מוחין ומידות

ערך זה עוסק בהשוואה וביחס שבין המוחין שבאדם למידות שבו.

המוחין - שכל האדם הוא הכח להשיג ולהבין עניינים שכליים כמו כן ההנחות וההשקפות השכליות של האדם נכללים בתואר מוחין, ואילו המידות עוסקים ברגש האדם כלפי הזולת (אם ברגש עצמו כאהבה ושנאה או ברגש להשפיע כחסד ורחמים וכו').

המוחין לעצמו מדות לזולת

הן המוחין והן המדות משמשים את האדם לתקשר עם סביבתו.

אמנם קיים בין שני הכוחות הבדל עד שהם הפוכים זה מזה. המוחין אינם יוצרים קשר בין האדם לזולת, משא"כ המדות.

מפני שב"מוחין" גישתו הוא האם אני מבין או לא. ודבר שאינו מובן בשכלו אינו קיים מבחינתו. יוצא שמציאות הזולת מצד עצמו אינו תופס מקום, (ולכן אינו מכריח אותו בכלום לא להבין ולא רגש וכיו"ב).

משא"כ ה"מדות" מתחיל בזולת. כלומר: היסוד למדות הוא זה שהזולת תופס מקום אצלו ו"הזולת" יוצר אצל האדם את הרגש וכן את סוג הרגש אם קירוב או ריחוק וכיו"ב.

ונמצא ההבדל: במדות האדם קשור ל"זולת" והזולת פועל בו, משא"כ במוחין הוא "מובדל" מהזולת. שהזולת אינו תופס מקום וגם ההשכלה שהשיג הרי הוא קיים רק בגלל שהוא הבין אותו ואילולי היה מבין אותו לא היה תופס מקום כלל.

שינוי זה מתבטא בכמה עניינים כדלקמן.

מוחין

• "מהות המוחין" היא השגה והבנה שהאדם עצמו יבין את ההשכלה ואין לזה שייכות לזולת.
• "פעולת המוחין" להבין ולהשיג דבר שכל אין לזה צורך בזולת, גם האדם לעצמו ללא זולת יכול להשכיל השכלות. ואדרבה, לפעמים בכדי לעמוד על דבר שכל על בוריו הוא דווקא כשהאדם לבדו.

זה שענין המוחין הם לא להשפיע לזולת כי אם לעצמו הוא לא רק ביחס לזולת שחוץ לאדם אלא אף ביחס לשאר כוחות האדם עצמו, שאין ענין המוחין להשפיע בשאר כוחות הנפש. יתירה מכך שבשעה שמשכיל על כל הכוחות להיות בהעלם ואם איזה כח יתגלה ויתבטא וכו' יבלבל להשגת המוחין (והוא מפני שענין המוחין הוא מה אני מבין, כנ"ל ומציאותו של הזולת מפריעה להגיע לזה).

מדות

• "מהות המדות" הם ההתייחסות של האדם לזולתו לאוהבו או לשנאתו לרחם או להתחסד ושייך דווקא כשקיים זולת במציאות.
• "התעוררות המדות" (כאברהם אבינו שהתעורר במידת החסד וציפה לאורחים) הרי זה דווקא עם ישנו זולת בעולם למי להתחסד, אז שייך להתעורר במידת החסד ברצון להתחסד איתו.
• "פעולת המדות" (לרחם או להשפיע חסד) דווקא אם יש מציאות של זולת למי להשפיע בפועל(כאברהם אבינו שבזמן שלא מצא אורחים הצטער על אי מילוי מדת החסד).

מוחין העלאה מדות העלאה והמשכה

מכוון שהמוחין גדרם הבנת האדם, לכן טבע המוחין הוא להתרכז בהבנתו, להתנתק ולהתעלות משאר כוחות הנפש ולהבדל מהסביבה. זו הסיבה שאדם שהתעסקותו בענינים שכליים הוא מובדל ומנותק מהסביבה שלו ואינו מתפעל ומתבלבל משום דבר, לפי שטבע המוחין בהבדלה כנ"ל.

המדות לעומת זאת עניינם, הן העלאה והן המשכה. מפני שעצם התייחסות הנפש לזולת הרי זה כבר "המשכה" - הנפש מתקשרת לדבר שחוץ ממנה. אמנם המשכה זו יכולה לבוא באופן של העלאה - תשוקה ורצוא, ויכולה לבוא באופן של המשכה. זה תלוי בדבר שאליה התקשרה אם היא גורמת רגש העלאה או המשכה. ומובן שיש חילוק בין העלאה של המוחין שמהותו הבדלה והתנתקות, לבין העלאה של המדות שעניינם הרצון והמשיכה לזולת

מוחין דבקות מדות התפעלות והתלהבות

ע"י המוחין נוצר יחוד בין האדם למושכל שהאדם נדבק בהשכלה וכאילו הוא וההשכלה הרי הם דבר אחד (מכוון שההתעסקות בשכל היא שהוא בעצמו יבין, לכן הקשר שנוצר הוא ייחוד גמור בינו להשכלה, שההשכלה עצמה היא היא הבנתו שלו).

משאין כן במדות אף שגם הם נמשכים ומתפעלים מהדבר (וזה מורה על הקשר הרגשי שיש להם לדבר, שלכן נמשכים איליו) הרי זה לא באופן שדבוקים בו ומיוחדים עם הדבר רק הם כדבר הנמשך לזולתו (לפי שכל גדר המדות הוא מה היחס שלי לזולת דווקא).

לכן הדבקות היא חרישית משאין כן ההתפעלות היא ברעש והתלהבות לפי שאין ההתפעלות דבקות וייחוד לגמרי.{חסר מקור}

השפעתם

כתוצאה מזה שטבע המוחין לעצמו, לכן גם כשהאדם ירצה להשפיע מהמוחין הרי הוא ישאר בהבדלה מהזולת:

א. השכל שמגלה הוא רק חיצוניות ועצם השכל (שענינו לעצמו) נשאר בהעלם.

ב. גם השכל שכן מגלה אין ענינו גילוי. אלא הוא בדוגמת אור, שמאיר בכל מקום (שאין ענין האור להאיר כ"א התפשטות המאור).

וכן כשהמוחין פועלים על שאר הכוחות (מדות שבלב או דיבורומעשה) נשאר הוא בהבדלה מהם. משום שכל ההשפעה עליהם היא בדרך אור שמאיר בכל מקום.

לקריאה נוספת

• מאמר ד"ה איתא במדרש תהילים ספר המאמרים תרל"ד עמוד נד ואילך
• ספר המאמרים תרס"ו עמוד קי"א ואילך
• ספר המאמרים מלוקט ח"ה עמוד ר ואילך - מאמר ד"ה אלה פקודי תש"ל

קישורים חיצוניים

• ספר המאמרים תש"ח עמוד 272