הבדלים בין גרסאות בדף "סעודת חול"
| (13 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
| − | |||
| − | + | '''סעודת חול''' היא סעודה שאינה מתקיימת לשם מצווה מסוימת רק לשם חיזוק גופו ל[[עבודת השם]]. | |
| − | |||
| − | + | [[אדמו"ר המהר"ש]] מסביר, כי ישנם אלה שאוכלים "נהמא דכסופא" - לחם | |
| − | + | חנם, - [[לחם]] שלא הרוויחו אצל השי"ת שיפרנס אותם במאור פנים, אך מזונם הרי גם כן בא מהשי"ת, ככתוב נותן [[לחם]] לכל בשר, נקרא ה[[מזון]] "נהמא דכסופא". | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | == ראו | + | [[אהבה|אוהבי ה']], אמר אדמו"ר המהר"ש, צריכים לאכול אפום חרבא - על חוד החרב, כאמור בזוהר{{הערה|זח"ג קפח, ב.}} "נהמא אפום חרבא ליכול". וזאת, מכיון שכל הדברים [[גשמיות|הגשמיים]] יש בהם ניצוץ של [[קדושה]], אלא שהניצוץ מוטבע בחומריות שבגשמי, והוצאת ניצוץ הקדושה שבגשמי והעלאתו באה על ידי מלחמה. המלחמה מתבטאת בכך - שלא לרצות [[תענוג|ליהנות]] מהגשמיות, לרצות רק את התועלת שמהגשמיות, שתביא לו עזר ב[[תורה]], [[תפילה]], קיום ה[[מצוות]] ועבודת השי"ת. |
| + | |||
| + | בסעודת ימי החול יש להיות זהיר שדבר האכילה והשתיה לא יגשם אותו, שכן המאכלים והמשקאות למרות שבאמת הם דברים [[היתר|המותרים]], בכל זאת מכיון שהם מגושמים ביותר, בכוחם להמשיך את האדם להגשמה ולהגשימו שיהיה מגושם{{הערה|1=[[לקוטי תורה - תורת שמואל#תורת שמואל - ספר השיחות|תורת שמואל - ספר השיחות]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15795&hilite=7aa9bf69-9fb8-445c-9dee-84e8db4f434f&st=%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%94+%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&pgnum=148 עמ' 143]}}. | ||
| + | |||
| + | == ראו גם == | ||
*[[סעודת שבת]] | *[[סעודת שבת]] | ||
| שורה 17: | שורה 15: | ||
*[[סעודת מצווה]] | *[[סעודת מצווה]] | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
| − | [[קטגוריה: | + | [[קטגוריה:סעודות]] |
גרסה אחרונה מ־12:40, 10 ביולי 2022
סעודת חול היא סעודה שאינה מתקיימת לשם מצווה מסוימת רק לשם חיזוק גופו לעבודת השם.
אדמו"ר המהר"ש מסביר, כי ישנם אלה שאוכלים "נהמא דכסופא" - לחם חנם, - לחם שלא הרוויחו אצל השי"ת שיפרנס אותם במאור פנים, אך מזונם הרי גם כן בא מהשי"ת, ככתוב נותן לחם לכל בשר, נקרא המזון "נהמא דכסופא".
אוהבי ה', אמר אדמו"ר המהר"ש, צריכים לאכול אפום חרבא - על חוד החרב, כאמור בזוהר[1] "נהמא אפום חרבא ליכול". וזאת, מכיון שכל הדברים הגשמיים יש בהם ניצוץ של קדושה, אלא שהניצוץ מוטבע בחומריות שבגשמי, והוצאת ניצוץ הקדושה שבגשמי והעלאתו באה על ידי מלחמה. המלחמה מתבטאת בכך - שלא לרצות ליהנות מהגשמיות, לרצות רק את התועלת שמהגשמיות, שתביא לו עזר בתורה, תפילה, קיום המצוות ועבודת השי"ת.
בסעודת ימי החול יש להיות זהיר שדבר האכילה והשתיה לא יגשם אותו, שכן המאכלים והמשקאות למרות שבאמת הם דברים המותרים, בכל זאת מכיון שהם מגושמים ביותר, בכוחם להמשיך את האדם להגשמה ולהגשימו שיהיה מגושם[2].
ראו גם[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ זח"ג קפח, ב.
- ↑ תורת שמואל - ספר השיחות עמ' 143
