הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:שמואל חיים/שבתי צבי"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(למה בסוגריים?)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 2: שורה 2:
 
==תולדות חיים==
 
==תולדות חיים==
  
==בתורת חב"ד==
+
==תנועת השבתאות==
מסופר שכאשר סיפרו ל[[בעל שם טוב]] ששבתי צבי התנצר באומרו:{{ציטוטון|שכל זמן שישנו אבר שיש לו איזה חיבור, אפילו אם הוא אבר המדולדל, אזי יש לו תקוה, משא"כ לאחרי שנכרת משרשו. – והרי המדובר כאן אודות מי שהי' במעמד ומצב שאין למטה הימנו!}}{{הערה|ראה שבחי הבעש"ט (הוצאת מונדשיין (ירושלים תשמ"ב)) ע' 157}}, [[הרבי]] הביא את הסיפור הזה כדי להראות את [[אהבת ישראל]] של [[רבותינו נשיאנו]], שגם יהודי כמו שבתי צבי הם ניסו לקרב אותו, אולם בהמשך השיחה מבהיר [[הרבי]] שגם מתי שמקרבים יהודים צריך לקרבם לתורה, ולא את התורה אליהם (היינו לתת להם להקל במצוות מסוימות){{הערה|תורת מנחם, תשי"ז, ח"ג, עמ' 114}}.
+
 
 +
==עם [[הבעל שם טוב]]==
 +
מסופר שכאשר סיפרו ל[[בעל שם טוב]] ששבתי צבי התנצר בכה באומרו:{{ציטוטון|שכל זמן שישנו אבר שיש לו איזה חיבור, אפילו אם הוא אבר המדולדל, אזי יש לו תקוה, משא"כ לאחרי שנכרת משרשו. – והרי המדובר כאן אודות מי שהי' במעמד ומצב שאין למטה הימנו!}}{{הערה|ראה שבחי הבעש"ט (הוצאת מונדשיין (ירושלים תשמ"ב)) ע' 157}}, [[הרבי]] הביא את הסיפור הזה כדי להראות את [[אהבת ישראל]] של [[רבותינו נשיאנו]], שגם יהודי כמו שבתי צבי הם ניסו לקרב אותו, אולם בהמשך השיחה מבהיר [[הרבי]] שגם מתי שמקרבים יהודים צריך לקרבם לתורה, ולא את התורה אליהם (היינו לתת להם להקל במצוות מסוימות){{הערה|תורת מנחם, תשי"ז, ח"ג, עמ' 114}}.
 +
 
 +
פעם אחת הגיעה נשמתו של שבתי צבי ימ"ש, אל [[הבעש"ט]] בשביל שיתקן אותה, ושיוכל להתקשר אליו, [[הבעש"ט]] החל לתקנו ולתקשר אליו אלא כי אם באופן מתון מפני שהוא חשש ממנו, באחת הפעמים שהבעש"ט ישן הגיע נשמתו של שבתי צבי אליו והיא ונסתה לפתות אותו שישתמד, אולם הבעש"ט מיד תפס אותו והשליך אותו ל"שאול תחתיות", כאשר הסתכל הבעש"ט היכן הוא נמצא, הוא ראה שהוא ליד [[אותו האיש]] {{הערה|שבחי הבעש"ט, תשע"ז, עמ' 98 - 99}}.
 +
 
 +
[[הבעל שם טוב]] התבטא פעם על שבתי צבי שהיה בו "ניצוץ משיח" (או ע"פ גרסא אחרת "ניצוץ קדוש") אולם הס"מ התלבש עליו ותפס אותו{{הערה|שבחי הבעש"ט, שם, עמ' 99}}.
  
 
[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב שהסיבה שהתנגדו ל[[הבעל שם טוב]], זאת משום שגדולי ישראל חששו אז שזוהי כת חדשה כמו של שבתי צבי ימ"ש, וכל כוונת [[המתנגדים]] הייתה לשם שמים{{הערה|ספר השיחות, תרפ"ז, עמ' 208}}.
 
[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב שהסיבה שהתנגדו ל[[הבעל שם טוב]], זאת משום שגדולי ישראל חששו אז שזוהי כת חדשה כמו של שבתי צבי ימ"ש, וכל כוונת [[המתנגדים]] הייתה לשם שמים{{הערה|ספר השיחות, תרפ"ז, עמ' 208}}.
  
 
{{הערות שוליים}}
 
{{הערות שוליים}}

גרסה אחרונה מ־10:47, 3 בפברואר 2021

שבתי צבי ימ"ש (ט"ו אב ה'שפ"ו - י"ב תשרי ה'תל"ז), הינו ממשיחי השקר המפורסמים, ומקימה של תנועת השבתאות, הוא נתפס ע"י העותמנים שנתנו לו לבחור בין מיתה להתאסלמות, שבתי צבי בחר להתאסלם, בעקבות כך רבים ממאמיניו התאסלמו אחריו.

תולדות חיים[עריכה]

תנועת השבתאות[עריכה]

עם הבעל שם טוב[עריכה]

מסופר שכאשר סיפרו לבעל שם טוב ששבתי צבי התנצר בכה באומרו:"שכל זמן שישנו אבר שיש לו איזה חיבור, אפילו אם הוא אבר המדולדל, אזי יש לו תקוה, משא"כ לאחרי שנכרת משרשו. – והרי המדובר כאן אודות מי שהי' במעמד ומצב שאין למטה הימנו!"[1], הרבי הביא את הסיפור הזה כדי להראות את אהבת ישראל של רבותינו נשיאנו, שגם יהודי כמו שבתי צבי הם ניסו לקרב אותו, אולם בהמשך השיחה מבהיר הרבי שגם מתי שמקרבים יהודים צריך לקרבם לתורה, ולא את התורה אליהם (היינו לתת להם להקל במצוות מסוימות)[2].

פעם אחת הגיעה נשמתו של שבתי צבי ימ"ש, אל הבעש"ט בשביל שיתקן אותה, ושיוכל להתקשר אליו, הבעש"ט החל לתקנו ולתקשר אליו אלא כי אם באופן מתון מפני שהוא חשש ממנו, באחת הפעמים שהבעש"ט ישן הגיע נשמתו של שבתי צבי אליו והיא ונסתה לפתות אותו שישתמד, אולם הבעש"ט מיד תפס אותו והשליך אותו ל"שאול תחתיות", כאשר הסתכל הבעש"ט היכן הוא נמצא, הוא ראה שהוא ליד אותו האיש [3].

הבעל שם טוב התבטא פעם על שבתי צבי שהיה בו "ניצוץ משיח" (או ע"פ גרסא אחרת "ניצוץ קדוש") אולם הס"מ התלבש עליו ותפס אותו[4].

אדמו"ר הריי"צ כותב שהסיבה שהתנגדו להבעל שם טוב, זאת משום שגדולי ישראל חששו אז שזוהי כת חדשה כמו של שבתי צבי ימ"ש, וכל כוונת המתנגדים הייתה לשם שמים[5].

הערות שוליים

  1. ראה שבחי הבעש"ט (הוצאת מונדשיין (ירושלים תשמ"ב)) ע' 157
  2. תורת מנחם, תשי"ז, ח"ג, עמ' 114
  3. שבחי הבעש"ט, תשע"ז, עמ' 98 - 99
  4. שבחי הבעש"ט, שם, עמ' 99
  5. ספר השיחות, תרפ"ז, עמ' 208