כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סדרת האגרות קודש מהרבי

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש הינו האופן בו נוהגים חסידים ויהודים מחוגים רחבים לכתוב לרבי ולקבל את עצתו וברכתו, בתקופה שלאחר ג' תמוז בה לא רואים את הרבי.

כתיבה לרבי מתבצעת על ידי כתיבת הפ"נ, הבקשה או השאלה על דף חלק, ציור פני הרבי והכנסת המכתב לאחד מספרי ה"אגרות קודש". במכתביו של הרבי שבמקום האקראי בו הוכנס הדף, יראה הכותב את תשובת הרבי למכתבו. נהוג לקבל לפני הכתיבה לרבי החלטה טובה.

מקור המנהג

התפשטות המנהג

לאחר כ"ז אדר, כאשר פסקו לצאת תשובות כתובות מהרבי והציבור היה במבוכה גדולה, החל הרב מנחם מענדל גלוכובסקי לעשות לעצמו קביעות בלימוד מסדרת האגרות קודש.[1] כאשר קרא את האגרות שם לב כי הוא רואה התייחסויות לנושאים שונים שבדיוק עמדו אצלו על סדר היום. ברגע שהדבר נשנה כמה פעמים, הוא הסיק מזה כי יש בזה ענין לא רגיל.

באחת ההזדמנויות אחד מבני משפחתו היה צריך להתאשפז, ואז פתח באגרות קודש וראה תשובה בה הרבי כותב למישהו שהצורך שלו להתאשפז בוודאי נעשה בגלל שצריך לקרב יהודים ליהדות בבית הרפואה, ואם אכן יעשה זאת הכל יסתדר. בעניו נחשב הדבר כאילו התשובה מכוונת אליו.

באותה תקופה שלאחר כ"ז אדר, הוא ראה חסידים רבים עצובים מהמצב שהרבי לא עונה תשובות מפורטות, אלא רק בהן ולאו על שאלות ששאלו לפניו המזכירים, והחל לספר בהזדמנויות שונות כי הרבי כבר אמר שימצא דרכים איך לענות, וכך סיפר סיפורים שונים שהתרחשו עמו כשקיבל מענה מהרבי דרך האגרות קודש. בעקבות זאת הדברים התפרסמו ואנשים הגיעו, שאלו וביררו, וכך הענין נודע לכל הציבור[2].

מקורות המנהג

בכללות ניתן לחלק את המנהג לשני חלקים: א) כתיבה לרבי - כלומר הכנסת פ"נ, דו"חות ובשורות טובות ובקשת ברכה, ב) קבלת מענה מהרבי - ההתייחסות לתשובה במקום שנפתח כתשובה מהרבי.

חסידים מביאים מקורות שונים, בהם ניתן לראות אפשרות של שימוש בספרי הרבי כדי לכתוב לו, וכן שימוש בספרים כדי לקבל מענה:

כתיבה לרבי באמצעות הספר

לגבי הכנסת פדיון נפש, כותב הרבי שיש לצייר תמונת הנשיא ולהכניס את המכתב לספריו:

יקרא כל אחד פ"נ (כמובן בחגירת אבנט). אלו שזכו להכנס ליחידות, או על כל פנים לראות את פני כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ - יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאלו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולשלחו (אם באפשרי - בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו.

אגרות קודש כרך ד' אגרת תתפה

דבר דומה נמצא בספר 'לשמע אוזן' של הרב שניאור זלמן דוכמן בשם אדמו"ר הרש"ב: "כאשר קורה משהו אצל יהודי, יש בכוחו של כל יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר: רבי, עזרו לי!". - ומוסיף - כנראה, שלכן נהוג להכניס פדיון לתוך ספר התניא[3].

כמו כן, לגבי מקרה בו זקוקים לברכה, נאמר שיש בכוחו של יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר 'רבי עזרו לי'[4].

קבלת תשובה באמצעות הספר

מובא בפוסקים[5] שניתן לפתוח ספר קודש, ולראות התוכן הנפתח כסימן להצלחה. המנהג מוסכם על כל נושאי כלי השו"ע, ומובא בשיחת הרבי כמנהג שנתקבל:

וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים - שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-עין לראשונה (שלא במכוון, שהרי, רצו לראות היכן יפתח על פי ההשגחה [ה]עליונה), ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל, ולדוגמה: כשנפתח להם בפסוק "פתח תפתח", או "שמח תשמח", וכיוצא בזה, היה להם "סימן מלמעלה" שתהיה הצלחה רבה בדבר שעומדים לעשות, או שהבינו על פי הסימן שיש להמנע מעשיית הדבר, או לדחותו לאחר זמן, וכיוצא בזה

התוועדויות תשמ"ט חלק א' עמוד 309

אם כי משיחה זו ניתן רק להסיק שמדובר ב"סימן מלמעלה", ולא שהרבי עונה תשובות.

