ראב"ד

רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה (ראב"ד, ד'תת"פ - ד'תתקנ"ט, 1120 - 1198), היה מגדולי הראשונים, ראש ישיבה בפּוֹסְקְיֶיר (Posquières) שבצרפת, פרשן ומקובל. ידוע בעיקר בזכות השגותיו לספר משנה תורה לרמב"ם. כונה גם "ראב"ד השלישי" ו"בעל ההשגות", היה חתנו של הראב"ד השני בעל ספר האשכול, ואביו של ר' יצחק סגי נהור.

תולדות חיים

נולד בשנת ד'תת"ה בערך בנרבונה שבפרובנס (פרובינציה). למד בישיבת נרבונה אצל רבי משה ב"ר יוסף מרון הלוי, ולאחריו אצל רבי אברהם אב בית דין- "הראב"ד השני" שהפך לרבו המובהק ואף השיא לו את בתו לאשה. בהמשך למד בישיבת לוניל אצל רבי משולם ב"ר יעקב מלוניל. למרות זאת, חשיבתו היתה עצמאית ולא הושפע הרבה מרבותיו כפי שכותב: "אין עמי בכל אלה לא מפי רב ולא מפי מורה, כי אם מעזרת המלמד לאדם דעת" היה בעל רוח הקודש אדירה וחידושיו קיבל בגילויים מהשמיים וברוח הקודש וכמו שכותב למשל בספריו: "כל נגלה לי מסוד ה' ליראיו", "כך הראוני מן השמים" "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים (השגות לרמב"ם הלכות לולב פ"ח ה"ה)החיד"א אומר שלפי רבי חיים ויטאל המשמעות סוד ה' ליראיו שהיה לו גילוי אליהו.

ידיעותיו בחכמת הקבלה

המקובלים, ובראשם רבי חיים ויטאל, מונים את הראב"ד בין מעבירי מסורת הקבלה עד לגילוייה. תרמה לכך העובדה שהראב"ד מזכיר בספריו במקומות מספר על הלכות מסוימות (ראו לדוגמה רמב"ם בית הבחירה ו יד, ורמב"ם מטמאי משכב ז ז), שענינם נודע לו מ"סוד ה' ליראיו".