קיטל
קיטל ("גלימה" ביידיש) היא כמין סירטוק בצבע לבן שלובשים ביוה"כ (ישנם הנוהגים גם בליל הסדר ובראש השנה, אבל אין זה מנהג הרבי).
תוכן עניינים
טעם הדבר
לפי דעה אחת הקיטל מסמל ניקיון מן החטא כמו המלאכים לפי צבעו הלבן. לפי הסברה שנייה הקיטל נועד בכדי לעורר את האדם אל התשובה, משום שהקיטל מזכיר לו את יום המיתה בהיותו דומה לתכריכי המת[1].
טעם נוסף הוא שהקיטל נועד למשוך חסד ורחמים על האדם.כפי שכתוב בספר מקורי המנהגים
הקיטל אצל רבותינו נשיאינו
הרבי הצמח צדק היה ידוע כלובש קיטל לבן שקיבלו מאביו, אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הצמח צדק היה לובש אותו בשבת[דרוש מקור].
מנהגים
מקור לבישת הקיטל בחתונה
במוסף 'אספקלריא' התפרסמה תמונה נדירה של הרבי בעת חופתו, לצד הסבר ומקורות על לבישת הקיטל:
כמה ימים לפני החתונה ר' לוי יצחק שניאורסון כתב לרבי[2]: "תחת החופה תלבוש... סורטוק של משי (שמסתמא תפרת לך, כאשר בקשתיך)... ואחר הנשואין תתפלל כל התפילות (וכן ברכות השחר) באבנט".
החסיד ר' אליהו חיים אלטהויז שהה אז עם החתן, בתור שומר – כל היום שלפני החתונה, ותיאר את מאורעות היום במכתבו לאנ"ש ברוסיה, ובין השאר כותב: "הוא הכין את עצמו במלבושי כבוד והדר, ומה מאד שמחתי בראותי עליו קאפאטע של משי, ואבנט חגור עליו... בדרך הילוכם עם החתן, נכנס רבינו הק' שליט"א ביחידות עם החתן להחדר הקטן אשר סמוך הוא למקום מושבה של הכלה, להלבישו בכבודו בעצמו את הקיטל הקדוש הנעשה מחלוקו של רבנו הגדול נבג"מ זי"ע זצלה"ה, ולחגור אותו באבנט של משי אשר הכין עבורו, והעיקר לברכו ברכת אבות לבנים שקודם החופה".
הרא"ח אלטהויז לא היה אתם עמם בתוך החדר, בעת לבישת הקיטל והאבנט של משי, ולא ידע לספר על תוכן ברכת אבות לבנים שבירכו אדמו"ר הריי"צ.
אמנם אחרי החתונה סיפר על כך הרבי, במכתב אל אביו רבי לוי יצחק; אלא שמרוב ענוותנותו לא פירט די צרכו, רק זאת: שיכול הוא לאמר את בתי נתתי לאיש וכו' וכו'.
אביו רבי לוי יצחק חפץ מאד לדעת את פרטי הדברים, וכתב לו[3]: "קצרת במקום שאמרו להאריך, חפצי לידע מה היו הדברים בפרט כשאמר שיכול הוא לאמר את בתי נתתי לאיש, וסיימת וכו' וכו', הכל לטוב, הפירוש של וכו' וכו' איני יודע, ותודיעני הדברים כמות שהן, ואין בזה כלל משום גאוה לפניך, הלא לא אתה אמרתם, חפצי לידע מזה בפרטיות".
מענה הרבי לשאלה לא הגיע לידינו. אמנם מסופר בספר 'ימי מלך'[4]: בעיצומו של המעמד הכריז כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ברבים: "את בתי נתתי לאיש"[5], "את בתי נתתי לאיש, הוא בקי בבבלי ובירושלמי, יודע ראשונים ואחרונים ועוד ועוד, בשעה ארבע לפנות בוקר אינו יושן לעולם, או שעדיין לא הלך לישון או שכבר עמד משינתו".
לבישת הקיטל בליל הסדר
אין נוהגין ללבוש קיטל בליל הסדר[6].
אך אם אדם אבל, מותר לו ללבוש קיטל משום שהקיטל הוא בגד מתים, ולובשים אותו בכדי של תזוח דעתו ויהיה שמח בשמחת החג[7].
לבישת הקיט בראש השנה
אין לובשין קיטל בראש השנה[8].
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ כפי שכתוב בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"י, סעיף ד'.
- ↑ לקוטי לוי יצחק, אגרות ע' רז
- ↑ מכתבי החתונה ע' טו
- ↑ ח"א ע' 292
- ↑ ושם ע' 273 הערה 33:
- ↑ ספר המנהגים, מהגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים
- ↑ הלכות פסח עם ביאור דברי שלום (נראה דטעם לבישת הקיט"ל הוא שלא תזוח דעתו עליו מפני השמחה, על כן ילבש בגד מתים. ולפי זה גם האבל ילבשנו). והיינו לדעתו, שגם האבל אינו מיסב אפילו אם בטלה ממנו אבלות שבעה.
- ↑ ספר המנהגים
