שיריים
ערך זה עוסק בשיריים ממאכלים של צדיק שמחלק לחסידים בתור סגולה. אם התכוונתם למותרות הקרבנות, ראו שיריים הוא מנהג המקובל בחלק מהחצרות החסידיות, שהאדמו"ר מחלק ב'טיש' מהשאריות (המכונות "שִירַיִם") של הלחם והמאכלים שבירך עליהם ואכל מהם, ומייחסים לכך סודות נעלים וסגולה מיוחדת. כדי לאפשר לחסידים רבים להשתתף במנהג זה מוגש לרבי מאכל גדול במיוחד שהרבי טועם ממנו והשאר מחולק לחסידים.
מנהגים דומים לכך, הוא הסגולה לשתות בחתונה מעט מכוס החתן והכלה או לאכול מחלת החתונה.
בחב"ד לא נהגו בענין השיריים, מלבד חלוקת כוס של ברכה.
תוכן עניינים
בחסידות חב"ד
כחלק מהיחס החב"די לכל ענין הכרוך בחיצוניות שהשתדלו להתרחק ממנו, השתדלו להתרחק גם מעניין השיריים, היות שהתקשרות פנימית לצדיק היא דווקא על ידי לימוד תורתו וקיום הוראותיו[1].
כאשר היו מחסידי פולין שביקשו לקבל שיריים מרבותינו נשיאינו, העירו להם שבשונה מ'שיריים' אצל אדמו"רים אחרים שהם ענין של 'זכות', השיריים של רבותינו נשיאינו 'מחייבים' לעסוק בענינים שלהם מתוך מסירות נפש[2].
הרבי אמר שאף שלא היה נהוג זאת בחב"ד, העיתים המזומנות שאדמו"ר הריי"צ כן הנהיג זאת, הוא רק בתנאי שיוסיפו בזכות זה בלימוד התורה ובעבודת התפילה[3].
באחת ההזדמנויות הרבי הזכיר בצחות פתגם ששמע מחסיד פולין שנוהגים לקבל שיריים דווקא מרבי ולא מחסיד, כי הרבי שומר לעצמו אהבה ויראה ומחלק כסף וזהב, ואילו החסיד שומר לעצמו כסף וזהב ומחלק אהבה ויראה[4].
הרבי הדגיש וביאר את מנהג החסידים שלא למכור לחמץ דבר שהתקבל מידי הרבי, כדי שהקדושה לא תפקע ממנו[5].
ראו גם
- שיריים
- חלוקת כוס של ברכה
- ביטול ("למי שמשים עצמו כשיריים")
לקריאה נוספת
- דבר זה מחייב בנוגע לענינים של עבודה במסירות נפש, במדור 'חיי רבי' שבועון כפר חב"ד גליון 2012 עמוד 38
הערות שוליים
- ↑ תורת מנחם חלק ח' עמוד 242.
- ↑ תורת מנחם חלק כ"א עמוד 85. ספר השיחות תש"ד בלה"ק טו (סעודת יום א' דחג הסוכות).
- ↑ תורת מנחם חלק ל"ב עמוד 29. וראה גם שיחת שבת פרשת האזינו תשכ"ב. תורת מנחם חלק ב' עמוד 45.
- ↑ תורת מנחם חלק ל"ו עמוד 80, שיחת פרשת וארא תשכ"ג.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ט"ז שיחה ה' לפרשת בא. אגרות קודש חלק כ"ג עמוד פח. שולחן מנחם חלק ב' עמוד רפ"ד (ושם: "חס ושלום").
