תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|
| (5 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| 1.מצוות עשה א מצוה ראשונה ממצוות עשה, לידע שיש שם אלוה, שנאמר "אנוכי ה' אלוהיך" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).
| | '''תרי"ג מצוות''' הם שש מאות ושלוש עשרה [[מצווה|מצוות]] אותם ציווה [[הקב"ה]] ב[[תורה]]. מבואר כי תרי"ג מצוות יחד עם שבע מצוות דרבנן הם תר"ך עמודי אור גימטריא של [[כתר]]. |
| | |
| ב לייחדו, שנאמר "ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו,ד).
| |
| | |
| ג לאוהבו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה; דברים יא,א). | |
| | |
| ד ליראה ממנו, שנאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ).
| |
| | |
| ה להתפלל לו, שנאמר "ועבדתם, את ה' אלוהיכם" (שמות כג,כה); עבודה זו תפילה.
| |
| | |
| ו לדובקה בו, שנאמר "ובו תדבק" (דברים י,כ).
| |
| | |
| ז להישבע בשמו, שנאמר "ובשמו, תישבע" (דברים ו,יג; דברים י,כ).
| |
| | |
| ח להידמות בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר "והלכת, בדרכיו" (דברים כח,ט).
| |
| | |
| ט לקדש שמו, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב).
| |
| | |
| י לקרות קרית שמע פעמיים בכל יום, שנאמר "ודיברת בם . . . ובשוכבך ובקומך" (דברים ו,ז).
| |
| | |
| יא ללמוד תורה וללמדה, שנאמר "ושיננתם לבניך" (דברים ו,ז).
| |
| | |
| יב לקשור תפילין בראש, שנאמר "והיו לטוטפות, בין עיניך" (דברים ו,ח).
| |
| | |
| יג לקשור תפילין ביד, שנאמר "וקשרתם לאות, על ידך" (דברים ו,ח).
| |
| | |
| יד לעשות ציצית, שנאמר "ועשו להם ציצית" (במדבר טו,לח).
| |
| | |
| טו לקבוע מזוזה, שנאמר "וכתבתם על מזוזות" (דברים ו,ט; דברים יא,כ).
| |
| | |
| טז להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית, שנאמר "הקהל את העם" (דברים לא,יב).
| |
| | |
| יז לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר "כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא,יט).
| |
| | |
| יח לכתוב המלך ספר תורה לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, עד שיהיה לו שתי תורות, שנאמר "וכתב לו את משנה התורה הזאת" (דברים יז,יח).
| |
| | |
| יט לברך אחר המזון, שנאמר "ואכלת, ושבעת--ובירכת" (דברים ח,י).
| |
| | |
| כ לבנות בית הבחירה, שנאמר "ועשו לי, מקדש" (שמות כה,ח).
| |
| | |
| כא ליראה מבית זה, שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב).
| |
| | |
| כב לשמור בית זה תמיד, שנאמר "ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות" (במדבר יח,ב).
| |
| | |
| כג להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר "ועבד הלוי הוא" (במדבר יח,כג).
| |
| | |
| כד לקדש הכוהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר "ורחצו אהרון ובניו . . ." (שמות ל,יט).
| |
| | |
| כה לערוך נרות במקדש, שנאמר "יערוך אותו אהרון ובניו" (שמות כז,כא).
| |
| | |
| כו לברך הכוהנים את ישראל, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו,כג).
| |
| | |
| כז להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת, שנאמר "ונתת על השולחן לחם פנים" (שמות כה,ל).
| |
| | |
| כח להקטיר קטורת פעמיים ביום, שנאמר "והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים" (שמות ל,ז).
| |
| | |
| כט לערוך אש במזבח העולה תמיד, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח" (ויקרא ו,ו).
| |
| | |
| ל להרים הדשן מעל המזבח בכל יום, שנאמר "והרים את הדשן" (ויקרא ו,ג).
| |
| | |
| לא לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר "וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב" (במדבר ה,ב).
| |
| | |
| לב לחלוק כבוד לזרעו של אהרון ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר "וקידשתו" (ויקרא כא,ח).
| |
| | |
| לג להיות הכוהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר "ועשית בגדי קודש" (שמות כח,ב).
| |
| | |
| לד לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר "בכתף יישאו" (במדבר ז,ט).
| |
| | |
| לה למשוח כוהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר "שמן משחת קודש יהיה זה" (שמות ל,לא).
| |
| | |
| לו להיות הכוהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר "וכי יבוא הלוי . . . לבד ממכריו, על האבות" (דברים יח,ו-ח).
| |
| | |
| לז להיות הכוהנים מיטמאין לקרוביהם ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל על מתיהן, שנאמר "לה, ייטמא" (ויקרא כא,ג).
| |
| | |
| לח להיות כוהן גדול נושא בתולה, שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא,יג).
| |
| | |
| לט להקריב תמידין בכל יום, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג).
| |
| | |
| מ להקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר "זה קרבן אהרון ובניו" (ויקרא ו,יג).
| |
| | |
| מא להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר "וביום, השבת--שני כבשים" (במדבר כח,ט).
| |
| | |
| מב להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר "ובראשי, חודשיכם" (במדבר כח,יא).
| |
| | |
| מג להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר "שבעת ימים, תקריבו אישה לה'" (ויקרא כג,לו).
| |
| | |
| מד להקריב מנחת העומר ממוחרת ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר "והבאתם את עומר" (ויקרא כג,י).
| |
| | |
| מה להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר "וביום הביכורים . . . והקרבתם עולה" (במדבר כח,כו-כז).
| |
| | |
| מו להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבין בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה . . . והקרבתם על הלחם" (ויקרא כג,יז-יח).
| |
| | |
| מז להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר "ובחודש השביעי באחד לחודש . . . ועשיתם עולה" (במדבר כט,א-ב).
| |
| | |
| מח להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר "ובעשור לחודש השביעי . . ." (במדבר כט,ז).
| |
| | |
| מט לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר "בזאת יבוא אהרון . . . ומאת, עדת בני ישראל" (ויקרא טז,ג-ה), וכל העבודה הכתובה בפרשת "אחרי מות" (ויקרא טז,א).
| |
| | |
| נ להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר "והקרבתם עולה אישה . . ." (במדבר כט,יג).
| |
| | |
| נא להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, שיום זה רגל בפני עצמו הוא, שנאמר "ביום, השמיני--עצרת" (במדבר כט,לה).
| |
| | |
| נב לחוג ברגלים, שנאמר "שלוש רגלים, תחוג לי" (שמות כג,יד).
| |
| | |
| נג להיראות ברגלים, שנאמר "שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל זכורך" (שמות כג,יז; שמות לד,כג; דברים טז,טז).
| |
| | |
| נד לשמוח ברגלים, שנאמר "ושמחת, בחגך" (דברים טז,יד).
| |
| | |
| נה לשחוט כבש הפסח, שנאמר "ושחטו אותו, כול קהל עדת ישראל" (שמות יב,ו).
| |
| | |
| נו לאכול בשר הפסח בליל חמישה עשר, שנאמר "ואכלו את הבשר, בלילה הזה" (שמות יב,ח).
| |
| | |
| נז לעשות פסח שני, שנאמר "בחודש השני בארבעה עשר" (במדבר ט,יא).
| |
| | |
| נח לאכול פסח בו, שנאמר "על מצות ומרורים, יאכלוהו" (במדבר ט,יא).
| |
| | |
| נט לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר "ותקעתם בחצוצרות" (במדבר י,י).
| |
| | |
| ס להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר "ומיום השמיני, והלאה" (ויקרא כב,כז).
| |
| | |
| סא להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר "תמים יהיה לרצון" (ויקרא כב,כא).
| |
| | |
| סב למלוח כל קרבן, שנאמר "על כל קרבנך, תקריב מלח" (ויקרא ב,יג).
| |
| | |
| סג מעשה העולה, שנאמר "אם עולה קרבנו" (ויקרא א,ג).
| |
| | |
| סד מעשה החטאת, שנאמר "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו,יח).
| |
| | |
| סה מעשה האשם, שנאמר "זאת תורת, האשם" (ויקרא ז,א).
| |
| | |
| סו מעשה זבח השלמים, שנאמר "וזאת תורת, זבח השלמים" (ויקרא ז,יא).
| |
| | |
| סז מעשה המנחה, שנאמר "ונפש, כי תקריב קרבן מנחה" (ויקרא ב,א).
| |
| | |
| סח להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר "ואם כל עדת ישראל, ישגו" (ויקרא ד,יג).
| |
| | |
| סט להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבין עליה כרת, שנאמר "נפש כי תחטא" (ויקרא ד,ב).
| |
| | |
| ע להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא בחטא שחייבין עליו חטאת או לא חטא, שנאמר "ולא ידע ואשם . . . והביא את אשמו" (ראה ויקרא ה,יז-יח); וזה הוא הנקרא אשם תלוי.
| |
| | |
| עא להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע, קרבן אשם; וזה הוא הנקרא אשם ודאי.
| |
| | |
| עב להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר "ואם לא תגיע ידו" (ויקרא ה,ז), "ואם לא תשיג ידו" (ויקרא ה,יא).
| |
| | |
| עג להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר "והתוודו, את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה,ז).
| |
| | |
| עד להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר "וכי יטהר הזב . . ." (ויקרא טו,יג).
| |
| | |
| עה להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר "ואם טהרה, מזובה" (ויקרא טו,כח).
| |
| | |
| עו להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר "ובמלאות ימי טוהרה" (ויקרא יב,ו).
| |
| | |
| עז להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר "וביום השמיני" (ויקרא יד,י).
| |
| | |
| עח לעשר הבהמה, שנאמר "וכל מעשר בקר וצאן" (ויקרא כז,לב).
| |
| | |
| עט לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר "כל הבכור אשר ייוולד" (דברים טו,יט).
| |
| | |
| פ לפדות בכור אדם, שנאמר "אך פדה תפדה, את בכור האדם" (במדבר יח,טו).
| |
| | |
| פא לפדות פטר חמור, שנאמר "ופטר חמור תפדה בשה" (שמות לד,כ).
| |
| | |
| פב לערוף פטר חמור, שנאמר "ואם לא תפדה וערפתו" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).
