הבדלים בין גרסאות בדף "משה שניאורי"
| שורה 9: | שורה 9: | ||
בהיותו בגיל נישואיו כבר רופאה מחלתו, ובחנוכה שנת [[תקנ"ח]] נשא לאשה את [[שפרה (כלת אדמו"ר הזקן)]], בתו של רבי [[צבי הירש מאולע]]. רבי משה עבר להתגורר בבית חותנו, והתמנה לאחר מכן לרב באולה. | בהיותו בגיל נישואיו כבר רופאה מחלתו, ובחנוכה שנת [[תקנ"ח]] נשא לאשה את [[שפרה (כלת אדמו"ר הזקן)]], בתו של רבי [[צבי הירש מאולע]]. רבי משה עבר להתגורר בבית חותנו, והתמנה לאחר מכן לרב באולה. | ||
| − | רבי משה ניחן בזיכרון טוב, והיה [[חוזר]] של [[אדמו"ר הזקן]] מ[[הנחה|הנחותיו]] נוצרו לאחר מכן כרכי [[מאמרי אדמו"ר הזקן]]. | + | רבי משה ניחן בזיכרון טוב, והיה [[חוזר]] המאמרים של [[אדמו"ר הזקן]] בלשונו הזהב ממש, וגם היה רושם את הדברים, מ[[הנחה|הנחותיו]] נוצרו לאחר מכן כרכי [[מאמרי אדמו"ר הזקן]]. |
בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה, בשנת [[תקע"ב]], נסע [[אדמו"ר הזקן]] לעומק [[רוסיה]]. רבי משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע הבריחה, וכאשר ניסה רבי משה להגיע לשקלוב, נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות, ולבסוף שוחרר. | בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה, בשנת [[תקע"ב]], נסע [[אדמו"ר הזקן]] לעומק [[רוסיה]]. רבי משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע הבריחה, וכאשר ניסה רבי משה להגיע לשקלוב, נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות, ולבסוף שוחרר. | ||
| + | בהקרמת השולחן ערוך נשנרפס בפעם הראשונה תיכף אחר פטירת אדמו"ר הזקן, הוא היה חתום בין בני אדמו"ר הזקן. וכן חתום עמהם על הקדמת והדפסת התניא בשנת תקע"ד כשנרפס בצירוף אגרת הקודש שהוסיפו אז. | ||
== מאסרו והנסיון לאלצו להמיר את דתו == | == מאסרו והנסיון לאלצו להמיר את דתו == | ||
| שורה 20: | שורה 21: | ||
[[הרבנית סטערנא]] ואחיו שלחו מכתב אל הקיסר ובו הם כותבים שהוא אולץ בכפייה להמיר את דתו, הקיסר לא נענה לבקשתם, וטען שהוא חתם על מסמך ההמרה מרצונו החופשי. | [[הרבנית סטערנא]] ואחיו שלחו מכתב אל הקיסר ובו הם כותבים שהוא אולץ בכפייה להמיר את דתו, הקיסר לא נענה לבקשתם, וטען שהוא חתם על מסמך ההמרה מרצונו החופשי. | ||
| − | ב[[י"ט כסלו תקע"ו]] בעת שנסעו ר' משה ושוביו בעגלה, נרדמו שוביו והוא קפץ מן העגלה ונמלט, אך כיון שחשש שיתפסוהו שוב, היה נודד בדרכים בזהות | + | ב[[י"ט כסלו תקע"ו]] בעת שנסעו ר' משה ושוביו בעגלה, נרדמו שוביו והוא קפץ מן העגלה ונמלט, אך כיון שחשש שיתפסוהו שוב, היה נודד בדרכים בזהות מוסתרות. |
| + | |||
| + | היה נמצא בערי פולין וגלה מעיר לעיר, והיה נמצא ביערות ובא לעיר לבקש נדבות כדי חייו ההכרחיים לחם צר ומים לחץ, ואם היו רוצים לתת לו יותר לא היה לוקח בשום אופן. היה לן בבית המדרש ותחת ראשו היה מניח אבן ואת רגליו היה קושר בחבל. ושום אדם לא ידע מיהו ומה מעשו חוץ מאנשים בודדים שידעו שהוא בן אדמו"ר הזקן ואמרו שהיה דומה מאוד לאדמו"ר הזקן. | ||
| + | בדרך כלל היה נמצא באזור ערי קייב וזיטאמיר, וגם בשטערקאם ראו אותו כמה פעמים אצל הרה"ק ר'יעקב ישראל, וגם בטשערנאביל אצל הרה"ק ר' אהרן. | ||
מסופר שכאשר אמר הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] לרבי הריי"צ כי מקובל שבסוף ימיו עשה תשובה, הגיב הרבי כי לא היה לו על מה לעשות תשובה. | מסופר שכאשר אמר הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] לרבי הריי"צ כי מקובל שבסוף ימיו עשה תשובה, הגיב הרבי כי לא היה לו על מה לעשות תשובה. | ||
גרסה מ־23:54, 31 במאי 2009
הרב משה שניאורי (בן אדמו"ר הזקן) הוא בנו הצעיר של אדמו"ר הזקן. בעל כרחו הוכרח להתווכח עם כמרים שכלאו אותו, אולם נמלט ונדד ממקום למקום.
