משתמש:משה כהן/ קם רבה שחטיה רב זירא

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

קם רבה שחטיה רב זירא הינו סיפור בגמרא שלא מובן בלי חסידות.

בגמרא

מסופר בגמרא, שרבה ור' זירא קיימו סעודת פורים ביחד, ונשתכרו, וקם רבה, ושחט את ר' זירא. למחרת, ביקש רבה על ר' זירא רחמים, ור' זירא קם לתחיה. כעבור שנה, הזמין שוב רבה את ר' זירא לסעודת פורים, אך ר' זירא סירב באומרו שלא בכל עת מתקיימים נסים.

סיפור זה מעורר תהיות רבות, שהרי לא ייתכן שרבה נכשל באיסור שפיכת דמים, ולמרות שהשתכר, הרי מובא אדם מועד לעולם. ובכל אופן פשוט שלא נכשל רבה בזה אפילו בשוגג או באונס, וכן רבה אמר כלפיו, "כגון אנא בינוני".

המהרש"א מבאר, כי לא נעשה ענין של מיתה ממש, אלא כעין שחיטה, שר' זירא שתה הרבה ונטה למות, וכן ביאר בהגהות יעב"ץ, שלא שחטו ממש, אלא באחיזת עינים. שרק הרואים היו סבורים ששחשטו באמת, ואף ר' זירא נתפעל מהם, ונתעלף. אך עם זאת, לא מובן שעדיין אין זה מהנהגתו של רבה, שלמרות שלא מת, זה הזיק לבריאותו, עד שנטה למות, שזהו איסור של תורה לחבול את חברו. בתשובות החת"ס, מקשר זה ששחט רבה לר' זירא, עם דברי הגמרא "האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא (שופך דמים). . אמר רבה אנא במאדים כו'".

אבל היעב"ץ כותב, שאבל דם ו­דאי לא שפך רבה, אף אם היה במזל מאדים, ולכאורה אין לומר שהיה אצל רבה ענין של שפיכות דמים חלילה. וכמבואר ב­רמב"ם, שהמצב שאדם נולד בטבע מסויים אינו בסתירה לבחירה חפשית, ואדרבה, ובודאי ניתנו לו הכחות להתגבר על נטיותיו ה­טבעיות, נוסף על זה שיכול לנצל טבע זה עצמו בטוב וקדושה, כהמשך הגמ' שם, "אי אומנא. . טבחא. . מוהלא", וכדברי אביי שם בנוגע לרבה, ש"מר נמי עניש וקטיל", ובפרש"י "בנ"א העוברין על דבריו", ובודאי שכן היה אצל רבה.