| |
| | |
| פג להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר "ובאת שמה. והבאתם שמה" (דברים יב,ה-ו).
| |
| | |
| פד להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (דברים יב,יד).
| |
| | |
| פה להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.
| |
| | |
| פו לפדות קודשים בעלי מומין ויהיו מותרין באכילה, שנאמר "רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.
| |
| | |
| פז להיות התמורה קודש, שנאמר "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).
| |
| | |
| פח לאכול שיירי מנחות, שנאמר "והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו" (ויקרא ו,ט).
| |
| | |
| פט לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (שמות כט,לג).
| |
| | |
| צ לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא" (ויקרא ז,יט).
| |
| | |
| צא לשרוף נותר, שנאמר "והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף" (ויקרא ז,יז).
| |
| | |
| צב לגדל הנזיר שיערו, שנאמר "גדל פרע, שיער ראשו" (במדבר ו,ה).
| |
| | |
| צג לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר "וכי ימות מת עליו" (במדבר ו,ט).
| |
| | |
| צד לקיים אדם כל שהוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהן, שנאמר "מוצא שפתיך, תשמור ועשית" (דברים כג,כד).
| |
| | |
| צה לדון בהפר נדרים בכל הדינין האמורין בפרשה.
| |
| | |
| צו להיות כל נוגע בנבילה טמא, שנאמר "וכי ימות מן הבהמה" (ויקרא יא,לט).
| |
| | |
| צז להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר "וזה לכם הטמא" (ויקרא יא,כט).
| |
| | |
| צח להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר "מכל האוכל אשר ייאכל" (ויקרא יא,לד).
| |
| | |
| צט להיות הנידה טמאה ומטמאה לאחרים.
| |
| | |
| ק להיות היולדת טמאה כנידה.
| |
| | |
| קא להיות המצורע טמא ומטמא.
| |
| | |
| קב להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.
| |
| | |
| קג להיות בית מנוגע מטמא.
| |
| | |
| קד להיות הזב מטמא.
| |
| | |
| קה להיות שכבת זרע מטמאה.
| |
| | |
| קו להיות זבה מטמאה.
| |
| | |
| קז להיות המת מטמא.
| |
| | |
| קח להיות מי נידה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טמאות אלו, רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.
| |
| | |
| קט להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה, שנאמר "ורחץ במים את כל בשרו" (ויקרא טו,טז); כך למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.
| |
| | |
| קי להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר "זאת תהיה תורת המצורע" (ויקרא יד,ב).
| |
| | |
| קיא להיות המצורע מגלח כל שיערו, שנאמר "והיה ביום השביעי יגלח את כל שיערו" (ויקרא יד,ט).
| |
| | |
| קיב להיות המצורע ידוע לכול בדברים האמורים בו, "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא" (ויקרא יג,מה). וכן שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.
| |
| | |
| קיג לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר "והייתה לעדת בני ישראל" (במדבר יט,ט).
| |
| | |
| קיד להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר "איש, כי יפליא נדר" (ויקרא כז,ב).
| |
| | |
| קטו להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר "והעמיד את הבהמה" (ויקרא כז,יא).
| |
| | |
| קטז להיות מעריך ביתו נותן כערך הכוהן, שנאמר "ואיש, כי יקדיש את ביתו" (ויקרא כז,יד).
| |
| | |
| קיז ליתן מקדיש שדהו ערכה האמור בתורה, שנאמר "ואם משדה אחוזתו" (ויקרא כז,טז).
| |
| | |
| קיח להוסיף המועל או אוכל תרומה חומש על הקרן ולהחזירו, שנאמר "ואת אשר חטא מן הקודש ישלם" (ויקרא ה,טז).
| |
| | |
| קיט להיות נטע רבעי קודש, שנאמר "יהיה, כל פרייו--קודש הילולים" (ויקרא יט,כד).
| |
| | |
| קכ להניח פיאה.
| |
| | |
| קכא להניח לקט.
| |
| | |
| קכב להניח עומר השכחה.
| |
| | |
| קכג להניח עוללות בכרם.
| |
| | |
| קכד להניח פרט הכרם. לפי שבכל אלו נאמר "לעני ולגר תעזוב אותם" (ויקרא יט,י; ויקרא כג,כב); וזו היא מצות עשה שלהם.
| |
| | |
| קכה להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר "ראשית, ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט; שמות לד,כו).
| |
| | |
| קכו להפריש תרומה גדולה לכוהן, שנאמר "ראשית דגנך . . ." (דברים יח,ד).
| |
| | |
| קכז להפריש מעשר דגן ללויים, שנאמר "וכל מעשר הארץ" (ויקרא כז,ל).
| |
| | |
| קכח להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר "עשר תעשר, את כל תבואת זרעך" (דברים יד,כב); מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.
| |
| | |
| קכט להיות הלויים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכוהנים, שנאמר "ואל הלויים תדבר" (במדבר יח,כו).
| |
| | |
| קל להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר "מקצה שלוש שנים, תוציא את כל מעשר תבואתך" (דברים יד,כח).
| |
| | |
| קלא להתוודות וידוי מעשר, שנאמר "ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש" (דברים כו,יג).
| |
| | |
| קלב לקרות על הביכורים, שנאמר "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך" (דברים כו,ה).
| |
| | |
| קלג להפריש חלה לכוהן, שנאמר "ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו" (במדבר טו,כ).
| |
| | |
| קלד להשמיט קרקע, שנאמר "והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות כג,יא).
| |
| | |
| קלה לשבות מעבודת הארץ, שנאמר "בחריש ובקציר, תשבות" (שמות לד,כא).
| |
| | |
| קלו לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר "וקידשתם, את שנת החמישים" (ויקרא כה,י).
| |
| | |
| קלז לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה,ט).
| |
| | |
| קלח ליתן גאולה לארץ בשנת יובל, שנאמר "ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ" (ויקרא כה,כד).
| |
| | |
| קלט להיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה, שנאמר "ואיש, כי ימכור בית מושב עיר חומה" (ויקרא כה,כט).
| |
| | |
| קמ למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר "וספרת לך, שבע שבתות שנים" (ויקרא כה,ח).
| |
| | |
| קמא להשמיט כספים בשביעית, שנאמר "שמוט כל בעל משה ידו" (דברים טו,ב).
| |
| | |
| קמב לנגוש לנוכרי, שנאמר "את הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך" (דברים טו,ג).
| |
| | |
| קמג ליתן מן הבהמה לכוהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר "ונתן, לכוהן, הזרוע" (דברים יח,ג).
| |
| | |
| קמד ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר "וראשית גז צאנך--תיתן לו" (דברים יח,ד).
| |
| | |
| קמה לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר "אך כל חרם . . ." (ויקרא כז,כח).
| |
| | |
| קמו לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרן, שנאמר "וזבחת מבקרך ומצאנך" (דברים יב,כא).
| |
| | |
| קמז לכסות דם חיה ועוף, שנאמר "ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר" (ויקרא יז,יג).
| |
| | |
| קמח לשלח הקן, שנאמר "שלח תשלח את האם, ואת הבנים תיקח לך" (דברים כב,ז).
| |
| | |
| קמט לבדוק בסימני בהמה, שנאמר "זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ב).
| |
| | |
| קנ לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא שבו לטהור שבו, שנאמר "כל ציפור טהורה, תאכלו" (דברים יד,יא).
| |
| | |
| קנא לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר "אשר לו כרעיים" (ויקרא יא,כא).
| |
| | |
| קנב לבדוק בסימני דגים, שנאמר "את זה, תאכלו, מכול, אשר במים" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).
| |
| | |
| קנג לקדש חודשים ולחשוב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב).
| |
| | |
| קנד לשבות בשבת, שנאמר "וביום השביעי תשבות" (שמות כג,יב; שמות לד,כא).
| |
| | |
| קנה לקדש שבת, שנאמר "זכור את יום השבת, לקדשו" (שמות כ,ז).
| |
| | |
| קנו לבער חמץ, שנאמר "ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם" (שמות יב,טו).
| |
| | |
| קנז לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר "והגדת לבנך" (שמות יג,ח).
| |
| | |
| קנח לאכול מצה בליל זה, שנאמר "בערב, תאכלו, מצות" (שמות יב,יח).
| |
| | |
| קנט לשבות בראשון של פסח, שנאמר "ביום הראשון, מקרא קודש" (שמות יב,טז).
| |
| | |
| קס לשבות בשביעי בו, שנאמר "וביום השביעי, מקרא קודש" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).
| |
| | |
| קסא לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר "וספרתם לכם, ממוחרת השבת" (ויקרא כג,טו).
| |
| | |
| קסב לשבות ביום חמישים, שנאמר "וקראתם בעצם היום הזה, מקרא קודש" (ויקרא כג,כא).
| |
| | |
| קסג לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר "באחד לחודש, יהיה לכם שבתון" (ויקרא כג,כד).
| |
| | |
| קסד להתענות בעשירי בו, שנאמר "ובעשור לחודש תענו את נפשותיכם" (ראה ויקרא טז,כט; במדבר כט,ז).
| |
| | |
| קסה לשבות ביום הצום, שנאמר "שבת שבתון הוא לכם" (ויקרא כג,לב).
| |
| | |
| קסו לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר "ביום הראשון, מקרא קודש" (ויקרא כג,לה).
| |
| | |
| קסז לשבות בשמיני של חג, שנאמר "וביום השמיני מקרא קודש" (ראה ויקרא כג,לו).
| |
| | |
| קסח לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר "בסוכות תשבו, שבעת ימים" (ויקרא כג,מב).
| |
| | |
| קסט ליטול לולב, שנאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר" (ויקרא כג,מ).
| |
| | |
| קע לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר "יום תרועה, יהיה לכם" (במדבר כט,א).
| |
| | |
| קעא ליתן מחצית השקל בכל שנה, שנאמר "זה ייתנו, כל העובר" (שמות ל,יג).
| |
| | |
| קעב לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).
| |
| | |
| קעג למנות מלך, שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו).
| |
| | |
| קעד לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר "ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (דברים יז,יא).
| |
| | |
| קעה לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר "אחרי רבים--להטות" (שמות כג,ב).
| |
| | |
| קעו למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר "שופטים ושוטרים, תיתן לך" (דברים טז,יח).
