|
|
| שורה 6: |
שורה 6: |
| | | | |
| | ==תולדות חייו== | | ==תולדות חייו== |
| − | ===לידתו===
| + | <small>פרק זה לוקה בחסר. אנא [[עזרה:ברוכים הבאים|תרמו]] ל[[חב"דפדיה]] והשלימו אותו.</small> |
| − | הרמב"ם נולד ב[[חליפות קורדובה]], כיום [[ספרד]]. על תאריך הולדתו קיימות עדויות סותרות. בסוף [[פירוש המשנה לרמב"ם|פירושו למשנה]] כתב הרמב"ם: {{ציטוטון|אני משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים '''ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות'''|{{הערה|על פי כל [[כתב יד (העתק)|כתבי היד]] והדפוסים. לא השתמר [[כתב יד (מקור)|אוטוגרף]] ל[[סדר טהרות]]}}}}. כוונתו שסיים בשנת א'תע"ט ל[[מניין השטרות]], המקבילה לשנת [[ד'תתקכ"ח]] ל[[בריאת העולם (יהדות)|יצירה]] ([[1168]]). אם נולד שלושים שנה לפני סיום כתיבת הספר, הרי שנולד בשנת [[ד'תתצ"ח]] ([[1138]]). לעומת זאת, ב[[מכתב|איגרת]] המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי [[דוד מימוני|דוד הנגיד]], נכתב שהרמב"ם נולד כ-3 שנים קודם לכן, ב[[י"ד בניסן]] [[ד'תתצ"ה]] ([[1135]]). אמנם, האותיות [[ה]]' ו[[ח]]' ב[[אלפבית]] קרובות מאוד בצורתן, וייתכן שמדובר בפליטת קולמוס או בטעות העתקה באיגרת. משום כך, נהוג כיום על פי רוב לשלב את התאריכים תחת הקביעה שהרמב"ם נולד ב[[ערב פסח]], י"ד בניסן [[ד'תתצ"ח]] {{הערה|הקדמתו של [[הרב קאפח]] לספר [[מורה נבוכים]], הוצאת [[מוסד הרב קוק]], וכן מאמרו של פרופ' שלמה זלמן הבלין לתולדות הרמב"ם, בטאון "דעת", חוברת 15, הוצאת [[אוניברסיטת בר אילן]]}} [[1138]] בעיר [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]] שב[[ספרד]], שבה שימש אביו, רבי [[מימון הדיין]], כדיין הקהילה.
| |
| − | | |
| − | ===שמו ומוצאו===
| |
| − | משפחתו של הרמב"ם נקראה בשם משפחת 'בן עובדיה' (בערבית: 'אבן עבד אללה'), על שם אבי המשפחה הראשון ברשימות היחס של הרמב"ם, ר' עובדיה דיין קורדובה. יש הממשיכים את שושלת היוחסין של הרמב”ם עד רבי [[יהודה הנשיא]], חותם ה[[משנה]], המתייחס לזרעו של [[דוד המלך]]<ref>על פי עדותו של בנו מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24645&st=&pgnum=133 סדר הדורות]</ref>.
| |
| − | בין הרמב"ם לר' עובדיה דיין קורדובה 7 דורות:
| |
| − | | |
| − | :::::::::# ר' עובדיה הדיין
| |
| − | :::::::::# ר' שלמה
| |
| − | :::::::::# ר' עובדיה הדיין
| |
| − | :::::::::# ר' יוסף הדיין
| |
| − | :::::::::# ר' יצחק הדיין
| |
| − | :::::::::# ר' יוסף החכם
| |
| − | :::::::::# ר' [[מימון הדיין]]
| |
| − | :::::::::# הרמב"ם
| |
| − | | |
| − | ב[[ערבית]] הוא מוכר כמוסא בן מימון ('''موسى بن ميمون'''), או בשמו הערבי המלא: '''ابو عمران موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي''', אבו עמראן{{הערה|אבו עמראן (עמרם) הוא כינוי ערבי ל"[[משה]]".}} מוסא בן מימון בן עבדאללה אל-[[קורדובה (ספרד)|קרטבי]] אל-אסראא'ילי (איש [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]] הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את הרמב"ם '''Maimonides''' (מיימונידס), על שם האופן בו נכתב שמו ב[[יוונית]]: '''Μωησής Μαϊμονίδης''' (מואיסיס מאימונידיס).
