כתיבה לרבי

כתיבה לרבי היא אבן נדבך ויסוד חשוב בצורת ההתקשרות בין רבי לחסיד, בה מודיעים לרבי על מצב הכותב בגשמיות וברוחניות, מבשרים בשורות טובות, שואלים שאלות ואף מבקשים ברכות.

הרבי קורא "פדיון נפש" באוהל הרבי הריי"צ

כתיבה לרבי

מאז קיבל הרבי על עצמו את עול הנשיאות, נכתבו אל הרבי רבבות מכתבים במגוון רחב של נושאים ותחומים, ממכתבים בעניינים אישיים ביותר, ועד למכתבים העוסקים בנושאים ציבורים וכלל עולמיים. הרבי עצמו העיד: "קורא אני את כל המכתבים המתקבלים על שמי, וגם עונה עליהם בעצמי . . וכנהוג מימים ימימה ומדורות".

ברבים ממכתביו מבקש הרבי ואף תובע שיכתבו אליו. הדבר ניכר מאד בהתבטאות השכיחה "לאחר הפסק ארוך - נתקבל מכתבו" ובביטויים נוספים.

על בקשה זו חזר הרבי גם בהזדמנויות נוספות, בהתוועדויות וביחידויות רבות.

הרבי הבהיר שקריאת המכתבים איננה מכבידה עליו, ודרש לקבל מכתבים מפורטים. בביקור השלוחים בארץ הקודש בשנת ה'תשט"ז, אמרו הללו לאישיות מסוימת כי קריאת מכתבים איננה מכבידה על הרבי, הרבי מאשר זאת: "ובוודאי צדקו השלוחים אשר אין מכתבים מכבידים עליי, והלוואי שנזכה בתוככי כלל ישראל שתוכן מכתב איש לרעהו יהיה משמח הן בגשמיות והן ברוחניות ובטוב הנראה והנגלה".

מנגד, שלל הרבי בתקיפות כתיבת דו"חות שהכילו דברים שלא התרחשו במציאות.

אופן הכתיבה

הכתיבה לרבי אינה דומה לכתיבת איש לרעהו. ביום בו כותב החסיד לרבי הוא טובל במקוה לתוספת קדושה וטהרה, ומשתדל להתנהג ביום זה בהתאם.

טרם הכתיבה לרבי נוהגים חסידים ליטול את ידיהם. הכתיבה, כמובן, בכובע וחליפה (הנשואים - אף בחגירת גארטל).

חסידים משתדלים לכתוב לרבי בצורה מכובדת - זוהי הסיבה שכתיבת הפ"נ נעשית על גבי דף חלק ללא שורות, בעט ובכתב ברור.

את הכתיבה מסיימים, בחתימת שם הכותב ושם אמו.

מעניינת ביותר היא התייחסותו של הרבי למכתב שקיבל ותיבה אחת במכתב לא הייתה ברורה דיה. הרבי הקיף בעיגול תיבה זו, וכתב: "1. לאחרי בקשת סליחה וכו' - כמו ש"לשון ברורה" מעלה היא גם כתב ברור כן הוא. 2. מהדברים שאין שמים לב עליהם כלל ולכלל: כתב יד כל נשיאי חב"ד הכי ברור ופשוט. 3. להעיר מלשון חז"ל (ובהלכה) כתב נאה, וצריך עיון הפירוש".

התייחסות נוספת לצורת הכתיבה מצויה במכתב הבא: "כיון שכותב בכל מכתב כמה וכמה ענינים ביחד ונוסף על זה ריבוי שיטים בכל עמוד וכותב גם בין השיטים וממעל לשיטים, שכל זה מקשה העיון ולפעמים גם הקריאה, לכן גם המענה נדחה".

בין המכתבים ניתן למצוא גם התייחסות בנוגע לסגנון הכתיבה אשר "מובן . . שתמשיך לכתוב בסגנון וכו' שלה ולא דשל אחרים".

לפעמים ישנה מעלה דווקא כשהאדם כותב את שאלתו בעצמו, כיון שאז הוא מרגיש נוח יותר, ומפרט כל מה שעל ליבו. - כך ענה הרבי לשאלה שנשאל ב'יחידות' הנוגעת לקרוב משפחה של השואל: "הרי זה ענין שעליו לשאול בעצמו. יוועץ תחילה עם רעייתו, יציע כל הטעמים שיש לו בענין, הן החיוביים והן השליליים . . ושמא ישתנו דעותיהם בכלל ולאחר מכן יכתוב הכל לכאן, ואז יהיה אפשר לומר חוות דעת".