| |
| | |
| קעז להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר "בצדק, תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו).
| |
| | |
| קעח להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר "והוא עד, או ראה או ידע" (ויקרא ה,א).
| |
| | |
| קעט לחקור העדים הרבה, שנאמר "ודרשת וחקרת ושאלת, היטב" (דברים יג,טו).
| |
| | |
| קפ לעשות לעדים זוממים כמו שדימו לעשות, שנאמר "ועשיתם לו, כאשר זמם" (דברים יט,יט).
| |
| | |
| קפא לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר "וערפו שם את העגלה, בנחל" (דברים כא,ד).
| |
| | |
| קפב להכין שש ערי מקלט, שנאמר "תכין לך, הדרך, ושילשת את גבול ארצך" (דברים יט,ג).
| |
| | |
| קפג לתת ללויים ערים לשבת, וגם הם קולטות, שנאמר "ונתנו ללויים . . . ערים" (במדבר לה,ב).
| |
| | |
| קפד לעשות מעקה, שנאמר "ועשית מעקה לגגך" (דברים כב,ח).
| |
| | |
| קפה לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר "אבד תאבדון את כל המקומות" (דברים יב,ב).
| |
| | |
| קפו להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר "ושרפת באש . . ." (דברים יג,יז).
| |
| | |
| קפז לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר "החרם תחרימם" (דברים כ,יז).
| |
| | |
| קפח להכרית זרעו של עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט).
| |
| | |
| קפט לזכור מה שעשה עמלק תמיד, שנאמר "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז).
| |
| | |
| קצ לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר "כי תקרב אל עיר" (דברים כ,י).
| |
| | |
| קצא למשוח כוהן למלחמה, שנאמר "והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן" (דברים כ,ב).
| |
| | |
| קצב להתקין יד במחנה, שנאמר "ויד תהיה לך, מחוץ למחנה" (דברים כג,יג).
| |
| | |
| קצג להתקין יתד, שנאמר "ויתד תהיה לך, על אזנך" (דברים כג,יד).
| |
| | |
| קצד להשיב את הגזל, שנאמר "והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה,כג).
| |
| | |
| קצה ליתן צדקה, שנאמר "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).
| |
| | |
| קצו להעניק לעבד עברי, שנאמר "הענק תעניק, לו" (דברים טו,יד); וכן לאמה עברייה.
| |
| | |
| קצז להלוות לעני, שנאמר "אם כסף תלווה את עמי, את העני" (שמות כב,כד); "אם" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר "והעבט, תעביטנו" (דברים טו,ח).
| |
| | |
| קצח להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר "לנוכרי תשיך" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.
| |
| | |
| קצט להשיב המשכון לבעליו, שנאמר "השב תשיב לו את העבוט" (דברים כד,יג).
| |
| | |
| ר ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר "ביומו תיתן שכרו" (דברים כד,טו).
| |
| | |
| רא להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר "כי תבוא בכרם ריעך . . . כי תבוא בקמת ריעך" (דברים כג,כה-כו).
| |
| | |
| רב לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר "עזוב תעזוב, עימו" (שמות כג,ה).
| |
| | |
| רג להקים המשא על הבהמה, שנאמר "הקם תקים, עימו" (דברים כב,ד).
| |
| | |
| רד להשיב האבידה, שנאמר "השב תשיבם, לאחיך" (דברים כב,א).
| |
| | |
| רה להוכיח החוטא, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז).
| |
| | |
| רו לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר "ואהבת לריעך כמוך" (ויקרא יט,יח).
| |
| | |
| רז לאהוב את הגר, שנאמר "ואהבתם, את הגר" (דברים י,יט).
| |
| | |
| רח לצדק מאזניים עם המשקלות, שנאמר "מאזני צדק אבני צדק" (ויקרא יט,לו).
| |
| | |
| רט לכבד החכמים, שנאמר "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט,לב).
| |
| | |
| רי לכבד אב ואם, שנאמר "כבד את אביך, ואת אימך" (שמות כ,יא; דברים ה,טו).
| |
| | |
| ריא ליראה מאב ואם, שנאמר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט,ג).
| |
| | |
| ריב לפרות ולרבות, שנאמר "פרו ורבו" (בראשית ט,ז).
| |
| | |
| ריג לבעול בקידושין, שנאמר "כי ייקח איש, אישה; ובא אליה" (דברים כב,יג; וראה דברים כד,א).
| |
| | |
| ריד לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר "נקי יהיה לביתו, שנה אחת" (דברים כד,ה).
| |
| | |
| רטו למול את הבן, שנאמר "וביום, השמיני, יימול, בשר עורלתו" (ויקרא יב,ג).
| |
| | |
| רטז לייבם אשת אח, שנאמר "יבמה יבוא עליה" (דברים כה,ה).
| |
| | |
| ריז לחלוץ ליבם, שנאמר "וחלצה נעלו" (דברים כה,ט).
| |
| | |
| ריח לישא אונס את אנוסתו, שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט).
| |
| | |
| ריט לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,יט).
| |
| | |
| רכ לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דיניו, שנאמר "כי יפתה איש" (שמות כב,טו).
| |
| | |
| רכא לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר "וראית, בשביה" (דברים כא,יא).
| |
| | |
| רכב לגרש בשטר, שנאמר "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה" (דברים כד,א; דברים כד,ג).
| |
| | |
| רכג לעשות לסוטה כתורתה, שנאמר "ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת" (במדבר ה,ל).
| |
| | |
| רכד להלקות הרשעים, שנאמר "והפילו השופט והכהו" (דברים כה,ב).
| |
| | |
| רכה להגלות רוצח בשגגה, שנאמר "וישב שם, עד מות הכוהן" (ראה במדבר לה,כה).
| |
| | |
| רכו להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר "נקום, יינקם" (שמות כא,כ).
| |
| | |
| רכז להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר "מות יומת הנואף, והנואפת" (ויקרא כ,י).
| |
| | |
| רכח להיות בית דין שורפין באש, שנאמר "באש ישרפו אותו, ואתהן" (ויקרא כ,יד).
| |
| | |
| רכט להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר "וסקלתם אותם" (דברים כב,כד).
| |
| | |
| רל לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר "ותלית אותו, על עץ" (דברים כא,כב).
| |
| | |
| רלא לקבור הנהרג ביומו, שנאמר "כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא,כג).
| |
| | |
| רלב לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב).
| |
| | |
| רלג לייעד אמה עברייה, שנאמר "אשר לו יעדה . . . ואם לבנו, ייעדנה" (שמות כא,ח-ט).
| |
| | |
| רלד לפדות אמה עברייה, שנאמר "והפדה" (שמות כא,ח).
| |
| | |
| רלה לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו).
| |
| | |
| רלו להיות החובל משלם ממון, שנאמר "וכי יריבון אנשים--והכה" (שמות כא,יח).
| |
| | |
| רלז לדון בנזקי בהמה, שנאמר "כי ייגוף שור איש את שור ריעהו" (שמות כא,לה).
| |
| | |
| רלח לדון בנזקי הבור, שנאמר "כי יפתח איש בור" (שמות כא,לג).
| |
| | |
| רלט לדון בגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר "וכי יגנוב" (ראה שמות כא,לז), "אם במחתרת" (שמות כב,א), "וגונב איש" (שמות כא,טז).
| |
| | |
| רמ לדון בנזקי הבער, שנאמר "כי יבער איש, שדה או כרם" (שמות כב,ד).
| |
| | |
| רמא לדון בנזקי האש, שנאמר "כי תצא אש ומצאה קוצים" (שמות כב,ה).
| |
| | |
| רמב לדון בדין שומר חינם, שנאמר "כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים" (שמות כב,ו).
| |
| | |
| רמג לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר "כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור" (שמות כב,ט).
| |
| | |
| רמד לדון בדין השואל, שנאמר "וכי ישאל איש מעם ריעהו" (שמות כב,יג).
| |
| | |
| רמה לדון בדין מקח וממכר, שנאמר "וכי תמכרו ממכר" (ויקרא כה,יד).
| |
| | |
| רמו לדון בדין טוען וכופר, שנאמר "על כל דבר פשע" (שמות כב,ח).
| |
| | |
| רמז להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר "וקצותה, את כפה" (דברים כה,יב).
| |
| | |
| רמח לדון בדיני נחלות, שנאמר "איש כי ימות, ובן אין לו . . . והייתה לבני ישראל" (במדבר כז,ח-יא).
| |
| | |
| 2.מצוות לא תעשה א מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה, שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתי ה', שנאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).
| |
| | |
| ב שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים, שנאמר "לא תעשה לך פסל, וכל תמונה" (שמות כ,ג; וראה דברים ה,ז).
| |
| | |
| ג שלא לעשות עבודה זרה ואפילו לאחרים, שנאמר "ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם" (ויקרא יט,ד).
| |
| | |
| ד שלא לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר "לא תעשון, איתי: אלוהי כסף" (שמות כ,יט).
| |
| | |
| ה שלא להשתחוות לעבודה זרה, אף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחוויה, שנאמר "לא תשתחווה להם" (שמות כ,ד; דברים ה,ח).
| |
| | |
| ו שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להיעבד בהן, שנאמר "ולא תועבדם" (שמות כ,ד; שמות כג,כד; דברים ה,ח).
| |
| | |
| ז שלא להעביר למולך, שנאמר "ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך" (ויקרא יח,כא).
| |
| | |
| ח שלא לעשות מעשה אוב, שנאמר "אל תפנו אל האובות" (ויקרא יט,לא).
| |
| | |
| ט שלא לעשות מעשה יידעוני, שנאמר "ואל היידעונים" (ויקרא יט,לא).
| |
| | |
| י שלא לפנות אחר עבודה זרה, שנאמר "אל תפנו, אל האלילים" (ויקרא יט,ד).
| |
| | |
| יא שלא להקים מצבה, שנאמר "ולא תקים לך, מצבה" (דברים טז,כב).
| |
| | |
| יב שלא ליתן אבן משכית, שנאמר "ואבן משכית לא תיתנו בארצכם" (ויקרא כו,א).
| |
| | |
| יג שלא ליטע אילן במקדש, שנאמר "לא תיטע לך אשרה, כל עץ" (דברים טז,כא).
| |
| | |
| יד שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה, ולא משביעין אותן בה, שנאמר "ושם אלוהים אחרים לא תזכירו" (שמות כג,יג).