| |
| − | | |
| − | | |
| − | ===קורות חייו בצעירותו===
| |
| − | את חינוכו והשכלתו רכש הרמב"ם מאביו רבי [[מימון הדיין]], שהשפיע רבות על הגותו, וממורו המובהק<ref>רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.</ref> של רבי מימון - [[ר"י מיגאש|רבי יוסף אבן מיגאש]], אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". הרמב"ם ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש - [[רי"ף|רבי יצחק אלפסי]], הרי"ף. חרף הערצתו לרבותיו, הרגש הותך בכור ההתבוננות השכלית והוא לא נשא להם פנים ולימים לא היסס מלבקרם<ref>ראו [[s:רמב"ם הלכות שחיטה יא#הלכה י|הלכות שחיטה, יא י]], [[s:רמב"ם הלכות אישות ה#הלכה טו|הלכות אישות, ה טו]], [[S:רמב"ם הלכות טוען ונטען ג#הלכה ב|הלכות טוען ונטען, ג ב]], ו[[s:רמב"ם הלכות זכייה ומתנה ג#הלכה ח|הלכות זכייה ומתנה, ג ח]]</ref>.
| |
| − | | |
| − | הצמאון של הרמב"ם לחכמה, יצרה חברות בינו לבין בנו של [[אבן אפלח האישביליי]], חכם מוסלמי, והם למדו יחד [[מתמטיקה]], [[רפואה]] ו[[פילוסופיה]]. יחד עם לימודים אלה שקד הרמב"ם על [[לימוד התורה]], הגה יומם ולילה בכתבי הקודש, ב[[תלמוד]], וב[[גאונים]], ותוך זמן קצר יצא לו שם של עילוי נפלא שלא נראה כמוהו.
| |
| − | | |
| − | בשנת [[1148]], כשהיה הרמב"ם בן עשר, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של ה[[אל-מוואחידון|אל-מֻוַוחִידוּן]] מ[[צפון אפריקה]] ורדיפתם את יהודי האזור.
| |
| − | | |
| − | לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר [[פס]] שב[[מרוקו]], אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם, וכעבור חמש שנים נאלצו לעזוב את העיר, עקב הקנאות המוסלמית שהלכה וגברה, והפיכתה של מרוקו למקום סכנה עבור היהודים.
| |
| − | | |
| − | ב[[פאס]] ככל הנראה כתב הרמב"ם את [[איגרות הרמב"ם#איגרת השמד|איגרת השמד]], העוסקת בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד ב[[מרוקו]] וב[[ספרד]].
| |
| − | | |
| − | ===העלייה לארץ ישראל===
| |
| − | בשנת [[1165]] הפליגו הרמב"ם ומשפחתו מ[[סבתה]] שבמרוקו ל[[עכו]] שבארץ ישראל, בה התיישבו. הקהילה היהודית בעכו היתה בימים ההם מהגדולות בארץ ישראל, וקיבלה בכבוד רב את משפחת הרמב"ם. רב העיר עכו, רבי יפת בן רבי אליהו, התקשר בקשרי ידידות עם הרמב"ם, ידידות שנמשכה גם לאחר שנים באמצעות קשרי מכתבים, ולבסוף ע"י מינויו של רבי יפת כאחד הדיינים בקהילת [[אלכסנדריה]], שהיתה תחת מרותו של הרמב"ם כראש רבני מצרים. חמישה חדשים לאחר העלייה לארץ ביקרו הרמב"ם, אביו ורבי יפת ב[[ירושלים]], שהו שם שלושה ימים והתפללו ב[[הר הבית]]. משם הם נסעו ל[[חברון]], והתפללו ב[[מערת המכפלה]].
| |
| − | {{ש}}את ביקורו בארץ מתאר הרמב"ם כך:
| |
| − | {{ציטוט
| |
| − | |מרכאות=כן
| |
| − | |מקור= [[ספר חרדים]], מצוות התשובה, פרק ג'
| |
| − | |תוכן=בליל אחד בשבת בארבעה ימים לחודש אייר נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי לאייר שנת תתקכ"ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו צדקה כפי כוחם...
| |
| − | בליל אחד בשבת, ג' ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה...
| |
| − | וביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו.
| |
| − | ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה...
