![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
פורטל:נשיאי חב"ד/אדמו"ר הזקן/ניגוני אדמו"ר הזקן: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה תגית: עריכת קוד מקור 2017 |
מאין תקציר עריכה תגית: עריכת קוד מקור 2017 |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
מנגנים ניגון זה אצל [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]] בעת שאיבת ה[[מים שלנו]]. | מנגנים ניגון זה אצל [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]] בעת שאיבת ה[[מים שלנו]]. | ||
הרבי אמר בשם [[אדמו"ר הריי"צ]] שניגון זה הינו סגולה לגילוי [[אליהו]] | הרבי אמר בשם [[אדמו"ר הריי"צ]] שניגון זה הינו סגולה לגילוי [[אליהו]]. | ||
ניגון זה הוא ניגון ג' ב[[ספר הניגונים]]. | ניגון זה הוא ניגון ג' ב[[ספר הניגונים]]. | ||
| שורה 67: | שורה 67: | ||
ניגון זה הוא הניגון הראשון ב[[ספר הניגונים]]. | ניגון זה הוא הניגון הראשון ב[[ספר הניגונים]]. | ||
==זמנים בהם מנגנים את הניגון== | ==זמנים בהם מנגנים את הניגון== | ||
בשל משמעותו הרוחנית העמוקה, נזהרים חסידי חב"ד לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים וזמני שמחה מיוחדים. מקובל בשם ה[[צמח צדק]], שבימות החול (מלבד הזמנים האמורים), נגינתו עלולה לעורר קיטרוגים ח"ו | בשל משמעותו הרוחנית העמוקה, נזהרים חסידי חב"ד לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים וזמני שמחה מיוחדים. מקובל בשם ה[[צמח צדק]], שבימות החול (מלבד הזמנים האמורים), נגינתו עלולה לעורר קיטרוגים ח"ו. | ||
בין הזמנים המתאימים לניגון ד' בבות: [[שלושה רגלים]], [[פורים]], [[י"ט כסלו]], [[י"ב תמוז]], חודש [[אלול]], [[ימי הסליחות]] וכן בשעת הובלת החתן ל[[חופה]] ובסיבובי הכלה סביב החתן. פעם אחת שרו אותו בההתוועדויות של ערב שבועות תשמ"ו. [[אדמו"ר הרש"ב]] התבטא שי"ט כסלו הוא ראש השנה לניגון ארבע בבות. כמו כן מנגנים בשמחות [[ברית מילה]], [[בר מצוה]], ובסעודת ה[[חתונה]]. | בין הזמנים המתאימים לניגון ד' בבות: [[שלושה רגלים]], [[פורים]], [[י"ט כסלו]], [[י"ב תמוז]], חודש [[אלול]], [[ימי הסליחות]] וכן בשעת הובלת החתן ל[[חופה]] ובסיבובי הכלה סביב החתן. פעם אחת שרו אותו בההתוועדויות של ערב שבועות תשמ"ו. [[אדמו"ר הרש"ב]] התבטא שי"ט כסלו הוא ראש השנה לניגון ארבע בבות. כמו כן מנגנים בשמחות [[ברית מילה]], [[בר מצוה]], ובסעודת ה[[חתונה]]. | ||
| שורה 149: | שורה 130: | ||
בניגון זה, 2 הבתים הראשונים בפיוט ('שלום עליכם' ו'בואכם לשלום') חוזרים על עצמם עם אותה מנגינה, ואילו ל-2 הבתים האחרונים בניגון ('ברכוני לשלום' ו'צאתכם לשלום') יש מנגינה אחרת שחוזרת על עצמה בשניהם. | בניגון זה, 2 הבתים הראשונים בפיוט ('שלום עליכם' ו'בואכם לשלום') חוזרים על עצמם עם אותה מנגינה, ואילו ל-2 הבתים האחרונים בניגון ('ברכוני לשלום' ו'צאתכם לשלום') יש מנגינה אחרת שחוזרת על עצמה בשניהם. | ||
הניגון מתועד בתקליטי [[היכל הנגינה]] שהקליט ר' [[דוד הורביץ]] | הניגון מתועד בתקליטי [[היכל הנגינה]] שהקליט ר' [[דוד הורביץ]]. | ||
ניגון זה הוא ניגון כ"ה בפרוייקט [[מסורת הניגונים]]. | ניגון זה הוא ניגון כ"ה בפרוייקט [[מסורת הניגונים]]. | ||
גרסה מ־15:40, 5 בדצמבר 2025
א-לי אתה הוא אחד מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן.
