פסק הדין שהרבי חי וקיים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסק הדין

פסק הדין שהרבי חי וקיים הוא פסק דין על פי ההלכה שנכתב ונחתם על ידי רבנים ומשפיעים בו נפסק כי על פי ההלכה הרבי מלך המשיח חי וקיים בגוף גשמי בעולם הזה ויש לדרוש מהקב"ה שיקיים את בקשת עם ישראל לגאולה ולהתגלותו של הרבי כמלך המשיח.

כוחו של פסק הדין[עריכה | עריכת קוד מקור]

רעיון הפסק דין מתבסס על דברים שנשמעו מהרבי עצמו בעבר, אודות כוחם של פסקי דין מרבנים בכח התורה, במיוחד בנושא הגאולה. במוצאי יום כיפור תשכ"א בסעודה בדירת הרבי הריי"צ פנה הרבי לרבנים וביקש מהם להסכים שמשיח יבוא. אחד הרבנים ענה: "וכי אנו צריכים להסכים? מי אנו שנסכים? שהרבי יסכים!" פניו של הרבי הרצינו והוא לא הגיב, אך לאחר כמה ימים, בליל חג הסוכות, כשנשאל בקשר ליום טוב שני של גלויות - הגיב הרבי: "יום טוב שני של גליות? הרי יכולתם לחסוך זאת לגמרי!"

כמו כן במשך השנים פנה הרבי כמה וכמה פעמים לרבנים ואדמו"רים נוספים שיפסקו שהגיע זמן הגאולה. וכשפסקו הרבנים שהרבי הוא מלך המשיח התייחס לכך הרבי בחורף תשנ"ב - בשיחת פרשת שמות ובשיחת פרשת משפטים[1] לאחר חתימת הסכם לצמצום כלי הנשק בין רוסיה לארצות הברית - כאשר הסביר שהאירועים הם תוצאה מהתגלות מלך המשיח ופעולותיו, וייחס זאת לזכות פסק הדין.

בהמשך לדברי הרבי על כוחו של פסק דין של רבנים לפעול בעולם, וכהמשך לפסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח יזם הרב יצחק ליפש בשנת תשע"ד פסק דין נוסף בו (לאחרי מבוא המסביר את עניין נצחיות חייו של הרבי) נפסק כי הרבי חי וקיים, יש לפרסם זאת ולתבוע את ההתגלות.

מטרת הפסק היא לזרז ולפעול בעולם את התגלותו של הרבי לעין כל כמלך המשיח, לאור דבריו של הרבי בהזדמנויות שונות על כוחם הגדול של פסקי דין הלכתיים, המחייבים כביכול את בית דין של מעלה.

מבוא לפסק – דין "חי וקיים"[עריכה | עריכת קוד מקור]

א. משה אמת ותורתו אמת – כל מאמרי חז"ל המובאים בפרד"ס מ:תורה שבכתב ותורה שבע"פ עד כולל רבותינו נשיאנואדמו"רי חב"ד הכל נכלל בהגדרה של משה אמת ותורתו אמת.

ב. בכל דור חייב להיות נשיא הדור – צדיק יסוד עולם, נשמה בגוף[2].

ג. יש מאמחז"ל כי משיח יחיה לעולם נשמה בגוף[3].

ד. הרבי אומר שהדור התשיעי [-דורנו] מהבעש"ט שונה בעניין נצחיות החיים מהדור השמיני מהבעש"ט [- הרבי הקודם[4]].

ה. הרבי נתן לפרסם בהסכמתו ובעידודו שהוא 1. נשיא הדור – צדיק יסוד עולם, 2. כי הוא המלך המשיח.

ו. מופיע בחז"ל שיש זמן שמשיח מתכסה[5].

ז. מצינו בחז"ל: תענית דף ה "יעקב אבינו לא מת" ובסוטה דף יג עמוד ב: "ויש אומרים לא מת משה"[6].

ח. על-פי הנ"ל – תורת אמת, "כיהודה ועוד לקרא" מצורף פס"ד שחייבים להאמין בתורה הקדושה ומכיוון שהרבי הוא הוא הצדיק יסוד עולם ונשיא הדור וכן הוא הוא המלך המשיח וכפי שהתפרסם בפסקי דין עם מאות רבנים מכל קצוי תבל, ע"כ שהוא חי וכפי שכתבנו בפס"ד.

פסק הדין[עריכה | עריכת קוד מקור]

א. יש לומר ולפרסם אשר המציאות האמיתית ע"פ התורה היא שהרבי המלך המשיח חי וקיים בגוף גשמי בעולם הזה, ופשוט שאין להסתיר אמת זו.

ב. לדרוש מהקב"ה בכל עת שיקייים את בקשת עם ישראל "והוא יגאלנו שנית בקרוב..." בגאולת עולמים ובבנין בית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש.

