מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים
מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים הוא ספר בסידרת מאמרי אדמו"ר הזקן, הכולל מאמרים קצרים שנאמרו על ידי אדמו"ר הזקן לפני שנת תקס"ב, בתקופה המכונה "לפני פטרבורג", או שלא נודע זמן אמירתם.
הדפסת הספר
בשלהי חודש טבת תש"מ, כתב הרבי לרב שלום דובער לוין "בנוגע לעבוה"ק דילי' בעת
=קישורים חיצוניים
מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים, ברוקלין תשמ"א, באתר HebrewBooks
- מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים – הוספות: קובץ א', ברוקלין תשע"ד; קובץ ב', ברוקלין תשע"ה; קובץ ג', ברוקלין תשע"ז; [kehot.org/Content/kuntreisim/6/7/2019/--.pdf קובץ ד'], ברוקלין תשע"ט
- הרב דוד אולידורט, "מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים", היכל הבעש"ט – א, כסלו תשס"ג, עמ' קיט-קכו, באתר אוצר החכמה
תערוך מכאן
יש לך את כל המאמר של אולידורט, הערות נמצאות בסופ.
הרב דוד אלידורט משולחן הספרים
מאמרי אדמו"ר הזקן - הקצרים
בשנת תשמ"א יצא לאור ספר "מאמרי אדמו"ר הזקן - הקצרים", בעריכתו של הרה"ח ר' שלום דובער לוין שי', הספרן הראשי של ספריית כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, והוא ליקוט מאמרי חסידות חב"ד קצרים מאת אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, ערוכים לפי פסוקי תנ"ך, מאמרי חז"ל וענינים.
אך עלינו לברר: מהו המיוחד שב"מאמרים קצרים" אלה, ובמה נשתנו משאר ספרי דרושי החסידות של אדמו"ר הזקן? האם רק מפני קיצורם כונסו כולם במסגרת אחת? ועוד האם אכן עורכי הספר דייקו בעריכתם ובחרו כל המאמרים השייכים לסוג זה או לאו, אלא כל מאמר קצר הכניסו למסגרת זו?
לפני שניגש לגופו של הספר ולהבהרת המיוחד שבמאמרים אלה, ניתן סקירה קצרה של אופן אמירת הדרושים של רבינו הזקן, וסדר כתיבתם והדפסתם במשך הדורות.
*
רבינו הזקן בעל התניא נהג לדרוש דברי חסידות חב"ד ברבים בשבתות ובמועדים וביומי דפגרא במשך שנות נשיאותו, אך כמנהג רבותיו הבעש"ט והרב המגיד ממעזריטש ותלמידיהם בדור הראשון והשני של הופעת החסידות לא העלה את רוב תורתו על הכתב בעצמו אלא סמך על תלמידיו שיכתבו את דברי תורתו (מלבד ספר התניא שכתבו בעצמו וכן כמה אגרות ששלח לחסידיו1).
כותבי תורתו היו אחיו הרה"ק ר' יהודה לייב מיאנאוויטש, תלמידו ר' פינחס שיק משקלאוו (המכונה ר' פנחס רייזעס), בנו הבכור רבי דובער אדמו"ר האמצעי, בנו הצעיר ר' משה, נכדו אדמו"ר הצמח-צדק, ועוד כמה תלמידים.
במשך ימי חייו לא נדפסו דרושיו של רבינו, אבל לאחר הסתלקותו הדפיס בנו אדמו"ר האמצעי כמה ספרים מפי כתבו, והם ה"סידור עם דא"ח" וה"ביאורי הזהר". לאחרי זה הדפיס אדמו"ר האמצעי עוד כתבי חסידות שכתב בעצמו, אשר באמת הם דרושי אביו בתוספת מרובה על העיקר של ביאורים מעטו של אדמו"ר האמצעי עצמו.
