לפל

לפל (בבלארוסית: Ле́пель; ביידיש: ליעפּלי) היא עיירה במחוז ויטבסק שבבלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית וחסידית גדולה.

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כבר בראשית ימי החסידות העיירה ליעפלי הייתה מרכז יהודי עם יהודים רבים שהתגוררו בה. העיר היתה בתוך "תחום המושב" וגאונים צדיקים וחסידים מפורסמים פעלו בה, כמו רבי משה אחיו של אדמו"ר הזקן שהיה רב העיירה.

בתקופה שרבי מנחם מענדל מויטבסק היה בהורודוק, היה רבי שלמה מקארלין מבקר לעיתים בעיירות שבמחוז ויטבסק ובתוכם בישנקוביץ, צ'שניק וליעפלי. באסיפת תלמידי המגיד ממעזריטש שהתקיימה לפני נסיעתם של רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק לארץ ישראל (באדר תקל"ז) חילקו את המדינות, ומדינת ליטא ורוסיה הלבנה פלכי מוהילוב וויטבסק נמסרו לרבנו הזקן, אך נתנו רשות מיוחדת לרבי שלמה לבקר בשלש הערים בישינקוביץ, צ'שניק וליעפלי כדרכו מאז ומקדם^[1].

מהעיירה ליעפלי הגיע החסיד המפורסם ר' יקותיאל מליעפלי שהיה מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק, וממכתיריו של אדמו"ר המהר"ש. כמו כן החסיד ר' מרדכי פייטלסון שכונה מרדכי מליעפלי היה בן העיירה, מחסידיו הראשונים והחשובים של אדמו"ר הזקן.

אדמו"ר הזקן שלח את ר' יודל ליעפלער לשמש כרב ומורה צדק בעיירה. ובתקופת רבנותו ביקר אדמו"ר הזקן בעיירה בחתונה שנערכה במקום^[2].

מהעיירה הגיע גם החסיד ר' אברהם מליעפלא שהיה המלמד של אדמו"ר האמצעי בילדותו.

בתקופת נשיאותו של אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק פעל בליעפלי החסיד ר' מנחם מנדל מליעפלי שהיה משפיע בעיר בחסידות ובעיקר בספר התניא, והיה ידוע בזהירותו שלא לומר שום דבר מחידושי עצמו, רק מדברי החסידות של רבותיו^[3]. ברבנות העיירה כיהן הרב שלמה זלמן פאפירין שהיה חתנו של ר' שלמה פריידס משקלוב מחסידי אדמו"ר הזקן.

בין אגרות הקודש של אדמו"ר הצמח צדק, מופיע מכתב תנחומין לאנ"ש בליעפלי על שריפה שפקדה את עיירתם וכילתה בתים רבים. במכתב מביא הרבי את דברי אדמו"ר הזקן מפי קדושי עליון שאחר השרפה מתעשרים, ומצווה עליהם לבנות שוב את בתיהם במקומם^[4].

בתקופת נשיאותו של אדמו"ר הרש"ב, בין השנים תרס"ז לתר"פ כיהן הרב יוסף בגטין כ"רב מטעם" וכ"רב רוחני" בעיירה בה נמנו באותה תקופה כ-3,400 יהודים, רוב תושבי העיירה.

הרב חיים מאיר היילמן שהיה חסיד חב"ד-קאפוסט, מחבר הספר "בית רבי" גם הוא בן העיירה.

בתקופת השלטון הסובייטי הצטמצם מספרם של יהודי העיירה. בח' בתמוז ה'תש"א נכבשה העיירה בידי הנאצים שהטילו עד מהרה גזירות שונות על תושביה היהודים. כעבור מספר שבועות רוכזו יהודי העיירה בגטו ובי"א באדר ה'תש"ב 1,000 היהודים שנותרו בגטו שבעיירה נרצחו על קידוש השם, בסמוך לכפר הסמוך צ'רנורוצ'יה.