| |
| | |
| טו שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר "לא יישמע על פיך" (שמות כג,יג); זו אזהרה למדיח.
| |
| | |
| טז שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה, שנאמר במסית "ולא יוסיפו לעשות, כדבר הרע" (דברים יג,יב).
| |
| | |
| יז שלא לאהוב המסית, שנאמר "לא תאבה לו" (דברים יג,ט).
| |
| | |
| יח שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר "ולא תשמע אליו" (דברים יג,ט).
| |
| | |
| יט שלא להציל המסית אלא עומד על דמו, שנאמר "לא תחוס עינך עליו" (דברים יג,ט).
| |
| | |
| כ שלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר "לא תחמול" (דברים יג,ט).
| |
| | |
| כא שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית, אם ידע לו חובה, שנאמר "ולא תכסה עליו" (דברים יג,ט).
| |
| | |
| כב שלא ליהנות בציפויי נעבד, שנאמר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם" (דברים ז,כה).
| |
| | |
| כג שלא לבנות עיר הנידחת לכמות שהייתה, שנאמר "לא תיבנה עוד" (דברים יג,יז).
| |
| | |
| כד שלא ליהנות בממון עיר הנידחת, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח).
| |
| | |
| כה שלא ליהנות בעבודה זרה, ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז,כו).
| |
| | |
| כו שלא להתנבא בשמה, שנאמר "ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים--ומת, הנביא ההוא" (דברים יח,כ).
| |
| | |
| כז שלא להתנבא בשקר, שנאמר "אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציוויתיו לדבר" (דברים יח,כ).
| |
| | |
| כח שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר "לא תשמע, אל דברי הנביא" (דברים יג,ד).
| |
| | |
| כט שלא נימנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו, שנאמר "לא תגור ממנו" (דברים יח,כב).
| |
| | |
| ל שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם, שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ,כג).
| |
| | |
| לא שלא לקסום, שנאמר "לא יימצא בך . . . קוסם קסמים" (דברים יח,י).
| |
| | |
| לב שלא לעונן, שנאמר "לא תעוננו" (ויקרא יט,כו).
| |
| | |
| לג שלא לנחש, שנאמר "לא תנחשו" (ויקרא יט,כו).
| |
| | |
| לד שלא לכשף, שנאמר "לא יימצא בך . . . ומכשף" (דברים יח,י).
| |
| | |
| לה שלא לחבור חבר, שנאמר "וחובר, חבר" (דברים יח,יא).
| |
| | |
| לו שלא לשאול באוב, שנאמר "ושואל אוב" (דברים יח,יא).
| |
| | |
| לז שלא לשאול ביידעוני, שנאמר "ושואל אוב ויידעוני" (דברים יח,יא).
| |
| | |
| לח שלא לשאול בחלום מן המתים, שנאמר "ודורש אל המתים" (דברים יח,יא).
| |
| | |
| לט שלא תעדה אישה עדי איש, שנאמר "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים כב,ה).
| |
| | |
| מ שלא יעדה איש עדי אישה, שנאמר "ולא ילבש גבר שמלת אישה" (דברים כב,ה), מפני שזה היה מנהג עובדי עבודה זרה וכן מפורש בספרי עבודתה.
| |
| | |
| מא שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה, שנאמר "וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם" (ויקרא יט,כח).
| |
| | |
| מב שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה, שנאמר "לא תלבש שעטנז" (דברים כב,יא).
| |
| | |
| מג שלא להקיף פיאת ראש ככומרי עבודה זרה, שנאמר "לא תקיפו, פאת ראשכם" (ויקרא יט,כז).
| |
| | |
| מד שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תשחית, את פאת זקנך" (ויקרא יט,כז).
| |
| | |
| מה שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר "לא תתגודדו" (דברים יד,א); וגדידה ושריטה אחת היא.
| |
| | |
| מו שלא לשכון בארץ מצריים לעולם, שנאמר "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד" (דברים יז,טז).
| |
| | |
| מז שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם" (במדבר טו,לט).
| |
| | |
| מח שלא לכרות ברית לשבעה עממין, שנאמר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז,ב).
| |
| | |
| מט שלא להחיות אדם משבעה עממין, שנאמר "לא תחייה, כל נשמה" (דברים כ,טז).
| |
| | |
| נ שלא לחון על עובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז,ב).
| |
| | |
| נא שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר "לא יישבו בארצך" (שמות כג,לג).
| |
| | |
| נב שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תתחתן, בם" (דברים ז,ג).
| |
| | |
| נג שלא יישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי" (דברים כג,ד).
| |
| | |
| נד שלא להרחיק זרע עשיו מן הקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב אדומי" (דברים כג,ח).
| |
| | |
| נה שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב מצרי" (דברים כג,ח).
| |
| | |
| נו שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחילה בשעת מלחמה כשאר הגויים, שנאמר "לא תדרוש שלומם, וטובתם" (דברים כג,ז).
| |
| | |
| נז שלא להשחית אילני מאכל, וכן כל שיש בו השחתה אסור, שנאמר "לא תשחית את עצה" (דברים כ,יט).
| |
| | |
| נח שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה, שנאמר "לא תערוץ, מפניהם" (דברים ז,כא), "לא, תיראום" (דברים ג,כב).
| |
| | |
| נט שלא יסור מלבבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו, שנאמר "לא, תשכח" (דברים כה,יט).
| |
| | |
| ס שאנו מוזהרין על ברכת השם, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב,כז), ונאמר בעונש "ונוקב שם ה' מות יומת" (ויקרא כד,טז). וזה הכלל: כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין, הרי זו מצות לא תעשה--חוץ ממילה ופסח, שהן בכרת והן מצוות עשה.
| |
| | |
| סא שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר "ולא תישבעו בשמי, לשקר" (ויקרא יט,יב).
| |
| | |
| סב שלא לישבע לשוא, שנאמר "לא תישא את שם ה' אלוהיך, לשוא" (שמות כ,ו; דברים ה,י).
| |
| | |
| סג שלא לחלל את שם הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" (ויקרא כב,לב).
| |
| | |
| סד שלא לנסות את דבר ה', שנאמר "לא תנסו, את ה' אלוהיכם" (דברים ו,טז).
| |
| | |
| סה שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסייות, ובתי מדרשות; וכן אין מוחקין את השמות המקודשין, ואין מאבדין את כתבי הקודש, שנאמר "אבד תאבדון . . . ואשריהם תשרפון" (דברים יב,ב-ג), "לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ד).
| |
| | |
| סו שלא ילין הצלוב על העץ, שנאמר "לא תלין נבלתו על העץ" (דברים כא,כג).
| |
| | |
| סז שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר "ושמרתם, את משמרת הקודש" (במדבר יח,ה).
| |
| | |
| סח שלא ייכנס כוהן להיכל בכל עת, שנאמר "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז,ב).
| |
| | |
| סט שלא ייכנס בעל מום מן המזבח ולפנים להיכל, שנאמר "אך אל הפרוכת לא יבוא" (ויקרא כא,כג).
| |
| | |
| ע שלא יעבוד בעל מום, שנאמר "אשר יהיה בו מום--לא יקרב" (ויקרא כא,יז).
| |
| | |
| עא שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר "כל איש אשר בו מום, לא יקרב" (ויקרא כא,יח).
| |
| | |
| עב שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכוהנים ולא כוהנים בעבודת הלויים, שנאמר "אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו . . . גם הם גם אתם" (במדבר יח,ג).
| |
| | |
| עג שלא ייכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר "יין ושיכר אל תשת . . . בבואכם . . . ולהורות, את בני ישראל" (ויקרא י,ט-יא).
| |
| | |
| עד שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר "וזר, לא יקרב אליכם" (במדבר יח,ד).
| |
| | |
| עה שלא יעבוד כוהן טמא, שנאמר "ויינזרו מקודשי בני ישראל" (ויקרא כב,ב).
| |
| | |
| עו שלא יעבוד כוהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר "ולא יחללו, שם אלוהיהם" (ויקרא כא,ו).
| |
| | |
| עז שלא ייכנס טמא לעזרה, שנאמר "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה,ג); זה מחנה שכינה.
| |
| | |
| עח שלא ייכנס טמא למחנה לוייה, שכנגדו לדורות הר הבית, שנאמר "לא יבוא אל תוך המחנה" (דברים כג,יא); זה מחנה לוייה.
| |
| | |
| עט שלא לבנות אבני מזבח גזית, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" (שמות כ,כא).
| |
| | |
| פ שלא לפסוע על המזבח, שנאמר "ולא תעלה במעלות, על מזבחי" (שמות כ,כב).
| |
| | |
| פא שלא לכבות אש המזבח, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח--לא תכבה" (ויקרא ו,ו).
| |
| | |
| פב שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, שנאמר "לא תעלו עליו קטורת זרה" (שמות ל,ט).
| |
| | |
| פג שלא לעשות במתכונת שמן המשחה, שנאמר "ובמתכונתו, לא תעשו" (שמות ל,לב).
| |
| | |
| פד שלא לסוך בשמן המשחה זר, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב).
| |
| | |
| פה שלא לעשות במתכונת הקטורת, שנאמר "ובמתכונתה, לא תעשו לכם" (ראה שמות ל,לז).
| |
| | |
| פו שלא להוציא בדי הארון, שנאמר "לא יסורו, ממנו" (שמות כה,טו).
| |
| | |
| פז שלא ייזח החושן מעל האיפוד, שנאמר "ולא ייזח החושן, מעל האיפוד" (שמות כח,כח; שמות לט,כא).
| |
| | |
| פח שלא ייקרע המעיל, שנאמר "כפי תחרא יהיה לו--לא ייקרע" (שמות כח,לב).
| |
| | |
| פט שלא להעלות קודשים בחוץ, שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך" (דברים יב,יג).
| |
| | |
| צ שלא לשחוט קודשים בחוץ, שנאמר "אשר ישחט שור או כשב . . . ואל פתח אוהל מועד, לא הביאו . . . ונכרת" (ויקרא יז,ג-ד).
| |
| | |
| צא שלא להקדיש בעלי מומין למזבח, שנאמר "כול אשר בו מום, לא תקריבו" (ויקרא כב,כ); זה הוא איסור הקדשו.