ובכל זאת רובם המכריע של דברי תורתו נשארו בכתבי יד פזורים בין החסידים עד שבדור השלישי של חסידות חב"ד עמד נכדו אדמו"ר הצמח-צדק וליקט מפי כתבים שונים את דרושיו של רבינו על חמשה חומשי תורה והמועדים והמגילות, והדפיסם בשני ספרים, "תורה אור" על בראשית שמות ומגילת אסתר, (קאפוסט שנת תקצ"ז) ו"לקוטי תורה" על ויקרא במדבר דברים ושיר השירים (זיטאמיר שנת תר"ח)2.
עבודה עצומה השקיע הצמח צדק בספרים אלו. ראשית הי' צריך לאסוף את כל הכתובים ולברר מהם את הנוסחאות המהימנות והמשובחות3, עד שעלה בידו להדפיס את רובם מכתבו של מהרי"ל מיאנאוויטש, וחלקם מכתבו של אדמו"ר האמצעי, ואף - במיוחד בספר לקוטי תורה4- עיטרם בהגהות והערות משלו, שרובם ציוני מראי מקומות לפסוקים ומדרשי חז"ל וספרי קבלה, וכן תיווכים של מושגים שנתארו בכמה דרושים של רבינו הזקן בסגנון שונה.
מני אז הרי הספרים "תורה אור" ו"לקוטי תורה" היוו את עיקר ה"תורה שבעל פה" של חסידות חב"ד (המכונה כך בניגוד לתניא שהוא תורה שבכתב, משום שנכתב ע"י אדמו"ר הזקן בעצמו).
באמת בספרים אלה כלל רבינו הצמח צדק את רובם המכריע של עיקרי תורת חסידות חב"ד, כך שהבקי ומבין בסוגיות ונושאים שנידונו בספרים אלה, יחד עם ספר התניא, ניתן להמליץ עליו מ"ש הרמב"ם בהקדמתו לספרו שהקורא בתורה שבכתב ובספר משנה תורה שלו הרי הוא מכיר את כל התורה כולה.
וכך ניתן לומר על היחס שבין ספר התניא ושני הספרים הללו. בספר התניא על כל חלקיו נתבארו עיקרי יסודי עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. בחלק הראשון הנקרא "ספר של בינונים" מבאר שהאדם במהותו עומד בזירת מלחמה בין חלק האלוקה אשר בקרבו (הנפש האלקית) ונפשו הבהמית, וכל ימי חייו עליו לעמול להגביר את נפשו האלקית על נפשו בהמית על ידי התעוררות אהבת ה' ויראת ה', המביאים לידי שלימות בלימוד התורה וקיום המצוות, שאז דוקא הוא משלים את מטרתו בעולם כדבעי; ובחלק השני "שער היחוד והאמונה" מבאר את עיקרי יסודי הבנת אחדות ה' ע"פ תורת החסידות, כיצד אין עוד מלבדו ממש. וכמו כן חלק השלישי בו נתבארו דרכי התשובה על פי תורת החסידות.
אך בחינות עמוקות יותר ופרטי פרטים נוספים ביסודות כלליים אלה נתבארו לרוב בתורה אור ובלקוטי תורה, שם מבוארים מדרגות רבות יותר באופן עבודת האדם להגיע לאהבת ה' ויראתו, וכן הבנות עמוקות יותר באחדות ה' בכמה וכמה פרטים, כיצד איהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמי' כלא חשיב. וכיוצא בזה.
במשך הדורות נדפסו עוד ספרים מלוקטים של דרושי אדמו"ר הזקן, כגון הספר "תורה אור" לעמבערג, בונה ירושלים, שני המאורות, וכן נדפסו דרושים של רבינו הזקן עם הגהות הצמח-צדק בתור כתבי הצמח צדק עצמו (כגון דרך מצוותיך ואור התורה).
בכל זאת אחרי כל זה, נשארו עדיין הרבה כתבי יד של רבינו הזקן בגנזים. רק בארבעים השנים האחרונות, עם הוראת כ"ק אדמו"ר מלויבאוויטש זי"ע להדפיס את כל הכתבים - נדפסו לראשונה כל מאמרי אדה"ז הספונים בספריית חב"ד ליובאוויטש (ובאוצרי כתבי יד אשר ברחבי תבל), ומן הספרים הראשונים נדפס ספר 'מאמרי אדה"ז הקצרים'.
