ניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה הוא כלל הלכתי האומר כי מים שאינם בגדר "אשבורן" המכונסים במקום אחד אלא נשפכים וניצוקים בעמידה מכלי לכלי או ממקום למקום אינם נחשבים כמחוברים לענין מקוואות וכמובן שלא ניתן לצרפם לשיעור המקוה או לענין השקה. מכל כלל זה דנו אחרונים בני זמנינו האם יש קשר בין כלל זה למקוה החבד"י שבו החיבור בין שני הבורות, העליון והתחתון נעשה בצורה אנכית מלמעלה למטה, והאם אין בכך משום "ניצוק" או קטפרס.

מעלת בור על גבי בור לענין חיבור המקוואות[עריכה]

רבותינו נשיאינו קבעו בבור על גבי בור ישנה מעלה גדולה בכך מקוה על גבי מקוה נחשב מקוה אחת, והטובל בעליון - טובל באוצר עצמו. ענין זה נובע הן מצד אופן בניין המקוה והן מפאת אופן חיבורו.

[זאת בניגוד למקוואות זריעה בהם האוצר אינו מחובר למקוה הטבילה, ואם כן ודאי שאין הם מקוה אחד, ובניגוד למקוואות השקה שבחלקם פותחים את הפקק רק לרגע אחד ומשיקים המקוה, ואם כן בשעה שטובלים בו אין הוא מחובר כלל לאוצר, ואף אם ההשקה מתקיימת לכל אורך זמן הטבילה אין היא הופכת את האוצר ומקוה הטבילה להיות מקוה אחד[1] וזאת מפני מספר סיבות:

  • אופן בניין המקוה - כי באופן בניית מקוה על גבי מקוה, צורתה ובניינה ויציקתה כאחת מחברם להיות נחשבים כמקוה אחת, שהרי כתלי המקוה התחתון הם המשך המקוה העליון, והפתח להיכנס למקוה התחתון (כשרוצים לתקנה ולנקותה) הוא רק דרך מקוה העליון, ולפני ששמים את הכיסוי המחלק הרי הם ממש מקוה אחת עמוקה, ורצפת מקוה העליון נגמרת למטה על רצפת מקוה התחתון, דהיינו שכתלי ורצפת מקוה התחתון הם חלק ממקוה העליון. ובזה ששמים מכסה על גבי פתח מקוה התחתון, לא נחשבים המקוואות כנפרדים, כי עדיין נשאר נקב המחברם. ["אף דהשוליים מפסיקין הוי רק כעץ המונח בתוך המקוה ומכל מקום הוי כחד מקוה, ובכל מקום מותר לטבול בו" - ראה בשו"ת שירי טהרה, לקמן באות א].
  • אופן חיבורו - במקוה על גבי מקוה הרצפה אינה נחשבת עקב החורים שבה, והטובל במקוה העליון (בו המים השאובים) טובל באוצר מי הגשם עצמו, ואין טבילה מהודרת מזו, ובלשונו של הרבי מליובאוויטש [2]: "לכאורה פשוט, שהתועלת הכי גדולה באופן בניה האמורה, היא, שאז הטבילה בהאוצר עצמו, אלא שהרצפה מחלקתו לשני חלקים, ובטלה הרצפה מענינה על ידי החורים שבה, והתועליות בטבילה באוצר עצמו כמה וכמה"."[3].

התייחסות בספרי הפוסקים[עריכה]

וכן כתבו גדולי הפוסקים שמקוה על גבי מקוה לא הוי כמקוה נפרדת שנכשרת על ידי חיבור למקוה התחתון, אלא היא מקוה אחת.

א) בשו"ת שיירי טהרה [4] וז"ל: "והנה מה שהביא רו"מ ראי' ממה שעושין מקוה על גבי מקוה כשרה ואינו מחובר למטה רק כשפ"ה, הנה בזה יפה השיב החכם הנזכר דהתם הוי כמעורב ממש כיון דלמעלה גם כןהוי ארבעים סאה ושיעור מקוה, ואם כן אם הם מתחברין יחד על ידי שפופרת הנוד יעשו אחד והוי כחד מקוה, אף דהשוליים מפסיקין הוי רק כעץ המונה בתוך המקוה ומכל מקום הוי כחד מקוה ובכל מקום מותר לטבול בו", עכ"ד.

ב) בשו"ת דברי מלכיאל[5] דן לגבי מקוה על גבי מקוה, ובאמצע דבריו כתב: "אבל בנ"ד הוי ממש כמקוה אחת רק שיש רצפה באמצע המקוה, אבל לא על פי כולה כי יש נקבים באמצע כשפוה"נ ונשארה מקוה אחת. וכ"כ בחיבורי חלק ב' סימן סד אות יד". וכוונתו דבח"ב כתב דהמקוה העליונה לא הוי כמקוה נפרדת מהתחתונה, אלא הם כמקוה אחת, וז"ל שם "ועוד דכיון שהמקוה הזאת היא למעלה על הכשרה, הוי ממש כמקוה אחת", עכ"ל.

