צדיק

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צדיק הוא כינוי ליהודי שהגיע לדרגא מסוימת בעבודת ה'.

הרמב"ם מתאר את הצדיק כמי שאם ישקלו את זכויותיו אל מול חובותיו, יִמָּצֵא כי זכויותיו מרובים על חובותיו. זאת-אומרת, שהיהודי נקרא צדיק באם עשה במשך חייו יותר מצוות מאשר עברות.

אדמו"ר הזקן מבאר בספר התניא כי הגדרה זו של הרמב"ם איננה ההגדרה האמיתית של הצדיק, אלא כינוי לעניין השכר והעונש בלבד, מאחר ואותו יהודי הינו "צדיק בדינו" לאחר שזכה בדין ונמצא כי זכויותיו מרובים על עוונותיו.

לעומת זאת מסביר אדמו"ר הזקן כי הצדיק הוא באופן כללי יהודי שהגיע לאחת משתי הדרגות:

  • הפך את נפש הבהמית שלו לטוב, וגרם לה להיות בצד של הקדושה (צדיק זה נקרא "צדיק וטוב לו", מאחר שהפך את שני הפנים באישיותו הנפש אלוקית והנפש בהמית לטוב).
  • ביטל והעלים את נפש הבהמית שלו (צדיק זה נקרא "צדיק ורע לו" מאחר והרע שבו רק כפוף ובטל לטוב שבו, ולא חלף ועבר לגמרי כמו ה"צדיק וטוב לו").