום יום א' אייר. התבאר בשיחת יום ב' דחג השבועות תשל"ב, נדפס בלקוטי שיחות חלק ז' עמוד 254.
- ↑ תורת שלום – ספר השיחות עמוד 260.
- ↑ שיחת י"ב תמוז תשל"ז.
- ↑ ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ בתרגום ללשון הקודש – ה'ש"ת עמוד קטז.
- ↑ אגרות קודש חלק ח' עמוד יא.
- ↑ אשכילה בדרך תמים עמוד 145.
- ↑ ראו גם בלוח היום יום א' אייר.
- ↑ משיחת ה' אייר תשל"א לתלמידי ה'קבוצה' החוזרים לארץ הקודש, נדפס בלקוטי שיחות חלק ז' עמוד 279.
- ↑ ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ בתרגום ללשון הקודש – ה'ש"ת עמוד קטז.
- ↑ ספר השיחות ה'ש"ת עמוד קפז.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ט עמוד רה.
- ↑ קונטרס עץ החיים סעיף כה.
- ↑ ספר השיחות תש"א בתרגום ללשון הקודש, עמוד מג.
- ↑ ספר השיחות תרפ"ד עמוד 60.
- ↑ תורת שלום – ספר השיחות עמוד 324.
- ↑ תורת שלום – ספר השיחות עמוד 325.
- ↑ אוצר סיפורי חב"ד חלק ט' עמוד 234.
- ↑ אגרות קודש חלק ז' עמוד ח'.
- ↑ ראו לדוגמא אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק יד עמוד ריז, ושם – שטענה זו היא עצת היצר ומגיעה מהיצר הרע שברצונו להביא את התלמיד לפריקת עול.
- ↑ שיחת זאת חנוכה תשט"ז, ועוד.
- ↑ ספר השיחות תש"ד עמוד 16.
- ↑ ספר השיחות תש"ד בתרגום ללשון הקודש עמוד קנז. ספר המאמרים תשי"א עמוד 68.
- ↑ ספר המאמרים תרנ"א עמוד רנו.
- ↑ אוצר פתגמי חב"ד חלק ב' עמוד 50.
- ↑ צדי"ק למלך חוברת ז' עמוד 257, מתוך יחידות משנת תשי"ט.