*
והנה, אחד מסימני ההיכר החיצוניים המאפיינים את ספרי חסידות חב"ד בהשוואה לספרי החסידות של הצדיקים האחרים מבית מדרשו של מורנו הבעל שם טוב והרב המגיד ממעזריטש, הוא האריכות של כל דרוש (או "מאמר") אשר בחסידות חב"ד. בעוד שבספרי תורות מבית מדרשו של מורנו הבעש"ט והרב המגיד ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם הרי בדרך כלל כל דרוש יש בו נקודה קצרה וקולעת, ועיקרה הוא בעיקר לפרש את הפסוק את מאמר חז"ל בדרך דרוש, מבלי להאריך בהסברת הדברים, דרכם של דרושי חב"ד היא להאריך ביותר בהסברת הרעיונות והבאת משלים, ופירושי הפסוקים הם בדרך אגב5.
סימן חיצוני זה בא ללמדנו על סימן פנימי המבטא את דרכה המיוחדת של חסידות חב"ד שדורשת התבוננות שכלית, שאין לו לאדם להסתפק בהתעוררות רוחנית קצרה מאיזה פתגם ("ווארט") חריף ועמוק, הנוגע בעומק לבבו, אלא עיקר עבודת האדם היא להתבונן ולהתעמק באריכות בפרטי המושגים והדעות, כך שגם שכלו האנושי יתפעל מזה, באופן שההתעוררות תהפוך להיות לחלק מהווייתו של האדם עצמו, ובמילא לא תעבור רוח ההתעוררות מליבו לאחר שתפוג התלהבותו, אלא היא תחדור לתוכו פנימה ותהפוך בשר מבשרו.
אמנם חידוש זה שחידש רבינו הזקן מייסד ומחולל שיטת חסידות חב"ד לא בבת אחת יצא מבית מדרשו, אלא שלבים שלבים. בתחילת דרכו הי' גם רבינו הזקן נוהג לומר "תורות קצרות", או "מאמרים קצרים", אלא שכמובן הי' בהם יסוד חב"די ייחודי, ורק בתקופה מאוחרת יותר נקבע מנהגו להאריך בדרושיו באורך עומק ורוחב שלא מצינו בשנים הראשונות.
בין חסידי חב"ד ידוע6, אשר עיקר חידוש זה הי' בערך בשנת תקס"א-ב, לאחר שקבע רבינו את מקום מושבו בעיירה ליאדי (אשר על שמה נודע בשם הרב מליאדי), שזה הי' לאחר גאולתו מהמאסר השני בפטרבורג בחורף דשנת תקס"א7.
מאמרים אלה של השנים הראשונות מכונים בכתבים אלה בשם המאמרים "הקצרים" וכיו"ב. דהיינו מאמרים שהם בעצם מתקופה שונה וקדומה ומבטאים את תקופת ה"בראשית" של תורת חסידות חב"ד.
כאשר הדפיס אדמו"ר הצמח-צדק נ"ע את הספרים "תורה אור" ו"לקוטי תורה", הוא הכניס באותם ספרים את הדרושים מהשנים תקנ"ו-תקע"ב, כלומר, הן מהמאמרים הקצרים והן מהמאמרים הארוכים.
אך כעת שהתחילו להוציא לאור את כל הכתבים , הורה כ"ק אדמו"ר זי"ע להוציא לאור בספר בפני עצמו את "המאמרים הקצרים".
האם הכניסו עורכי הספר רק מאמרים מתקופה קדומה זו דוקא?
