ליאדי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה שבה התגורר [[אדמו"ר הזקן]]|אחר=ענף שהתפצל מ[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש]]|ראו=[[חסידות חב"ד - ליאדי]]}} | |||
'''ליאדי''' (ברוסית: '''Ляды''', באנגלית: '''Lyady''') היא עיירה ב[[רוסיה הלבנה]] (כיום בלארוס), השייכת למחוז [[מוהילוב]]. | '''ליאדי''' (ברוסית: '''Ляды''', באנגלית: '''Lyady''') היא עיירה ב[[רוסיה הלבנה]] (כיום בלארוס), השייכת למחוז [[מוהילוב]]. | ||
גרסה מ־08:23, 25 במאי 2022
ליאדי (ברוסית: Ляды, באנגלית: Lyady) היא עיירה ברוסיה הלבנה (כיום בלארוס), השייכת למחוז מוהילוב.
היסטוריה
אדמו"ר הזקן בליאדי
לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שהרבי יקבע את מקומו בעיר פטרבורג. הדבר גרם צער רב לחסידים. באותה עת היה בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי. כשראה את אדמו"ר הזקן התפעל ממנו ורצה לפגוש אותו. אחד מהחסידים סיפר לנסיך את גדולת אדמו"ר הזקן ואיך שרבבות אנשים מכבדים אותו, ובתוך כך סיפר לו על הצער הגדול שיש לחסידים מזה שהשלטונות רוצים שאדמו"ר הזקן ישאר לגור בפטרבורג.
כשפגש הנסיך את אדמו"ר הזקן, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים ובי"ד מנחם אב תקס"א, התיישב בליאדי, ומאז בואו התווספו לעדת החסידים עשרות אלפי חסידים. הנסיך ציווה לבנות בית עבור אדמו"ר הזקן וחסידיו, וביום שישי, ערב שבת נחמו, הגיע אדמו"ר הזקן בלווית חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי. כל ימי שבתו של אדמו"ר הזקן בליאדי היו ימים של קורת רוח. עבודתו בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה. גם מהמתנגדים הונח לו ויכול היה לעבוד את עבודתו ללא הגבלה.
עזיבת ליאדי
עם פרוץ מלחמת רוסיה צרפת בי"ד תמוז תקע"ב, והתקרבות נפוליאון לליאדי בחודש מנחם אב, עזב אדמו"ר הזקן את ליאדי עם בני משפחתו.
קיימת מחלוקת בנוגע לתאריך העזיבה, יש הטוענים שאדמו"ר הזקן עזב את העיר בערב שבת קודש מברכים החודש אלול (כ"ב מנחם אב תקע"ב), ויש הטוענים שעזב בערב ראש חודש אלול (כ"ט מנחם אב תקע"ב).
החזרה לליאדי
בשנת תרכ"ט, נינו של אדמו"ר הזקן רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון התיישב בעיירה, כשהוא נוקט בלשון הפסוק "ודור רביעי ישובו הנה"[1], והקים ענף נוסף של שושלת חסידות חב"ד.
ענף זה של החסידות המשיך להתקיים בליאדי עד לפטירת בנו, הרב יצחק דובער שניאורסון בשנת תר"ע.
סוף ההתיישבות היהודית במקום
עם כיבוש מזרח רוסיה במלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים, רוכזו בליאדי כ-2,000 יהודים שהתגוררו בסביבות העיירה, ובחודש אלול תש"א אספו אותם הגרמנים על יד הנהר מָריאה העובר בסמוך לעיירה וירו בהם. הגופות נערמו לגובה של שלושה מטרים, ונקברו לאחר מכן בבורות עמוקים שנחפרו בסמיכות לנהר[2].
בשנת תשע"ו נערך כינוס השלוחים האירופאי ברוסיה, ועבר בין ציוני רבותינו נשיאינו. בהגיעם לליאדי קיבל את פניהם ראש העיר ונשא בפניהם דברים[3].
אישים בעיירה
ילידי העיירה
- הרב דובער שניאורסון.
- רבי יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק).
- רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין, בעל ה'תורת חסד'.
- הרב אהרון שור.
- הרב ישראל זאב וולפסון, מאנשי קהילת חב"ד בתל אביב בשנותיה הראשונות.
רבני העיירה
הרב אליהו יעקב דב שור.
בית העלמין
בבית העלמין היהודי של העיירה טמונים האדמו"רים רבי חיים שניאור זלמן ורבי יצחק דובער שניאורסון, שכיהנו באדמו"רות בעיירה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ דברי הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. בראשית טו, טז.
- ↑ ד"ר לאה פרייס, 'הסיפור שלא סופר' - אתרים של רצח יהודים בשטחים הכבושים של ברית המועצות לשעבר, כתב עת בהוצאת יד ושם, גליון 52 - חורף 2009.
- ↑ ראש העיר ליאדי קיבל את פני השלוחים
י"ט אב תשע"ו
| עיירות ברוסיה הלבנה | |
|---|---|
| |
| עיירות ברוסיה • עיירות באוקראינה • עיירות בליטא • עיירות בלטביה • ערים בפולין |