צמחונות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף טבעונות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"אזי נתברר חיות הבשר והיין .. ועולה לה' כעולה וכקרבן". ספר התניא פרק ז'

צמחונות הוא אורח חיים תזונתי[1] של הימנעות מאכילת בשר בעלי חיים. אנשים אלה נקראים צמחונים. אנשים הנמנעים מכל מזון מהחי לרבות ביצים וחלב ומוצריו נקראים טבעונים.

צמחונות אידאולוגית, הרואה בשחיטת בעלי חיים לצורך מאכל פגם מוסרי, מנוגדת לתורה וליהדות. השחיטה ואכילת הבשר היא מצוה הקשורה לשמחת יום טוב ועונג שבת. וכן להקרבת הקרבנות ואכילתם.

צמחונות הנובעת מסגפנות שייכת רק ליחידי סגולה[2], וצמחונות ממניעים רפואיים לגיטימית מבחינת היהדות.

בתורת הקבלה והחסידות מבואר שעליית מין החי ובירורו הוא על ידי שהאדם - מין המדבר אוכל אותו לשם שמיים.

רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתקופה הראשונה לבריאת העולם, נאסר על האדם לאכול מן החי וכל מזונו היה מן הצומח, כפי שכתוב בתורה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה"[3].

בהמשך, לאחר המבול, התיר ה' לנח ולבניו אכילת בשר: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל"[4].

וכך מובא בגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם וכשבאו בני נח התיר להם שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל".

אמנם, גם לאחר היתר אכילת הבשר, עמים וכתות שונות נמנעו מלאכלו ונהגו בצמחונות כמו המצרים ועוד[5].

חשיבות אכילת בשר ביהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

חז"ל אומרים "אין שמחה אלא בבשר ויין". אכילת הבשר והדגים היא חלק ממצוות עונג שבת[6] ושמחת יום טוב[7].

אדמו"ר הזקן כותב בספר התניא[8]: "האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם להרחיב דעתו לה' ולתורתו כדאמר רבא חמרא וריחא כו'[9] או בשביל כדי לקיים מצות ענג שבת וי"ט אזי נתברר חיות הבשר והיין .. ועולה לה' כעולה וכקרבן".

ההימנעות מאכילת בשר, היא אחד ממנהגי האבלות של תשעת הימים שלפני תשעה באב.

הקורבנות[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד קודם התרת אכילת הבשר לנח ולבניו שלאחר המבול, מסופר בתורה על הקרבת קרבנות ממין החי: "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ"[10].

בהמשך לאחר המבול מסופר כיצד הקריב נח קרבנות בצאתו מן התיבה: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ"[11]. ובהמשך מספרת התורה שה' הריח בריח הניחוח ונשבע שלא יביא שוב מבול לעולם.

לאחר מתן תורה נצטווינו על הקרבת הקרבנות השונים וחלק מהקרבנות נצטווינו על אכילתם. קרבן עולה עולה כליל לה' על גבי המזבח, אך קרבנות השלמים נאכלים לבעליהם וחלקם לכהנים. קרבן פסח כולל אכילת בשר וחייבים בו כל ישראל והנמנע מהקרבת הפסח חייב כרת.

מאז הציווי של הקרבת הקרבנות נאסרה אכילת בשר חולין שנשחט מחוץ למשכן בלא הקרבתו לשלמים[12]. אך אחרי הכניסה לארץ הותרה אכילת בשר של חולין כאשר קיימת כוונה טהורה, כפי שאומרת התורה: "כִּי יַרְחִיב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ... בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר[13]". בשר שנאכל מבחירה מכונה במקורות "בשר תאווה", והתורה מתירה זאת: "בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר".

אכילת בשר בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחסידות מבואר שבכל דבר גשמי יש ניצוץ קדושה המחיה אותו, ועל ידי שימוש בדבר הגשמי לשם שמים מבררים אותו ומעלים אותו לקדושה. עליית החי היא על ידי שהמדבר אוכל אותו, הופך אותו לחלק ממנו ומעלה אותו לדרגתו[14].

כמו כן מבואר ששורש הלחם והבשר הוא מעולם התוהו שלמעלה מהאדם ששורשו מעולם התיקון, לכן, האדם נצרך לאכילת הלחם והבשר. עם זאת, האדם מברר ומעלה את הלחם והבשר כשהוא עובד את ה' בכח אכילה זו.

