שיחה:זלמן שמעון דבורקין

מכיון שאין עיתותי בידי לערוך את החומר, אני מדביק כאן את הטקסט מתוך קובץ שיצא לאור לזכרו.

הרב ר' זלמן שמעון דווארקין ז"ל נולד ברוגאטשוב בשנת תר"ס, לאביו ר' ירוחם ואמו מרת רבקה.

אביו, איש ירא וחרד לדבר ה', היה מלמד דרדקי מסוג "מיוחד" ולכן גם עני מדוכא בכפליים: היה מלמד לבני העניים שבעיירה, שלא היתה ידם משגת לסלק גם את שכר-הלימוד הפעוט. אמנם למרות גודל עניותו "התעקש" ר' ירוחם להעביר את בנו הקטן מ"חדרו" – שבו קיבל מאביו ראשית חינוכו ולימודו – ל"חדרו" של המלמד השני, ר' אליעזר גרליק ז"ל, שהיה נחשב כמלמד מומחה ובר-פועל יותר ותלמידיו נמנו על המשפחות האמידות יותר.

אמרו חז"ל, "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". ואכן עד מהרה הכיר אביו את תכונותיו וכשרונותיו המעולים של בנו הקטן והחליט של"תכליתו" ויעודו הטוב יכול להגיע רק בלמדו בישיבה. ובמלאות לו אחת עשרה שנה, בתחלת שנת תער"ב, הביאו אביו לישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, שכבר התפתחה וגדלה לשם ותפארת כבית-יוצר של תלמידים גדולים בתורה ויראה, בחסידות ומדות טובות.

להיותו בגיל צעיר כזה נכנס בכיתות השיעורים )"חדרים"( של הישיבה. הספקת צורכי תלמידים צעירים אלו )שהיתה למעלה-מעלה מתקציב הישיבה(, היתה מוטלת בעיקרה על תומכים-עוזרים מבחוץ – הוריהם קרוביהם וכו' של התלמידים. ומבלי כל משען ותמיכה כלשהי "מן הצד", קיים הרז"ש בילדותו את ה"תנאים" שמנו חז"ל: "פת במלח... ועל הארץ תישן וחיי צער כו'", שעל ידם נקנית התורה.

ואמנם התמסר ללימוד התורה בשקידה והתמדה ועשה חיל – ובמיוחד בזמן שלמד בכיתתו של ה"דווינסקער", ר' יהושע ארש ז"ל. הוא היה מגיד שיעור מיוחד במינו, כל כולו מסור ונתון לשיעוריו ולתלמידיו. בהקשבתו והתמדתו "כבש" הרז"ש את לבו של ה"דווינסקער" ולא זז מחבבו עד שקראו בכו"כ שמות וכינויי-חיבה: "זלמן-שימטיק", "שימקעלע" וכד'. כשהגיע תלמיד זה )בלמדו אצלו( לגיל המצוות עשה ה"דווינסקער" עבורו סעודת בר מצוה על חשבונו; ויתר על כן, הוא קנה לו מכספו הפרטי זוג תפילין מהודרים )שמחירם עלה ל"הון רב" בזמן ההוא( – "מאורע" ללא תקדים ודוגמא!

ככה הצליח הרז"ש בלימודיו בתורת הנגלה ובתורת החסידות ועלה בדרגות ומעלות הישיבה מכיתה לכיתה – על כל שלביה וסדריה הידועים – עד שנתקבל לה"זאל" הגדול של הישיבה. הוא גם הצטיין בתום לבבו, בטיב הנהגותיו, ודרכיו החדורות רוח חסידית אמיתית ופנימית, וביותר במידת צניעות וענוותנותו. אמרו עליו שהוא "פנימי בעצם מהותו", עד שסלד ממש מכל בליטות ותנועות של חיצוניות, ישות וכדומה. ולא לחינם זכה לקירוב פנימי וגם לביטויי שבח מצד כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע ובנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע.

