הבדלים בין גרסאות בדף "תוכחה"
(יותר מתאים) |
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תוכחה''' היא [[מצוות עשה]] מה[[תורה]] בפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך". בזמן [[הבעל שם טוב]] רבים היו הדרשנים שהיו מוכיחים את העם, והיו נקראים "[[מגיד מישרים|מגידים]]", אך חלקם היו מרבים לקטרג על עם ישראל ועל מעשיהם הרעים, והבעל שם טוב נלחם בהם באמרו שעל ידי כך הם מעוררים קטרוג בשמים על עם ישראל. | '''תוכחה''' היא [[מצוות עשה]] מה[[תורה]] בפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך". בזמן [[הבעל שם טוב]] רבים היו הדרשנים שהיו מוכיחים את העם, והיו נקראים "[[מגיד מישרים|מגידים]]", אך חלקם היו מרבים לקטרג על עם ישראל ועל מעשיהם הרעים, והבעל שם טוב נלחם בהם באמרו שעל ידי כך הם מעוררים קטרוג בשמים על עם ישראל. | ||
| − | הבעל שם טוב אמר על כך שיש שני מיני מוכיחים, כמשל ה[[מלך]] ששלח | + | הבעל שם טוב אמר על כך שיש שני מיני מוכיחים, כמשל ה[[מלך]] ששלח את [[בן|בנו]] יחידו מעל פניו, ושילח את ב' [[עבד]]יו עמו, וחזר אחד והלשין את הבן אל אביו, והשני אמר אותם דברים עצמם, רק שדיבר מצד שהיה לו [[צער]] בצער המלך ובנו שנשלח מעל פניו זמן רב עד שנשכח ממנו נימוסי המלכות וכל מכבדו הזילוהו, ואז נתמלא המלך רחמים והחזירו. |
כך - אמר הבעש"ט, יש מוכיח בשער שמדבר בגנות ישראל, וחלילה על ידי זה גורם קטרוג [[נחש הקדמוני]], (שעל כך רומז הפסוק "ולא תשא עליו חטא" לא לעורר על מי שמוכיחו - קטרוג בשמים), ויש מוכיח שמדבר מתוך [[אהבת ישראל]] עד כמה נתרחקו משולחן אביהם, ועל ידי כך מעורר את אהבת ה' לבניו{{הערה|כתר שם טוב ח"א ע' קל"א.}}. | כך - אמר הבעש"ט, יש מוכיח בשער שמדבר בגנות ישראל, וחלילה על ידי זה גורם קטרוג [[נחש הקדמוני]], (שעל כך רומז הפסוק "ולא תשא עליו חטא" לא לעורר על מי שמוכיחו - קטרוג בשמים), ויש מוכיח שמדבר מתוך [[אהבת ישראל]] עד כמה נתרחקו משולחן אביהם, ועל ידי כך מעורר את אהבת ה' לבניו{{הערה|כתר שם טוב ח"א ע' קל"א.}}. | ||
גרסה מ־22:56, 12 במרץ 2014
תוכחה היא מצוות עשה מהתורה בפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך". בזמן הבעל שם טוב רבים היו הדרשנים שהיו מוכיחים את העם, והיו נקראים "מגידים", אך חלקם היו מרבים לקטרג על עם ישראל ועל מעשיהם הרעים, והבעל שם טוב נלחם בהם באמרו שעל ידי כך הם מעוררים קטרוג בשמים על עם ישראל.
הבעל שם טוב אמר על כך שיש שני מיני מוכיחים, כמשל המלך ששלח את בנו יחידו מעל פניו, ושילח את ב' עבדיו עמו, וחזר אחד והלשין את הבן אל אביו, והשני אמר אותם דברים עצמם, רק שדיבר מצד שהיה לו צער בצער המלך ובנו שנשלח מעל פניו זמן רב עד שנשכח ממנו נימוסי המלכות וכל מכבדו הזילוהו, ואז נתמלא המלך רחמים והחזירו.
כך - אמר הבעש"ט, יש מוכיח בשער שמדבר בגנות ישראל, וחלילה על ידי זה גורם קטרוג נחש הקדמוני, (שעל כך רומז הפסוק "ולא תשא עליו חטא" לא לעורר על מי שמוכיחו - קטרוג בשמים), ויש מוכיח שמדבר מתוך אהבת ישראל עד כמה נתרחקו משולחן אביהם, ועל ידי כך מעורר את אהבת ה' לבניו[1].
הערות שוליים
- ↑ כתר שם טוב ח"א ע' קל"א.