אף על פי שכאמור הספר 'מאמרים הקצרים' אמורים לשקף תקופה שלימה ומיוחדת, הרי לפועל כשאנו מסתכלים במאמרים שנאספו בספר רואים שלמעשה לא נבחרו בקפדנות מאמרים רק מתקופה זו. להבנת הסיבה לכך נפנה לדון בתהליך הדפסת ספרי רבינו הזקן בדורינו אנו ותהליך הדפסת ספר זה במיוחד.
בההדרת מאמרי רבינו הזקן בדורנו היו כמה שלבים. בתחילה נדפסו שלשה ספרים שהם העתקים של תכריך כתבי יד (בשפה חבדי"ת פנימית קראו לכך: "ביכל חסידות"), והם "אתהלך ליאזנא", "הנחות הר"פ", ו"מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ב". ספרים אלה נדפסו כמו שהוא בלי הוספות מכתבי יד אחרים. לאחר מכן נדפס ספר המאמרים תקס"ח, אשר גם הוא נעתק ברובו מ"ביכל" אחד (המכונה "אני ישנה"), אך נכללו בו מאמרים מכמה כתבי יד שנאמרו באותה שנה. מאמרים מכמה שנים נוספות (תקס"ג וכיו"ב) נערכו מכתבי יד רבים, אך בספר "מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים" ישנו חידוש מיוחד בכך, שבו נלקטו המאמרים מתוך תכריכי כתבי יד רבים, אך לא נסדרו לפי סדר השנה אלא לפי סדרי פסוקים מאמרי חז"ל וענינים8.
*
בסקירתו של עורך הספר שנדפסה בסופו, אנו קוראים אודות מהותם של מאמרים קצרים אלה, ואודות דרך בחירתם. והרי תורף דבריו:
ההגדרה "מאמרים קצרים" מקורה באחד ממכתביו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע (שנדפס בקונט' לימוד החסידות), שם כותב:
"בבוא הוד כ"ק רבינו הזקן מפטרבורג בפעם השני' בשנת תקס"א והתיישב בליאדי, סדר חדש נהי' בענין אמירת מאמרי חסידות מכמו שהי' לפני זה. עד אז, על הרוב, היו מאמרים קצרים, והביאורים היו ג"כ בתכלית הקיצור. ובהתיישבו בליאדי התחיל לדבר מאמרים ארוכים עם ביאורים ותוספות ביאורים, עד כי רבות פעמים הגיד מאמר אחד עם שלשה ארבעה ביאורים, וכל ביאור הוא עומק שכלי מיוחד".
במקורות אחרים מצאנו ביטויים שונים אודות השלבים השונים בהתפתחות סגנון אמירת החסידות של רבנו הזקן.
וב"היום יום"9 נעתקה רשימת אדמו"ר הריי"צ, אשר בה כותב: "בתחילה הי' רבינו הגדול אומר דרושים קצרים במאד, מרעישי הלב ומלהיבים מאד, ונקראו בשם "דרכים", אח"כ נקראו "אגרות" והם ארוכים יותר, אח"כ השתלשל שנקראו "תורות" והם שרשי הדרושים שבתורה אור ולקוטי תורה, אח"כ ארוכים מעט יותר ונקראו "כתבים", והם בביאור בהשגה רחבה לפי ערך".
אמנם קשה מאד לאנשים כערכנו לראות לפי סגנון המאמרים איזה מאמר הוא מהשנים הקודמות ואיזה מהשנים המאוחרות, ולכן בספר זה נלקטו רק המאמרים שהם בני ב' עמודים לערך.
[נוסף לכך יש להעיר, שלפעמים המאמרים הקצרים שהגיעו לידינו סיבת קיצורם היא אופן הכתיבה על ידי הרושם, כמו שאנו רואים כשיש כמה נוסחאות מאותו מאמר, שיש רשימות שבהם נכתב הענין באריכות ובהסברה, ויש שכתבוהו בקיצור נמרץ].
הרי שלא עלה בידי העורך לברר מה הם בדיוק מתקופה הקדומה ומהי מתקופה המאוחרת.
* כשמעיינים בספר עצמו אכן רואים אנו כמה וכמה סוגים של מאמרים קצרים.
