אברהם דוב הכט

הרב אברהם דוב הכט (ה'תרפ"ב - ה'תשע"ג) - מתלמידי תומכי תמימים באטווצק, שליח הרבי הריי"צ והרבי, לחם בתוקף לתיקון החוק מיהו יהודי, וכיהן כיושב ראש איגוד רבני אמריקה.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

החסיד ר' אברהם דוב הכט נולד לאביו ר' יהושע הכט, מראשוני החסידים בארצות הברית, ולאמו מרת שרה, בתו של ר' יהושע אסטער.

את לימודיו בישיבות התחיל בישיבת ר' חיים ברלין בשכונת בראנזוויל בעיר ניו-יורק, ואחרי מספר שנים הצטרף לשני אחיו ר' שלמה זלמן ור' משה יצחק, ולמד בישיבת תורה ודעת בוויליאמסבורג.

התקרבותו לחסידות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

התקרבותו של ר' אברהם לחסידות חב"ד החלה כאשר אחיו, שלמה זלמן, משך אותו להצטרף לשיעור תניא שמסר ר' ישראל ג'ייקובסון. ר' ישראל הגיע לבראנזוויל מספר שנים אחרי משפחת הכט, ובזמן קצר כבר היה מעורה בחיי הקהילה, ופעיל בהפצת תורת החסידות בישיבות השונות. האחים הכט הפכו לבני בית אצל ר' ישראל.

בתרצ"ט התכוננה קבוצת בחורים לנסיעה לאטווצק, לשהות וללמוד אצל הרבי הריי"צ, ולהצטרף לאחיו ר' שלמה זלמן (ורעייתו), ועוד שני תלמידים^[1] שנסעו בתחילת השנה. הקבוצה מנתה את ר' אברהם דוב, עם עוד חמישה חברים ור' ישראל ג'ייקובסון.

אותם ימים היו טרום ימי מלחמת העולם השנייה, וההורים התנגדו בכל תוקף לנסיעה מסוכנת זו. אחד מחברי הקבוצה, מרדכי פישר, כתב מכתב לרבי הריי"צ שהנסיעה התבטלה משום חשש ההורים. הרבי הריי"צ מיהר להשיב שאין מה לפחד כלל.

בבוקרו של כ"ג מנחם אב, יצאה האוניה מחופי ארצות הברית. הנסיעה ארכה ארבעה ימים, וביום שני לפנות ערב הגיעה הקבוצה לחופי צרפת, שם ערך להם קבלת פנים ר' שניאור זלמן שניאורסאהן. באותה הזדמנות פגשו ר' אברהם וחביריו לראשונה את הרבי מלך המשיח, שדיבר עמהם מספר דקות על גודל זכות הנסיעה לרבי, וברכם בהצלחה רבה בלימודים.

ביום רביעי ר"ח אלול, הגיעה הקבוצה ליעדה באטווצק שבפולין. את הקבוצה קיבלו ראש הישיבה, הרב יהודה עבער והתלמידים הוותיקים. יומיים לאחר מכן, ביום שישי בצהריים נכנסו חברי הקבוצה ליחידות אצל הרבי הריי"צ, וזכו לשמוע מאמר חסידות.

בחזרה לארצות הברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

פחות משבוע מהגעתם של ר' אברהם וחבריו אל הרבי, קיבלו הוראה מהשגרירות האמריקאית, שעליהם לעזוב את אדמת פולין.

קודם נסיעתם נכנסו אל הרבי הריי"צ ליחידות, והרבי בירכם. הרבי התבטא באותה יחידות: "שהשי"ת זאל העלפין אז מיר זאלין זיך זעהן געזונטרהייט" [בתרגום חופשי: שהשם יתברך יעזור שנתראה בבריאות]. ואכן בנסים גדולים הצליחה הקבוצה להימלט מפולין, ולהגיע אל העיר ריגא, חזרה לעבר ארצות הברית.

בחודש חשוון ה'ת"ש, הגיעה הקבוצה לחופי ארצות הברית.

כשהגיע הרבי לארצות הברית, בט' אדר ב' ה'ת"ש, עבר ר' אברהם ללמוד בישיבת תומכי תמימים שפתח הרבי, שם למד עד חתונתו בשנת ה'תש"ד, עם מרת ליבא גרונהוט. לאחר חתונתו העתיק את מושבו אל דרוצ'סטר בוסטון, מסצ'וסטס.

במסצ'סטס פתח ר' אברהם ישיבה ומוסדות תורה, ועסק בעצמו בגיוס הכספים עבור המוסדות.

רב קהילת הסורים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בקיץ ה'תש"ה נסע ר' אברהם עם רעייתו לנופש בהרים. בכפר הנופש היה בית כנסת אחד, בו חלקו במשותף קהילות האשכנזים והספרדים.

באחד הימים ביקשו חברי הקהילה הספרדית מר' אברהם שימסור לפניהם שיעור תורה. ר' אברהם הסכים בחפץ לב, ולשיעור הגיע קהל רב. אנשי הקהילה נהנו מאד, ובסיום ביקשו שיקבל על עצמו את הנהגת הקהילה הסורית. נשיא הקהילה נפגש עם הרבי הריי"צ, והתייעץ אודות המינוי. הרבי הריי"צ המליץ בחום.

בחודש חשוון ה'תש"ו מונה ר' אברהם באופן רשמי לרב קהילת בני מגן דוד, שבשכונת בנסונהרסט - ניו יורק. הוא הקים מוסדות חינוך עבור ילדי הקהילה, ועם השנים קשר קשרים עם אישי ציבור רבים. דלתות רבני הספרדים היו פתוחות לפניו, והיה מרבה להשתתף בוועידות וכינוסים שונים.

במקביל להנהגת הקהילה הסורית, ניהל ביד רמה את איגוד רבני אמריקא, והשקיע במרץ רב לתיקון החוק האומלל - "מיהו יהודי", כשלצורך כך הוא מנצל את קשריו המסועפים עם ראשי הממשלה בארץ, שרים, חברי כנסת ועוד.