היתר
היתר, הוא כל דבר שאינו אסור על ידי התורה; מעשים שאינם אסורים, דיבורים שאינם אסורים, ואף מאכלות היתר.
על פי תורת החסידות, הסיבה לקריאת שם "היתר", הוא מפני שעל אף שכל מה שהוא גשמי - ובכללן כל המאכלות וכו', הם מקליפת נוגה, ולפעמים יורדת החיות שבמאכלים אף לשלוש קליפות הטמאות - דבר הקורה אצל מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין למלאת תאות גופו ונפשו הבהמית שהוא בחינת יסוד המים מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת התאוה, ועל ידי זה יורד חיות הבשר והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור שבשלוש קליפות הטמאות וגופו נעשה להן לבוש ומרכבה לפי שעה, - אף על פי כן חוזר הדבר למקור הקדושה, וזאת - כאשר ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' ולתורתו.
הסיבה לכך היא אכן בשם "היתר", כי לפי שהיה בשר היתר ויין כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת ה', שזהו לשון היתר ומותר, כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים שלא יוכל לחזור ולעלות לה'.
אם כי יש לדעת כי גם אחרי התשובה, נשאר בגוף רשימו מהאיסור, ועל כן צריך הגוף לחיבוט הקבר.
אצל חסידים מקובל הפתגם: "מה שאסור - אסור, ומה שמותר - מיותר" ("וואס ממעג נישט - מעג נישט, און וואס ממעג יע - מ'דארף נישט").
