רבי מנחם המאירי

		ערך זה זקוק לעריכה דחופה: כנראה שהערך סובל מנראות גרועה, סגנון לא אנציקלופדי כלל או בעיות אחרות.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי (גם "דון וידאל מפרפיניאן", אך מוכר בעיקר כ'המאירי'; 1249–1315) מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס. תושב העיר פרפיניאן שבפרובאנס (כיום בחבל לנגדוק-רוסיון שבדרום מערב צרפת). היה תלמיד של רבי ראובן בר' חיים בעל ספר התמיד.

תולדות חייו וחיבוריו

רבי מנחם נולד בשנת ה"א ט' ונפטר בשנת ה'ע"ה. היה מגדולי חכמי פרובנס בזמנו. כתב ספרים רבים, הידוע בהם הוא ספרו 'בית הבחירה' - פירוש מקיף ושלם על המשנה והתלמוד, כאשר המשנה מבוארת בנפרד עם כל הסתעפויות הסוגיה בגמרא, ואח"כ מבוארים חלקי הסוגיה שלא היו קשורים למשנה. הספר נכתב בלשון הקודש מדוייקת (ולא בארמית), ויש בו לקט של דברי הפרשנים והפוסקים שקדמו לו מנומקים ומבוארים, והסברים והכרעות משלו. בין ספרי ההלכה של המאירי נמצא ספר 'מגן אבות', שבו מבוא ו-24 עניינים בנושאים הלכתיים שונים. הספר נכתב בעקבות הגעתם לפרובנס של כמה מתלמידי הרמב"ן בעקבות פטירת רבם; הם החלו להתווכח עם חכמי המקום, ורצו להנהיג בפרובנס את מנהג רבם הרמב"ן, והמאירי ניגש להגן על מנהג המקום. הספר שימש מקור הלכתי חשוב לראשונים שלאחריו. ספר 'מגן אבות' נדפס לראשונה בלונדון תרס"ט. ספר הלכה נוסף שכתב רבנו המאירי הוא הספר 'קרית ספר' על הלכות סת"ם. הספר יצא לאור לראשונה בשנת תרכ"ג באיזמיר. וכן כתב המאירי חיבור נוסף הנקרא "חיבור התשובה".

עידוד הרבי להדפסת ספרי המאירי

ב'האוהל' – קובץ תורני של ישיבת ערלוי בירושלים פירסם הרב אברהם סופר הערות על ספרי המאירי "מכ"ק הרה"ג מו"ה מנחם מענדל שניאורסון שליט"א האדמו"ר מליובאוויטש" , ובהערה נאמר שם:

""לפני אי איזה חודשים זכיתי לקבל פני הגאון הצדיק מזכה הרבים ומרים עולה של תורה ויראה בין המוני אח[ינו] ב[ני] י[ישראל] ה[שם] י[שמרם] ו[יצרם] האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, והבאתי לו תשורה כמה מספרי המאירי שזכיתי להוציא לאור. הגאון שליט"א בענוותנותו הרבה, הראה לי חיבה יתירה וכבוד רב בכתבו לי מכתב ארוך בעניינים כלליים הנוגעים להדפסת המאירי וגם שאר ספרי רבותינו הראשונים זצ"ל. בצרוף למכתבו זה כ[תב] לי הגאון הנ"ל שליט"א כמה הערות למאירי על מס[כתות] בבא-בתרא ומס[כת] מקוואות, הערות לראש הספר ולסופו כדרכו בקודש"

הערות הרבי נדפסו באגרות קודש.

הרב דובעריש צוקרמן אב"ד בופולו, הוציא לאור ספר בשם 'בית אהרון', המכיל הערות על הרמב"ם והמאירי. הרבי עודד ודרבן את פרסום הספר, וכך כתב בין השאר לרב ריבקין^{[דרושה הבהרה]} בד' בשבט תשל"ה:

"...בהמשך להנדבר ע[ל] ד[בר] ההו[צאה] ל[אור] דהערות לרמב"ם ע[ל] פ[י] המאירי: כיוון שבכ[מה] מ[קומות] צויין במיוחד יום הולדתו דהרמב"ם (וראה זה פלא שב[ספרי] היוחסין מ"ה (וכ[ן] צ[ריך] ל[היות] בסד[ר] הד[ורות]) כ[תוב] שמצא "בס[פרים] קדומים שנולד בע[רב] פ[סח] יום שבת שעה ושליש אחר חצות היום" דיוק שלע[ת] ע[תה] לא מצאתי כמוהו היום הולדת וכיו[צא] ב[זה])"

"כדאי להשתדל שיוכלו רבים ללמוד הנ"ל לעת ההיא."

"ובתוקפה עומדת אמירתי – שבאם צורך בזה יותן גמ"ח מקרן מיוחדת לההוצאות דההו[צאה] ל[אור]."

שנים רבות קודם לכן, בא' באדר תשי"ג שיגר הרבי מכתב לרב צוקרמן בו נכתב:

קבלתי הגאליס [=עלי ההגהה] הערות על המאירי (כנראה למס[כת] מקוואות) ואף שאין הזמן גרמא לעיין בזה כדבעי ובפרט שאין אצלי ספר המאירי על מקוואות ונידה, הנה לחביבותא דמילתא ומפני כבודו עברתי בהם על-כל-פנים כפי רישיון הזמן ואסתפק בשתי הערות..

הרבי שיגר חזרה את עלי ההגהה שהודפסו לבסוף בספרו של המחבר 'בית אהרן' בשנת תשד"מ.

דברי הרבי על פירושי המאירי

על פירושיו התבטא הרבי בשנת תש"מ^{[דרוש מקור]} "ישנו מאירי מפורש – אשר כשמו כן הוא – שהוא מאיר בכמה עניינים...".

הדברים נסובו על דברי המאירי בסיום מסכת כתובות: "שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם, דינו כארץ-ישראל" והרבי מצביע על-כך כמקור מפורש בנגלה (ככל העניינים שבפנימיות התורה) למאמר רבותינו נשיאינו "עשה כאן ארץ-ישראל".

בהמשך השיחה בתש"מ מוסיף הרבי:

ובפרט בעניין התשובה, אשר על נושא זה יש לו חיבור גדול משלו, והלוואי היו לומדים בו, היו מתווספים כמה וכמה עניינים שלא היה צורך להתווכח אודותם!...

כוונת הרבי שם היא ל'חיבור התשובה' של המאירי.

הספר 'קריית ספר' על הלכות סת"ם שחיבר המאירי, נדפס בשנים תרכ"ג ותרמ"א. ובמהדורה מתוקנת בשנת תשט"ז על ידי הרה"ג ר' משה הרשלר.

בכ"ה מרחשוון תשי"ז מברך הרבי את המהדיר וכותב לו:

ויישר חילו בהפצתן של תורתם של ראשונים, אשר הם כמלאכים וכבני אדם... וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה...

ולחביבות ולעידוד הוסיף הרבי והעיר שלוש הערות בתוכנו של הספר.