| |
| − | ושני ימים אלו... נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתיה...
| |
| − | וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן.
| |
| − | }}
| |
| − | | |
| − | ===מרכז חייו במצרים===
| |
| − | כעבור חמישה חודשים ירדה המשפחה והשתקעה ב[[מצרים]], עקב הקושי להיאחז בארץ ישראל עקב הכיבוש הצלבני ומיעוט הפרנסה. תחילה התגוררה המשפחה ב[[אלכסנדריה]], וכעבור שנים ספורות עקרה לפוסטאט, [[קהיר]] העתיקה. שם נשא הרמב"ם את בתו של ר' [[מישאל הלוי]] בן ר' [[ישעיהו החסיד הלוי אלתקא]] (חתנו של רבי דוסא בן יעקב), ושם גם נולד בנו היחיד, [[אברהם בן רמב"ם|אברהם]] ([[1186]] - [[1238]]). [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] רבים של הרמב"ם נתגלו ב[[הגניזה הקהירית|גניזה הקהירית]] שבפוסטאט. במצרים הוא אף הוכתר פעמיים במשרה "ראיס אל-יהוד" (ראש היהודים) של יהודי מצרים, הפעם הראשונה עם הגעתו, והפעם השנייה בערוב ימיו, בשנים 1196–1204.{{הערה|1=לפניו, ובין כהונתו הראשונה לשנייה, נשא משרה זו גאון ישיבת ארץ ישראל, שר שלום הלוי. להרחבה על אותה תקופה, ראו: {{קתדרה|[[מרדכי עקיבא פרידמן]]|מקורות חדשים מן הגניזה לתקופת הצלבנים ולבית הרמב"ם|40.4|40, עמ' 80-72}}}}
| |
| − | | |
| − | שנים רבות התפרנס הרמב"ם, ששימש כמנהיג הדתי של קהילת [[קהיר]], מהשקעת כספיו בידי אחיו, דוד, שהיה בעל ספינה וסחר באבנים יקרות (עיסוק כ"מטיל מלאי" לתלמידי חכמים, המותר על פי פסקיו); אך לאחר שנספה האח בטביעת ספינתו בשנת 1177 לערך (דבר שגרם לרמב"ם לאבל כבד וכתוצאה מכך נפל למשכב במשך שנה שלמה), נאלץ הרמב"ם להתפרנס מיגיע כפיו, והפך לאחד מטובי ה[[רופא]]ים בקהיר. את ידיעותיו הרפואיות שאב הרמב"ם מהספרות היוונית הקדומה, בעיקר מכתבי הרופא והסופר [[קלאודיוס גלנוס]].
| |
| − | | |
| − | בשל מומחיותו הרבה ברפואה, החל הרמב"ם בשנת [[1185]] לשמש כרופאו של הווזיר אל-אלפצ'ל, המשנה למלך, ומאוחר יותר אף של אלפאצ'ל בנו של המלך [[צלאח א-דין]]. כתוצאה מכך, בילה חלק ניכר מזמנו בארמון המלוכה. סיפורים עממיים רבים עוסקים בתקופה זו בחיי הרמב"ם, וברקעם נמצאים תככי החצר וקנאת השרים המוסלמים ברופא היהודי המצליח. על פי ההיסטוריון הערבי אל קיתי, סירב הרמב"ם לקבל תפקיד דומה שהוצע לו על ידי "מלך הפרנקים באשקלון" ([[ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה]]).
| |
| − | | |
| − | מלבד עבודתו בחצר המלך, העניק הרמב"ם מזור להמונים שצבאו על דלתותיו, יהודים ונכרים כאחד. המשורר הערבי אל-סעיד אבן סינא אלמולך כתב עליו: {{ש}}{{ציטוטון|גלנוס ריפא את הגוף/ והרמב"ם גוף ונפש./{{ש}} ידיעותיו קנו לו שם כרופא הדור/ הוא ידע לשכך את כאב הבערות/{{ש}} לוּ באה הלבנה לידיו/ היה מרפא את כתמי פניה...}}
| |
| − | | |
| − | השיטה שאומצה על ידי הרמב"ם בטיפוליו המקצועיים היתה להתחיל עם טיפול פשוט, תוך שהוא משתדל לרפא על ידי תוכנית תזונה שנקבעה עוד לפני מתן תרופות. במכתב שמיען לתלמידו החביב יוסף אבן עקנין, שלמענו חיבר את [[מורה נבוכים]], אומר הרמב"ם: "הנך יודע כמה קשה המקצוע הזה עבור מי שפועל במדויק ולפי המצפון, ועבור מי שקובע רק את אשר הוא יכול לתמוך בטיעון או בסמכות". במכתב נוסף, שהופנה אל [[שמואל אבן תיבון]], הוא מתאר את תפקידו המקצועי המפרך, שמעסיקה אותו כל היום ולעיתים קרובות בחלק גדול של הלילה.