מילותיו של הניגון הלקוחות מתהלים (פרק קי"ח פסוק כ"ח) ונאמרות בתפילת ההלל - הן: "אֵ-לִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹקַי אֲרוֹמְמֶךָּ".
בבית רבי נוהגים לנגן ניגון זה בסיום ליל הסדר לאחר אמירת "לשנה הבאה בירושלים" בשעת החזרת היין מכוסו של אליהו - לבקבוק.
מנגנים ניגון זה אצל הרבי בעת שאיבת המים שלנו.
הרבי אמר בשם אדמו"ר הריי"צ שניגון זה הינו סגולה לגילוי אליהו.
ניגון זה הוא ניגון ג' בספר הניגונים.
בנוסף לניגון זה, ישנו ניגון המיוחס לאדמו"ר הצמח צדק על מילים אלו, שאינו מופיע בספר הניגונים.בני היכלא הינו ניגון געגועים על פיוטו של האריז"ל (שמו הקדוש - יצחק לוריא - רמוז בראשי התיבות של חרוזי הפיוט).
הפיוט עוסק במעלתה של שעת רעווא דרעווין בשבת. מקובל במסורת אצל חסידים שזהו מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן.
אדמו"ר הזקן הכניס את הפיוט בסידור התפילה שלו ב'סדר סעודה שלישית' של יום השבת.
מספר פעמים נוגן ניגון זה במחיצת הרבי, כאשר זמן ההתוועדויות חל בשעת הצהריים של יום השבת.הניגון על המילים אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה הינו אחד מעשרת הניגונים המיוחסים לאדמו"ר הזקן.
עד היום נוהגים חסידים לנגן ניגון זה בכל פעם שתפילת אבינו מלכנו נאמרת בציבור.
ניגון זה הוא ניגון ו' בספר הניגונים.
כהקדמה לניגון מושרת נעימת כיסופים מיוחדת, אותה נוהגים לכפול פעמיים.
ניגון זה מתייחד בכך שכופלים בו את המילים הראשונות, למרות שבחב"ד נהוג להקפיד מאוד לא לכפול את מילות התפילה כמנהג החזנים.
בבית מדרשו של הרבי ב-770 נהוג לנגן את הניגון בתחילת כל תפילה במשך עשרת ימי תשובה.
את ניגון אבינו מלכנו נהוג לנגן בקהילות אנ"ש במועדים הבאים: בראש השנה - לפני כל תפילה, בעשרת ימי תשובה, ביום הכיפורים ובימי תענית ציבור. בשבת קודש לא מנגנים את הניגון, מכיוון שלא אומרים אבינו מלכנו בשבת. כמו כן - מנגנים את הניגון בהתוועדויות של הרבי, בתאריכים הקשורים לאדמו"ר הזקן. בתאריכים בהם מנגנים את כל ניגוני הרביים - מנגנים את ניגון אבינו מלכנו בתור ניגון של אדמו"ר הזקן.
במשך כמה שנים ניגנו בהוראת הרבי, את ניגון אבינו מלכנו 40 יום לפני ראש השנה.
לפי גרסת ספר הניגונים וגרסת ניח"ח, הניגון מתחיל במילים: "אבינו מלכנו אבינו אתה", אולם הרבי שר רק את המילים "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה".
יחוסו של הניגון
מובא[1] שכאשר ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב הגיע למגיד ממזריטש היה סועד ב' סעודות אצל הרב המגיד, וסעודה ג' היה עורך שולחן לעצמו. הרב המגיד ציוה את אדמו"ר הזקן שילך בשבת זו לסעודה שלישית אצל ר' מיכל. ושם קיבל אדמו"ר הזקן הניגון שהיה נוהג ר' מיכל לנגנו אצל הבעש"ט.