| |
| | |
| צב שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר "לא תקריבו אלה, לה'" (ויקרא כב,כב).
| |
| | |
| צג שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח, שנאמר בבעלי מומין "לא תקריבו לה'" (ויקרא כב,כד); וזה הוא איסור זריקת דמו.
| |
| | |
| צד שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר "ואישה, לא תיתנו מהם על המזבח" (ויקרא כב,כב).
| |
| | |
| צה שלא להקריב בעל מום עובר, שנאמר "לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום" (דברים יז,א); זה מום עובר.
| |
| | |
| צו שלא להקריב בעל מום מיד הגויים, שנאמר "ומיד בן נכר, לא תקריבו" (ויקרא כב,כה).
| |
| | |
| צז שלא ליתן מום בקודשים, שנאמר "כל מום לא יהיה בו" (ויקרא כב,כא); כלומר, אל תיתן בו מום.
| |
| | |
| צח שלא להקריב שאור או דבש, שנאמר "כי כל שאור וכל דבש, לא תקטירו" (ויקרא ב,יא).
| |
| | |
| צט שלא להקריב תפל, שנאמר "ולא תשבית מלח ברית אלוהיך" (ויקרא ב,יג).
| |
| | |
| ק שלא להקריב אתנן ומחיר, שנאמר "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" (דברים כג,יט).
| |
| | |
| קא שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר "אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב,כח).
| |
| | |
| קב שלא ליתן זית במנחת חוטא, שנאמר "לא ישים עליה שמן" (ויקרא ה,יא).
| |
| | |
| קג שלא ליתן עליה לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליה לבונה" (ויקרא ה,יא).
| |
| | |
| קד שלא ליתן זית במנחת סוטה, שנאמר "לא ייצוק עליו שמן" (במדבר ה,טו).
| |
| | |
| קה שלא ליתן עליו לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליו לבונה" (במדבר ה,טו).
| |
| | |
| קו שלא להמיר, שנאמר "לא יחליפנו, ולא ימיר אותו טוב ברע" (ויקרא כז,י).
| |
| | |
| קז שלא לשנות הקודשים מקרבן לקרבן, שנאמר בבכור "לא יקדיש איש, אותו" (ויקרא כז,כו); כלומר, לא יקדישנו לקרבן אחר.
| |
| | |
| קח שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר "אך בכור שור . . . לא תפדה" (במדבר יח,יז).
| |
| | |
| קט שלא למכור מעשר בהמה, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז,לג).
| |
| | |
| קי שלא למכור שדה החרם, שנאמר "כל חרם . . . לא יימכר" (ויקרא כז,כח).
| |
| | |
| קיא שלא לפדות שדה החרם, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז,כח).
| |
| | |
| קיב שלא יבדיל בחטאת העוף, שנאמר "ומלק את ראשו ממול עורפו, ולא יבדיל" (ויקרא ה,ח).
| |
| | |
| קיג שלא לעבוד בקודשים, שנאמר "לא תעבוד בבכור שורך" (דברים טו,יט).
| |
| | |
| קיד שלא לגזוז את הקודשים, שנאמר "לא תגוז בכור צאנך" (דברים טו,יט).
| |
| | |
| קטו שלא ישחוט הפסח והחמץ קיים, שנאמר "לא תשחט על חמץ, דם זבחי" (שמות לד,כה).
| |
| | |
| קטז שלא להניח אימורי הפסח עד שייפסלו בלינה, שנאמר "ולא ילין חלב חגי, עד בוקר" (שמות כג,יח).
| |
| | |
| קיז שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר "לא תותירו ממנו, עד בוקר" (שמות יב,י).
| |
| | |
| קיח שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר "ולא ילין מן הבשר . . ." (דברים טז,ד); מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, וזה שנאמר "לבוקר" (שם) לבוקרו של יום שני של פסח, שהוא שלישי לשחיטה.
| |
| | |
| קיט שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר, שנאמר "לא ישאירו ממנו עד בוקר" (במדבר ט,יב).
| |
| | |
| קכ שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (ראה ויקרא כב,ל); והוא הדין לשאר הקודשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.
| |
| | |
| קכא שלא לשבור עצם בפסח, שנאמר "ועצם, לא תשברו בו" (שמות יב,מו).
| |
| | |
| קכב שלא לשבור עצם בפסח שני, שנאמר "ועצם לא ישברו בו" (במדבר ט,יב).
| |
| | |
| קכג שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה, שנאמר "לא תוציא מן הבית" (שמות יב,מו).
| |
| | |
| קכד שלא לעשות שיירי מנחות חמץ, שנאמר "לא תיאפה חמץ" (ויקרא ו,י).
| |
| | |
| קכה שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל, שנאמר "אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל" (שמות יב,ט).
| |
| | |
| קכו שלא להאכיל בשר הפסח לגר תושב, שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות יב,מה).
| |
| | |
| קכז שלא יאכל הערל בשר הפסח, שנאמר "כל ערל, לא יאכל בו" (שמות יב,מח).
| |
| | |
| קכח שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד, שנאמר "כל בן נכר, לא יאכל בו" (שמות יב,מג); כלומר, ישראל שנלווה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.
| |
| | |
| קכט שלא יאכל אדם שנטמא קודשים, שנאמר "והנפש אשר תאכל בשר, מזבח השלמים אשר לה', וטומאתו, עליו--ונכרתה" (ויקרא ז,כ).
| |
| | |
| קל שלא לאכול מן הקודשים שנטמאו, שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא, לא ייאכל" (ויקרא ז,יט).
| |
| | |
| קלא שלא לאכול נותר, שנאמר "ואוכליו עוונו יישא . . . ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה" (ויקרא יט,ח).
| |
| | |
| קלב שלא לאכול פיגול, שנאמר "המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא" (ויקרא ז,יח); והוא בכרת.
| |
| | |
| קלג שלא יאכל זר תרומות, שנאמר "וכל זר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י).
| |
| | |
| קלד שלא יאכל אפילו תושב כוהן ושכירו תרומה, שנאמר "תושב כוהן ושכיר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י).
| |
| | |
| קלה שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קודשים. ודבר זה לימדו הכתוב מן הפסח בגזירה שווה, ואינו בפירוש מן התורה; ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקודשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים.
| |
| | |
| קלו שלא יאכל כוהן טמא תרומה, שנאמר "איש מזרעך . . . בקודשים לא יאכל" (ראה ויקרא כא,יז; ויקרא כב,ד).
| |
| | |
| קלז שלא תאכל חללה קודש, לא תרומות ולא חזה ושוק, שנאמר "ובת כוהן--כי תהיה, לאיש זר: היא, בתרומת הקודשים לא תאכל" (ויקרא כב,יב).
| |
| | |
| קלח שלא תיאכל מנחת כוהן, שנאמר "וכל מנחת כוהן כליל תהיה, לא תיאכל" (ויקרא ו,טז).
| |
| | |
| קלט שלא לאכול בשר חטאות הנעשות בפנים, שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה . . . לא תיאכל" (ויקרא ו,כג).
| |
| | |
| קמ שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה, שנאמר "לא תאכל, כל תועבה" (דברים יד,ג); למדנו מפי השמועה שבפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר.
| |
| | |
| קמא שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך" (דברים יב,יז).
| |
| | |
| קמב שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים, שנאמר "תירושך" (דברים יב,יז).
| |
| | |
| קמג שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים, שנאמר "ויצהרך" (דברים יב,יז).
| |
| | |
| קמד שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל . . . ובכורות" (דברים יב,יז).
| |
| | |
| קמה שלא יאכלו הכוהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה, שנאמר "לא תוכל . . . בקרך, וצאנך" (דברים יב,יז); מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה, לפי שכל דבר שייאכל חוץ למקום אכילתו "לא תוכל לאכול בשעריך" (שם) אקרא בו.
| |
| | |
| קמו שלא לאכול בשר העולה, שנאמר "לא תוכל . . . ונדריך אשר תידור" (ראה דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדריך אשר תידור. וזו היא אזהרה של כל מועל, שלא ייהנה מן הקודשים האסורים ליהנות מהם; ואם נהנה, מעל.
| |
| | |
| קמז שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר "לא תוכל . . . ונדבותיך" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך עד שייזרק דמם.
| |
| | |
| קמח שלא יאכל זר בשר קודשי קודשים, שנאמר "וזר לא יאכל, כי קודש הם" (שמות כט,לג).
| |
| | |
| קמט שלא יאכל כוהן ביכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר "לא תוכל . . . ותרומת ידך" (דברים יב,יז); אלו הביכורים.
| |
| | |
| קנ שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שייפדה, שנאמר "לא ביערתי ממנו בטמא" (דברים כו,יד).
| |
| | |
| קנא שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו,יד).
| |
| | |
| קנב שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה, שנאמר "ולא נתתי ממנו, למת" (דברים כו,יד); וכל שהוא חוץ לצורכי הגוף החי, "נתתי ממנו, למת" אקרא בו.
| |
| | |
| קנג שלא לאכול טבל; והטבל הוא הדבר שגידוליו מן הארץ החייב בתרומות ומעשרות, שלא הוציאו ממנו תרומת ה': שנאמר "ולא יחללו, את קודשי בני ישראל--את אשר ירימו, לה'" (ויקרא כב,טו); כלומר, דברים שהן עתידין להרים אותם לה', לא יעשו אותם חול ויאכלו אותם בטבלם.
| |
| | |
| קנד שלא להקדים תרומה לביכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון, אלא מוציאין על הסדר: ביכורים תחילה, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני; שנאמר "מלאתך ודמעך, לא תאחר" (שמות כב,כח), כלומר לא תאחר דבר הראוי להקדימו.
| |
| | |
| קנה שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב, שנאמר "לא תאחר לשלמו" (דברים כג,כב).
| |
| | |
| קנו שלא לעלות לחג בלא קרבן, שנאמר "ולא ייראו פניי, ריקם" (שמות כג,טו).
| |
| | |
| קנז שלא לעבור על דברים שאסר אדם על נפשו, שנאמר "לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג).
| |
| | |
| קנח שלא ייקח כוהן זונה, שנאמר "אישה זונה . . . לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).
| |
| | |
| קנט שלא ייקח כוהן חללה, שנאמר "וחללה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).