| |
| − | | |
| − | עם זאת, במקביל לעבודתו הרפואית, אפשרה לו שקידתו הגאונית והבלתי נלאית להפיק יצירות מונומטליות, וכן לשמש כ[[פוסק]] ומנהיג לקהילה היהודית. שמו יצא למרחוק ונשלחו אליו שאלות רבות בהלכה ובאמונה מכלל [[יהדות התפוצות]]. אחת הקהילות שעמדה עמו בקשר רציף הייתה [[יהדות תימן]], שקיבלה על עצמה את הרמב"ם כפוסק וכמנהיג. בעקבות הפרעות הקשות שנערכו ב[[תימן]], כתב הרמב"ם את איגרתו המפורסמת '''[[אגרת תימן]]''', בה הוא מדריך אותם בעקרונות האמונה. חלקם של יהודי תימן העריצו את הרמב"ם הערצה עזה ועל פי עדותו של ה[[רמב"ן]]<ref>באגרתו לחכמי צרפת ראו ח"ד שוועל, כתבי רבינו משה בן נחמן, ירושלים תשכ"ג כרך א' עמוד שמא</ref> אף הוסיפו לנוסח ה[[קדיש]] את שמו של הרמב"ם: "בחייכון וביומיכון '''ובחיי דרבנא משה בן מימון'''"<ref>ראו: מ"ע פרידמן, "בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה", [[ציון (כתב עת)|ציון]], ס"ב א', עמ' 75, המעלה שמקור מנהג זה במנהג מ[[תקופת הגאונים]] לברך את [[ראש הגולה]] בקדיש</ref>.
| |
| − | | |
| − | | |
| − | ===פטירתו===
| |
| − | הרמב"ם נפטר ב[[פוסטאט|פוּסטאט]] (קהיר העתיקה) שב[[מצרים]] ב[[כ' בטבת]] [[ד'תתקס"ה]] ([[13 בדצמבר]] [[1204]]) בגיל 66. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת "אל נא תקברוני במצרים" הועברה גופתו ממצרים ל[[טבריה]] ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף [[ישעיה הלוי הורוביץ|השל"ה הקדוש]] ורבן [[יוחנן בן זכאי]]. רבים הם הבאים לעלות על קברי גדולי היהדות הטמונים שם.
| |
| − | | |
| | | | |
| | == ההתנגדות == | | == ההתנגדות == |
הרמב"ם, הוא רבי משה בן מימון, נולד בי"ד בניסן שנת ד'תתצ"ה[1]" ונפטר בכ' בטבת שנת ד'תתקס"ה.
גדולי הדורות התבטאו על הרמב"ם בהגדרה: "ממשה עד משה לא קם כמשה".
תולדות חייו
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו.
ההתנגדות
על אף גדלותו העצומה בכל חלקי התורה, הניכרת בחיבוריו ובעיקר בחיבורו הגדול משנה תורה, בו מבאר את כל התורה שבעל פה בצורה מסודרת - אע"פ כן קמו לו אויבים רבים, ודווקא מקרב גדולי התורה בדורו. הסיבה לכך היא ספרו הקדוש "מורה נבוכים" שעל הנאמר בו חלקו רבים מראשונים, בעיקר בשל השיטה הפילוסופית עליו מושתת הספר.
אחד מגדולי הראשונים בדורו, ותלמידיו עמו, יצאו בקריאה לשרוף את הספר. לאחר שבסופו של דבר גרר הדבר לשריפת ענקית של אלפי ספרי תלמוד, ראה אותו גדול בכך סימן משמים כי טעה בדרכו, ועל כן חזר בו אותו גדול, ואף עבר בין בעיירות השונות להודיע את טעותו הגדולה.