בלימוד הנגלה השפיע עליו במיוחד הר"מ הידוע בשם "ר' שמואל באריסאווער", שאת לקח שיעוריו שמע הרז"ש בשנת תרע"ד בערך, ולא פסק פומי' מלספר בשבח כשרונותיו הגאוניים של ר' שמואל, עמקות הבנתו וישרות הגיונו. ומעניין, אם כי רז"ש היה נחשב בין "בעלי הנגלה" שבישיבה, בכ"ז היה כל כולו מושפע ביתר שאת מהמשפיע בתורת החסידות המפורסם בין החסידים והתמימים בשם ר' גרונם )ר' שמואל גרונם אסתרמאן( ז"ל. ביאוריו והסבריו בשיעוריו בתורת החסידות, ענינים, סיפוריו, ואמרותיו בעת התוועדויות החסידיות הכו שרשים עמוקים בנפשו ונחרטו בלוח לבו של הרז"ש על כל ימי חייו.

כשלש עשרה שנה למד בישיבת תו"ת, בהן ספג בקרבו את כל העושר והאושר החסידי, שהיה נובע בשפע רב בכל פינה של הישיבה הק' – מהתלמידים, גדולים בתורה וביראה, "עובדים" ו"משכילים" )חסידיים( להפליא; מהמשפיעים, "ענקים" בידיעת החסידות ודרכי עבודת ה', חסידים בעלי דרגה וצורה עילאית שבאו להסתופף בצל "בית חיינו" – ועל כולם מהזיו והזוהר האצילי שנהנו התלמידים בהיותם קרובים וצמודים לאילנא דחיי, נשיאי חב"ד: כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, ובנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע.

את כל תפארת של העולם הרוחני בישיבת ליובאוויטש, שפע אורו והודו על כל צבעיו וציוריו הרב גוניים; וכבור סוד שאינו מאבד טיפה נשארה אצלו תקופת זוהר זו חיה ורעננה עד יומו האחרון בעלמא דין. ולא זו בלבד: הוא עצמו נשאר בעצם מהותו "ישיבה בחור ליובאוויטש" גם אחר עזבו את כותלי הישיבה ועד נשימתו האחרונה.

בתקופת לימודו בישיבת תו"ת נתקשר בקשר חברי אמיץ וידידות פנימית עם כמה מחבריו. הוא הדגיש כו"כ פעמים שחיבה יתירה היתה נודעת בינו ובין הרב הגאון המפורסם ר' יהודה עבער הי"ד, שהיה בן גילו בשנים, ומשחר ימיהם בליובאוויטש נתקשרו בעבותות של אהבה )הם באו כמעט בזמן אחד לליובאוויטש(. כמו"כ נשאר דבוק בידידות נפשית להתמים הידוע מוה"ר ר' אברהם אליה אקסלרוד ז"ל, אם כי היה קשיש ממנו בשנים. המכתבים שהחליפו ביניהם )לאחר שהרב רא"א אקסלרוד נסע לאמריקה( היו מלאים ודגושים רגש לבבי הדדי חם ועמוק עד להפליא.

כמובא לעיל, הרז"ש נולד ברוגאטשוב, עיירה חסידית קטנה שנתפרסמה בתפוצות על-ידי הגאון הגדול ר' יוסף ראזין זצ"ל, שלהיותו יליד עיירה זו נודע בשם "הרוגוטשובי". הגאון הזה הביע קירבה וחיבה לבן-עירו הצעיר רז"ש, בביקוריו אצלו כתלמיד הישיבה, וגם שמע אז מהגאון דברים בתוכן מאד מעניין ורב ערך )על אודות אחד מביקוריו אצל הגאון ז"ל, ראה במגדל עז עמ' צג ולהלן עמ' 74 (.

בשנות מלחמת העולם הראשונה, וימי המהפכה הבולשביקית ברוסיה, שהפיצו חורבן ושממה, רעב ומגפות בכל המדינה; כאשר "בית חיינו" גלה מליובאוויטש לרוסטוב, נשארה הישיבה כמעט בלי אמצעי קיום והתלמידים נפוצו, נעו ונדו – עד שנתמוטט כמעט כל הבסיס של הישיבה – במצב איום זה היה הרז"ש בין התלמידים היחידים שהחזיקו מעמד. הם לא עזבו את הישיבה, ומהם ועל ידם נבנתה הישיבה מחדש בקרמנטשוג )תרע"ח(, רוסטוב )תר"פ(, ופולטבה )תרפ"א(.