| |
| | |
| קס שלא ייקח כוהן גרושה, שנאמר "ואישה גרושה מאישה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).
| |
| | |
| קסא שלא ייקח כוהן גדול אלמנה, שנאמר "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא ייקח" (ויקרא כא,יד).
| |
| | |
| קסב שלא יבעול כוהן גדול אלמנה, ואפילו בלא קידושין, מפני שמחללה, שנאמר "ולא יחלל זרעו, בעמיו" (ויקרא כא,טו); הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה.
| |
| | |
| קסג שלא ייכנס כוהן למקדש פרוע ראש, שנאמר "ראשיכם אל תפרעו" (ויקרא י,ו).
| |
| | |
| קסד שלא ייכנס כוהן למקדש קרוע בגדים, שנאמר "ובגדיכם לא תפרומו" (ויקרא י,ו).
| |
| | |
| קסה שלא ייצא כוהן מן העזרה בשעת העבודה, שנאמר "ומפתח אוהל מועד לא תצאו" (ויקרא י,ז).
| |
| | |
| קסו שלא ייטמא כוהן הדיוט לשאר מתים, שנאמר "לנפש לא ייטמא בעמיו" (ויקרא כא,א).
| |
| | |
| קסז שלא ייטמא כוהן גדול ואפילו לקרוביו, שנאמר "לאביו ולאימו, לא ייטמא" (ויקרא כא,יא).
| |
| | |
| קסח שלא ייכנס כוהן גדול עם מת, שנאמר "ועל כל נפשות מת, לא יבוא" (ויקרא כא,יא); כך למדו מפי השמועה, שהוא חייב בבל יבוא וחייב בבל ייטמא.
| |
| | |
| קסט שלא ייקח כל שבט לוי חלק בארץ, שנאמר "ונחלה לא יהיה לו" (דברים יח,ב).
| |
| | |
| קע שלא ייקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ, שנאמר "לא יהיה לכוהנים הלויים" (דברים יח,א).
| |
| | |
| קעא שלא לעשות קורחה על מת, שנאמר "לא תשימו קורחה בין עיניכם--למת" (דברים יד,א).
| |
| | |
| קעב שלא לאכול בהמה טמאה, שנאמר "אך את זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה" (ויקרא יא,ד; דברים יד,ז).
| |
| | |
| קעג שלא לאכול דג טמא, שנאמר "ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו" (ויקרא יא,יא).
| |
| | |
| קעד שלא לאכול עוף טמא, שנאמר "ואת אלה תשקצו מן העוף, לא ייאכלו" (ויקרא יא,יג).
| |
| | |
| קעה שלא לאכול שרץ העוף, שנאמר "כול שרץ העוף, טמא הוא לכם: לא, ייאכלו" (דברים יד,יט).
| |
| | |
| קעו שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר "וכל השרץ, השורץ על הארץ--שקץ הוא, לא ייאכל" (ויקרא יא,מא).
| |
| | |
| קעז שלא לאכול רמש הארץ, שנאמר "ולא תטמאו את נפשותיכם, בכל השרץ הרומש על הארץ" (ויקרא יא,מד).
| |
| | |
| קעח שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאוויר, שנאמר "לכל השרץ, השורץ על הארץ--לא תאכלום" (ויקרא יא,מב).
| |
| | |
| קעט שלא לאכול שרץ המים, שנאמר "אל תשקצו, את נפשותיכם, בכל השרץ, השורץ" (ויקרא יא,מג).
| |
| | |
| קפ שלא לאכול מתה, שנאמר "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד,כא).
| |
| | |
| קפא שלא לאכול טריפה, שנאמר "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב,ל).
| |
| | |
| קפב שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר "לא תאכל הנפש, עם הבשר" (דברים יב,כג).
| |
| | |
| קפג שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" (בראשית לב,לג).
| |
| | |
| קפד שלא לאכול דם, שנאמר "וכל דם, לא תאכלו" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כו).
| |
| | |
| קפה שלא לאכול חלב, שנאמר "כל חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו" (ויקרא ז,כג).
| |
| | |
| קפו שלא לבשל בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי, בחלב אימו" (שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא).
| |
| | |
| קפז שלא לאכול בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי, בחלב אימו" פעם שנייה (שמות לד,כו); כך למדו מפי השמועה, שאחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה.
| |
| | |
| קפח שלא לאכול בשר שור הנסקל, שנאמר "ולא ייאכל את בשרו" (שמות כא,כח).
| |
| | |
| קפט שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר "ולחם . . . לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).
| |
| | |
| קצ שלא לאכול קלי מן החדש, שנאמר "וקלי . . . לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).
| |
| | |
| קצא שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה, שנאמר "וכרמל לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).
| |
| | |
| קצב שלא לאכול עורלה, שנאמר "שלוש שנים, יהיה לכם ערלים--לא ייאכל" (ויקרא יט,כג).
| |
| | |
| קצג שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר "פן תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם" (דברים כב,ט); זה הוא איסור אכילה.
| |
| | |
| קצד שלא לשתות יין נסך, שנאמר "אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם" (דברים לב,לח).
| |
| | |
| קצה שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא, שנאמר "בננו זה . . . זולל, וסובא" (דברים כא,כ).
| |
| | |
| קצו שלא לאכול ביום הצום, שנאמר "כי כל הנפש אשר לא תעונה" (ויקרא כג,כט).
| |
| | |
| קצז שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר "לא ייאכל, חמץ" (שמות יג,ג).
| |
| | |
| קצח שלא לאכול תערובת חמץ, שנאמר "כל מחמצת, לא תאכלו" (שמות יב,כ).
| |
| | |
| קצט שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר, שנאמר "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז,ג).
| |
| | |
| ר שלא ייראה חמץ, שנאמר "לא ייראה לך חמץ" (שמות יג,ז).
| |
| | |
| רא שלא יימצא חמץ, שנאמר "שאור, לא יימצא בבתיכם" (שמות יב,יט).
| |
| | |
| רב שלא ישתה הנזיר יין, ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין, שנאמר "וכל משרת ענבים" (במדבר ו,ג); ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין, הרי זה אסור עליו, שנאמר "חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה" (שם).
| |
| | |
| רג שלא יאכל ענבים לחים, שנאמר "וענבים לחים . . . לא יאכל" (במדבר ו,ג).
| |
| | |
| רד שלא יאכל ענבים יבשים, שנאמר "ויבשים לא יאכל" (במדבר ו,ג).
| |
| | |
| רה שלא יאכל חרצנים, שנאמר "מחרצנים . . . לא יאכל" (במדבר ו,ד).
| |
| | |
| רו שלא יאכל זוגים, שנאמר "ועד זג--לא יאכל" (במדבר ו,ד).
| |
| | |
| רז שלא ייטמא הנזיר למת, שנאמר "לאביו ולאימו . . . לא ייטמא להם, במותם" (במדבר ו,ז).
| |
| | |
| רח שלא ייכנס באוהל המת, שנאמר "על נפש מת, לא יבוא" (במדבר ו,ו).
| |
| | |
| רט שלא יגלח הנזיר, שנאמר "תער לא יעבור על ראשו" (במדבר ו,ה).
| |
| | |
| רי שלא לקצור כל השדה, שנאמר "לא תכלה פאת שדך בקוצרך" (ויקרא כג,כב).
| |
| | |
| ריא שלא ללקוט השיבולים הנופלות בשעת קצירה, שנאמר "ולקט קצירך, לא תלקט" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב).
| |
| | |
| ריב שלא לבצור עוללות הכרם, שנאמר "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט,י).
| |
| | |
| ריג שלא ללקוט פרט הכרם, שנאמר "ופרט כרמך לא תלקט" (ויקרא יט,י).
| |
| | |
| ריד שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר "לא תשוב לקחתו" (דברים כד,יט); וכן לכל האילנות יש שכחה, שנאמר "לא תפאר אחריך" (דברים כד,כ).
| |
| | |
| רטו שלא לזרוע כלאי זרעים, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט).
| |
| | |
| רטז שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם, שנאמר "לא תזרע כרמך, כלאיים" (דברים כב,ט).
| |
| | |
| ריז שלא להרביע בהמה מין עם שאינו מינו, שנאמר "בהמתך לא תרביע כלאיים" (ויקרא יט,יט).
| |
| | |
| ריח שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד, שנאמר "לא תחרוש בשור ובחמור, יחדיו" (דברים כב,י).
| |
| | |
| ריט שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית, שנאמר "לא תחסום שור, בדישו" (דברים כה,ד).
| |
| | |
| רכ שלא לעבוד אדמה בשביעית, שנאמר "שדך לא תזרע" (ויקרא כה,ד).
| |
| | |
| רכא שלא לעבוד אילן בשביעית, שנאמר "וכרמך לא תזמור" (ויקרא כה,ד).
| |
| | |
| רכב שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים, שנאמר "את ספיח קצירך לא תקצור" (ויקרא כה,ה).
| |
| | |
| רכג שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה ושנה, שנאמר "ואת עינבי נזיריך לא תבצור" (ויקרא כה,ה).
| |
| | |
| רכד שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן, שנאמר בה "לא תזרעו" (ויקרא כה,יא).
| |
| | |
| רכה שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים, שנאמר בו "לא תקצרו את ספיחיה" (ויקרא כה,יא).
| |
| | |
| רכו שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר השנים, שנאמר בו "ולא תבצרו את נזיריה" (ויקרא כה,יא).
| |
| | |
| רכז שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר "והארץ, לא תימכר לצמיתות" (ויקרא כה,כג).
| |
| | |
| רכח שלא לשנות מגרשי הלויים ושדותיהם, שנאמר "ושדה מגרש עריהם, לא יימכר" (ויקרא כה,לד); מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה.
| |
| | |
| רכט שלא לעזוב הלויים, שנאמר "הישמר לך, פן תעזוב את הלוי" (דברים יב,יט), אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותן בהן בכל רגל ורגל.
| |
| | |
| רל שלא יתבע הלוואה שעברה עליה שביעית, שנאמר "לא ייגוש את ריעהו ואת אחיו" (דברים טו,ב).
| |
| | |
| רלא שלא יימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה, שנאמר "הישמר לך פן יהיה דבר . . ." (דברים טו,ט). זה הכלל--כל מקום שנאמר הישמר או פן או אל, אינו אלא מצות לא תעשה.