אמנם, בהמשך השיחה מבהיר הרבי, שהפתיחה הינה רק לדברי חולין, ולא בעניינים השייכים לקדושה, בהם יש לשאול רב.

ובשיחה אחרת (ספר השיחות תשמ"ט ח"ב עמ' 489):

וכידוע מנהג ישראל מקדמת דנא שכשהיו רוצים לברר איך להתנהג בעניני הרשות, (בענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך) היו מבררים ע"פ גורל וכיו"ב, כמו, לפתוח ספר קדוש (חומש וכיו"ב) ובקום שנפתח הספר - שזהו בהשגחה פרטית - מוצאים סימן כו', ועפ"ז מחליטים כיצד לנהוג בפועל, ומפרשים שכיון שנפתח הספר בפסוק פלוני, הרי זה סימן מן השמים שרצונו של הקב"ה שיעשו באופן כך.

ובהערה שם (98):

ולהעיר, שמצד גודל הזהירות שצריך להיות בספרי קודש – אולי כדאי להימנע מלהשתמש בספרי קודש, ופשיטא שלא בשביל בירור בעניני חול, ויעשו גורל בשאר אופנים - ולהעיר שגורל בכלל הוא מפי שמים.

כמו כן, במענה לשאלה פרטית בענין שידוכים, כתב הרבי[6]: "ישנם כאלה שנוהגים לפתוח חומש או תהלים והפסוק הראשון שמזדמן לפניהם על פי דין למדים מה לעשות".

באגרת קודש מפורטת ששלח הרבי ליהודי שכתב שפתח את ספר התנ"ך ותפסו את תשומת ליבו שני פסוקים, הסביר הרבי את הנהגה זו ושנכונה היא. וזו לשון קודשו:

"במכתבך אתה שואל איזו משמעות עשויה להיות עבורך בשני פסוקים בספר משלי (ח, ו-ז) אשר תפסו את תשומת ליבך כאשר פתחת את התנ"ך "באקראי". אתה כמובן צודק בהנחתך שיש מסר מיוחד עבורך בקטע זה. למעשה כפי שאתה בוודאי יודע, 'תורה' בכלל פירושה 'הוראה', והיא ניתנת ככזאת לא רק לעמנו ככלל, אלא לכל יהודי בפרט. זוהי אחת הסיבות לכך שבמתן תורה, ה' פתח בכך שדיבר בעצמו בגוף שני יחיד - "אנכי ה' אלוקיך וכפי שחז"ל מספרים לנו, הנשמות של כל בני ישראל, כולל אלה של כל הדורות בעתיד, היו נוכחות במתן תורה. בוודאי כשחושבים על כך שהפסוקים הנ"ל מציגים עצמם בפניך באופן כה משמעותי ובזמן סגולה, כפי שאתה מתאר במכתבך - ברור שזה מציין מסר ברור, משום שכל דבר הוא בהשגחה פרטית. יתירה מזו, הבעל שם טוב מזכיר לנו שכל דבר שיהודי רואה או שומע מכיל מסר עבורו בעבודת השם"[7].

בהמשכה של האגרת מבאר הרבי באריכות מהי התשובה וההוראה הטמונה בפסוקים שנגלו לעיני השואל בעת פתיחת הספר, וכיצד עליו ליישם הוראה זו בחייו ועבודתו.

הרבי אומר[8] שכאשר יהודי קורא איגרת מהרבי, הרי נהיה הוא "קריינא דאיגרתא" (-מקריא, מכריז האיגרת) ועליו השליחות לקיים הכתוב בה.

בנוסף, הרבי מתייחס למנהגים שנתפשטו בעם ישראל כמנהגי קודש[9], וכמו כן, הכתיבה והשאלה באמצעות ספר קודש הוא מנהג שהתקבל.

היחס למנהג

הרב יוסף יצחק וילשנסקי כותב עם יהודים לרבי בל"ג בעומר במירון

רוב גדול מחסידי חב"ד מכל קצוות הקשת נוהגים לכתוב לרבי באמצעות ה"אגרות קודש". משפיעים רבים מעודדים את שומעי לקחם לכתוב לרבי באופן סדיר, ומדריכים אותם בנוגע לתדירות הכתיבה והאופן הנכון בו יש להתייחס לתשובות שמשיב הרבי באמצעות ה"אגרות קודש". המזכיר הרב שלום מענדל סימפסון, אותו הפקיד הרבי על ניהול ארכיון המכתבים וכן על מסירתן לדפוס בסדרת ה'אגרות קודש', צידד בעד נוהג זה ואמר שלמפרע רואה בו כסיבה לכך שהרבי זירז אותו בהוצאתם לאור והדפסתם בהקדם הכי אפשרי{{הערה|עפ"י דבריו בכמה הזדמנויות ומהם בהתוועדות י"א ניסן תשנ"ה המרכזית ב-770, בית משיח - הובאו בתכנית 'ואביטה נפלאות - אדר א' תשפ"ב' (דקה 22:30

כמו כן ישנם המביאים ראיה שבא' מכרכי האג"ק כתב הרב לוין בהקדמה שהם תחליף ליחידות והרבי הגיה הדברים.