לפום ריהטא נראה, שיש בו מאמרים שאינם אלא פתגמים קצרים שלכאורה לא ניכר בהם כלל ה"חב"ד" שבהם. יש מאמרים אחרים שבהם מבואר בקיצור נמרץ יסוד כללי בתורת חסידות חב"ד, אשר בספרי החסידות המאוחרים נכתבו עליו המון ביאורים. וישנם מאמרים קצרים שניכר מתוכם שאינם אלא ליקוטים של פתגמים שנלקטו מתוך מאמר ארוך.
מאמרים מהסוג הראשון הם למשל:
ד"ה לך לך (ע' ט) שבו מבואר ענין קרירות וחמימות, וטעם אכילת דגים בשבת.
[ד"ה לך לך השני (ע' י) לכאורה הוא ראשי פרקים שלא נתבארה הכוונה בו כלל].
ד"ה שם האחת שפרה (ע' כח), שבו נת' ההבדל בין ה' ראשונה וה' אחרונה, מחשבה ודיבור.
או המאמר הבא (שם) שמבאר פירוש השם "אהי' אשר אהי'", שבגלות הוא שם אהי' ואילו מצד שם הוי' לא יכול להיות גלות.
ד"ה כתוב א' אומר כי מחה אמחה (ע' מב), המבאר את ההפרש בין מחיית עמלק עתה שענינה ביטול הרע, אבל המחי' דלעתיד ע"י הקב"ה הי' ביטול עבודה לשם פני'.
ד"ה כי האדם עץ השדה (ע' קטז) שהוא ברמז ממש אודות העוסק במשא ומתן באמונה (ואולי הכוונה בו לרמז למעלת בעלי עסקים על יושבי אוהל המבוארת בד"ה מים רבים שבתורה אור פ' נח).
ד"ה יורו משפטיך (ע' רכה) המבאר את ההפרש שבין הוראת איסור והיתר לבין פסק דין בדיני ממונות (וצ"ב בכלל מה ענינו לחסידות. ואפשר שהוא מהסוג הג', שהוא חלק ממאמר ארוך).
מאמרים מהסוג השני הם למשל:
ד"ה תיפול עליהם אימתה ופחד (ע' לט), המדבר אודות שני סוגי יראה, יראה פנימית ויראה חיצונית, שזהו יסוד גדול המבואר באריכות בכמה דרושי חסידות, אבל כאן נאמר בתור מאמר קצר על פסוק זה המחלק בין אימה ופחד.
ד"ה כתיב והתקדישתם והייתם קדושים (ע' עא) המבאר את היסוד שבתניא שאין לו לאדם ליפול בעצבות מחמת תאוותיו, לפי שהתאוות באות מהנפש הבהמית. [מאמר זה לכאורה נאמר לפני הדפסת התניא].
ד"ה אני ה' אלקיכם (ע' עו) המבאר את היסוד דאחדות השם ויציאת מצרים בעבודת האדם.
ד"ה אני ה' אלקיכם (ע' פה) המבאר ענין ביטוש האדם שעל ידו יוצא מן העצבות [וגם מאמר זה כנראה נאמר לפני הדפסת התניא].
ד"ה והשבות (ע' קכא) שבו נרמז בקיצור ענין אהבה זוטא שלמטה מיראה ואהבה רבה שלמעלה מיראה.
ד"ה להבין הפסוק כי חלק ה' עמו (ע' קכב) אודותך התפך לבשות הארת הנפש בלבד בגוף האדם ועבודת האדם בתפילה ובמשא ומתן.
ומהסוג השלישי:
ד"ה האזרח בישראל (ע' עג).
ד"ה יודוך ה' כל מעשיך (ע' רמד).
ועוד.
* ונקודה אחרת. גם בכתבי יד שהיו כתוב בהם במפורש שהם משנים קדמוניות ונאמרו ברציפות זה אחרי זה, הרי בספר זה שהוא ערוך לפי פסוקים ומאמרי חז"ל, הפרידו אותם וחילקו אותם עד שמחמת זה טושטש הקו המיוחד של מאמרים אלו.