| |
| | |
| רלב שלא להימנע מלהחיות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך, שנאמר "לא תאמץ את לבבך . . ." (דברים טו,ז); נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה, והמעלים עיניו מן הצדקה יתר על שביטל עשה עבר על לא תעשה.
| |
| | |
| רלג שלא לשלח עבד עברי ריקם כשייצא חופשי, שנאמר "לא תשלחנו, ריקם" (דברים טו,יג).
| |
| | |
| רלד שלא יתבע העני בחובו כשיידע שהוא עני, ולא יצר לו, שנאמר "לא תהיה לו, כנושה" (שמות כב,כד).
| |
| | |
| רלה שלא להלוות בריבית לישראל, שנאמר "את כספך--לא תיתן לו, בנשך; ובמרבית" (ויקרא כה,לז).
| |
| | |
| רלו שלא ללוות בריבית, שנאמר "לא תשיך לאחיך" (דברים כג,כ); כך למדו מפי השמועה, שזו אזהרה ללווה שלא יינשך למלווה.
| |
| | |
| רלז שלא להשית יד בין לווה ומלווה בריבית, ולא להיות ערב, ולא עד, ולא לכתוב שטר ביניהם, שנאמר "לא תשימון עליו, נשך" (שמות כב,כד).
| |
| | |
| רלח שלא לאחר פעולת שכיר, שנאמר "לא תלין פעולת שכיר" (ויקרא יט,יג).
| |
| | |
| רלט שלא ימשכן בעל חוב בזרוע, שנאמר "לא תבוא אל ביתו, לעבוט עבוטו" (דברים כד,י).
| |
| | |
| רמ שלא למנוע העבוט מבעליו העני בעת שהוא צריך לו, שנאמר "לא תשכב, בעבוטו" (דברים כד,יב); כלומר, לא תשכב ועבוטו עימך, אלא תשיבנו לו בלילה, הואיל והוא צריך לו בלילה.
| |
| | |
| רמא שלא למשכן האלמנה, שנאמר "ולא תחבול, בגד אלמנה" (דברים כד,יז).
| |
| | |
| רמב שלא לחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש, שנאמר "לא יחבול ריחיים, ורכב" (דברים כד,ו).
| |
| | |
| רמג שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר "לא תגנוב" (שמות כ,יב; דברים ה,טז); זה גונב נפש.
| |
| | |
| רמד שלא לגנוב ממון, שנאמר "לא, תגנובו" (ויקרא יט,יא); זו היא גניבת ממון.
| |
| | |
| רמה שלא לגזול, שנאמר "לא תגזול" (ויקרא יט,יג).
| |
| | |
| רמו שלא להסיג גבולות, שנאמר "לא תסיג גבול ריעך" (דברים יט,יד).
| |
| | |
| רמז שלא לעשוק, שנאמר "לא תעשוק את ריעך" (ויקרא יט,יג).
| |
| | |
| רמח שלא לכחש בממון חברו, שנאמר "לא תכחשו" (ויקרא יט,יא).
| |
| | |
| רמט שלא לישבע על כפירת ממון חברו, שנאמר "לא תשקרו" (ויקרא יט,יא); כלומר, לא תישבע על שקר בממון שיש לחברך בידך.
| |
| | |
| רנ שלא יונה במקח וממכר, שנאמר "אל תונו, איש את אחיו" (ויקרא כה,יד).
| |
| | |
| רנא שלא יונה בדברים, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלוהיך" (ויקרא כה,יז); זו אונאת דברים.
| |
| | |
| רנב שלא להונות את הגר בדברים, שנאמר "וגר לא תונה" (שמות כב,כ).
| |
| | |
| רנג שלא להונות את הגר במקח וממכר, שנאמר "ולא תלחצנו" (שמות כב,כ).
| |
| | |
| רנד שלא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ, שנאמר "לא תסגיר עבד, אל אדוניו" (דברים כג,טז).
| |
| | |
| רנה שלא להונות עבד זה, שנאמר "עימך יישב בקרבך . . . בטוב לו; לא, תוננו" (דברים כג,יז).
| |
| | |
| רנו שלא לענות יתום ואלמנה, שנאמר "כל אלמנה ויתום, לא תענון" (שמות כב,כא).
| |
| | |
| רנז שלא לעבוד בעבד עברי עבודת עבד, שנאמר "לא תעבוד בו, עבודת עבד" (ויקרא כה,לט).
| |
| | |
| רנח שלא למכור אותו ממכרת עבדים, שנאמר "לא יימכרו, ממכרת עבד" (ויקרא כה,מב).
| |
| | |
| רנט שלא לעבוד בעבד עברי בפרך, שנאמר "לא תרדה בו, בפרך" (ויקרא כה,מג; ויקרא כה,מו).
| |
| | |
| רס שלא להניח הגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך, שנאמר "לא ירדנו בפרך, לעיניך" (ויקרא כה,נג).
| |
| | |
| רסא שלא למכור אמה עברייה לאחר, שנאמר "לא ימשול למוכרה, בבגדו בה" (שמות כא,ח).
| |
| | |
| רסב שלא למנוע מאמה עברייה היעודה שאר כסות ועונה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות כא,י); והוא הדין לשאר הנשים.
| |
| | |
| רסג שלא למכור אשת יפת תואר, שנאמר "ומכור לא תמכרנה, בכסף" (דברים כא,יד).
| |
| | |
| רסד שלא לכבוש אשת יפת תואר שפחה, שנאמר "לא תתעמר בה" (דברים כא,יד).
| |
| | |
| רסה שלא לחמוד, שנאמר "לא תחמוד אשת ריעך" (שמות כ,יג; דברים ה,יז).
| |
| | |
| רסו שלא להתאוות, שנאמר "לא תתאווה בית ריעך" (דברים ה,יז).
| |
| | |
| רסז שלא יאכל השכיר שלא בשעת מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו, שנאמר "וחרמש לא תניף" (דברים כג,כו).
| |
| | |
| רסח שלא ייקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר "ואכלת ענבים כנפשך שובעך; ואל כלייך, לא תיתן" (דברים כג,כה).
| |
| | |
| רסט שלא יתעלם מן האבידה, שנאמר "לא תוכל, להתעלם" (דברים כב,ג).
| |
| | |
| רע שלא להניח הבהמה רובצת תחת משאה בדרך, שנאמר "לא תראה חמור שונאך" (ראה שמות כג,ה; דברים כב,ד).
| |
| | |
| רעא שלא לעשות עוול במידה, שנאמר "לא תעשו עוול, במשפט, במידה" (ויקרא יט,לה); מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר, לא תעשו עוול במשפט המידה.
| |
| | |
| רעב שלא להיות אצלנו איפה ואיפה אבן ואבן, שנאמר "לא יהיה לך בביתך, איפה ואיפה" (דברים כה,יד).
| |
| | |
| רעג שלא לעוול המשפט, שנאמר "לא תעשו עוול, במשפט" (ויקרא יט,טו).
| |
| | |
| רעד שלא ליקח שוחד, שנאמר "ושוחד, לא תיקח" (שמות כג,ח).
| |
| | |
| רעה שלא לכבד גדול בדין, שנאמר "ולא תהדר פני גדול" (ויקרא יט,טו).
| |
| | |
| רעו שלא יירא הדיין בדין מאדם רע, שנאמר "לא תגורו מפני איש" (דברים א,יז).
| |
| | |
| רעז שלא לרחם על עני בדין, שנאמר "ודל, לא תהדר בריבו" (שמות כג,ג).
| |
| | |
| רעח שלא להטות משפט אדם חוטא, שנאמר "לא תטה משפט אביונך" (שמות כג,ו); למדו מפי השמועה, שזה אביון במצוות.
| |
| | |
| רעט שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות, שנאמר "לא תחוס, עינך" (דברים יט,כא).
| |
| | |
| רפ שלא להטות משפט גרים ויתומים, שנאמר "לא תטה, משפט גר יתום" (דברים כד,יז).
| |
| | |
| רפא שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עימו, שנאמר "לא תישא, שמע שוא" (שמות כג,א).
| |
| | |
| רפב שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות, אם היו המחייבין יתר על המזכין אחד, שנאמר "לא תהיה אחרי רבים, לרעות" (שמות כג,ב).
| |
| | |
| רפג שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות, שנאמר "לא תענה על ריב, לנטות" (שמות כג,ב).
| |
| | |
| רפד שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדיני תורה, אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות, שנאמר "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א,יז).
| |
| | |
| רפה שלא להעיד בשקר, שנאמר "לא תענה בריעך עד שקר" (שמות כ,יב).
| |
| | |
| רפו שלא יעיד בעל עבירה, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע, להיות עד חמס" (שמות כג,א).
| |
| | |
| רפז שלא יעיד קרוב, שנאמר "לא יומתו אבות על בנים" (דברים כד,טז); מפי השמועה למדו שלא יומתו אבות בעדות בנים, והוא הדין לשאר הקרובים.
| |
| | |
| רפח שלא לכרות הדין על פי עד אחד, שנאמר "לא יקום עד אחד באיש" (דברים יט,טו).
| |
| | |
| רפט שלא להרוג נקי, שנאמר "לא תרצח" (שמות כ,יב; דברים ה,טז).
| |
| | |
| רצ שלא לחתוך הדין באומד הדעת, עד שיראו שני עדים גופו של דבר, שנאמר "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג,ז).
| |
| | |
| רצא שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות, שנאמר "ועד אחד, לא יענה בנפש" (במדבר לה,ל).
| |
| | |
| רצב שלא להרוג מחוייב הריגה קודם שיעמוד בדין, שנאמר "ולא ימות הרוצח, עד עומדו לפני העדה" (במדבר לה,יב).
| |
| | |
| רצג שלא לחוס על הרודף, אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערוותו, שנאמר "וקצותה, את כפה: לא תחוס, עינך" (דברים כה,יב).
| |
| | |
| רצד שלא לענוש האנוס, שנאמר "ולנערה לא תעשה דבר" (דברים כב,כו).
| |
| | |
| רצה שלא ליקח כופר מן הרוצח, שנאמר "ולא תקחו כופר לנפש רוצח" (במדבר לה,לא).
| |
| | |
| רצו שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה, שנאמר "ולא תקחו כופר, לנוס אל עיר מקלטו" (במדבר לה,לב).
| |
| | |
| רצז שלא לעמוד על הדם, שנאמר "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא יט,טז).
