הבדלים בין גרסאות בדף "מאיר רפאל'ס"
מ (החלפת טקסט – "אדמו"ר הזקן " ב־"אדמו"ר הזקן ") |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | הרב '''מאיר (רפאל'ס) יפה''' היה | + | הרב '''מאיר (רפאל'ס) יפה''' היה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן. |
| + | ==תולדות חייו== | ||
| + | |||
| + | נולד בערך בשנת תק"ה. ר' מאיר היה מצאצאיו של רבי יחיאל היילפרין בעל "סדר הדורות", אשר היה רבה של מינסק. בשנת תק"נ נבחר ר' מאיר לחבר בועד הקהל של וילנה מטעם החסידים, ומאז נבחר תמיד לתפקיד זה. | ||
| + | |||
| + | היה גביר גדול. היה לו בית חרושת ליצור יי"ש (יין שרף), והתפרנס ממכירת משקאות, לאחר שהתקרב לחסידות, היה ביתו מרכז לכל עניני החסידות, כמעט כל חסיד שהיה מגיע לוילנה היה מתארח אצלו,ואף המנין החסידי היה אצלו. | ||
| + | |||
| + | ==התקרבותו לאדמוה"ז== | ||
בעיצומם של ימי מלחמת ה[[מתנגדים]] ב[[חסידות]], נעשה ר' מאיר לחסיד של [[אדמו"ר הזקן]], וזאת בעקבות שני מעשיות שהיה עד להם, וכפי שסיפר [[אדמו"ר הרש"ב]]: | בעיצומם של ימי מלחמת ה[[מתנגדים]] ב[[חסידות]], נעשה ר' מאיר לחסיד של [[אדמו"ר הזקן]], וזאת בעקבות שני מעשיות שהיה עד להם, וכפי שסיפר [[אדמו"ר הרש"ב]]: | ||
| − | אשה {{מונחון|עגונה|כלומר: אישה שבעלה נעלם ולא יודעים אם הוא מת או חי ועל כן נאסר עליה להתחתן עם איש אחר}} ש[[אדמו"ר הזקן]] שלחה | + | אשה {{מונחון|עגונה|כלומר: אישה שבעלה נעלם ולא יודעים אם הוא מת או חי ועל כן נאסר עליה להתחתן עם איש אחר}} ש[[אדמו"ר הזקן]] באה אל אדמו"ר הזקן. אדמור הזקן שלחה אלר' מאיר על מנת שיעזור לה למצוא את הבעל האובד. ר מאיר לא הבין את פשר השליחות, אך הסכים לה להישאר בביתו. מתוקף תפקידו כפרנס העיר נדרש לגשת למשטרה לזהות אסירים יהודיים בלתי מוכרים, וראה בניהם את בעלה האובד של העגונה (על-פי סימנים שנתנה לו) ונתפעל, אם כי עדיין חשב כי מקרה הוא. |
| − | המעשה השני היה ששני יהודים מעירו פנו אל [[אדמו"ר הזקן]] בבקשת ישועה ממאסר הקרב ובא עליהם מצד השלטונות בעקבות פעילות בלתי חוקית שלהם. [[אדמו"ר הזקן]] אמר להם, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, וכשם שאין לכנות את השם בשמו האמיתי כך אין לכנות את המלך בשמו האמיתי. לבסוף כאשר פנו בבקשה אל המיניסטר, שאלם המניסטר להבהיר לו את פשר מאמר חז"ל 'מלכותא' כו', וכאשר הם הסבירו לו היטב את פירושו של [[אדמו"ר הזקן]] נתפעל מאוד, והביאם לפני הקיסר, שחננם מהמשפט. בעקבות המעשה השני נסע רבי מאיר ל[[אדמו"ר הזקן]] ונעשה לחסידו המובהק{{הערה|1= הרב [[שלמה יוסף זוין]], '''[[סיפורי חסידים]]''' (תורה), עמ' 144.