אדום (קליפה): הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-ה[[קליפה]] הטמאה - '''אדום''', היא בחינת [[גבורה]] [[קליפה]], המשתלשלת מבחינת [[גבורה]] ד[[קדושה]], "[[יצחק]] - יצא ממנו [[עשיו]]".
+{{לשכתב|כתוב בסגנון של 'חבורה' מעלון תורני, פחות כערך אנציקלופדי}}
+{{קליפות}}
+'''אדום''' היא [[קליפה]] טמאה, בבחינת [[גבורה]] דטומאה, המשתלשלת מגבורה ד[[קדושה]].
 ==מקור הקליפה==
-יצחק היה [[עבודת השם|עובד ה']] ב[[מידת הגבורה]] והיראה (פחד יצחק), ועשיו שיצא ונפל ממנו, הנה גם הוא במדת הגבורה, אבל היא בחינת פסולת גבורות דיצחק דקדושה, ועומדת ב[[סטרא אחרא]].
+[[יצחק אבינו]], היה [[עבודת השם|עובד ה']] ב[[מידת הגבורה]] (יראה) כמו שכתוב "פחד יצחק", ו[[עשיו]] יצא מהפסולת של הגבורה של יצחק ולכן, גם [[עשיו]] הוא מידת הגבורה, אבל לא בצד של הקדושה כמו יצחק אלא בצד של ה"[[סטרא אחרא]]" (הקליפות).
-וזה מתבטא בשני פנים;
+המקור של קליפת אדום הוא [[כתר|בכתר]] [[עולם התוהו|דתהו]], שזה היסוד [[עולם התוהו|לעולם התהו]], והדרגה הכי גבוהה בכל [[עולם (בחסידות)|עולם]].
-א) בכח המ[[תאווה]] בחמימות כרשפי [[אש]], והם גבורות קשות דרוח ה[[בהמה]] המתאוה תאוה בחמימות ותשוקה זרה, שבסיסה היא תאות עצמו ואנוכיות גדולה באומרו: הב הב (תן לי תן לי), הלעיטני וכו'.
+==התבטאות קליפת אדום במידות==
+קליפת אדום מתבטאת בשני דברים בנפש האדם:
-ב) במדת ה[[רציחה]] ו[[כעס]], שעל חרבו יחיה.
+א) בכח המ[[תאווה]], כמו [[בהמה]] שמתאוה תאוה בחמימות ותשוקה, וזה גם קשור לאנכיות.
-===התהוות הקליפה בשבירת הכלים===
-שורש קליפה זו כמו כל הקליפות הטמאות שבעולם, נתהוו מ[[שבירת הכלים]] שהיתה ב[[עולם התוהו]], ו[[עולם התוהו]] קדם ל[[עולם התיקון]] והוא למעלה ממנו, אבל מכיון שהיה שם ריבוי אורות ומיעוט כלים - שלא כפי הכונה הפנימית של ה' - לכן היתה בהם שבירה, ונפלו [[רפ"ח ניצוצות]] הקדושה - לקליפות וסט"א.
-עבודתם של בני ישראל - ששרשם מ[[שם מ"ה]] דתיקון - היא לברר את הניצוצות מתוך הקליפות ולהעלותם לקדושה.
+ב) במדת ה[[כעס]] והרציחה, (כמו שנאמר בעשיו  "על חרבך תחיה").
-שבירת הכלים שהיתה בעולם התוהו, היתה רק בז' מדריגות התחתונות, שהם [[שבע מדות בתוהו]], הנקראים בשם {{ציטוטון|ז' מלכין קדמאין דתוהו}}, ורמוזים בפסוק: {{ציטוטון|וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל}}{{הערה|בראשית לו לא}}, ומהם נתהוו שבע מדות רעות ב[[נפש הבהמית]] שבלב האדם, וכן גם שבעת עממין דכנען, שהם "עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון" (כהגדרת הרמב"ם בספר המצות).
+== התהוות קליפת אדום בשבירת הכלים ==
+שורש קליפת אדום הוא ממדרגות [[כתר]] [[ספירת החכמה|חכמה]] ו[[ספירת הבינה|בינה]] של [[עולם התוהו]], שבהם לא הייתה [[שבירת הכלים]] אלא רק ירידה בחיצוניות, ולכן היא השורש לקליפת נוגה שיש בה גם כן לטוב.