ג. ובאנו בזה בפסק ברור שעל כל כיוצא-בזה חל הציווי "לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר" וכן המצות עשה ד"ביומו תתן שכרו" ו"מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל,

מה שהוא מצווה לאחרים הוא עושה" והדרישה והתביעה של עם ישראל "עד מתי" - צודקת ובמיוחד לנוכח המצב דפיקוח נפש וכו' דעם ישראל. וכן צריך להיות העניין ד"שכר

מצווה" היינו הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקינו ללא כל הלנה ושהיה נוספת כל שהיא חס ושלום וע"כ צריכה להיות התגלות כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח - הרב

מנחם מענדל בן הרב לוי יצחק שניאורסון, אוהבן של כל ישראל, תיכף ומיד ממש מלך ביפיו תחזינה עיניך, ]ולא יכנף עוד מוריך[, לעיני כל בשר למטה מעשרה טפחים ולהשלים

תיכף ומיד ממש את תפקידו לבנות המקדש ולקבץ נדחי ישראל ולתקן כל העולם כולו ויגאלנו בגאולת עולמים נאו ממש ונכריז כולנו יחד בקול מבשר מבשר ואומר:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

על פסק הדין חתומים כמאה רבנים, ביניהם[7]:

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. בסיום שיחת שבת פרשת שמות כ"א טבת - יום למחרת הילולת הרמב"ם תשנ"ב, מאחל הרבי שע"י עצם ההחלטה בדבר התחזקות אישית וחיזוק הסביבה בלימוד הרמב"ם כולל לפי תקנת הרמב"ם ובפרט בהלכות משיח שברמב"ם "בודאי יקבלו תיכף ומיד את השכר, הקיום בפועל של דברי הרמב"ם בסיום ספרו, שלאחר שישנו כבר ה"מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדה וילחם מלחמת ה'" - שהוא בחזקת שהוא משיח - שכבר יהי' מיד "משיח בודאי", עי"ז ש"עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל . . ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד כו'". בכך מאשר הרבי את תוכן פסק הדין - שישנו כבר בחזקת משיח בשיחת ש"פ משפטים תשנ"ב בה היסב הרבי את תשומת הלב לפעולת המשיח בעולם בצמצום המלחמות והתקציבים לכלי נשק וכו', אמר הרבי שזוהי מפעולתו והשפעתו של נשיא הדור שהוא המשיח שבדור - נקודה שנשנתה והודגשה כמה פעמים בשיחה. בהקשר לזה אמר שהדבר התרחש "כתוצאה מהחלטת והכרזת "מלכי רבנן" ש"הנה זה (מלך המשיח) בא" . . הפסק דין של הרבנים ומורי הוראה בישראל שהגיע זמן הגאולה, "יעמוד מלך מבית דוד וכו' בחזקת שהוא משיח" ועד להמעמד ומצב ד"הרי זה משיח בוודאי" - פסק דין מסיני שנמשך וחודר גם בגדרי העולם, עד כדי כך שמנהיגי אומות העולם מחליטים ומכריזים מדעתם (ו"בערכאות שלהם", שיש בהם התוקף דדינא דמלכותא דינא) ע"ד המעמד ומצב ד"וכתתו חרבותם לאיתים"" .
  2. במסכת יומא דף לח עמוד ב "ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר "וזרח השמש ובא השמש" עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, ..ראה הקב"ה שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור שנאמר ".. וישת עליהם תבל" [פיזרן בכל הדורות להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל –רש"י].
  3. במסכת סוכה דף נב עמוד א' תנו רבנן משיח בן דוד שעומד להגלות במהרה בימינו .." אספרה אל חוק" – אספר דבר זה להיות לחק ולזכרון- רש"י, ..כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתת לו (אורך ימים עולם ועד). רבינו בחיי ספר בראשית פרק יא פסוק י :"..ומשיח בן דוד לא יהיה בו מיתה אבל הוא עתיד שיחיה לעולם", מאמרי אדה"ז נביאים ישעיה עמ' סט: "משיח בן דוד שעליו נאמר.. חיים נתת לו בבחינת חיים נצחיים והוא מה שאומרים חי וקיים" ענינה של תורת החסידות אות ה': "בחינתו של משיח היא – עצם נקודת החיות שלמעלה מגדר ציור.. כי עצם החיות הוא בלתי מוגבל, והבלי גבול שלו אינו רק בענין הנצחיות, שאיננו נתפס בשינויי הזמן כי כל עצם בלתי משתנה..".
  4. שבת פרשת בא אות טו: "החידוש דדורנו – הדור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה (דור השמיני).. משא"כ בדורנו זה – הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה.. נשמות בגופים..".
  5. רבינו בחיי פר' ויחי: הגואל העתיד יהיה נגלה וחוזר ונכסה.
  6. בהקדמה לפירוש המשניות כותב הרמב"ם: "..הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר.. וכשהיה לפני מותו החל לכתוב התורה בספרים.. אח"כ עלה אל ההר בחצי יום השביעי לחדש אדר.. והיה המקרה ההוא אשר קרהו מות בעינינו בשביל שחסרנו ופקדנו אותו וחיים לו לכבוד המעלה שעלה אליה וכן אמרו .. משה רבינו לא מת.." נ.ב. מקורות נוספים ובהרחבה, ניתן ללמוד בספרי ליקוטי מקורות של הרב מייג'סקי שליט"א.
  7. ע"פ סדר הא' ב'.