הבדלים בין גרסאות בדף "יהודה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "תורת החסידות " ב־"תורת החסידות ") תגית: עריכה ממכשיר נייד |
|||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
השם יהודה הוא שם אותו בחרה לאה לבנה כהודאה על חלקה, וכלשון הפסוק: "הפעם אודה את השם". | השם יהודה הוא שם אותו בחרה לאה לבנה כהודאה על חלקה, וכלשון הפסוק: "הפעם אודה את השם". | ||
| − | על פי תורת החסידות בשמו ומהותו של יהודה משתקף ענין ההודאה והביטול, שכן בכך שהאדם מודה על חלקו, הוא מבטל את עצמו לפני הקב"ה, ומראה בכך שהוא יודע שהכל ממנו. | + | על פי [[תורת החסידות]] בשמו ומהותו של יהודה משתקף ענין ההודאה והביטול, שכן בכך שהאדם מודה על חלקו, הוא מבטל את עצמו לפני הקב"ה, ומראה בכך שהוא יודע שהכל ממנו. |
מסיבה זו גם ה[[שולחן ערוך]] מתחיל במילה "יהודה"{{הערת שוליים|יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וכו'.}} כדי להורות שלמרות שלימוד התורה הוא ענין הבנה והשגה בדווקא, ולכן אפשרי לחשוב ולטעון שלימוד התורה סותר את ענין הביטול, ומסיבה זו נפתח השולחן ערוך במילה "יהודה", כדי להורות כי יש להקדים את ענין ה"נעשה" - עשייה ללא הבנה והשגה שהוא ענין הביטול, ל"נשמע" - הבנה והשגה.{{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] חלק כ"א, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15998&hilite=18bcc553-b503-483d-98d0-e5e28e9778ee&st=%D7%9B%D7%A0%D7%9E%D7%A8&pgnum=291 עמ' 282.].}} | מסיבה זו גם ה[[שולחן ערוך]] מתחיל במילה "יהודה"{{הערת שוליים|יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וכו'.}} כדי להורות שלמרות שלימוד התורה הוא ענין הבנה והשגה בדווקא, ולכן אפשרי לחשוב ולטעון שלימוד התורה סותר את ענין הביטול, ומסיבה זו נפתח השולחן ערוך במילה "יהודה", כדי להורות כי יש להקדים את ענין ה"נעשה" - עשייה ללא הבנה והשגה שהוא ענין הביטול, ל"נשמע" - הבנה והשגה.{{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] חלק כ"א, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15998&hilite=18bcc553-b503-483d-98d0-e5e28e9778ee&st=%D7%9B%D7%A0%D7%9E%D7%A8&pgnum=291 עמ' 282.].}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:אישים בתנ"ך]] | [[קטגוריה:אישים בתנ"ך]] | ||
גרסה מ־03:17, 25 באוגוסט 2016
ערך זה עוסק ביהודה מבניו של 
יהודה הוא הבן הרביעי של לאה אשת יעקב אבינו, והיה גם מלך עליהם. גם דוד המלך, הוא מצאצאיו של יהודה בן אחר בן, ומלך המשיח יהיה צאצא של יהודה ושל דוד המלך.
הודאה וביטול
השם יהודה הוא שם אותו בחרה לאה לבנה כהודאה על חלקה, וכלשון הפסוק: "הפעם אודה את השם".
על פי תורת החסידות בשמו ומהותו של יהודה משתקף ענין ההודאה והביטול, שכן בכך שהאדם מודה על חלקו, הוא מבטל את עצמו לפני הקב"ה, ומראה בכך שהוא יודע שהכל ממנו.
מסיבה זו גם השולחן ערוך מתחיל במילה "יהודה"[1] כדי להורות שלמרות שלימוד התורה הוא ענין הבנה והשגה בדווקא, ולכן אפשרי לחשוב ולטעון שלימוד התורה סותר את ענין הביטול, ומסיבה זו נפתח השולחן ערוך במילה "יהודה", כדי להורות כי יש להקדים את ענין ה"נעשה" - עשייה ללא הבנה והשגה שהוא ענין הביטול, ל"נשמע" - הבנה והשגה.[2]
הערות שוליים
- ↑ יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וכו'.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"א, עמ' 282..