ג) בגלות עליות (בתשובה שבסוף הספר) דעתו לאסור מקוה על גבי מקוה היכא שהחיבור הוא על ידי סילון [=צינור]. והשואל רצה להתיר כמו שמצינו במשנה דמקוואות (פ"ו מ"א) עוקת המערה וכו' דחזינן דמקוה על גבי מקוה הוי חיבור, והשיב לו על זה וז"ל: "ומהך דעוקת המערה שהביא כת"ר לאו ראי' היא כלל, דמה שמפסיק רצפה ביניהם לא ניצוק הוא וכולם מקוה אחת היא", עכ"ל.

ד) בשו"ת מהר"ש ענגיל[6]. דן בעניין מקוה על גבי מקוה וז"ל: "אך על כל פנים יפה הביא כת"ר דכ"ז דוקא באם הם מקוואות חלוקין לגמרי, ורק שרוצין לחבר המקוואות על ידי חיבור כשפ"ה, בזה אמרי' דאסור משום דלא מכשרינן על ידי גוד אסיק, אבל הכא באמת הוא מקוה חדא רק שנתחלק באמצע ונשאר מחובר במקום כשפ"ה, אם כן לא נתבטל ממנה שם מקוה חדא ובוודאי דכשר בלי שום חשש וכו'", עכ"ל.

ה) וכ"כ בספר טהרת ישראל[7]: "יש עושין מקוה חדשה דהיינו מהפסק שוליים באמצע גובה המים ויש בנקב שבשוליים כשפה"נ, הוי חיבור וכשר המקוה, ואין בזה לא נצוק ולא קטפרס ולא זוחלין". ובבאר יצחק שם (ס"ק אלף כט) הסביר: "משום שקרקע עולם או הבנין הוא הוא המחבר המקוואות יחד, וא"צ כלל לחבור הניצוק, והכל מקוה אחת על ידי קרקע עולם או הבנין המחברן, ומש"ה לא שייך הכא קטפרס וזוחלין, דמקוה א' היא". ו) בשו"ת אגרות משה[8] שם דן אודות מקוה על גבי מקוה, וכותב "על כל פנים לדינא... כשרק רצפה נקובה כשפ"ה מפסקת ביניהן, שהוא חיבור ממש כמקוה אחת".

ז) הגרי"ל צירלסון בשו"ת עצי הלבנון [9]. נשאל אודות מקוה על גבי מקוה, וכתב שבמקוה זה "מטעם התהוות אותן שתי מקוואות לאחת ממש, וודאי גבי התאחדות כזו אין מקום כלל למושג החשש של החיבור שבאמצעות ניצוק וקטפרס".

הרי לנו שסברא פשוטה היא בדברי הפוסקים דבאופן ההשקה של מקוה על גבי מקוה נחשבות ב' המקוואות כמקוה אחת ממש.

מעלה יתירה במקוה שבו הנקב טפח על גבי טפח[עריכה]

אם הדברים אמורים כאשר בין המקוואות נקב אחד כשפ"ה, עאכ"ו כאשר ביניהם שני נקבים בשיעור טפח על טפח. דהנה ברשימתו הנודעת של הגר"י לנדא, שהיה אב"ד בני-ברק, ורשם את הוראותיו של אדמו"ר הרש"ב בנוגע לבניית מקוה, מופיעה בסעי' ב ההוראה ש"ההשקה תהיה על ידי נקב שמחזיק טפח על טפח, ובטעמו של דבר נאמר לי מפי קודשו: שעכשיו אינו זוכר, אבל היה לו טעם בזה, שיהיו שני נקבים כאלה, אחד במקום אחד והשני בפינה אחרת, וזה פשוט מחשש אולי יקרה פעם שיסתם אחד מהם ולא ירגישו בזה".

ומה שהצריך שיהיה הנקב טפח על טפח ולא אמר מחשש סתימה במקצת, הרבה נתקשו בטעם הדבר, דהרי משנה מפורשת היא במס' מקוואות (פ"ו מ"ז) ערוב מקוואות כשפ"ה.

אמנם לפי מה שנתבאר לעיל מעלת מקוה ע" מקוה, שנחשב הכול כמקוה א', אפשר להסביר הטעם לכך על פי מ"ש השואל ומשיב בדברי הרא"ה שהביא הריטב"א במס' מכות[10], וכן הביאו השטמ"ק במס' ביצה (יז ע"ב) וז"ל: "והרא"ה פי' דלא התירו בשפ"ה או כקליפת השום אלא כשעושה עירוב מקוה עם מקוה, שזה וזה מטהרין באשבורן והם ממין א', אבל בשאינו מינו כגון שמתערב במעיין שאינו מטהר אלא בזוחלין אינן עושין עירוב להוצאן מידי שאיבה", עכ"ל.