תולדותיו
נולד לאביו, אדמו"ר הזקן, בשנת תקל"ט.
בגיל שמונה חלה במערכת העצבים, נסע לפטרבורג וטופל בידי גדולי הרופאים.
בהיותו בגיל נישואיו כבר רופאה מחלתו, ובחנוכה שנת תקנ"ח נשא לאשה את שפרה (כלת אדמו"ר הזקן), בתו של רבי צבי הירש מאולע. רבי משה עבר להתגורר בבית חותנו, והתמנה לאחר מכן לרב באולה.
רבי משה ניחן בזיכרון טוב, והיה חוזר המאמרים של אדמו"ר הזקן בלשונו הזהב ממש, וגם היה רושם את הדברים, מהנחותיו נוצרו לאחר מכן כרכי מאמרי אדמו"ר הזקן.
בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה, בשנת תקע"ב, נסע אדמו"ר הזקן לעומק רוסיה. רבי משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע הבריחה, וכאשר ניסה רבי משה להגיע לשקלוב, נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות, ולבסוף שוחרר.
בהקרמת השולחן ערוך נשנרפס בפעם הראשונה תיכף אחר פטירת אדמו"ר הזקן, הוא היה חתום בין בני אדמו"ר הזקן. וכן חתום עמהם על הקדמת והדפסת התניא בשנת תקע"ד כשנרפס בצירוף אגרת הקודש שהוסיפו אז.
מאסרו והנסיון לאלצו להמיר את דתו
רבי משה התלווה אל אחיו, אדמו"ר האמצעי, לראיון עם קיסר רוסיה, בנושא יישוב היהודים במושבות. סגנון דיבורו הפתוח והישיר של רבי משה עורר עניין אצל הקיסר, והוא ביקשו להתווכח עם הכומר הראשי. רבי משה נענה להצעה, התווכח עם הכומר וניצחו בוויכוח. הנוצרים, שהתקשו לשאת את העלבון, אסרו את משה בכפייה, הביאוהו למנזר, והחתימוהו על כרחו על מסמך שבו הוא מבקש להמיר את דתו.
הרבנית סטערנא ואחיו שלחו מכתב אל הקיסר ובו הם כותבים שהוא אולץ בכפייה להמיר את דתו, הקיסר לא נענה לבקשתם, וטען שהוא חתם על מסמך ההמרה מרצונו החופשי.
בי"ט כסלו תקע"ו בעת שנסעו ר' משה ושוביו בעגלה, נרדמו שוביו והוא קפץ מן העגלה ונמלט, אך כיון שחשש שיתפסוהו שוב, היה נודד בדרכים בזהות מוסתרות.
היה נמצא בערי פולין וגלה מעיר לעיר, והיה נמצא ביערות ובא לעיר לבקש נדבות כדי חייו ההכרחיים לחם צר ומים לחץ, ואם היו רוצים לתת לו יותר לא היה לוקח בשום אופן. היה לן בבית המדרש ותחת ראשו היה מניח אבן ואת רגליו היה קושר בחבל. ושום אדם לא ידע מיהו ומה מעשו חוץ מאנשים בודדים שידעו שהוא בן אדמו"ר הזקן ואמרו שהיה דומה מאוד לאדמו"ר הזקן. בדרך כלל היה נמצא באזור ערי קייב וזיטאמיר, וגם בשטערקאם ראו אותו כמה פעמים אצל הרה"ק ר'יעקב ישראל, וגם בטשערנאביל אצל הרה"ק ר' אהרן.
מסופר שכאשר אמר הרב שניאור זלמן גוראריה לרבי הריי"צ כי מקובל שבסוף ימיו עשה תשובה, הגיב הרבי כי לא היה לו על מה לעשות תשובה.
אשתו, הרבנית שפרה, עלתה עם ילדיה לארץ הקודש והתיישבה בחברון.
בשנת תרל"ח נפטר במהלך נידודיו, וזכה להיקבר בקבר ישראל.
אשתו, הרבנית שפרה, נפטרה בז' טבת תר"ט.
ערך זה מבוסס על דברי אדמו"ר הריי"צ.
