אושפיזין

אושפיזין (מארמית: אורחים) הם שבעה צדיקים המנויים בספר הזוהר, הבאים לבקר בחג הסוכות אצל כל יהודי, כאשר בכל אחד משבעת הימים אחד מהשבעה הוא העיקרי והשאר נלווים אליו. שבעת הצדיקים הם אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד.

אדמו"ר הריי"צ הוסיף וגילה שבנוסף אליהם ישנם "אושפיזין חסידיים" - שבעה צדיקים, נשיאי תורת החסידות, הבאים יחד עם האושפיזין שבזוהר, כאשר גם ביניהם ישנו עיקרי בכל אחד משבעת הימים. שבעת הצדיקים הם הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. הרבי הוסיף וגילה שבחג שמיני עצרת מגיעים לבקר שני הצדיקים - שלמה המלך ואדמו"ר הריי"צ, אלא שאינם "אורחים" אלא "בעלי בתים".

מקור ענין ה"אושפיזין"

עניין האושפיזין מוזכר לראשונה בספר הזוהר. בספר הזוהר מופיעים מספר מקורות על צדיקים הבאים לבקר בחג הסוכות, למשל:

בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ יָתִיב בְּמָדוֹרָא דָּא, צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, שְׁכִינְתָּא פַּרְסָא גַּדְפָהָא עָלֵיהּ מִלְּעֵילָּא, וְאַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא אָחֳרָנִין שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא: אַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא וְדָוִד מַלְכָּא שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב: בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, שִׁבְעַת יָמִים כְּתִיב, וְלָא בְּשִׁבְעַת יָמִים . . וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחְדֵּי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא בְּאַנְפִּין נְהִירִין בְּאוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין עִמֵּיהּ.
תרגום: כאשר אדם יושב במדור זה, צל האמונה, השכינה פורשת כנפיה עליו מלמעלה, ואברהם וחמישה צדיקים אחרים שמים מדור עמו. אמר רבי אבא: אברהם וחמישה צדיקים ודוד המלך שמים מדורם עמו. זהו שכתוב: בסוכות תשבו שבעת ימים, שבעת ימים כתוב, ולא בשבעת ימים . . וצריך אדם לשמוח בכל יום ויום בפנים מאירות באורחים אלו השורים עמו.

— זהר חלק ג קג, ב

כמו כן מבואר בזוהר שם, שאת חלקם של האושפיזין בסעודה על האדם לחלק לעניים, ועוד קודם לאכילתו שלו (זהו אחד הטעמים למנהג לחלק ריבוי צדקה בערב חג הסוכות). וכשמוצאים שעשה הכל כדרוש, הם מתארחים בסוכתו ומברכים אותו כל אחד בברכתו שלו:

• אברהם אבינו אומר: אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְגוֹ'.
• יצחק אבינו - יש מחלוקת אם אומר: כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח. ולשיטה אחרת זו ברכת דוד המלך, וברכתו שלו היא: גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ וְגוֹ', הוֹן וָעוֹשֶׁר וְגוֹ'.
• יעקב אבינו: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וְגוֹ',
• שאר הצדיקים אומרים: וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ וְגוֹ'.
• דוד המלך אומר: כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח.

בשיחותיו מבאר הרבי בפרטיות את ברכותיו של כל אחד מהאושפיזין.

מניינם וסדרם

בהמשך דברי הזוהר נזכרים גם יצחק ויעקב, ובסך הכל נזכרים אברהם, יצחק, יעקב, דוד ושאר צדיקים. במקומות אחרים בזוהר נזכרים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, דוד ושלמה; או אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה ואהרן, או ששת הצדיקים הנ"ל עם דוד.

הרבי הביא שההכרעה היא כדעת האריז"ל, ששבעת האושפיזין וסדרם הוא: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. הסיבה לסדר זה - למרות שאינו כסדר הדורות, שיוסף בא לאחר משה ואהרן - הוא בהתאם לקשר של הצדיקים לספירות: יוסף שייך לספירת היסוד, ולכן מגיע לפני דוד ששייך לספירת המלכות.