-אבל בג' מדריגות הראשונות שבעולם התוהו - [[כח"ב]] ([[כתר]] [[חכמה]] ו[[בינה]]), לא היתה שבירה, אלא ירידה בלבד בחיצוניות ואחוריים שלהם.
+קליפה זו (יחד עם קליפת עמון ומואב) הינה שורש לחוכמה דקליפה - חוכמות העולם.
-ולכן לא נפלו ל[[טומאה]] חמורה כל כך של דברי [[איסור]], אלא לטומאת [[קליפת נוגה]]. והם ה[[חכמה]] וה[[בינה]] בחכמות חיצוניות - חכמת הטבע שאין בהם איסור ח"ו, אבל הם מטומאת קליפת נוגה, וכן ה[[כתר]] ד[[תוהו]] בירידתו למטה, ענינו - הרצון החזק בעניני העולם הזה הגשמי.
+== בירור הקליפה ==
+כיום אין יכולת לברר את קליפה זו לגמרי כי ה[[תיקון המידות|תיקון]] שלה ניתן ל[[בני ישראל]] רק בכח, ולכן אי אפשר לברר את המהות שלה אלא רק את החיצוניות (כלומר שלא ניתן להפוך את עצם מציאותה לטוב), [[תיקון המידות|והתיקון]] הסופי יהיה רק ב[[גאולה]]<ref>כמו שכיבוש ג' הארצות - שכנגד קליפות עמון אדום ומואב - יהיה רק בגאולה</ref>.
-גם אומות העולם שחיותם מסטרא אחרא, מתהווים מספירות התוהו, ובעוד ששבעת עממין נתהוו מז' מדות דתוהו, כנ"ל, הנה מואב הוא מחכמה דתוהו ([[אב (חכמה)]], ועמון מבינה דתוהו (עמון - אותיות נועם, שהיא ה[[נועם]] והערבות שבהתבוננות השכלית), ואילו אדום - שרשו בכתר דתוהו, (כתר - רצון) שהוא היסוד והעיקר בעולם התוהו.
-נמצא כי קליפת אדום היא הרצון החזק בעניני העולם הזה, ובשרשה היא בחינת כתר שבתוהו, שהוא הקדמוני שקדם לחכמה ובינה - עיקר עולם התוהו.
-ולזאת נתן [[הקב"ה]] לישראל את ארץ שבעת העמים, בשביל [[עבודת הבירורים]], כדי שיהפכו את ארץ כנען ל[[ארץ ישראל]], ויעשו לו יתברך [[דירה בתחתונים]].
-אבל הקיני הקניזי והקדמוני - עמון מואב ואדום, ניתנו לבני ישראל רק [[בכח]] בלבד, ולא ניתנו עדיין [[בפועל]] - להעלותם ולהפכם לקדושה באופן ישיר, משום שעדיין אין באפשריותנו לתקן את המוחין דתוהו עצמן, אלא רק באמצעות התיקון של ז' המדות דתוהו - על ידי מעשינו ועבודתנו בתורה ומצוות כל זמן משך הגלות.
-עתה עיקר העבודה היא בבירור המדות, ואילו העבודה בתיקון המוחין היא רק בחיצוניותן בלבד - באותו חלק מהמוחין המתפשט ופועל על המדות., אבל התיקון המושלם של הקיני קניזי והקדמוני - עצם ופנימיות ג' המוחין, יהיה רק לעתיד לבוא, כאשר כל ענין בעבודת ה' יהיה בשלימותו המלאה, ועבודת ג' המוחין ([[חב"ד]]) תהיה גם (ובעיקר) עבודה בפני עצמה - להתאחד עם אלקות על ידי "יחוד נפלא" של שכלו עם התורה שהיא חכמתו יתברך, והוא וחכמתו אחד. וכל זה יהיה ב[[גאולה]] השלימה, שאז יתעלה כל העולם כולו בביטול מוחלט לה', ואז ינחלו בני ישראל גם את ארצותיהם.
-{{סגל}}
 {{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:קליפות]]