על סגירת הישיבה ברוסטוב והעברתה לפולטבה, בקיץ תרפ"א, כדאי להביא כאן מה שסיפר הרז"ש )מפי הרה"ת ר' שלום דובער שי' לוין(: "לאחר שאסרו את רבנו והחרימו את כל אשר לו, נסעו רוב תלמידי הישיבה ברוסטוב לבתיהם. לא רק מאסרו של רבנו אלא גם הרעב הגדול ששרר באותה שעה ברוסטוב והמחלות המדבקות שהתפשטו בה שללו את אפשרות המשך הישיבה ברוסטוב. האברך ה"ר בנימין שלמה גנזבורג מהאדיטש עסק באותה שעה במטבע זר, לשם כך נסע מרוסיא הלבנה לגרוזיא, דרך העיירות פאלטאווא ורוסטוב. כשהגיע אז לרוסטוב מפאלטאווא, סיפר לנו )הבחורים( שיש "שבר" בפאלטאווא, כלומר לחם כפשוטו, ואשר אנ"ש בפאלטאווא מוכנים לקחת על עצמם את עול החזקת הישיבה. היו אז בפאלטאווא ה"ר שלמה איטקין וה"ר שמואל דברוסקין ועוד מאנ"ש שלקחו על עצמם את עול החזקת הישיבה.

נכנסתי אז ליחידות והודעתי את אפשרות הנסיעה לפאלטאווא. רבנו שמח מאד על ההצעה ובפנים מאירות ברכני להצלחה מרובה, והוסיף: כשבאתם לרוסטוב נתכבדתם בחולי רעב וג.פ.או., יתן ה' שהנסיעה שלכם תהי' בהצלחה והתחלה טובה לפתיחת הישיבה תומכי תמימים בפאלטאווא. החלטנו מיד לנסוע לפאלטאווא. אני ה"ר יהושע קארף וה"ר אלי' וואלאצקי, וקבלנו אישור נסיעה לזמן מוגבל, רצינו להשאר לחתונת בת רבנו עם הרש"ג שליט"א, אך אז היינו מפסידים את אישור הנסיעה והחלטנו לנסוע מיד. נסענו ברכבת, באמצע הדרך, בתחנת ביניים הורידו אותנו בכח, וכשרצינו לעלות חזרה מנעו זאת מאתנו בכח האקדח. את שארית הדרך הוכרחנו ללכת ברגל. לפאלטאווא הגענו ביום ועש"ק שלפני חג השבועות תרפ"א.

במשך הקיץ הגיעו לפאלטאווא תלמידים מכל המקומות, בתחלת חורף תרפ"ב נתמנה עלינו למשפיע ה"ר שמואל ליב לוין, ובמשך הקיץ נתמנה למשפיע ה"ר יחזקאל פייגין. בפאלטאווא נשארנו עד לפני חג הפסח תרפ"ג. אפינו מצות, הר"י פייגין נסע על חג הפסח להומיל ואני נסעתי לביתי ברוגצ'וב. אחר חה"פ קבלתי מכתב בו הודיעו לי על סגירת הישיבה ע"י הג.פ.או. ועל העברתה לחרקוב. נסעתי מביתי מיד לחרקוב".

אחרי תקופה קצרה בחרקוב נסגרה שם הישיבה והתלמידים באו שוב לרוסטוב, שם למדו במשך חורף תרפ"ד. בסוף החורף נסגרה הישיבה והרבי עבר לגור בלנינגרד. בתוך קבוצה של ששה בחורים הורה הרבי לרז"ש להישאר ברוסטוב ללמוד אומנות השחיטה והבדיקה, שהתמחה בה בבית השחיטה הגדול בוויטעבסק.

בהיותו עוד בהישיבה התמסר ג"כ עפ"י הוראת כ"ק אדמו"ר נ"ע ללימוד ההלכות – יורה דעה, חושן משפט ואבן העזר, וקיבל סמיכת הוראה וכו' מרבנים גדולים. גם נעשה מומחה באומנות המילה, אלא שלא רצה להתעסק בזה )אף שהיה אומן יד בכל המקצועות(.

בשנת תרפ"ו נשא את ב"ג, מרת צביה ע"ה, בת הרה"ג הרה"ח ר' מנחם מענדל ז"ל דובראווסקי, ששימש בעת ההיא כרב בעיר קראלעוועץ )לאחר כהונתו הרבנית בערים: סטרעשין, זשלובין, ברוזנא, לאחר שהיה פעמיים ר"מ בישיבת תומכי תמימים – בליובאוויטש, ולאחר שנים רבות בחרקוב(.

