אגרת התשובה - פרק ב': הבדלים בין גרסאות בדף

'''פרק ב'''' של [[אגרת התשובה]] מסביר כי ה[[תענית|תעניות]] נועדה למרק הפגם ולהשיב אהבת ה' אליו.

רבינו מבאר בפרק זה מה היא תכליתם של התעניות, ולמה לא די בחרטה וקבלה על העתיד כדי לשוב בתשובה. רבינו הזקן מבאר כי בכל עבירה ועבירה, יש מלבד עצם החטא, שעליו יש עונש אשר מבוטל לאלתר כששב בתשובה, גם כן ריחוק מהרצון העליון, אשר נעשה בכך שהאדם בחר לעבור על הרצון העליון. ופגם זה הוא פגם בנפש, שאינו מתבטל לאלתר, ונדרשת עבודה עמוקה יותר בכדי לתקנה וליחד את רצון האדם עם הרצון העליון. ענין זה נעשה על ידי ה[[תענית]].

למרות שהתשובה - חרטה וידוי וקבלה על העתיד - מכפרת, כל זה הוא רק מהדין, אך בכל זאת, כאשר אדם חוטא הוא מרחיק בכך את עצמו מהשם יתברך, וכדי לתקן פגם זה עליו להקריב קרבן, ובימינו שאין לנו קרבן יש להתענות, כי התענית היא במקום קרבן.

 

[[קובץ:תניא צא2 (Small).jpg|ימין|ממוזער|250px|עמוד 1]]

{{סדרה|הקודם=[[אגרת התשובה - פרק א'|פרק א']]|רשימה=פרקי אגרת התשובה|הבא=[[אגרת התשובה - פרק ג'|פרק ג']]}}