אחד מכתבי היד החשובים ביותר שממנו נדפסו המאמרים שבספר זה הוא כת"י מס' 750 בספריית כ"ק אדמו"ר זי"ע, המכונה בשם "תניא - ברוק" (משום שהובא ע"י הרה"ח המשפיע הנודע ר' חיים שאול ברוק ע"ה), שממנו נדפס התניא מהדורא קמא (בשנת תשמ"ב), ובו רשימות שנכתבו בשנת תקנ"ג!
מתוך כתב יד זה נדפסו כאן ארבעה מאמרים מחודש תשרי תקנ"ג, ובהם יסודות מיוחדים בעבודת השם ע"פ חסידות.
ברם דא עקא, שהיות שבספר זה נדפסו המאמרים לפי פסוקים וענינים, הרי ארבע מאמרים אלה שהם חטיבה אחת נדפסו במקומות נפרדים. [ויש צורך להסתייע בציונים שבשולי הגליון כדי לעיין בכולם ולהבינם היטב].
עוד כתב יד חשוב במיוחד שממנו נדפסו מאמרים רבים, הוא כת"י מס' 101161, כתי"ק אדמו"ר האמצעי, שבו רשם את המאמרים של השנים הראשונות. וגם במאמרים שמקורם בכתב-יד זה מצינו כדלעיל, שלשה מאמרים רצופים (ד"ה זאת הפעם, ד"ה האיש דרכו וד"ה ואשה כי תדור) שנאמרו בהמשך אחד בשבת מברכים אב תקנ"ז, הופרדו ונדפסו במקומות שונים. וכל זאת למרות העובדה שהם נדפסו כמאמר אחד בלקוטי תורה מטות!
הרבה מאמרים נעתקו מתוך הקובץ "בונה ירושלים", ולפום ריהטא מאמרים אלה יש בהם ענין מיוחד.
* כבר עמד העורך בסקירתו שיש כמה מאמרים בספר זה הנמצאים בספרים אחרים על שמם של הרמ"מ מויטבסק בעל פרי הארץ או ר' אברהם המלאך בעל חסד לאברהם, ששניהם היו רבותיו של רבינו הזקן. ואם כי קשה לקבוע דברים לפי הסגנון, הרי הסגנון בד"ה ויהי מקץ (ע' כא) ובד"ה ויסב אלקים (ע' לד) הוא שונה מרוב מאמרי רבינו הזקן, ומסתבר יותר לייחסם לרבותיו. * במשך השנים מאז נדפס ספר זה, נתגלו ויצאו לאור עוד המון ספרי מאמרי אדמו"ר הזקן, אשר חלק מהם לכאורה מתאים גם לו התואר "מאמרים קצרים", ומאידך גיסא נתברר אשר כמה מהמאמרים שבקובץ זה אינם לרבינו או שכבר נדפסו בספרים אחרים אשר לו.
ולכאורה, אם כי ספר זה הי' התחלה טובה לקבץ יחד את המאמרים הללו של רבינו הזקן שבו ישנה מעלת הקיצור, מ"מ עדיין דרושה חכמה ומלאכה גדולה לקבץ מחדש את כל מאמריו של רבינו לפי סגנונם המיוחד, ולהצביע על ייחודם והשוואתם למאמרים של שנים מאוחרות יותר, כדי שנוכל לתהות אחר דרך צמיחת ביאורי החסידות של רבינו הזקן, למען ישכילו הלומדים להבין ולהשיג היטב את דרכו הקדושה. ויתכן שכעת אחרי כל הנסיון העשיר בההדרת כל כתבי רבינו הזקן בידי עורכים תלמידי חכמים מופלגים, אפשר גם לגשת לברר ולהבחין מתוך כתבי יד מה שייך לתקופה הקדומה ומה לא, ולהוציא לאור מהדורה מעודכנת של ספר זה.