כשנה אחר חתונתו נתמנה הרז"ש כרב ושו"ב בעיירה וורונוק )באוקראינא(, ולאחר שנים אחדות העתיק מושבו לעיר סטארודוב )אוקראינא(, בה כיהן כרב ומורה הוראה. כשהממשלה הסובייטית התבססה בארץ – הורע משנה לשנה מצבם הגשמי והרוחני של אחב"י במדינה ההיא. ובפרט תקפו ורבו הנגישות והרדיפות על שומרי תומ"צ בכלל, ועל ראשיהם, רבניהם והמשמשים בקודש בפרט. בכל זאת השתדל הרז"ש בכל כחו להרביץ תורה ברבים, בשיעורים עם בני תורה וגם עם אנשים פשוטים, הן בנגלה והן בלימודי החסידות, ולפעמים נאלץ "לעבוד במחתרת". כמובן, שבתנאים אלו נתדלדל מאד מקור פרנסתו.

בשנים תרצ"ז-ח, כאשר הרדיפות של הממשלה הגיעו לשיאם האיום והנורא במאסרים ועינויים וכו' של הרבנים והחסידים וכו' למאות ולאלפים – לא פסח המשחית גם על רבה של סטארודוב. אמנם הרז"ש נמלט בחסדי השם מציפורניה האכזריות באופן פלאי:

כשמלאכי החבלה של הנ.ק.וו.ד. באו לביתו לאסרו, התכונן גם הרז"ש לבא הביתה, אלא שבה בשעה הצליחה הרבנית לרמוז לשכנתה והיא התחמקה מיד מביתה ומיהרה להודיע להרז"ש ובהשגחה פרטית פגשה בו וסיפרה לו מה"אורחים" בביתו. הרז"ש עזב בו ביום את העיר ונסע בעקיפין וכו', עד שבא לעיר לנינגרד. אחר זמן הצליחה גם הרבנית לצאת מהעיר והתיישבו בלנינגרד.

בעיר גדולה זו עסק הרז"ש במלאכת הכריכה לפרנסתו וגם המשיך כדרכו להפיץ תורה ברבים ע"י שיעורים בגפ"ת כו'. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, כשהעיר לנינגרד באה במצור הנורא מצד חיילי הגרמנים הארורים, נשארו הרז"ש והרבנית במצוקה, כי מלבד חללי חרב ופצצות, גוועו מאות אלפי תושבים – וביניהם הרבה אלפים ורבבות מאחב"י – מרעב איום, גם מצמא וקור בחורף הקשה, כי בלא אמצעי חימום קפאו המים בצינורות הבתים. בעת ההיא התעסק הרז"ש, כחבר מהחברא-קדישא, לאסוף את הגוויות של אחב"י )ולפעמים משפחות שלמות( ר"ל, שהיו מוטלות בבתים שונים והובילם בעגלות חורף קטנות לביהכנ"ס הגדול, שמשם הועברו לאחר זמן במכונות גדולות לבית החיים...

כאשר הובקע המצור בפינה אחת הוציאו מהעיר מחנה גדול של פליטי רעב, וביניהם הרז"ש והרבנית, נפוחים מרעב כשעורם צפד על בשרם ובגופם רק "קיסטא דחיותא"... מלנינגרד הובאו ברכבות פליטים לדרום רוסיה, שם שבו לאט לאט לאיתנם. אחרי טלטולים ממקום למקום החליטו לנסוע לסמרקנד, שבה התרכזו בזמן המלחמה רוב מנין ובנין של פליטי אנ"ש. בשנת תש"ג הגיעו לסמרקנד, והרז"ש הסתדר שם כשומר בבי"ח ממלכתי. בימים אלו התאושש הקיבוץ החבד"י בסמרקנד מהרעב והמגיפות ההרס והמשבר שפגעו בו קשות, והעסקנים של חב"ד נגשו מיד להקים שם ישיבת תו"ת, שהלכה וגדלה מיום ליום, והורגש הצורך בראש ישיבה. למטרה זו בא לסמרקנד הרה"ת ר' יונה כהן ז"ל )שגר אז בטשקנט(, מנהלה הראשי של ישיבת תו"ת בימים ההם במדינה ההיא. הוא בא במיוחד לביתו של הרז"ש והיו שניהם מסובים כל אותו הלילה – בהתוועדות "יחידית" חסידית "מלב ללב", עד שעלה השחר ור' יונה הגיע לתכלית ביקורו: הוא "פעל" על הרז"ש לקבל על עצמו משרת ר"מ ראשי בישיבה שהוקמה שם.