כאשר על פני השואל עלתה ארשת תמיהה, המשיך הרבי: "אולי יש לו עוד טעמים שלא גילם לפניך, לחיוב או לשלילה? בכלל הרי טוב יותר כששואלים בכתב באמצעות אחר מאשר שואלים בעל פה על ידי אחר - בכתב על ידי אחר הרי לא גרע מהדואר, ואולי עוד יותר טוב, משא"כ בעל פה על ידי אחר - שהרי ככל שיפרטו, הרי תיתכן מציאות שיחסירו פרט שלא גילו לאזני השואל, ואילו האדם עצמו בכתבו, כותב הוא בכל הפרטים - לכן מוטב שיכתוב עם כל הפרטים, ואז נראה מה לענות".

לא אחת מתייחס הרבי בתשובותיו לנכתב 'בין השיטין' במכתבו של הפונה - כמו, למשל, באגרת מכ"ט תמוז תשי"ג, "נהניתי ממה שבין השיטין של מכתבו ניכר...". וכן ב'יחידות' בשנת תשל"ו: "קיבלתי את כל מכתביך, קראתי אותם, וקראתי גם מה שכתבת בין השיטין...".

הרבי ביקש פעמים רבות שיכתבו לו באריכות מבלי לקצר ומבלי לכסות, והביע שביעות רצון כאשר כתבו לו בתדירות ובהרחבה, ואף ביאר שעצם הכתיבה מעוררת לפעולה.

אבל, ראה שיחת ר”ח כסלו תשמ”ט ע”ד רבוי הכתיבה הבלתי-רצויה לרבי מלך המשיח.

סוגי הכתיבה השונים

ישנם אופנים שונים בכתיבה לרבי, ומהם:

פ"נ

ערך מורחב – פדיון נפש

כתיבת 'פדיון נפש' נעשית בעיקר בזמנים מיוחדים, כדוגמת ערב ראש השנה ויום ההילולא. שלא כמו במכתב וכיוצא בזה, לפ"נ יש נוסח קבוע והוא: "פ"נ, לכ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח, אנא לעורר רחמים רבים (יש שהוסיפו "ממקור הרחמים והחסדים האמיתים" או "ממקור הרחמים והסליחות" אולם הרבי הורה שלא לנהוג כן, כי אין זה מן הראוי לתת לרבי הסבר מפורט מאיפה להמשיך את ההמשכות על נרנח"י של (השם הפרטי ושם האם)", ומוסיפים בקצרה בקשה לברכות מיוחדות.

מכתב

טופס בקשת ברכה מהרבי בהפקת הבית חב"ד

המכתבים אל הרבי לא נשאו אופי מוגדר. שאלות בעניני תורה, בריאות, חינוך, עבודת התפילה, פרנסה, שידוך, מקום-מגורים, לימוד החסידות, מלחמת היצר ועבודת ה' - הם רק חלק מהתחומים בהם כתבו יהודים בדם ובתמצית ליבם, ושטחו את בעיותיהם ומצוקותיהם בפני הרבי.

הצד השווה שבהם - כולם כותבים את שעל ליבם אל 'לב כל ישראל' - הרבי, זאת כיון שיודעים ומכירים ש"יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע, והרוצה ללכת לבטח דרכו: במסחר, בהנהגת הבית, וכו' - לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי.

דו"ח

בנוסף לכתיבת מכתבים, ישנה חשיבות מיוחדת בכתיבת דו"ח (דין-וחשבון).

פעמים רבות הרבי ביקש שיכתבו לו דו"ח מפורט מכל פעולה - פרטית או כללית. הרבי תבע ממוסדות וארגונים גדולים, מ'שלוחים' ואפילו מאנשים פרטיים לדווח לו מכל פרט ופרט מהמתרחש אצלם.

היו כאלו שהרבי הורה להם לכתוב לו פעם בחודש, בערב ראש חודש.

התבטאויות על הכתיבה "בקיצור הכי נמרץ" מצויות לרוב באגרותיו, והרבי מבקש עוד ועוד שיכתבו לו בפירוט ובהרחבה עד כדי כך ש"כל המפרט הרי זה משובח"...