לכן מוצאים שהניגון מיוחס לפעמים גם לר' מיכל וגם להבעש"ט.
בחצרות מבית מדרשו של ר' מיכל מזלוטשוב מנוגן הניגון בשינויים קלים.
לפי דעה אחרת, הניגון חובר ע"י ר' הלל מפאריטש.
ניגון זה הוא ניגון י' בספר הניגונים.
מספר פעמים נוגן ניגון זה במחיצת הרבי, כאשר זמן ההתוועדויות חל בשעת הצהריים של יום השבת.ארבע בבות (במקור ביידיש: דער ניגון פון פיר פאַלען. מכונה גם ניגון אדמו"ר הזקן ולפעמים גם ניגונו של הרב) הוא הניגון החשוב והעמוק מבין ניגוני חסידות חב"ד. את הניגון חיבר אדמו"ר הזקן בהיותו אצל רבו, המגיד ממעזריטש ולאחר התמנותו לרבי שיפרו.
לניגון ארבעה 'בתים' המכונים בבות, המקבילים לארבעת העולמות הרוחניים; אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. כל תנועות הניגון מכוונות לעניינים רוחניים ולכן נזהרים חסידי חב"ד לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים וזמני שמחה מיוחדים.
ניגון זה הוא הניגון הראשון בספר הניגונים.
זמנים בהם מנגנים את הניגון
בשל משמעותו הרוחנית העמוקה, נזהרים חסידי חב"ד לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים וזמני שמחה מיוחדים. מקובל בשם הצמח צדק, שבימות החול (מלבד הזמנים האמורים), נגינתו עלולה לעורר קיטרוגים ח"ו.
בין הזמנים המתאימים לניגון ד' בבות: שלושה רגלים, פורים, י"ט כסלו, י"ב תמוז, חודש אלול, ימי הסליחות וכן בשעת הובלת החתן לחופה ובסיבובי הכלה סביב החתן. פעם אחת שרו אותו בההתוועדויות של ערב שבועות תשמ"ו. אדמו"ר הרש"ב התבטא שי"ט כסלו הוא ראש השנה לניגון ארבע בבות. כמו כן מנגנים בשמחות ברית מילה, בר מצוה, ובסעודת החתונה.
קודם הניגון ארבע בבות, מקובל לנגן ניגון הכנה לד' בבות, ניגון עתיק, אשר היה חביב על הרבי הרש"ב.
בהתוועדויות שהיה הרבי עורך, היה הרבי עצמו מורה מתי לנגן את ניגון ההכנה, אותו היה מתחיל החוזר הרב יואל כהן, כשלקראת סוף ניגון ההכנה היה הרבי מסמן באצבעות ידו את מספר הפעמים שברצונו שיחזרו על הבבא הרביעית.
כמה פעמים שרו החסידים הניגון 'ניע ז'וריצי כלופצ'י' אחר ד' בבות.
מסגולות הניגון
הרבי המהר"ש: "בעת שמנגנים ניגונו של הרבי הזקן זהו זמן המוכשר לתשובה, מפני שאז עת רצון למעלה".
אדמו"ר הרש"ב: "כשמנגנים את הניגון בהתעוררות פנימית זהו זמן המוכשר לתשובה והתקשרות; וכשמנגנים את הניגון בטהרת הלב, אחר תרומת הדשן נכונה בתיקון חצות, לאחר קריאת שמע שעל המיטה באמיתיות ואחר תפילה במאמץ עמוק, אפשר לפעול ישועה פרטית בבנים וחיים".
אדמו"ר הריי"צ: "בידינו הבטחה שכאשר ינגנו את הניגון מתי שיהיה והיכן שיהיה, ישמע זאת הרבי (אדמו"ר הזקן) וירגיש, באיזה מדריגות גבוהות שרק יהיה. אלא שזה תלוי בהכנות המקבל".