במשך השנים האחדות של קיום הישיבה בסמרקנד שימש בה הרז"ש כר"מ, והמשיך במשרה זו גם לאחר "יציאת רוסיה" בשנת תש"ו, כשהישיבה נתחדשה במחנה פליטים של וולדשטט פוקינג )גרמניה(, שהיה אז מרכז גדול של פליטי חב"ד. וככה גם בעת שהישיבה עברה לברינואה, צרפת )בשנת תש"ח(, שוב הוטל עליו עולה של תורה ושימש שם כר"מ. בשנת תש"י הועמד בראש קבוצות שוחטים, בודקים ומנקרים שנסעו מפריז לאירלאנד להכשרת ייצור קופסאות בשר כשר עבור אחבנ"י באה"ק. לאחר שהקבוצה הראשונה, שבה השתתפו כמה עשרות רבנים, שוב"ים וכו', שהתה באירלאנד חדשים אחדים )בסיועו ומימונו של ה"ג'וינט"( וסיימה את תפקידה - חזרו ובאו בחילופי זמנים עוד קבוצות קטנות יותר )בקבלנות פרטית( – ובכולן שימש הרז"ש כמורה הוראה, ראש השו"בים ומפקח כללי.

)אגב כדאי לציין: במשך חודש שבט היה הרז"ש באירלאנד וכשהגיע ליל ש"ק י' שבט ראה בחלומו איך שהרבנית )רבקה?( נ"ע נגשה בחפזון לארון הקודש ו"חטפה" מההיכל ספר תורה ורצה עמו אל הפתח... בהקיצו משנתו אחזתו רעדה גדולה והרגיש שמשהו מבהיל ומפחיד אירע בבית חיינו(.

בשנת תשי"ג עזבו הרז"ש והרבנית את צרפת ובאו לאמריקה והתיישבו בעיר פיטסבורג. שם נתמנה הרז"ש כמגיד שיעור בכיתה העליונה שנתוספה אז בישיבת "אחי תמימים" ליובאוויטש בעיר פיטסבורג.

במשך זמן מגורו בעיר פיטסבורג נתקרבו אליו ודבקו בו כמה עשרות אברכים בני תורה מחוגים שונים, ע"י שיעורים שקבע עמהם בתורת הנגלה ובתורת החסידות, והודות ליחסיו הלבביים עם כל אחד מהם הוא קירבן ומשכן בדרכי נועם וקיבלם בכל עת בסבר פנים יפות. לאחר שמיטת שנים לקח שוב הרז"ש את "מקלו ותרמילו" והעתיק את דירתו )והפעם – לדירת קבע( לברוקלין. בעת ההיא כבר התאספו סביב ל"בית חיינו" בקראון-הייטס קהל גדול מאנשי חב"ד, ציבור שהתפתח וגדל בע"ה משנה לשנה ומחודש לחודש, וביחד עם זה הוקמו והתרחבו כו"כ בתי"ס לתלמידים ותלמידות, מוסדות ציבוריים, לחינוך כשרות וטהרה וכו', צצו ופרחו כו"כ אירגונים מרכזיים להפצת היהדות, ספרי קודש ומבצעי תורה ומצוות שהוקמו ע"י כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו על אתר, ברחבי אמריקה ובכל תפוצות ישראל, כשכולם קשורים והדוקים באלפי נימים להמרכז החיוני של " 770 " – בית חיינו.

בשגשוגה הגדול של ליובאוויטש דברוקלין הלכה גם הנחיצות של הקהל לרב ומורה הוראה בעל שיעור קומה בתורה והלכה, ביראת שמים וחכמה ובעל נסיון רב בעניני כשרות, מקוואות, כשידיו רב לו להתחקות ולהשיב על שאלות מסובכות של הזמן ובעיות משפחתיות וכדומה. זכה הרז"ש שבמשך עשרות שנותיו האחרונות, עד לפטירתו בשנת תשמ"ה, היה הוא הרב ומרא-דאתרא של ליובאוויטש דקראון-הייטס.