| |
| | |
| רצח שלא להניח מכשול, שנאמר "ולא תשים דמים בביתך" (דברים כב,ח).
| |
| | |
| רצט שלא להכשיל תם בדרך, שנאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).
| |
| | |
| ש שלא להוסיף במלקות המחוייב מלקות, שנאמר "לא יוסיף: פן יוסיף" (דברים כה,ג).
| |
| | |
| שא שלא לרגל, שנאמר "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט,טז).
| |
| | |
| שב שלא לשנוא בלב, שנאמר "לא תשנא את אחיך, בלבבך" (ויקרא יט,יז).
| |
| | |
| שג שלא להלבין פני אדם מישראל, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט,יז).
| |
| | |
| שד שלא לנקום, שנאמר "לא תיקום" (ויקרא יט,יח).
| |
| | |
| שה שלא לנטור, שנאמר "ולא תיטור" (ויקרא יט,יח).
| |
| | |
| שו שלא ליקח אם על הבנים, שנאמר "לא תיקח האם, על הבנים" (דברים כב,ו).
| |
| | |
| שז שלא לגלח שיער הנתק, שנאמר "ואת הנתק, לא יגלח" (ויקרא יג,לג).
| |
| | |
| שח שלא לתלוש סימני צרעת, שנאמר "הישמר בנגע הצרעת" (דברים כד,ח).
| |
| | |
| שט שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן, שנאמר "אשר לא ייעבד בו, ולא ייזרע" (דברים כא,ד).
| |
| | |
| שי שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבים כל שנתו, כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן, שנאמר "לא ייצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר" (דברים כד,ה).
| |
| | |
| שיא שלא להחיות מכשף, שנאמר "מכשפה, לא תחייה" (שמות כב,יז).
| |
| | |
| שיב שלא להמרות על פי בית דין, שנאמר "לא תסור, מכל הדבר" (ראה דברים יז,יא).
| |
| | |
| שיג שלא להוסיף על מצוות התורה, בין תורה שבכתב בין בפירושה שקיבלו על פה, שנאמר "את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו, לעשות: לא תוסף עליו" (דברים יג,א).
| |
| | |
| שיד שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר "ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א).
| |
| | |
| שטו שלא לקלל הדיין, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב,כז).
| |
| | |
| שטז שלא לקלל הנשיא, והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל, שנאמר "ונשיא בעמך, לא תאור" (שמות כב,כז).
| |
| | |
| שיז שלא לקלל אחד משאר ישראל, שנאמר "לא תקלל חירש" (ויקרא יט,יד).
| |
| | |
| שיח שלא לקלל אב ואם, שנאמר "ומקלל אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא,יז).
| |
| | |
| שיט שלא להכות אב ואם, שנאמר "ומכה אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא,טו).
| |
| | |
| שכ שלא לעשות מלאכה בשבת, שנאמר "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ,ט; דברים ה,יג).
| |
| | |
| שכא שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת, שנאמר "אל ייצא איש ממקומו" (שמות טז,כט).
| |
| | |
| שכב שלא לענוש בשבת, שנאמר "לא תבערו אש, בכול מושבותיכם" (שמות לה,ג).
| |
| | |
| שכג שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח, שנאמר "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב,טז).
| |
| | |
| שכד שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח, שנאמר "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב,טז).
| |
| | |
| שכה שלא לעשות מלאכה בחג השבועות, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,כא; במדבר כח,כו).
| |
| | |
| שכו שלא לעשות מלאכה באחד לחודש השביעי, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,כה; במדבר כט,א).
| |
| | |
| שכז שלא לעשות מלאכה ביום הכיפורים, שנאמר בו "כל מלאכה לא תעשו" (ויקרא טז,כט; ויקרא כג,כח; ויקרא כג,לא; במדבר כט,ז).
| |
| | |
| שכח שלא לעשות מלאכה בראשון של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,לה; במדבר כט,יב).
| |
| | |
| שכט שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,לו; במדבר כט,לה).
| |
| | |
| של שלא לגלות ערוות אם, שנאמר "אימך היא, לא תגלה ערוותה" (ויקרא יח,ז).
| |
| | |
| שלא שלא לגלות ערוות אשת אב, שנאמר "ערוות אשת אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,ח).
| |
| | |
| שלב שלא לגלות ערוות אחות, שנאמר "ערוות אחותך . . . לא תגלה" (ויקרא יח,ט).
| |
| | |
| שלג שלא לגלות ערוות אחות מן האב ומן האם, שנאמר "ערוות בת אשת אביך . . . אחותך היא--לא תגלה, ערוותה" (ויקרא יח,יא).
| |
| | |
| שלד שלא לגלות ערוות בת הבן, שנאמר "ערוות בת בנך" (ויקרא יח,י).
| |
| | |
| שלה שלא לגלות ערוות בת הבת, שנאמר "או בת בתך, לא תגלה ערוותן" (ויקרא יח,י).
| |
| | |
| שלו שלא לגלות ערוות הבת; ולמה לא נתפרשה בתורה, מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאיסור הבת מגופי תורה, כשאר עריות.
| |
| | |
| שלז שלא לגלות ערוות אישה ובתה, שנאמר "ערוות אישה ובתה, לא תגלה" (ויקרא יח,יז).
| |
| | |
| שלח שלא לגלות ערוות אישה ובת בנה, שנאמר "את בת בנה" (ויקרא יח,יז).
| |
| | |
| שלט שלא לגלות ערוות אישה ובת בתה, שנאמר "ואת בת בתה, לא תיקח" (ויקרא יח,יז).
| |
| | |
| שמ שלא לגלות ערוות אחות האב, שנאמר "ערוות אחות אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,יב).
| |
| | |
| שמא שלא לגלות ערוות אחות האם, שנאמר "ערוות אחות אימך, לא תגלה" (ויקרא יח,יג).
| |
| | |
| שמב שלא לגלות ערוות אשת אחי האב, שנאמר "אל אשתו לא תקרב, דודתך היא" (ויקרא יח,יד).
| |
| | |
| שמג שלא לגלות ערוות אשת הבן, שנאמר "ערוות כלתך, לא תגלה" (ויקרא יח,טו).
| |
| | |
| שמד שלא לגלות ערוות אשת אח, שנאמר "ערוות אשת אחיך, לא תגלה" (ויקרא יח,טז).
| |
| | |
| שמה שלא לגלות ערוות אחות אישה, שנאמר "ואישה אל אחותה, לא תיקח" (ויקרא יח,יח).
| |
| | |
| שמו שלא לגלות ערוות נידה, שנאמר "ואל אישה, בנידת טומאתה--לא תקרב" (ויקרא יח,יט).
| |
| | |
| שמז שלא לגלות ערוות אשת איש, שנאמר "ואל אשת, עמיתך--לא תיתן שכובתך" (ויקרא יח,כ).
| |
| | |
| שמח שלא לשכב עם בהמה, שנאמר "ובכל בהמה לא תיתן שכובתך" (ויקרא יח,כג).
| |
| | |
| שמט שלא תביא אישה בהמה עליה, שנאמר "ואישה, לא תעמוד לפני בהמה לרבעה" (ויקרא יח,כג).
| |
| | |
| שנ שלא לשכב עם זכר, שנאמר "ואת זכר--לא תשכב" (ויקרא יח,כב).
| |
| | |
| שנא שלא לגלות ערוות האב עצמו, שנאמר "ערוות אביך . . . לא תגלה" (ויקרא יח,ז).
| |
| | |
| שנב שלא לגלות ערוות אחי האב עצמו, שנאמר "ערוות אחי אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,יד).
| |
| | |
| שנג שלא ליקרב לעריות בדברים המביאים לידי גילוי ערווה, כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה, שנאמר "אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא יח,ו); מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערווה.
| |
| | |
| שנד שלא יישא ממזר בת ישראל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה'" (דברים כג,ג).
| |
| | |
| שנה שלא תהיה קדשה, והיא הנבעלת בלא כתובה וקידושין, שנאמר "לא תהיה קדשה" (דברים כג,יח).
| |
| | |
| שנו שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר, שנאמר "לא יוכל בעלה הראשון . . ." (דברים כד,ד).
| |
| | |
| שנז שלא תינשא היבמה לאחר חוץ מיבמה, שנאמר "לא תהיה אשת המת" (דברים כה,ה).
| |
| | |
| שנח שלא יגרש האונס אנוסתו, שנאמר "לא יוכל שלחה, כל ימיו" (דברים כב,כט).
| |
| | |
| שנט שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו, שנאמר בו "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב,יט).
| |
| | |
| שס שלא ייקח סריס בת ישראל, שנאמר "לא יבוא פצוע דכא" (דברים כג,ב).
| |
| | |
| שסא שלא לסרס זכר מכל המינים, לא אדם ולא בהמה חיה ועוף, שנאמר "ובארצכם, לא תעשו" (ויקרא כב,כד).
| |
| | |
| שסב שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים, שנאמר "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי" (דברים יז,טו).
| |
| | |
| שסג שלא ירבה המלך סוסים, שנאמר "לא ירבה לו סוסים" (דברים יז,טז).
| |
| | |
| שסד שלא ירבה המלך נשים, שנאמר "ולא ירבה לו נשים" (דברים יז,יז).
| |
| | |
| שסה שלא ירבה לו כסף וזהב, שנאמר "וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד" (דברים יז,יז).
| |
|
| |
|
| ==מקור== | | ==מקור== |
| שורה 1,244: |
שורה 20: |
| בעניין סידור המצוות יש דעות רבות, כאשר כל דעה מוסיפה / מורידה מצוה, או שמסדרת באופן שונה. | | בעניין סידור המצוות יש דעות רבות, כאשר כל דעה מוסיפה / מורידה מצוה, או שמסדרת באופן שונה. |
|
| |
|
| בין הדעות: | | בין מוני המצוות: |
| | *[[ספר המצוות לרמב"ם]] |
| | *[[ספר החינוך]] |
| | *[[סמ"ג]] |
| | *[[סמ"ק]] |
| | *[[תפארת הקודש]] |
|
| |
|
| [[ספר המצוות לרמב"ם]].
| |
| [[ספר החינוך]].
| |
| [[סמ"ג]].
| |
| [[סמ"ק]].
| |
| ועוד.
| |
|
| |
|
| ==חלוקתם== | | ==חלוקתם== |