כשחסיד שפעל ברוסיה בהפצת היהדות ובסיוע ליהודי רוסיה ביקש מהרבי באמצעות סרטון שצולם על ידי הרב דובער ליווי והועבר לרבי ניגון אותו יוכל לנגן בעת שירצה להיכנס ליחידות השיב הרבי (לאחר צפייה נוספת בקטע הוידאו ובכי) שינגן את ניגון ד' בבות. הרבי אף סיפר שכשז"ר החל חייו המדיניים וחווה רגעים של ספקות, הסתגר בחדרו וניגן את הניגון וכך קיבל עצה והדרכה.
הרבי הורה למוזיקאית ז'אן זיידל-רודולף שלא לערוך שינויים בניגון.ניגון דבקות לראש השנה הוא ניגון דביקות עמוק, אותו נהגו נשיאי חב"ד בכל דור ודור לנגן בדביקות והתלהבות ובבכיות מחרידות לב, כאדם הבוכה על אוהבו הנאמן שהלך - במהלך תפילות ראש השנה ויום כיפור ובמיוחד בתפילות; ערבית של ליל א' דראש השנה וקודם התקיעות בשתי הימים של ראש השנה.
מקור הניגון
על מקורו של ניגון זה מספר אדמו"ר הריי"צ: "רבי קהת - תלמיד מובהק של הבעל שם טוב וחבר בחבורת הצדיקים הנסתרים - הלך פעם בדרך ושמע שיחת שני בעלי עגלה. האחד אומר לחבירו "בתהלים כתוב, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג וגו'. חמור חושב שנותנים לו את המתג בפה בשביל שלא ישכח את מלאכת הליעוס, אבל אתה אל תהיה כך ושכן תבין". כששמע הבעש"ט סיפור זה מתלמידו, התלהב בדביקות עצומה והשתטח בפישוט ידים ורגלים בקול ניגון דבקותי וזהו מקור הניגון.
ניגון זה הוא בוודאות מעשרת הניגונים אותם חיבר אדמו"ר הזקן בעצמו.
הניגון כהכנה לתקיעות
בסידור אדמו"ר הזקן כתוב: "אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר, ויאמר קאפיטיל למנצח לבני קורח מזמור שבע פעמים.", ופירש בשער הכולל: "ההכנה היא שיאמר זה המזמור שבע פעמים".
אך בשיחת שבת שובה תשל"א שלל הרבי את הפירוש הזה, ופירש שכוונת אדמו"ר הזקן היא להכנה נפשית, ולא פירש אדמו"ר הזקן שום הכנה פרטית, כיון שאינו דבר השווה לכל נפש, וכל חד וחד לפום שיעורא דיליה צריך להכין עצמו לתקיעת שופר בדבר שהוא מתעורר הימנו, בין אם זאת מהאמור בספר כתר שם טוב, או בשולחן ערוך של האריז"ל, בספרי חסידות או בספר מטה אפרים וכדומה. ומהתעוררות זו תומשך התעוררות לכל השנה הבעל"ט. ובעומק יותר, שאין הכוונה שיכין עצמו בהכנה פרטית כלשהי, אלא בהכנה כללית לעבודת ה' במשך כל השנה כולה, שהיא מסירה כללית לה' מעומק הנפש.
בסעודת ליל ב' דראש השנה תשל"א קישר הרבי את ההכנה הזו, לניגון דבקות זה של אדמו"ר הזקן.
בשנים הראשונות לנשיאות היה מנגן הרבי את הניגון בראש השנה, מתוך בכי חרישי.
ניגון זה הוא ניגון ט' בספר הניגונים.
מלבד גרסת הניגון כפי שמופיע בספר הניגונים, מקובלת גם גרסה אחרת לניגון - נוקבת ורצינית יותר.ניגון דבקות זה הינו ניגון דבקות לתפילות שבת המיוחס לאדמו"ר הזקן. בניגון זה התפללו בדביקות והתלהבות עצומה על-פי דרך חב"ד אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ בכל שבת קודש כשהתפללו ביחידות.