מלבד כל ההתעסקות בהענינים, הצרכים המרובים והבעיות השונות של הקהל הגדול על אתר, וחוץ מכל פעולותיו בשטחי עזר מיוחדים ובפתרון הבעיות המסובכות והחדשות מצד הצעירים, אברכים וזוגות מאלו שנתקרבו לתורה, יהדות וחסידות – נוסף לכל עבודתו זו שעל אתר, שם פעמיו למקומות קרובים ורחוקים, למרכזים ובתי חב"ד של שלוחי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ובא לעזרתם בבניית מקוואות, בעניני כשרות וכו"כ ענינים שונים. ועל כולם: אין לשער ולהעריך את יוקר הענינים הפנימיים והנעלים שכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו פעל על ידו! ולא לחנם זכה להיקרא מפי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בפני כל עם ועדה בשם "המרא דאתרא שלי"!

כך במענה שלפנינו משנת תשל"ז, המתפרסם בזאת לראשונה, מצילום כתי"ק אדמו"ר נשיא דורנו, בו כותב הרבי ברורות לשואל: כבכל עניני כשרות והכשרים – יפנו עוד הפעם להר' דווארקין שי' ואו שיפסוק בעצמו, או שיאמר מי הצריך להחליט ולעשות בזה. אזכיר על הציון.

ומענה נוסף, בו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הפנה זוג לקבל הדרכה וייעוץ מאת הרז"ש. המענה הוא מח"י סיון תשל"ב )אגרות קודש חלק כ"ז אגרת י'תי(: "לכאו"א מהזוג שי' – בשמי: התבוננתי בהדו"ח של הררזש"ד שי' ]=הרב ר' זלמן שמעון דווארקין[ )בקשר עם ביקורם אצלו מאז( שביקשתיו לשלחו לי עתה – ודעתי עפ"ז עתה – שעליהם לבקר אצלו עתה עוה"פ, לבאר המצב עתה – ולאור הוראותיו – לעשות כל התלוי בכאו"א מהם שיהי' השלום בביתם וכדבעי, ובפרט בהתחשב בטובת ילדיהם שי'. וה' יצליחם".

והאגרת הבאה, מהשנים תשל"ד-תשל"ז, בה הרבי מפנה שואל להרז"ש שיעשה כהוראתו )אגרות קודש חלק כ"ט אגרת יא'רעט(: "לטלפן ל . . בשמי: שיעשה בכהנ"ל ככל הוראות הרב דווארקין שי'. ומובן שהנני לוקח ע"ע האחריות בזה – ומפורש בחומש ש"לא תסור )מפס"ד רב( ימין ושמאל" – היינו גם לא להחמיר כשהרב אומר שאסור להחמיר. וק"ל. ואצפה שיבשר טוב שעושה כ"ז. ות"ח על ההקדם האפשרי בזה".

כדאי לציין כאן את זכותו המיוחדת של הרז"ש שבאה לידי ביטוי בזה שבו בחר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו להיות שלוחו הפרטי המיוחד – "שלוחו של אדם כמותו", בכל העילויים שהדגיש אז כ"ק אדמו"ר – לסיומו של הספר תורה לילדים באה"ק בשנת תשמ"א. בחגיגה הקדושה והמפוארה שנמשכה כמה ימים, השתתף הרז"ש כבא כחו ושליחו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ונתקבל בכל הכבוד וההערצה הראויה לשליח נעלה זה.

בשנת תשל"ו נפטרה זוגתו הרבנית מרת צביה ז"ל, ועם היות שנשאר בדד בביתו לעת זקנותו )ללא בנים( השתמט בכל כחו ויותר מכחו מלהטריח את מישהו לבא לעזרתו. ולמרות מצב בריאותו הרופף הנה לא זו בלבד שלא פג כחו ולא האיט את מרץ עבודתו בתנופה רבת מעש, אלא אדרבא, התמסר בכל נפשו, יומם ולילה, לפעולותיו הכבירות למען עדתו, ובעיקר לעניניו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שכחסיד פנימי היה קשור ונתון ומסור בכל פנימיות נפשו ומאודו לנשיא דורנו. בין אמרותיו המועטות בשכבו על ערש דווי בימיו האחרונים, השמיע בין השאר: איך שהיה ויהיה, אוכל לומר שב"כל כחי עבדתי... ביום אכלני... ובלילה...".

הרז"ש נפטר במוצש"ק, אור לי"ז אדר שנת תשמ"ה, ומנוחתו כבוד בקירוב מקום לציון האהל של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, תנצב"ה.