האושפיזין החסידיים

אצל חסידי חב"ד מקובל, על פי דברי הרבי הריי"צ בשם אביו הרבי הרש"ב, כי בנוסף לאושפיזין שבזוהר מגיעים גם האושיפיזין החסידיים: רבי ישראל בעל שם טוב (מחולל תנועת החסידות); תלמידו רבי דובער 'המגיד ממעזריטש'; אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, בנו רבי דובער, אדמו"ר האמצעי; רבי מנחם מענדל, אדמו"ר הצמח צדק; בנו האדמו"ר רבי שמואל אדמו"ר המהר"ש; בנו האדמו"ר רבי שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב.

הרבי הוסיף וגילה שבחג שמיני עצרת מגיעים לבקר שני הצדיקים - שלמה המלך ואדמו"ר הריי"צ, אלא שאינם "אורחים" אלא "בעלי בתים".

האושפיזין החסידיים אינם ענין נפרד חס ושלום מהאושפיזין שבזוהר, אלא שעניינם אחד - שהאושפיזין החסידיים הם הפנימיות של האושפיזין שבזוהר, ומתאחדים לענין אחד כגוף ונשמה.

היום והאורחים והקשר ביניהם

ביום הראשון

ביום הראשון - אברהם אבינו, רבי ישראל הבעל שם טוב.

הנקודה המשותפת בין אברהם אבינו לבעל שם טוב היא: הפצת האור האלוקי.

אברהם אבינו הלך ופרסם את שמו הגדול של הקב"ה בכל העולם. ומגייר את המון העם להכניסם תחת כנפי השכינה. גם הבעל שם טוב עורר את אור היהדות בנקודות נמוכות ורחוקות והפיץ את אור החסידות בעולם.

ביום השני

ביום השני - יצחק אבינו, רבי דובער המגיד ממזריטש.

הנקודה המשותפת בין יצחק אבינו למגיד ממזריטש היא: עובדת היות שניהם במקום אחד ללא נדידה כלל.

יצחק אבינו לא יצא מארץ ישראל, וכמוהו הרב המגיד לא עזב את מקומו ונסע למקום אחר, אלא תלמידיו באו אליו לשמוע את דברי תורתו. כוחם היה בזה שלמרות שלא יצאו ממקומם, הם הצליחו לפעול חוץ למקומם עניינים קדושים.

ביום השלישי

ביום השלישי - יעקב אבינו, רבי שניאור זלמן אדמו"ר הזקן.

הנקודה המשותפת בין יעקב אבינו לאדמו"ר הזקן היא: תורה.

על יעקב אבינו מסופר בתורה שהיה "יושב אהלים" אהלי שם ועבר ולמד תורה. אדמו"ר הצמח צדק ביאר ש"אהלי שם" הכוונה לתורה שבכתב, ו"אהלי עבר" הכוונה לתורה שבעל פה. אדמו"ר הזקן נקרא בפי כל "בעל התניא והשולחן ערוך", כמרומז בשמו "שניאור" שני אורות, האור בתורת הנגלה - השולחן ערוך והאור של תורת הנסתר הפנימית - התניא.

ביום הרביעי

ביום הרביעי - משה רבנו, רבי דובער אדמו"ר האמצעי.

הנקודה המשותפת בין משה רבנו ואדמו"ר האמצעי גם היא: תורה.

משה רבנו מסר את נפשו על התורה והיא נקראת על שמו. משה רבנו לימד את כלל ישראל את המצוות שנאמרו בסיני, גם את התורה שבעל פה שאין לה סוף. האדמו"ר האמצעי זכה לבאר ולהרחיב את תורת החסידות שהייתה אז בנקודות כלליות בלבד, והרחיבה עד להבנה והשגה.

ביום החמישי

ביום החמישי - אהרן הכהן, רבי מנחם מענדל אדמו"ר הצמח צדק.

הנקודה המשותפת בין אהרן הכהן לאדמו"ר הצמח צדק היא: אהבת ישראל ואחדות ישראל.