בפרטיות יותר, שורש בשר הבהמות הוא מפני שור שבמרכבה. ושורש בשר העופות הוא מפני נשר שבמרכבה. ושניהם מנשאים את הכיסא שעליו דמות כמראה אדם. כלומר, על ידי אכילת בשר, האדם מתעלה לדרגה גבוהה יותר ובכוחו לעבוד את ה' בכח אכילה זו.

יחד עם כך שהחיות מנשאות את הכיסא, מבואר שהם נישאות עם הכיסא, הם מתעלות יחד איתו. והוא העניין שבאמצעות אכילת הבשר, הבשר מתעלה ממדריגת חי למדריגת המדבר ועוד למעלה מזה[15].

בתורת החסידות מבואר מאמר הגמרא "עם הארץ אסור לאכול בשר[16]" כי הבשר הוא מבחינת הגבורה שלכן הוא אדום, ולכן גם אחר הבירור וההעלאה שהאדם מבררו, הוא נכלל בגבורות דקדושה, ונמשך ממנו התלהבות ו"רשפי אש" בעבודת ה'. אך עם הארץ אינו יכול להעלות את הבשר, כי מהגבורות יש יותר יניקת החיצונים[17] וכיון שאינו יכול להעלותו הבשר מורידו ומשפילו[18]. אך התלמיד חכם שקשור לבחינת החכמה ו"בחכמה אתברירו" הוא יכול לברר את הבשר ואז הבשר מוסיף בו התלהבות בעבודת ה'.

דעת הרבי אודות הצמחונות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביחידות של הרב אליהו יוסף שאר ישוב הכהן שנהג בצמחונות, בשנת תשכ"ג, אמר הרבי:

צמחונות איננה לא על פי חסידות ולא על פי קבלה, כי על ידי זה חסר בבירורים, שכן אינו מברר את הדברים שאינו אוכל. ומה שנאמר ב'שדי חמד'[20] שלא להלעיג על הצמחונים - הרי זה רק ליחידי סגולה!

'ספר היחידות' לרב גליצנשטיין עמ' 235[19]

הנהגה זו של הרב הכהן נבעה מהנהגת אביו, הרב דוד הכהן המכונה "הרב הנזיר", שאף כתב על כך ספר בשם חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית, לקט מתוך כתבי הרב אברהם יצחק קוק בעריכתו. במהלך התוועדות י' שבט תשכ"ה ניגש הרב שאר ישוב ושאל את הרבי מדוע לא השיב על מכתבו. ענה לו הרבי: "רציתי להסביר במכתב מדוע יש ענין דווקא באכילת בשר – במענה לשאלתו – אך נמנעתי מלעשות כן כדי לא להתיר לו דבר בניגוד לדעת אביו שליט"א", כלומר הרבי נמנע מלהשיב לו, כדי שיוכל לקיים מצוות כיבוד הורים כדרוש ולא יימנע מהנהגתו כדעת אביו.

במענה לשאלה האם רצוי לפנות לעזרת רופא טבעוני, ענה הרבי: "תלוי בידיעות שישנן על דבר הצלחתו"[21].

המצדדים בעד הצמחונות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ישנם רבנים בני הדור האחרון המצדדים בצמחונות ומביאים קטעים מספרים מסויימים שניתן להסיק מהם דברים ברוח זו[דרוש מקור].

מביאים את דברי ר' יוסף אלבו שההיתר שניתן על ידי ה' לאכילת בשר הוא בדיעבד, ו"לא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע"[22].

על דרך זה מביאים דברי האברבנאל[23] מדוע ה"מן" שה' הוריד לבני ישראל במדבר היה "לחם מן השמים" ולא בשר מן השמים, כי הבשר הוא "אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעיים ותאווה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי" ולכן נתן להם ה' לחם "שהוא מזון נאות והכרחי למזג האדם".

עוד מביאים מדבריו שהסיבה שה' התיר את אכילת הבשר לנח ולבניו היא מפני שכשיצאו מן התיבה לא היה בעולם עוד מעשבי הארץ או עצי פרי, ואם היו מחכים עד שיזרעו שדות ויטעו כרמים היו מתים ברעב ולכן התיר להם אכילת הבשר.