עם זאת, כאשר מנהלי מוסדות חב"ד באירופה דיווחו לרבי כי בכוונתם לקבוע שכל תלמיד יתחייב לכתוב לרבי דו"ח תקופתי עם העתק להנהלת המוסד, השיב הרבי בשלילה, כיון שהדבר עלול להפחית ממידת המחוייבות שירגיש הצוות החינוכי כלפי התלמידים.

בשורות טובות ו"צרות חסידים"

חסידים השתדלו תמיד להרבות בכתיבת בשורות טובות לרבי. מכתבים כאלו גורמים נחת רוח לרבי, כפי שניכר ממענותיו עליהם. לעיתים, כשחלף פרק זמן ללא בשורות טובות, קבל הרבי על חסרונם ותבע לחזור ולשלחם.

באגרות רבות פונה הרבי לחסידים, לתמימים ולמקושרים, ולאלו שעדיין אינם כאלה, בבקשה לבשר לו בשורות טובות, מהנעשה בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות, בקביעת שיעורים ובהפצת המעיינות, כך גם בעבודת התפילה וכן בענינים הגשמיים - בשורות טובות ממצב הבריאות, שלום המשפחה וכו'.

הרבי מעוניין לדעת הכל, כפי שניתן, אולי, ללמוד מהמכתב הבא, בו הרבי מפרט היטב מה כדאי לכתוב לו: "הפ"נ שלו נתקבל, וכבר קראתיו על ציון כ"ק אדמו"ר הכ"מ . . מה שם אמו? . . בטח יודיע בשורות טובות מהטבת מצבו בכלל ומצב בריאותו בפרט. אתענין לדעת סדר לימודו, היינו מה לומד, כמה שעות ביום וכו', וכן אם יש לו השפעה על חבריו בישיבה. וכן מענין אותי לדעת מצב בני משפחתו, איפה הם דרים, מעשיהם וכו'".

כמה פעמים התאונן הרבי בשיחותיו ובמכתביו על סוג החסידים המכונים "צרות-חסידים", "היינו כשאירע להם איזה מאורע לא טוב ח"ו, דערמאנען זיי זיך אויפן רבי'ן און אויף חסידות און מען שרייבט א פדיון [נזכרים הם ברבי ובחסידות וכותבים פדיון], וכאשר הייתה הרווחה איש תחת גפנו ואיש תחת תאינתו כו'".

גם בשיחת שבת פרשת ויקהל-פקודי תשל"ה דיבר הרבי על "פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שישנם "צרות חסידים", דבעת שטוב להם אין "באים", כשמטילים עליהם שליחות בהפצת המעיינות משתמטים כו' ורק כשנמצאים בעת צרה ר"ל באים בתביעה כו' שצריכים ל"מופת" - הנה במצב כזה אינם כלים ראויים להשתתפות משה וברכתו".

דעתו של הרבי לא הייתה נוחה מסוג החסידים הללו, והוא תבע שוב ושוב לכתוב אליו בשורות טובות ומשמחות.

כתיבה גם בעניני היפך הטוב

על אף האמור לעיל - בנוגע לכתיבת בשורות טובות - ביקש הרבי שלא ימנעו מלכתוב לו גם ענינים של היפך הטוב, כיון ששלילת הכתיבה אליו בענינים אלו, עלולה לגרום לירידה חס ושלום, ולכן היא מעצת היצר:

"במענה למכתבו . . שספק אצלם באם צריכים לכתוב גם על דבר המגרעות, ושהיו בזה וויכוחים חריפים.

ולפלא גדול הספק בכגון דא, כיון שכמה פעמים כתבתי על דרך זה וביחוד לאחרי ההודעה שבלאו הכי ישנם מודיעים על דבר כל הנ"ל אלא שמאנשים מן הצד, ובמילא מגזימים וכו' שלכן התוצאות הפוכות הן מאשר תקות המצדדים להעדר כתיבה זו.