יצויין, שהגם כי אין זה לפי הנהוג בין חסידי חב"ד, בכל זאת כדאי לציין ענין פלאי: שבוע ימים לפני פטירתו של הרז"ש, ביקר אותו בבית הרפואה אחיינו )יבלח"ט( בעת שהיה נים ולא נים, כשמחלתו גברה ר"ל ודיכאה את רוחו וגופו, פתאום התעורר הרז"ש ואמר לו בקול רגיש: "...היו "מיימינים" ו"משמאילים"; המשמאילים לא נתנו לו כל זמן, אמנם המיימינים נתנו עוד שבעה ימים... והם נצחו...", האחרון נבהל, בחשבו שהמחלה פגעה במוחו... אמנם דבריו אלו היו מובנים וברורים לאחר זמן, כאשר נפטר בדיוק שבעה ימים לאח"ז.

תיאור מהנעשה ב"בית חיינו" בזמן פטירת הרז"ש, מופיע ב'יומן' מאותם ימים.

מוצש"ק ש"פ תשא ט"ז אדר תשמ"ה

כ"ק אד"ש נסע לביתו בערך 8:10 , וכולם המשיכו לרקוד וכו' – בינתיים הובא עוד משקה ואמרו לחיים באופן ד"עד דלא ידע" וכו'. והמשיכו לרקוד בחוץ למשך זמן ארוך, והיה מאד "לעבעדיק".

במשך הלילה הגיעה הידיעה שהמרא דאתרא ר' זלמן שמעון דווארקין ז"ל נפטר. כמובן היתה זו ידיעה כואבת ומבהילה. הריל"ג הודיע זה לכ"ק אד"ש ע"י הטלפון, והיו כמה הוראות. במשך הלילה גם הדפיסו מודעות אודות הלוי' של הרב דווארקין שתצא למחר בשעה 1:00 . התמימים יצאו להדביק המודעות בשכונת "בורו פארק" ו"פלעטבוש" וכו'. כו"כ בחורים הלכו להגיד תהילים אצל הרב דווארקין ז"ל.

יום ראשון, י"ז אדר

כ"ק אד"ש בא מביתו בשעה 10:10 בערך. וחילק צדקה לכל הקהל שהיה שם. נסע למקווה בשעה 11:45 בערך. בינתיים הובא הארון של הרב דווארקין ז"ל להכולל )על יוניון סט.(. כשכ"ק אד"ש חזר מהמקווה היה שם קהל גדול, והיה דחיפות וכו'. כ"ק אד"ש חזר בלוויית המשטרה. כמה מהחבריא קדישא נכנסו לכ"ק אד"ש וקיבלו כמה הוראות אודות הלוי'. א' מההוראות הי' שהלוי' תצא מהכולל דרך קינגסטון עד אמצע איסטערן פארקווי ומשם תחזור דרך 770 . כ"ק אד"ש יצא להלוי' בערך בשעה 1:15 וליווה את הארון עד קצת לאחרי בריכת המים הסמוך לקינגסטון. כ"ק אד"ש חיכה עד שנסעו כמה מכוניות... בכלל היו פני כ"ק אד"ש רציניים כל הזמן. אח"כ חזר ל 770- , נטל ידיו לסירוגין מחוץ לביהכ"נ נגד החצר, ג' פעמים כל יד. נכנס ל 770- ואמר "ויהי נועם" בזאל למעלה, על ספסל שהוכן שם. כ"ק אד"ש נסע לאוהל בשעה 2:50 בערך. כשהיה באוהל הלך לראות קברו של הרב דווארקין ז"ל.

דברי הערכה הבאים הופיעו ב"הפרדס" )חוברת ז שנה נט(, לאחר פטירת הרב דווארקין:

הג"ר זלמן שמעון דווארקין זצ"ל

במוצאי ש"ק פ' כי תשא, בשעה 7:30 נפטר בביה"ח "סיני" אשר בניו יארק רבתי, אחד מגדולי בעלי הוראה באמריקה, גאון וחסיד, ר' זלמן שמעון דווארקין זצ"ל, משיירי זקני הרבנים בדורנו, אשר שנים רבות שימש ראש הרבנים של "ועד רבני ליובאוויטש", והובא לקבורה למחרת בחלקת השדה של ליובאוויטש בניו יורק. קהל בן חמשת אלפים איש, חסידי ליובאוויטש, מאות רבנים וראשי ישיבה, מאות בני ישיבה, ובראשם כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, ליווה את הארון, ובפי כל אחד דברי הערצה, שבחים ומעלות שהנפטר הצטיין בהם.

