רפאל כדיר צבאן
| רבי רפאל כדיר צבאן | |
|---|---|
 רב בג'רבה ובארץ ישראל | |
| הרב צבאן | |
| לידה | א' בטבת תר"ע |
| ג'רבא, טוניס | |
| פטירה | ד' בכסלו תשנ"ה |
| נתיבות | |
| מקום פעילות | ג'רבה ונתיבות |
| השתייכות | עדת טוניס |
| תפקידים נוספים | חבר מועצת הרבנות הראשית |
| רבותיו | רבי רחמים חי חויתה הכהן |
| חיבוריו | ראו בהמשך |
הרב רפאל כדיר צבאן היה רב בעיר בג'רבה שבטוניס ולאחר שעלה לארץ ישראל שימש כרב בעיר נתיבות וחבר מועצת הרבנות הראשית. כיהן במהלך השנים במשרות תורניות שונות והיה עורכה של הבטאון התורני "הירח". נולד ביום א' בטבת תר"ע ונפטר ביום ד' בכסלו תשנ"ה.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב רפאל כדיר צבאן נולד ביום א' בטבת שנת תר"ע בעיר ג'רבא שבדרום טוניסיה. בצעירותו למד תורה אצל רבני צפון אפריקה, ביניהם; רבי מקיקץ שלי (בעל "מדרשו של שם") ורבו המובהק - רבי רחמים חי חויתה הכהן (בעל "שמחת כהן"). כמו כן, היה ידיד נעורים של הרב מצליח מזוז (בעל "איש מצליח"). בשנת תר"צ, בהיותו בן עשרים שנה, כבר שימש כדיין בעיר הולדתו. כעבור שנתיים, בשנת תרצ"ב, מונה לראש מתיבתא ובשנת תרצ"ט התמנה כחבר בבית הדין. בשנת תש"ח החל לערוך ירחון תורני בשם "הירח", בו כתבו גדולי תלמידי החכמים בטוניסיה. בשנת תשי"א התמנה לרב העיר מדנין. בנוסף לתפקידיו הרבנים, היה גם נציגה הרשמי של הקהילה בפני המוסדות הממשלתיים בג'רבא ועמד בראש מוסדות צבור שונים של תורה וחסד, כגון: ישיבת "אור תורה", "ביקור חולים", "מתן בסתר", "ועד בתי הכנסת" ועוד.
בשנת תשי"ז עלה לארץ ישראל ומאז שימש, כשלושים ושמונה שנים, כרב העיר נתיבות. הקים מוסדות תורניים והפיץ תורה ביישובי האזור. דאג לחינוך תורני בעירו והוציא פסק דין, יחד עם הבאבא סאלי וגדולי ישראל נוספים, שלא יתקיימו בעיר נתיבות לימודים מעורבים. בשנת תשל"ב נתמנה לנשיא ישיבת "כסא רחמים", שהכשירה תלמידים רבים להוראה. בשנת תשל"ג נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית.
הרב צבאן היה זקן רבני טוניס ונחשב כבעל הסמכות התורנית העליונה של יהדות טוניס בישראל. הוא עשה רבות להתפתחות מוסדות התורה של העדה הטוניסאית ופעל להוציא לאור את ספריהם של חכמי טוניס מהדורות הקודמים. הרב צבאן היה גדול בתורה ובהוראה, כפי שהדבר משתקף בספריו ופסקיו וכן היה בעל מדות תרומיות ונעים הליכות. בשנה האחרונה לחייו סבל מחולשה גדולה, בשל מחלות שפקדוהו וביום ד' בכסלו שנת תשנ"ה נפטר.
קשריו עם הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב צבאן העריץ את הרבי והיה תומך במוסדות "בית ישראל" בנתיבות, בהנהלת הרב ישר אדרעי (חתנו של רבי ישראל אבוחצירה). כמו כן, היה משתתף בקביעות באירועים החב"דים בנתינות; סיומי הרמב"ם, התוועדויות י"ט בכסלו ועוד, גם בתקופה בה לא חש בטוב.
לקראת י"א בניסן תשמ"ב, יום הולדתו השמונים של הרבי, שלח הרב צבאן מדברי תורתו על מנת להדפיסם בספר "שער הדרום" שהוקדש לרבי. בהקדמה לדברי התורה, מברך הרב צבאן את הרבי וכותב: "ברכתי ברכת הדיוט לכבוד האדמו"ר המפורסם מליובאוויטש שליט"א. יהי רצון שיאריך ימים על ממלכתו מתוך בריאות ושלוה. בימיו ובימינו תוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, ובא לציון גואל אמן."
ביום כ"ז בשבט תשמ"ח נערך כינוס הקהל יחד רבני חב"ד בארץ ישראל. היה זה גם בימי ה"שבעה" של הרבי על פטירת רעייתו, מרת חיה מושקא שניאורסון. הרב צבאן כתב מכתב לכינוס בו הוא גם מנחם את הרבי: "וכזאת עושה רבנו אדמו"ר הקדוש המפורסם, רבנו מנחם מענדל שניאורסאהן שליט"א מליובאוויטש, הממשיך המוני ישראל לתורה ליראה ולקדושה, ופעילותו פרושה ברחבי העולם, כולל הפינות הנדחות ביותר וגם מעבר למסך הברזל, שם עושים נפשות לתורה, ומפיחים בהם רוח דעת ויראת ה'. ולהבדיל בין החיים, רעייתו הרבנית הצדקנית זכר צדקת לברכה שעזרה בידו בכל זה, בוודאי תזכה לעילוי נר"נ עם הצדקניות והחסדניות בגן עדן העליון עד הקמת שכינתא מעפרא, ויקיצו וירננו שוכני עפר, וחרפת עמו יסיר מעל פני הארץ כי פי ה' דיבר, ויהי רצון שה' יאריך ימיו של רבנו הקדוש שליט"א בטוב ויזכה לביאת משיח צדקנו בקרוב."
בשנת תשנ"ב נפגש הרב צבאן עם הרב שלום דובער וולפא והרב יעקב סנגאווי והם הגישו לו את פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח בהתאם לסימני הרמב"ם. כשראה זאת הרב צבאן, הוא דיבר על גדלותו של הרבי ועל כך שהוא הוא המתאים להיות הגואל ובידים רועדות חתם על הפסק דין.
כשסיפרו לרב צבאן שהרבי אינו חש בטוב, התפלל הרב צבאן לרפואתו.
ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מגיד דבריו ליעקב - על ההגדה של פסח ודיני חג הפסח. יצא לאור בג'רבה, תש"ו.
- זרע יעקב (ג' חלקים) - חלק א' על הש"ס וחלק ב' מכיל חידושי הלכות על השולחן ערוך. שני החלקים יצאו לאור בשנת תשט"ז[1]. בשנת תשל"ט יצא לאור חלק ג'.
- נפש חיה - מנהגים ודינים בשולחן ערוך. יצא לאור בשנת תשמ"ד.
- שיירי הנפש - השלמות לספרו "נפש חיה". יצא לאור בשנת תשנ"ד.
לקריאת נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 112-108.
הערות שוליים
- ↑ בהקדמתו לחלק ב' כותב שכתב את הספר בהיותו מגיל ארבע עשרה שנה עד תשע עשרה.