תהלים נ"ו

תהילים נ"ו לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם
א: לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת. ב: חָנֵּנִי אֱ-לֹהִים כִּי שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כָּל הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי. ג: שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם. ד: יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח. ה: בֵּא-לֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּא-לֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי. ו: כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע. ז: יָגוּרוּ (יצפינו) יִצְפּוֹנוּ הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי. ח: עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱ-לֹהִים. ט: נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ. י: אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱ-לֹהִים לִי. יא: בֵּא-לֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר. יב: בֵּא-לֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי. יג: עָלַי אֱ-לֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ. יד: כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱ-לֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים.

תהילים נ"ו הוא המזמור ה-56 בספר תהילים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הנ"ו ביום ההולדת ה-55, ועד ליום ההולדת ה-56.

המזמור עוסק בבריחתו של דוד משאול, כשהוא מבקש מקלט אצל הפלשתים תוך שהוא מסתיר את זהותו, אך זהותו נחשפת ומתגלה.

תוכן המזמור ומחברו

בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "זה המזמור אמר כשהיה אצל אכיש אחיו של גלית ומבקשים אותו להרגו והתנצל עצמו מה שהלך ביד שונאו ונדר נדרים בצרתו".

דוד עשה עצמו כאילם וכאדם חסר שכל כפי שמסופר בספר שמואל א' כא, יב.

בחסידות

• למנצח על יונת אלם - כנסת ישראל נמשלו ליונה, ו'אלם' מורה על בחינת הביטול, בחינת השתיקה של ספירת הכתר, ועם זאת נאמר 'רחוקים', שלכאורה סותר בחינה נעלית זו, אלא שעל דרך הרגיל הרגשת הריחוק מפריעה לאדם בעבודת ה', אך כשהוא בבחינת ביטול - אין זה מפריע לעבודתו. הביטול הרמוז בפסוק זה, הוא ביטול שלמעלה מהשגה.
• לדוד מכתם - חז"ל מפרשים בכך ג' אופנים: שהיה מך ותם, שהיתה מכתו תמה שנולד מהול, שכשם שהקטין עצמו לפני שמלך - כך לאחר שמלך. והדבר מקביל לג' הגדרים במצוות מילה: שלא להיות ערל. להיות מהול, למול. משמעות הדברים בעבודת השם היא שלא להיות תחת ממשלת הקלפיה, להוסיף בעבודתו ולעלות בקודש, והעבודה שלמעלה מטעם ודעת, עצם קיום רצון השם - ודוד היה שלם בכל שלושת הענינים האלו.
• עלי אלוקים נדריך אשלם תודות לך - חז"ל לומדים מכך שנאמר בלשון עתיד, שקרבן תודה אינו בטל לעתיד לבוא, והטעם לכך הוא משום שכל ענין התפילה הוא שאדם שואל צרכיו וחסרונו, ואילו לעתיד לבוא העולם יהיה על מילואו כך שענין התפילה והכפרה שבקרבנות יתייתרו, ורק הענין של תודה שמורה על התוספת והגילוי האלוקי שלמעלה מהטבע - יהיה שייך גם לעתיד לבוא.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור בתהילים אוהל יוסף יצחק
• פירוש יהל אור על הפרק