ובעיקר תמיהתי היא, שהרי קבלנו מרבותינו הקדושים הוראה ברורה לבחון בכגון סברות כאלו, לדעת המקור ממנו באות, באם ישנו ספק בזה (נדפס בהיום יום כ"ג סיון) באם שעל ידי זה יתוסף או יוגרע בענינים המועילים למעשה ועבודה בפועל, והרי בלי ספק, אשר לכשיודע שאין מודיעים למקום פלוני על דבר מגרעות, יביא זה לא למיעוט הגרעון והחסרון אלא אדרבה וק"ל. ומה לנו יותר ברור ממאמר רז"ל, הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם".

הרבי מסיים את מכתבו באיחול שהכתיבה בעניינים אלו תתמעט מאליה:

"ויהי רצון שכתיבה האמורה תהיה באופן דפוחת והולך, אבל לא מפני הסברא בלתי מתאימה האמורה, אלא מפני שהמגרעות וסיבתן תהיינה באופן דפוחת והולך עד שיעברו כליל, ועל דרך האמור באגרת הקודש, יכתבו מכתבים מפורטים לא על דבר בירור בירורים כי אם על דבר הוספה באורות וכו' וק"ל . . בברכה לבשורות טובות בכל האמור".

התועלת שבכתיבה

בנוסף להנהגה החסידותית הפשוטה - לכתוב לרבי על מנת לגרום לו נחת רוח, כמבואר לעיל בארוכה - הרי שיש בכתיבה מעלה נוספת.

כאשר חסיד יודע שהוא צריך לכתוב מידי פעם לרבי - הרי זה פועל עליו שיתנהג כפי שצריך בכל ענייניו, וכפי שהרבי כותב "רואים שהידיעה שבמשך הזמן יכתבו על דבר הפעולות לפלוני - מביאה זה הוספה בפעולות אם בכמות או באיכות או בשניהם גם יחד".

תשובות הרבי

אחד מסדרת המכתבים שכתב הרב יצחק הוטנר בשאלה אל הרבי בקשר לפולמוס ההלכתי סביב מבצע תפילין. תשובת הרבי כתובה סביב לגוף שאלתו של הרב הוטנר, כהנחייה למזכיר שהיה אחראי על הקלדת המכתב על פי תוכן התשובה הכתובה בכתב ידו של הרבי

בשנים הראשונות, ענה הרבי כמעט אל כל מכתב שהופנה אליו במכתב חזרה אל השולח. על עבודת כתיבת ועריכת המכתבים היה ממונה המזכיר הרב משה לייב רודשטיין, שהיה מקליד את תוכן המכתבים שהרבי היה מכתיב לו. לאירועים: ברית מילה, בר מצווה בת מצוה וחתונה, היה הרבי משיב בנוסח ברכה קבוע שהיה נשלח לכל מי שהודיע על קיומם של אירועים אלו (בין חסידי חב"ד נהוג לקרוא באירועים אלו גם כיום את הנוסח שהיה הרבי שולח לאירוע כזה).

לאחר פטירתו של הרב רודשטיין בשנת תשכ"ח צומצם בהדרגה היקף השימוש במענה בצורה מכתב בעוד והשימוש במענות קודש בכתב ידו של הרבי הלך ונעשה רחב יותר, עד שלקראת שנות המ"מים כמעט ולא נשלחו מכתבים שאינם מברקי ברכה לחגים או איחולים לאירועים. גם המכתבים שכן נשלחו מאז פטירת הרב רודשטיין - לא היה הרבי מכתיב את נוסח המכתב למזכיר שהיה אחראי על הקלדתו, אלא היה כותב את נוסח התשובה על גבי מכתבו של השואל, כשהמזכיר מקליד את תוכן התשובה במכתב, או במדה והתשובה קצרה היה מראה את נוסח התשובה לכותב או מטלפן אליו כשהוא מקריא את נוסח התשובה.

עם זאת, הרבי הבהיר מספר פעמים שאת כל המכתבים הוא פותח בעצמו, וכאשר הציעו לרבי להיעזר במכונה הפותחת את המכתבים, שלל זאת הרבי, ואף לאחר שהראו לו תמונה שחמיו, אדמו"ר הריי"צ השתמש במכונה כזו, השיב הרבי שלחותנו היו כתפיים רחבות, אך כאשר שולחים אליו עליו לפתוח את המכתבים בעצמו.

הרבי הבהיר מספר פעמים, כי אין להמתין לקבלת תשובה ממנו בכתב או בטלפון, וכי הוא מודיע באופן כללי כי יזכיר את הפניות במכתבים ויתפלל עליהן באוהל (בלשון המפורסמת בה השתמש הרבי: "אזכיר על הציון").