חיבורו משנה תורה - "יד החזקה"
חיבורו משנה תורה נחשב לחיבור הגדול ביותר באיכותו שהיה אי פעם הן הקרב הראשונים, והן בקרב גדולי האחרונים. גדולי הדורות האחרונים, ובהם רבי יוסף רוזין הגאון מרוגוצ'וב, רבי חיים מבריסק, רבי שמחה מאיר מדווינסק (האור שמח), רבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק ועוד, חיברו את חידושיהם לפי סדר חיבורו הגדול של הרמב"ם "משנה תורה".
רבים מאוד משיחותיו של הרבי מושתתים על דברי הרמב"ם, קושיות תירוצים וביאורים בדברי הרמב"ם.
הרבי קרא ללמוד בספרי הרמב"ם בקביעות, ולפי תקנתו נוסד סדר לימוד הרמב"ם. כיום ישנם שני מחזורים ללימוד הרמב"ם, ומדי שנה מתקיימים אירועים לרגל סיומי מחזורי הלימוד.
כשהסביר אדמו"ר הרש"ב הענין של מתיבתא דרקיעא על כל היכלותיה בכל מקצועות הפשט, הרמז, הדרוש ראש מתיבתא דרקיעא והסוד שבתורה, אמר הרש"ב שהרמב״ם הוא הריש מתיבתא בהיכל מתיבתא דרקיעא.[2]
בקיאותו בחכמת הקבלה
אדמו"ר מהר"ש אמר לבנו אדמו"ר הרש"ב באחד מהשיעורים שלמד עמו
במורה נבוכים, שיש לו בקבלה רבי מרבי עד מורנו הבעל שם טוב נ"ע, שהרמב"ם היה מקובל גדול, ומה שלא גילה זאת אפילו ברמז כמו רש"י ז"ל, הוא מפני שאז היה זמן מסוכן לגלות עניני קבלה אפילו ברמז.[3]
תאריך לידתו של הרמב"ם
הרמב"ם נולד בי"ד ניסן בשנת ד'תתצ"ה.
בקרב החוקרים קיים בלבול בנושא, זאת בשל ראיות סותרות. בסוף פירושו למשנה כתב הרמב"ם: "אני משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה . . ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות. משמעות הדברים היא שבשנת א'תע"ט למניין השטרות, המקבילה לשנת ד'תתקכ"ח לבריאת העולם היה בן שלושים, אם כך נולד בשנת ד'תתצ"ח. לעומת זאת, באיגרת המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד, נכתב שהרמב"ם נולד כ-3 שנים קודם לכן, בי"ד בניסן ד'תתצ"ה. הרבי קבע בפשטות, שהרמב"ם חי שבעים שנה ומכאן שנולד בשנת ד'תתצ"ה [4].
בשנת תשמ"ו דיבר הרבי על כך שבאותה שנה ציינו בעולם שמונה מאות וחמישים שנה ללידת הרמב"ם, שהוא מספר מסוים, ומספר "עגול".
הרבי שיבח ענין זה, שמדברים אודות הרמב"ם, ומשבחים אותו, ואת ספריו, ואת היותו פוסק גדול אצל היהודים, וגם גדול ונשיא אצל היהודים שזה היה תוארו הרשמי בקרב היהודים שהרי היה רב הקהילות שבמקומו.
הרבי עורר שכל אחד שיש לו השפעה אצל אומות העולם שיעורר לעשות אסיפות כאלו לנשא את הרמב"ם וזכרו, וממילא יזכרו גם את היותו יהודי, ואת ספריו, ומילא יזכירו גם את ספריו, ואת מורשתו כגומל חסד לאכל אחד ואחת מכל באי עולם, ועל ידי פרסום שמו תעורר גם מצוות צדקה וממילא תתעורר גם שלילת הגזל שזה אחד משבע מצוות בני נח, על ידי שיתעורר על ידי ענין החסד ושלילת הרעב אצל השני שלא יגזול ממנו את מה שיש לו, וגם תתעורר הכרת טובה להרמב"ם.[5]
יום ההילולא של הרמב"ם
כ' טבת הוא יום פטירתו של הרמב"ם.
הרבי עורר בשנת תנש"א לערוך ביום זה התוועדויות חסידיות בכל מקום.[6]
ספרים נוספים
לקריאה נוספת
קישורים חיצונים
הערות שוליים
