ת

תבנית:אותיות האות ת' היא אחת מאותיות הא"ב והאחרונה שבהם המורה על בחינת מלכות שבמלכות שהיא הסתר הכי גדול.

ענינה

התי"ו הוא ענין וסימן, וכמו שמובא במדרש שאמר הקב"ה למלאך לעשות סימן במצחת האנשים מקצתם להצלה ומקצתם למות. ורז"ל פירשו אות תי"ו ממש כתב, ואמר לו הקב"ה לגבריאל כתוב על מצחן של צדיקים תיו של דיו ועל מצחן של רשעים תיו של דם, ואמרו מאי שנא ת? רב אמר ת תחיה ת תמות, ושמואל אמר תמה זכות הא למדת כי הת אות וסימן, ולכן נקרא האות אחרונה בלשון סימן, להורות כי בה נשלמו האותיות וזה סימן לאחריתם, כי בה נשלמו האותיות שהם רמזים וסימנים (הנקראים בלשון לעז טינטוס) לדברים עליונים נפלאים ונוראים, ולכן נקראו אותיות מלשון אותות ומופתים.

עוד התי"ו מלשון תתאו לכם וגו' ותרגום אונקלוס תכונון לכון, ורש"י כתב מלשון שפוע, וכן הת הוא סוף השיפוע מכוון לעולם העליון במדתו ותקונו וגבולו שלא יתפשט יותר בסוד שיעור קומה, והגיע סוף התמונה עד הת והיא סוף האותיות כי הת מורה בגבורה העליונה ונוראה והציור מורה במדת הדין הרפה סוף הבנין כאשר יתבאר בע"ה. הרי כמו שהת היא סוף האותיות ותכליתן, כן מדת הדין הרפה שהיא מידת המלכות היא סוף הבנין ותכליתו, ומשם ולמטה הוא עולם הנפרדים דכתיב ומשם פרד וגו' והמדה הזאת בידה מות וחיים כפי מה שנגזר מלמעלה וזהו ת תחיה ת תמות. וסימנך אני אמית ואחיה.

הת ציורה ר ו והו הפוכה וראשה למטה וכן היא הוראתה בדין קשה כי הו היא רחמים ובהתהפכה תתהפך לדין כאשר כתבתי לך כמה פעמים כי כל שם למפרע או מהופך או אות עקוב מורה דין וע"כ הושמה לסימן למיתה כי הרשעים הפכו הרחמים לדין.}.