וכתב השו"מ[11] וז"ל: "ומה שאמר לפי מה שכתבתי ביו"ד [12] בהגהותי דהריטב"א לא קאמר בשם הרא"ה דלא מהני חיבור מעיין למקוה, אלא בכשפ"ה שהוא הנקרא בכמה מקומות חבור, אבל בכמוציא רימון מועיל, וכ"כ הריטב"א בהדיא במכות דף ד, אם כן צ"ל דכמוציא רימון עדיף ממחובר בשפ"ה, שכשפ"ה לא הוי אלא השקה ונגיעה בעלמא, אבל בכמ"ר הוי כנתערבו המים דמהני אפילו מעין למקוה, כמש"כ החת"ס (סי' ריא)", עכ"ל. וכוונתו דהחת"ס שם כתב דאפי' להרא"ה דלא מהני חיבור מעין למקוה היינו דוקא בהשקה ונגיעה בעלמא, אבל במתערבים זה בתוך זה ממש אפשר דמהני השקה.

הרי לנו שחיבור על ידי נקב כמוציא רימון עדיף מחיבור על ידי נקב כשפ"ה, דאף דשיעור ערוב מקוואות די בשיעור כשפ"ה, מכל מקום לא נקרא רק השקה ונגיעה בעלמא, ולהרא"ה חיבור כזה לא מהני לחבר מקוה שאובים למעיין להוציאה מידי שאובים, אבל בחיבור על ידי נקב כמ"ר (דהיינו טפח על טפח לדעת אדמוה"ז) עדיף הוא מהשקה, והרי הוא כנתערבו המים ממש, ואפלו להרא"ה מהני חיבור בכה"ג לטהר שאובים על ידי מעיין.

אופן בניית מקוה על גבי מקוה, צורתה ובניינה ויציקתה כאחת מחברם להיות נחשבים כמקוה אחת, שהרי כתלי המקוה התחתון הם המשך המקוה העליון, והפתח להיכנס למקוה התחתון (כשרוצים לתקנה ולנקותה) הוא רק דרך מקוה העליון, ולפני ששמים את הכיסוי המחלק הרי הם ממש מקוה אחת עמוקה, ורצפת מקוה העליון נגמרת למטה על רצפת מקוה התחתון, דהיינו שכתלי ורצפת מקוה התחתון הם חלק ממקוה העליון.

וכפי שכתב בטהרת ישראל (סי' רא סע' עה) שכתב שאין חשש קטפרס כשיש רק הפסק רצפה, אפילו אם היא עבה יותר משלושה טפחים. וכתב בבאר יצחק שם (ס"ק אלף כט) "משום שקרקע עולם או הבניין גופא הוא המחבר המקוואות יחד, ואין צורך כלל לחיבור הניצוק, והכל מקוה אחת על ידי קרקע עולם או הבניין המחברן, ומשום הכי לא שייך הכא קטפרס וזוחלין, דמקוה א' הוא".

ובזה ששמים מכסה על גבי פתח מקוה התחתון, לא נחשבים המקוואות כנפרדים, כי עדיין נשאר נקב המחברם, וכלשון המהר"ש ענגיל [13] שהשיב בעניין מקוה על גבי מקוה, שאין בה חשש קטפרס, וז"ל: "אבל הכא באמת הוא מקוה חדא, רק שנתחלק באמצע, ונשאר מחובר במקום כשפ"ה, אם כן מעולם לא נתבטל ממנה שם מקוה חדא".

וכן כתב בשו"ת שירי טהרה (סי' א) שם דן במקוה על גבי מקוה בחיבור על ידי סילון, ודעתו להתיר, ומכל מקום כתב לשואל שרצה להתיר ממה שעושים מקוה על גבי מקוה, והשיב לו: "דהתם הוי כמעורב ממש כיוון דלמעלה גם כן הוי מ' סאה ושיעור מקוה, ואם כן אם הם מתחברים יחד על ידי שפופרת הנוד ייעשו אחד והוי כחד מקוה, אף דהשוליים מפסיקין הוי רק כעץ המונח בתוך המקוה ומכל מקום הוי כחד מקוה, ובכל מקום מותר לטבול בו".


הערות שוליים

  1. וכפי שכ' הש"ך: "ורבינו ירוחם כתב שנסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו (אחר שנסתם הנקב) או כיון שנסתם הנקב חוזר לפסולו כבתחילה", דהיינו שלא רק שההשקה לא הופכת את המקוואות למקוה אחד, אלא שאפי' המים עצמם לא נכשרים]
  2. אגרות קודש חכ"ב אגרת ח'רפא
  3. וכונתו היא לכאורה לאמור במשנה פ"ו דמקואות ש"עוקת המערה" שהיא בור על גבי בור לא רק שההשקה מועילה, אלא שאם "אינה מחזקת מים לעצמה" אז אין צורך אפילו בחיבור כשפופרת הנוד ודי בחיבור כל שהוא
  4. להג"ר שלמה קלוגר, סימן רא תשובה א, וכן הכפיל דבריו בשו"ת האלף לך שלמה (יו"ד סימן רמ), עי"ש.
  5. ח"ה סימן קי
  6. חלק ג' סימן מו
  7. סי' רא סעי' עה אות רסג
  8. ח"ג יו"ד סימן סה
  9. סי' נג, נה
  10. ד ע"א, הובא בבדק הבית סימן רא דף צט ע"ב
  11. במהדו"ק חלק ג' סימן יד
  12. 1סי' רא סעי' נד
  13. ח"ג סימן מו