לעתים התבטא הרבי, כי תשובותיו כלולות ומרומזות בתוכן המכתב כללי אותו שלח בצורה פומבית לכל יהודי.

מכתביו של הרבי מודפסים בסדרת אגרות קודש, וה'מענות' מודפסים בין היתר בסדרת ליקוט מענות קודש.

הוראות כלליות

ערך מורחב – ידידים מבינים

בשנת תשמ"ח הורה הרבי שיש להימנע משאלות פרטיות, והפנה את השואלים לרבנים, 'ידידים מבינים' וכיוצא בזה כמו כן הרבי דיבר כמה וכמה פעמים בעת ההתוועדויות, שאין הזמן גרמא לענות ולאשר לכל אחד ואחת על המכתבים, והמענה על השאלות הוא בעת ההתוועדות וב'יחידות כללית'. הרבי נתן כמה כללים לשאלות מסויימות:

המענה הכללי לשאלות רבים - ולדוגמה: בעניני רפואה - כעצת רופא מומחה (ומה טוב - שני רופאים מומחים, ואם יש חילוקי דעות - ישאלו שלישי ויעשו כדעת הרוב); בעניני פרנסה והסתדרות וכו' - כעצת ידידים מבינים; ובעניני עבודת ה' - הוראת המשנה 'עשה לך רב' וכיוצא בזה - לא זו בלבד שלא נגרע מאומה כשאין הזמן גרמא לענות לכל אחד ואחת בפרטיות וכוללים הפרט בהכלל, אלא אדרבה, על ידי זה נתוסף בו מעלת וכח הציבור.

ולכן בענינים אלו וכיוצא בהם (משא"כ בענינים מיוחדים) אין צורך שכל אחד ואחד ישאל בפרטיות, וימתין למענה פרטי, אלא יש לנהוג ע"פ המענה הכללי, המיוסד על הוראת תורתנו, תורת אמת ותורת חיים. ובמילא, תהיה אפשרות להתפנות יותר לענינים המיוחדים הדורשים מענה מפורט.

— שבת פרשת בשלח תשמ"ח

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש

סדרת האגרות קודש מהרבי

ערך מורחב – כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש

כיום, בתקופה שלאחר ג' תמוז בה לא רואים את הרבי, נוהגים החסידים והיהודים לכתוב לרבי ולקבל את עצתו וברכתו, באמצעות האגרות קודש, הכתיבה מתבצעת על ידי כתיבת הפ"נ, הבקשה או השאלה על דף חלק, ציור פני הרבי והכנסת המכתב לאחד מספרי ה"אגרות קודש". במכתביו של הרבי שבמקום האקראי בו הוכנס הדף, רואה הכותב את תשובת הרבי למכתבו. נהוג לקבל לפני הכתיבה לרבי החלטה טובה.

עם זאת, ישנם חסידים שאינם רואים הנהגה זו בעין יפה, וטוענים כי אין צורך להעניק לרבי שיטות איך לתת לחסידים תשובות למצוקותיהם והתלבטויותיהם. חיזוק לטענה זו מוצאים הם במכתב מהתקופה שלאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, בה מורה הרבי לשלוח שאלה לציון הרבי הריי"צ, והרבי ימצא את הדרך לענות.

כמו כן, ישנם המסתייגים משימוש רווח בספרי האגרות קודש לקבלת תשובות מהרבי, בטענה שהרבי בעצמו הפנה דברים אלו לשני רבנים, שני רופאים או שני יועצים לפי הצורך, ולכן יש לכתוב בעיקר לצורך בקשת ברכה.

ראו גם

• מכתב לרבי (ניגון)

קישורים חיצונים

• הרב אלימלך שחר והרב יעקב רייניץ מדברים על כתיבה לרבי
• מהותו של חסיד - לכתוב לרבי
• ישראל יהודה, אנא לעורר רחמים רבים, מתוך שבועון בית משיח
• המדריך הצעיר לכתיבה לרבי: פרק ראשון- מדוע אנחנו כותבים לרבי?  •  פרק שני - פדיון נפש  •  פרק שלישי - כתיבת דו"ח  •  פרק רביעי - כתיבת מכתב