אדמו"ר הריי"צ התבטא פעם על ניגון זה: "כשמתפללים באריכות ועוסקים בעבודה, יוצא הניגון בדרך ממילא".
כיוון שתנועות ניגון זה עולות ויורדות מתוך מחשבה עיונית וכוונות עמוקות בתפילה ולפי אופן מצבי הנפש והרגש הלב של הצדיק. לפיכך, קשה לברר סדר הבבות של ניגון זה. פעם היה מזמר בבא זו קודם ופעם בבא אחרת. גם לפעמים היה מפסיק ביניהן באמירת תיבות התפילה ולפעמים היה מפזם רק קטעים מהניגון. לכן מובא ניגון זה בגרסא נוספת בספר הניגונים כרך ב' (חלק א'), כפי שנשמע מהחסיד ר' דוד לייב מרוזוב כפי ששמעו מאביו ר' אלחנן דוב.
ניגון זה הוא ניגון ח' בספר הניגונים (גירסה נוספת - ניגון קע"ח).ניגון ישן או ניגון מסורתי הוא ניגון המיוחס לאדמו"ר הזקן. אך הדבר אינו וודאי, האם הוא אחד מעשרת הניגונים אותם חיבר אדמו"ר הזקן בעצמו או לא.
בניגון זה ניתן לשמוע את ההתפעלות והרצוא של החסיד להכלל באלוקות, ומהצד השני את השוב שנרגש הקבלת עול בקיום תורה ומצוות כאן למטה בעולם הזה. זהו ניגון י"א בספר הניגונים.
בדורות האחרונים, חיברו את הניגון למילות הפיוט "שלום עליכם" שנאמר בכל ליל שבת לפני הקידוש. אדמו"ר הריי"צ היה נוהג לשיר שלום עליכם בניגון זה.
לחנים נוספים על ניגון זה
במסורת הנגינה החב"דית נרשם ניגון נוסף שהיה מקובל בין חסידי חב"ד לפיוט זה, מפיו של החסיד ר' מרדכי שוסטרמן כפי ששמע זאת מסבו.
בניגון זה, 2 הבתים הראשונים בפיוט ('שלום עליכם' ו'בואכם לשלום') חוזרים על עצמם עם אותה מנגינה, ואילו ל-2 הבתים האחרונים בניגון ('ברכוני לשלום' ו'צאתכם לשלום') יש מנגינה אחרת שחוזרת על עצמה בשניהם.
הניגון מתועד בתקליטי היכל הנגינה שהקליט ר' דוד הורביץ.
ניגון זה הוא ניגון כ"ה בפרוייקט מסורת הניגונים.את הניגון כאיל תערוג שמע החסיד הרב שמואל גרונם אסתרמן מזקן מופלג שהיה בקבוצת המנגנים אצל אדמו"ר הזקן. ניגון זה היה אדמו"ר הזקן מנגן לפרקים קרובים, בדביקות גדולה.
אותו זקן היה עיור בנערותו ואביו הביאו לאדמו"ר הזקן שירפאהו. פתח אדמו"ר הזקן את ספר הזוהר וציווה לילד לקרוא מתוכו. בתחילה ראה הילד רק אותיות מטושטשות ואז גער בו אדמו"ר הזקן "קרא בקול רם!" ונפקחו עיניו והתחיל לקרוא כאחד האדם. אביו השאיר את ילדו בליאזנא אצל אדמו"ר הזקן ולהיות הילד בעל כשרון בשירה וזמרה הוספח הילד לקבוצת המנגנים של אדמו"ר הזקן.
מילות הניגון ומשמעותם
הניגון מורכב מתיבות המופיעות בשתי פסוקים שונים שבמבט שטחי אין כל קשר ביניהם:
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ
— תהלים מב, ב. דברים ו, ח
החסיד ר' שמואל גרונם אסתרמן ביאר את משמעותו הפנימית של הניגון:
כאיל תערוג - הוא ענין רצוא, משיכת הנפש לאלוקות.
והיו לטוטפות - הוא ענין השוב, המשכת האלוקות למטה בקיום התורה והמצוות.