(Endnotes) 1 ונדפסו בשנת תקע"ד, כחלק הרביעי של התניא בשם 'אגרת הקדש'. 2 על הדפסת שני ספרים אלו במקומות וזמנים שונים ושינוי שמם, ראה אגרת הקדש כ"ק אדמו"ר הריי"ץ בהוספות ל'לקוטי תורה' (מהדורת קה"ת) עמ' 8. 3 אודות עבודתו הגדולה של אדמו"ר הצמח-צדק בליקוט וההדרת ספרי זקנו אנו קוראים באגרת שלו. ראה: הוספות לספר 'לקוטי תורה' ו'תורה אור' עמ' ד, ובתשובה הלכתית שכתב אודות הזכות של המלקט בניגוד לזכותם של יורשי הרושמים (ראה: שאלות ותשובות צמח צדק חושן משפט מהדורת קה"ת תשנ"ה סימן ע' אות ט), ובספרי התולדות של אדמור"י חב"ד, החל מבית רבי וכלה בכתבי ושיחות אדמו"ר הריי"צ נ"ע.
4 ראה לעיל הערה 2. ואעפ"י שעיקר ההוספות הן בלקוטי תורה (ומכאן שמו ליקוטי תורה שהוא ליקוט מתורת הסב והנכד) בכל זאת, כפי שניכר מהשוואת המאמרים בתורה אור למקורם, הוסיף הצמח צדק כמה הערות גם בתורה אור.
5 כמובן בכל כלל יש יוצא מן הכלל, וגם בתורת חב"ד מצינו הרבה פתגמים קצרים המעוררים את הלב לעבודת הבורא (ונלקטו לאחרונה מספר "פתגמי חב"ד" ב' כרכים), וכן להיפך מצינו אריכות גם בכתבי חסידות מבית מדרשם של שאר תלמידי הבעש"ט והרב המגיד. 6 ראה ב'כתבי הרח"א ביחאוסקי', ששמע רוב דבריו מאדמור"י קאפוסט, עמ' סט: "למה קודם פטרבורג אמר רק מאמרים קצרים ובלשון נגלה ולעתים רחוקות" וראה שם עמ' סג: "רבינו אדמו"ר הזקן קודם פטרבורג..תיכף שנכנס אדם אליו ואמר לו איזה דברים, החזיר אותו בתשובה". וראה שם עמ' עג ועמ' קנ מפ"ק אדמו"ר מבאברוסק. וראה בהערה הבאה מדברי רבותינו מליובאוויטש זי"ע. 7 כ"ק אדמו"ר מהרש"ב הרבה לבאר את ההבדל בין התקופה שלפני המאסר והתקופה שלאחרי המאסר ואופי המאמרים בתקופה ההיא. ראה תורת שלום עמ' 26 "קודם "פטרבורג" הי' הדא"ח שורף העולם". ושם מבאר שהתורות משנים אלו שנכנסו בלקוטי תורה מכיון שנכתבו [=הוגהו?] בידי הצמח צדק כבר קבלו גוון אחר. וראה שם בעמ' 55, ושם מבאר הכיצד הוא שהתניא שונה בסגנונו ממאמרי השנים שבהם נכתב, משום שנכתב בסגנון של התקופה המאוחרת. וראה גם עמ' 114 ועמ' 214. ובשיחות אלו דן אדמו"ר הרש"ב על ההבדלים בין הכתבי יד והכותבים השונים. וכן ביאורו הדברים אדמו"ר מהריי"ץ וכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש במקומות שונים. 8 בשנים מאוחרות יותר נדפסו גם "מאמרים" אחרים לפי סדר זה, שני כרכים על פרשיות התורה, כרך א' לנ"ך, מאמרי חז"ל, וכרך א' על ענינים. ואי"ה נדון בהם בהזדמנות אחרת. 9 ע' סב, ט"ו סיון. ובספר דידן נדפס בטעות ע' 20 משום שהאותיות סב ו20 דומות זל"ז. 10 מספר הכת"י בספריית חב"ד ליובאוויטש.