אהרן הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. אהרן הכהן מסר את נפשו למען השכנת שלום בין יהודים מצויין במידה זו של השלום. אדמו"ר הצמח צדק היה זה שהצליח להסיר את המחלוקות בעולם היהודי, והביא למצב של שיתוף פעולה בין כל החוגים בישראל.

ביום השישי

ביום השישי - יוסף הצדיק ורבי שמואל אדמו"ר המהר"ש.

הנקודה המשותפת בין יוסף הצדיק ואדמו"ר המהר"ש היא: הרחבה והתנשאות.

אצל יוסף מצינו שיצא מבית האסורים למלוכה. אפילו שהיה במצב נחות עלה משם לגדולה בבת אחת ונעשה מלך. אדמו"ר המהר"ש חידש שאפילו בגלות כשנמצאים במצב שפל, צריכה להיות ההנהגה באופן של "לכתחילה אריבער", כלומר מלכתחילה לבחור בדרך העליונה. והוא עצמו היה דוגמה לכך, שכאשר היה עומד על הפרק נושא שנוגע לני ישראל אצל הממשלה, היתה הנהגתו בתוקף ובלי פשרות.

ביום השביעי

ביום השביעי - דוד המלך, רבי שלום דובער אדמו"ר הרש"ב.

הנקודה המשותפת בין דוד המלך לאדמו"ר הרש"ב היא: המלכות והכתר.

דוד המלך הוא זה שהקב"ה הבטיח לו שלא תיפסק המלכות מזרעו, וגם המלך המשיח הוא מבית דוד. אדמו"ר הרש"ב הקים את ישיבת תומכי תמימים שתלמידה הם "חיילי בית דוד". הוא הטיל עליהם את השליחות לצאת למלחמת בית דוד, להביא בכוחם ובמעשיהם את משיח צדקנו ולהלחם עם המתנגדים לכך.

מנהגים נוספים

• הכנסת אורחים נוספים: בזוהר, שהינו המקור הראשוני למנהג האושפיזין, נאמר כי יחד עם הכנסת האושפיזין לסוכה, האושפיזים אוהבים לראות אורחים נוספים בסוכה ובמיוחד עניים ומסכנים, וכאשר עושים כן - מברכים האושפיזין את כל היושבים בה בשפע של ברכות. מנהג זה נזכר בשיחות הרבי כמה פעמים.
• הזמנת האושפיזין: בחלק מקהילות ישראל נהוג לומר בקול בעת הישיבה בסוכה נוסח שיש בו הזמנה לאושפיזין: ראשית מזמינים את האורח השייך לאותו היום, וממשיכים - "ועמו" שאר האושפיזין.

בחב"ד אין אומרים את הנוסח. אדמו"ר הצמח צדק הסביר את הטעם לכך, שההזמנה נצרכת רק כאשר לא רואים אותם - כדי להזמינם, אך כאשר רואים אותם - מדוע יש לומר?! וסיפר כיצד אדמו"ר הזקן ראה אותם, ומהמשך הדברים מובן שראיית האושפיזין עברה גם לצמח צדק ולאדמו"ר הרש"ב. הרבי מסביר, שהמנהג להזמין את האושפזין בדיבור תמוה - כי הזמנת האושפיזין לא צריכה להעשות בדיבור ומספיק במחשבה, ומאידך, אם יזמין בדיבור ללא מחשבה וכוונה - דיבורו לא יועיל ואין בזה הזמנה כלל.

הרבי הזכיר פעמים רבות, שלמרות שאין אומרים את הנוסח בדיבור, הרי תוכן הענין קיים.

• דיבור אודות האושפיזין: אף שלא אומרים את הנוסח, לומדים ומדברים אודות האושפיזין. הרבי הריי"צ הורה להשתדל להזכיר בימי הסוכות את האושפיזין החסידיים.

קישורים חיצוניים

• א. אברהם, אושפיזין ראית?, שבועון בית משיח תשס"ט
• הרב לוי יצחק ניסלביץ', האושפיזין, סקירה מקיפה על דברי הרבי בנוגע לאושפיזין, כהוספה לקובץ הלימוד של החודש השביעי בליובאוויטש (חוברת ג', עמוד 105 ואילך) בהוצאת ארגון אש"ל הכנסת אורחים