הרב דווארקין זצ"ל נולד לפני 86 שנים בעיר רוגוטשוב וכבר בימי צעירותו נתגלו כשרונותיו הנדירים והוא נמנה על התלמידים המצטיינים בישיבת "תומכי תמימים" בה למד. בשנות השואה סבל הרבה עת גורש לרוסיה הסובייטית לעיר סמרקאנד. טרם בואו לאמריקה שימש ברבנות בפריז, אח"כ באירלנד ובשנת 1953 הצליח להגר לארצות הברית, ומיד הועמד בראש הרבנות של ליובאוויטש ונתקבל לרב של ביהמ"ד ליובאוויטש ושמו יצא לפניו כאחד מגדולי בעלי הוראה, ורבים פנו אליו מכל רחבי הארץ, בשאלות שונות ומסובכות שעלו על סדר יומה של היהדות החרדית.

חייו באמריקה לא היו סוגה בשושנים, בפרט אחרי שמתה עליו רעייתו הרבנית. ערירי הלך והיה ידוע חולי ומכאובים, ובכל זאת לא מש מאהלה של תורה וחסידות עד יומו האחרון. אבדה גדולה אבדה הרבנות החרדית ויהדות התורה באמריקה עת שכלה את אחד מגדוליה, אחד מראשי התורה שישב כל שנותיו, מילדותו עד יומו האחרון על התורה ועל החסידות. נאלמנו דומיה עת הגיעתנו הידיעה מחרידת לב על האסון הגדול שקרה לעולם הרבנות בכלל ולאגודת הרבנים בפרט שהוא שימש סגן נשיאה ותמיד עמד לעזרתה בפעולות שונות.

מודעות אבל פורסמו מיד במוצש"ק ובהן קריאה לציבור לחלוק לו כבוד אחרון, ועוד שעה ארוכה לפני המועד שנקבע להלווי' החלו ההמונים לזרום לאיסטרן פארקוויי – המרכז של ליובאוויטש, ולנוכח התנועה המרובה נאלצה המשטרה לחסום את הרחובות המובילים ל 770- . באוטובוסים מיוחדים הגיעו חסידים ובני הישיבות מכל פינות העיר ומחוצה לה. עם פטירתו הלכה לעולמה אישיות נפלאה, אישיות בתורה, בחכמה, במידות תרומיות, בחסידות ובמסירות נפש למוקירי התורה ולומדיה.

פסקים מפורסמים

אולי כדאי להוסיף פסקה על פסקים מיוחדים שלו, ישנם רבים כאלו.--יוסי ג - שיחה 15:34, 16 ביולי 2013 (UTC)

קריינא דאגרתא...---בואו לעזרת ולהרחבת המשיח! חסיד חב"ד - חדר אורחים

מפסקיו המפורסמים (נדפס בתשורה לבר מצווה נפרסטק פריז בשה שעברה): יש לועד להפצת שיחות רשות להדפיס את הספרים של כל המערכות למיניהן אך להיפוך אסור....• כבושה בגולה הושענא • ועידת ליובאוויטש 18:18, 16 ביולי 2013 (UTC)

אפשר למצוא חומר במדור 'לוח השבוע' של מרן פוסק הדור שליט"א . ---בואו לעזרת ולהרחבת המשיח! חסיד חב"ד - חדר אורחים

רוצה להבין

טאפרו דא פלאחו, אינני מבין את משמעות ההוספה ה"חשובה" שהוא חבר בועד רבני ליובאוויטש, בעוד לפי הערך שם, כל פעילותו של הוועד הישן היתה מאוד מסויימת ותו לא. בעוד שהוספת הנושא לראש הערך רק מבלבלת עם הוועד שהוקם בתש"נ. קודש לנשיא הדור! - שיחה, 14:36, ז' באב, ה'תש"ף.

אני לא בקי בעניין ולכן אני לא יכול להתווכח לגביו. גם לא עברתי על הערך וועד רבני ליובאוויטש לפני שהוספתי זאת. ידוע לי כי היה חבר בוועד זה, וכי הוא חדל מלפעול לאחר פטירתו עד לחידוש פעילותו תש"נ. אדרבה - האר את עיני.--טאפרו דא פלאחו - שיחה, 14:39, ז' באב, ה'תש"ף 14:39, 28 ביולי 2020 (UTC)