אך פרשנות זו בדברי הראשונים איננה הכרחית[דרוש מקור].

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הרב מנחם סליי, חייתו ארץ, על עניני הטבע וביחוד מעמדו של בעל החיים במקורות היהדות
  • הרב שאר ישוב הכהן, ההמנעות מאכילת דבר מן החי - משנת חסידים, בתוך הספר "חייתו ארץ"
  • הרב יוסף ברגר, אכילת בשר וצער בע"ח ע"פ רמב"ם ופנימיות התורה, בתוך תורת נחלת הר חב"ד גיליון פ"ו

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. יש צמחונים הנמנעים גם להשתמש במוצרים מן החי, כמו עור ופרווה וכדומה. גישה זו מנוגדת ליהדות בה קיימות מצוות כמו שופר, מזוזה, תפילין וכן הלאה, המחייבות שימוש במוצרים מן החי
  2. מענה הרבי לרב אליהו שאר יישוב הכהן ביחידות. מובא להלן
  3. בראשית א, כט
  4. בראשית ט, ג
  5. כך מפרש הראב"ע את הפסוק "כי תועבת מצרים כל רועה צאן", שאז לא היו המצרים אוכלים בשר ולא נתנו לשחוט שום בעל חיים ועד היום יש חלק בהודו שאינם אוכלים בשר ולא עופות ולא דגים ולא ביצים ולא חלב ולא גבינה ולא דבר הבא מן החי. לכן כל מי שהיה רועה צאן היה מתועב בעיני המצרים שהיו חושדים בו ששותה החלב.
  6. שולחן ערוך או"ח רמ"ב, ב
  7. שולחן ערוך או"ח תקכ"ט, ז
  8. לקוטי אמרים פרק ז'
  9. יומא עו, ב: "והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין".
  10. בראשית ד, ד
  11. בראשית ח, כ
  12. פרשת אחרי מות, יז, ג - ד.
  13. דברים יב, כ. ראו ברש"י: "בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ וְגוֹמֵר – אֲבָל בַּמִּדְבָּר נֶאֱסַר לָהֶם בְּשַׂר חֻלִּין, אֶלָּא אִם כֵּן מַקְדִּישָׁהּ וּמַקְרִיבָהּ שְׁלָמִים (ספרי עה; חולין ט"ז ע"ב)". ראו גם בפסוקים יב - יד. ובאברבנאל לפסוק כ. ליקוטי שיחות חלק ד' עמוד 1108 ואילך.
  14. ראו כתר שם טוב סימן ריח, לקוטי תורה צו יג, ב.
  15. ליקוטי תורה פרשת בהעלותך לא, ג
  16. "תניא רבי אומר עם הארץ אסור לאכול בשר (בהמה) שנאמר (ויקרא יא, מו) זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף" פסחים מט ב
  17. בלקוטי תורה בפרשת וזאת הברכה מבאר שהבשר קשור לבחינת האש, ולכן, עם הארץ שאהבתו לה' אינה כרשפי אש אלא אהבה מסותרת. לא יכול לברר את הבשר
  18. אדמו"ר המהר"ש מבאר בעניין שאכילת בשר "דבאמת זהו היתר גמור", אך מה שעם הארץ אסור לאכול בשר זהו מדרך המוסר שלהיותו עם הארץ אינו יכול להעלות את הבשר לכן אסור לו לאכלו. תורת שמואל תרל"ב ח"ב תכ
  19. ראו נוסח נוסף בשיחות קודש תשכ"ג בהוספות, עמ' 402, ושם כתוב שהרבי קם ממקומו והביא את כרך ה"שדי חמד", ואחר כך אמר: זה רק בשביל יחידי סגולה. וראו בערכו של הרב שאר ישוב כהן את עדותו מיחידות זו.
  20. כוונת הדברים: במערכת "אכילה" כותב השדי חמד על אחד מתלמידי האריז"ל "שזה כמה שנים נהג בעצמו פרישות שלא לאכול בשר כלל וחלילה ללגלג עליו ואשרי חלקו").
  21. הובאה בספר היכל מנחם חלק ב' עמוד קצא, ובספר "מה רבו מעשיך ה'" עמוד 342.
  22. ספר העיקרים, מאמר שלישי פרק טו
  23. אברבנאל, בראשית ט, א