}}. | + | המעשה השני היה ששני יהודים מעירו פנו אל [[אדמו"ר הזקן]] בבקשת ישועה ממאסר הקרב ובא עליהם מצד השלטונות בעקבות פעילות בלתי חוקית שלהם. [[אדמו"ר הזקן]] אמר להם, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, וכשם שאין לכנות את השם בשמו האמיתי כך אין לכנות את המלך בשמו האמיתי. הם לא הבינו מה הקשר לדבריהם ויצאו בכעס מאדמוה"ז. לבסוף כאשר פנו בבקשה אל המיניסטר, שאלם המניסטר להבהיר לו את פשר מאמר חז"ל 'מלכותא' כו', וכאשר הם הסבירו לו היטב את פירושו של [[אדמו"ר הזקן]] נתפעל מאוד, והביאם לפני הקיסר, שחננם מהמשפט. בעקבות המעשה השני נסע רבי מאיר ל[[אדמו"ר הזקן]] ונעשה לחסידו המובהק{{הערה|1= הרב [[שלמה יוסף זוין]], '''[[סיפורי חסידים]]''' (תורה), עמ' 144.}}. |
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]] | ||
גרסה מ־07:22, 7 ביולי 2016
הרב מאיר (רפאל'ס) יפה היה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן.
תולדות חייו
נולד בערך בשנת תק"ה. ר' מאיר היה מצאצאיו של רבי יחיאל היילפרין בעל "סדר הדורות", אשר היה רבה של מינסק. בשנת תק"נ נבחר ר' מאיר לחבר בועד הקהל של וילנה מטעם החסידים, ומאז נבחר תמיד לתפקיד זה.
היה גביר גדול. היה לו בית חרושת ליצור יי"ש (יין שרף), והתפרנס ממכירת משקאות, לאחר שהתקרב לחסידות, היה ביתו מרכז לכל עניני החסידות, כמעט כל חסיד שהיה מגיע לוילנה היה מתארח אצלו,ואף המנין החסידי היה אצלו.
התקרבותו לאדמוה"ז
בעיצומם של ימי מלחמת המתנגדים בחסידות, נעשה ר' מאיר לחסיד של אדמו"ר הזקן, וזאת בעקבות שני מעשיות שהיה עד להם, וכפי שסיפר אדמו"ר הרש"ב:
אשה עגונה שאדמו"ר הזקן באה אל אדמו"ר הזקן. אדמור הזקן שלחה אלר' מאיר על מנת שיעזור לה למצוא את הבעל האובד. ר מאיר לא הבין את פשר השליחות, אך הסכים לה להישאר בביתו. מתוקף תפקידו כפרנס העיר נדרש לגשת למשטרה לזהות אסירים יהודיים בלתי מוכרים, וראה בניהם את בעלה האובד של העגונה (על-פי סימנים שנתנה לו) ונתפעל, אם כי עדיין חשב כי מקרה הוא.
המעשה השני היה ששני יהודים מעירו פנו אל אדמו"ר הזקן בבקשת ישועה ממאסר הקרב ובא עליהם מצד השלטונות בעקבות פעילות בלתי חוקית שלהם. אדמו"ר הזקן אמר להם, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, וכשם שאין לכנות את השם בשמו האמיתי כך אין לכנות את המלך בשמו האמיתי. הם לא הבינו מה הקשר לדבריהם ויצאו בכעס מאדמוה"ז. לבסוף כאשר פנו בבקשה אל המיניסטר, שאלם המניסטר להבהיר לו את פשר מאמר חז"ל 'מלכותא' כו', וכאשר הם הסבירו לו היטב את פירושו של אדמו"ר הזקן נתפעל מאוד, והביאם לפני הקיסר, שחננם מהמשפט. בעקבות המעשה השני נסע רבי מאיר לאדמו"ר הזקן ונעשה לחסידו המובהק[1].
הערות שוליים
- ↑ הרב שלמה יוסף זוין, סיפורי חסידים (תורה), עמ' 144.