בנוסף, יהודים רבים שאינם מחסידי חב"ד נוהגים לכתוב לרבי, באופן תדיר או באקראי, באמצעות ה"אגרות קודש". באירועים מרכזיים שונים מדי שנה, כמו הילולת רשב"י במירון, והילולת הבבא סאלי בנתיבות, מקימים תמימים ואברכים, בעיקר מישיבה גדולה צפת, אוהלים לכתיבה לרבי. כמה רבנים מחוץ לחסידות חב"ד עודדו את הכתיבה באופן זה[10]

סיפורי ניסים רבים מתפרסמים מתוך אמונה שאלו התרחשו באמצעות הכתיבה לרבי וביצוע ההוראות כפי שהרבי הדריך במכתב. סיפורים כאלו התפרסמו לראשונה בעלון השבועי החב"די שיחת הגאולה, ולאחר מכן גם בשבועונים החב"דיים דוגמת שבועון בית משיח והגאולה, ומשם נלקטו בספרים מיוחדים שהוקדשו לצורך כך - דוגמת סדרת הספרים 'נפלאות עכשיו' והספר 'רועה נאמן'.


עם זאת, ישנם חסידים המבקרים הנהגה זו וטוענים כי זוהי סטיה מהדרך החב"דית המקובלת, ואין צורך להעניק לרבי שיטות איך לתת לחסידים תשובות למצוקותיהם והתלבטויותיהם[דרוש מקור]. כחיזוק לטענה זו מצטטים מכתב של הרבי מהתקופה שלאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, בה מורה הרבי לשלוח שאלה לציון הרבי הריי"צ, והרבי ימצא את הדרך לענות:

ומה שמקשה הלא אי אפשר עתה לשאול את כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כשיש ספק בהנהגה - אם יעמוד חזק בהתקשרותו אליו, מבלי ישים לב לפתויי היצר, וישלח השאלה על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ - וועט דער רבי געפינען א וועג ווי עם צו ענטפערן [= ימצא הרבי דרך כיצד לענות לו]

אגרות קודש כרך ג אגרת תקעט


כמו כן, יש המסייגים את הכתיבה ואומרים כי בהתאם להוראות הרבי יש להפנות שאלות אלו (גם) לשני רבנים, שני רופאים או שני יועצים לפי הצורך[11], והכתיבה באמצעות האגרות קודש צריכה להיות במקביל ובנוסף לפעולות הללו[12].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • רינת נועה בת עליזה, ‏אתם תראו! עוד יהיו ניסים, שבועון בית משיח, גיליון 636 עמוד 42-47 (תשס"ח) קישור לשבועון בית משיח

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הרב גלוכובסקי נוהג לקרוא כל יום לפני השינה 5 מכתבים של הרבי ב'אגרות קודש'.
  2. גליון בית משיח 274 עמוד 48.
  3. מספר ששמע מהרב יוסף ליפשיץ מקוריוקבקה, ששמע מאדמו"ר הרש"ב.
  4. לשמע אוזן.
  5. שו"ת חיים שאל (להחיד"א) ח"ב ס' ל"ח, מ"א. ועוד (נסמנו ב"שערי ישיבה" ח"ד (צפת, תשס"א) ע' 617 ואילך).
  6. היכל מנחם ח"ב ע' רי"ז.
  7. תרגום חופשי מאגרת מכ"ד ניסן תשל"ח, נדפסה בספר מורה לדור נבוך חלק ג' עמוד 249
  8. שיחת הרבי, שבת פרשת פנחס תשמ"ח.
  9. לדוגמא, קריאת פרשיות התורה בשמות (ועד שלומד ומדייק בזה רבות), חלוקת הפרקים בתורה.
  10. ראה בקישורים חיצוניים.
  11. שיחת חמשה עשר בשבט תשמ"ח. ובשיחת ב' אדר תשמ"ח - שישאלו ג' רבנים חסידיים ("חסידיש'ע רבנים").
  12. הרב יוסף ישעי' ברוין: מתי כותבים לרבי, ומתי פונים לידידים מבינים?. הרב יצחק אקסלרוד: כתיבה באגרות קודש בנוסף לדרכים שקבע הרבי.