ניגון זה הוא ניגון ב' בספר הניגונים.נִיגּוּן "לכה דודי" הינו לחן המיוחס לאדמו"ר הזקן, שמושר עם מילות הפיוט השבתי "לכה דודי" (שחובר על ידי המקובל ר' שלמה אלקבץ שהיה תושב העיר צפת. ר' שלמה אף חתם את שמו באותיות הראשונות של בתי השיר). אדמו"ר הרש"ב היה דרכו לשורר ניגון זה בדביקות בפסוק הראשון של קריאת-שמע בימות החול.
לניגון זה גירסה שונה (וכנראה גם מדוייקת יותר), על הבית לקראת שבת שבפיוט "לכה דודי". גירסה זו נרשמה מפי החסיד ר' פרץ מוצקין כפי שקיבלו מזקני החסידים שבדור העבר והודפסה בספר הניגונים כרך ב' (חלק א').
ניגון זה הוא ניגון ז' בספר הניגונים (הגירסה הנוספת - ניגון קע"ז).ניגון זה הוא אחד מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן.צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ
באחת ההזדמנויות ביאר אדמו"ר הזקן את משמעותם של המילים "צאינה וראינה" בעבודת השם; צאינה - על ידי שאדם יוצא מהאנוכיות שלו, הוא זוכה לוראינה - לראות אלוקות.
לניגון זה בבא (קטע) נוסף שנמצא רק לקראת הוצאת ספר הניגונים כרך ב' (חלק א'). בבא נוספת זו נרשמה מפי החסיד ר' דוד לייב מרוזוב, ששמעו מאביו ר' אלחנן דוב שלמד העשרה ניגונים מפי אדמו"ר הרש"ב בעצמו.
ניגון זה הוא ניגון ד' בספר הניגונים (בבא נוספת - ניגון קע"ו).
הניגון צמאה לך נפשי מיוחס לאדמו"ר הזקן אך אינו נמצא ברשימת עשרת הניגונים המפורסמים.
מנגינה זו, בהתאם למילים, מלאה געגועים וכיסופי הנשמה. הרבי מאוד מחבב ניגון זה ומצווה לנגנו לעיתים תכופות בעת התוועדויותיו. הניגון נרשם כפי שהרבי לימדו בעת ההתוועדות של שבת מברכים חודש אייר (פרשת קדושים) בשנת תשי"ד.
הרבי אמר על ניגון זה ששלושת הבבות הראשונות הם בעלייה היינו צמאון, בפעם הראשונה שמנגנים את המילים כן בקודש חזיתיך הוא בגעגועים היינו הלואי בקודש חזיתיך אמנם בפעם השנייה הוא מלשון הן כלומר נכון הוא הדבר שבקודש חזיתיך.
שבת פרשת נשא תשמ"ג היתה הפעם האחרונה בה ניגן הרבי את הניגון, ומאז לא ניגנו יותר.
ניגון זה הוא ניגון קפ"א בספר הניגונים.הניגון קול דודי דופק הוא אחד מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן. בספר הניגונים הוא מופיע כניגון ה'.
התייחסויות מרבותינו נשיאינו בקשר לניגון
אדמו"ר הריי"צ היה מצווה לנגן ניגון זה בזמני התוועדות אנ"ש. באחת ההזדמנויות אמר על הניגון: "הוא מנקה את הנשמה ומוריד ממנה את הסירכא (= לכלוך) כשבתנועה האחרונה כבר ניתן להבחין בזה"[2].
אדמו"ר האמצעי אמר על הניגון: "האבא (אדמו"ר הזקן) יכול היה לחפור בקרבו של חסיד ולקרוע משם את הלא טוב באמצעות חסידות או ניגון, אבל ניגון זה גם תובע מהחסיד. מילות הניגון הם מענה הרבי לחסיד על שום מה הצורך הדחוף בעבודה עצמית".- ↑ ראה בליקוטי סיפורי התוועדויות, מאת הרב מנחם זאב גרינגלס, במדור כ"ק אדמו"ר הזקן, ע' 265. ועוד.
- ↑ שיחת שמחת תורה תרפ"ט.