משתמש:אמת ואמונה
לתשומת לב, משתמש זה הינו בובת קש חסומה של משתמש:חילזון
שיע • שיחה י"ד באלול ה'תשפ"ג 12:37, 31 באוגוסט 2023 (UTC)
תוכן עניינים
לא תוכל להתעלם!!![עריכה]
בשנת תנש"א, בתאריך כ"ח ניסן - התוועד כ"ק אדמו"ר, בהתוועדות מפורסמת זו זעק אבינו רוענו את זעקתו הנצחית: "טוט אלץ וואס איר קענט" זעקה שהתחילה עוד בשנת תשד"מ כאשר זעק רבינו מדם ליבו: "קער א וועלט היינט"! כאשר מתבוננים מעט בשיחות אלו, רואים אנו את תביעתו של רבינו כאומר: עשו כל מה שאתם יכולים, לא עת לחשות!! כאשר נתבונן קצת במאורעות הימים ההם, נראה שלא לחינם זעק רבינו, כאומר כביכול - תמנעו את אשר עתיד לקרות, בידכם הדבר!! אל לנו להתעלם מהעלם והסתר, ממכה כואבת - ככל שתהיה כי אז מנועים אנו לפעול כפי רצון רבינו. כאשר אנו מתעלמים מעובדה זו או אחרת, אין אנו יכולים להתייחס אליה - כידוע המשל על כפרי שהיה לו זיהום ברגל, וכאשר הלך אל הרופא הראה לו את הרגל הבריאה כדי שלא יכאיב לו... מובן הרי שלא יותר מאידיוט הוא, הכפרי הזה... צריכים אנו לשים את העובדות על השולחן כפשוטם, את "הרגל החולה"!! להתייחס, (ויש איך - כפי שהתייחס רבינו בשנת תש"י וד"ל.) לכל שאלה ושאלה ולמצוא את התשובה, לא תוכל להתעלם!!! כאשר נכניס את עצמנו למעגל דמיונות - יהיה זה מסוכן ודרך אל-חזור (אלו לא דמיונות שווא; אלו דברים שקרו - לדוגמא, כאשר קבוצה מסוימת לקחה את המושג "אין עוד מלבדו" ופירשנה כך: הואיל ואין עוד כלום חוץ מהא - ל אין שולחן, אין תפילין, אין נרות, וכו' וכו' למה לנו לקיים מצוות בדברים גשמיים שלא קיימים?? אבל כאשר נצא ממעגל פנטזיות זה ונסביר עפ"י חסידות - שאכן השולחן קיים - אך רק לגבינו, כי במקורו הוא דבר השם ובטל תכלית "וזהו אמיתית החסידות" כפי דברי הבעש"ט.) אכן, קשה מנשוא היא האמת; אך לא להתמודד ולברוח - משמעות אחת יש לזה והיא - עשייה רח"ל ל"ע ול"ע היפך מרצונו הק' של רבינו-שנסיים כבר את גלות איומה זו.
איך ממשיכים?[עריכה]
הבה נתבונן מעט בדברי רבינו: "מציאותה של הנשמה נצחית היא גם לאחרי ההסתלקות. וכאשר מדובר אודות נשמתו של נשיא ישראל-אזי מתבטא ענין הנצחיות שבנשמה גם בענין הנשיאות, כלומר, שפעולתו בעולם (שזהו תוכן ענין הנשיאות) היא באופן נצחי. ובלשון הגמרא (סוטה יג, סע"ב): "מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש", כלומר, שגם לאחרי ההסתלקות של הנשיא הרי הוא "עומד ומשמש"-לסייע לכאו"א מישראל במילוי שליחותו של הקב"ה לעשות מהעולם "דירה" ו"גן" להקב"ה.(משיחת י' שבט תשמ"ג) כעת, הוטל התפקיד עלינו. עלינו לעשות ככל אשר נוכל ובוודאי ובוודאי שהרבי יעזור שהרי "שגם לאחרי ההסתלקות של הנשיא הרי הוא "עומד ומשמש"-לסייע לכאו"א מישראל במילוי שליחותו" א"כ כאשר נפסיק עם הדמיונות שווא, ונפסיק "לזרוק" את כל העבודה ממנו - ע"י דמיונות שווא ומדוחים ונתחיל "טוט אלץ וואס איר קענט" - "אתערותא דלתתא" בוודאי שיגיע הסיוע מלמעלה - "אתערותא דלעילא" וכדברי רבינו (אג"ק ח"ג) "מה ששיך להתבוננות במעמדו ומצבו, ישנם זמנים מיוחדים המתאימים לכך, ואילו בזמן שנותר מוטב לחשוב על הרבי, כיצד הוא נמצא תמיד עם המקושרים שלו ואיך הוא מנהיגם על כל צעד ושעל. ועצם הידיעה, אפילו ללא התבוננות מיוחדת, צריך לפעול חיזוק בכל כוחות הנפש להשתמש בהם לפי רצון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ובאם נופלים לו מחשבות צדדיות היפך הנ"ל, צריך לדעת שזהו עצת היצר, שמחפש דרכים שונות בכדי לבלבל אותו מתורה ועבודה." ז.א. צריכים אנו לעבוד. כל כובד המשקל מונח על כתפינו, הרבי מאמין בנו, ונותן לנו כוחות וכאשר ניישר מבט מול האמת ונוכל לה, נדע שהצלחנו, והתחלנו בעבודה שהתחיל אבינו רוענו.
"לא מת"[עריכה]
ידוע ומפורסם הסיפור ש"רב נחמן ורב יצחק הוי יתבי בסעודתא, אמר לי' רב נחמן לרב יצחק לימא מר מילתא, א"ל הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה (כשיוצא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן. . מאכל ומשתה הולך דרך הושט, בתר דסעיד א"ל הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת (אלא חי הוא לעולם), א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא, א"ל מקרא אני דורש שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" אצטט פה קטע מסוף שיחת רבינו על הנושא: "ועל זה ענה לו "מקרא אני דורש כו' מה זרעו בחיים אף הוא בחיים": כוונת ר' יוחנן ב"יעקב לא מת" אינה למציאותו של יעקב כפי שנראית למצרים, אלא לאמיתית מציאותו (גם של חיי הגוף שלו), שזוהי מציאותו כפי שהיא בתורה, שמצד זה דוקא אינו מוגדר בגדרי טבע הבריאה, "חי הי'". וזהו שאומר "מקרא אני דורש כו' מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", דזה ש"אף הוא בחיים" אינו ענין שנראה לעיני בשר (למצרים), אלא זקוקים ל"מקרא (ובזה גופא) אני דורש".ועפ"ז מובן שאין סתירה בין הענינים ("לא מת", ולאידך מסופר בתורה ד"ספדו ספדנייא כו'"), כי זה ש"ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא" הוא לפי ש"נדמה להם שמת", היינו כלפי המצרים, דלפי מה שראו — שלגבם ה"ז ענין אמיתי (ע"פ תורה) — עשו פעולות אלו בגופו של יעקב, כי גם פעולת התומ"צ כפי שהוא בעניני העולם הוא ענין אמיתי מצד גדר התורה.ונמצא, שע"פ תורה תרווייהו איתנהו בי': מצד עצמם אין בני ישראל ומציאות התורה מוגדרים בטבע הבריאה, אבל לאידך, רצה הקב"ה שפעולת קיום התומ"צ למטה תהי' בטבע העולם דוקא. והנה כשם שהוא בנוגע ליעקב אבינו, "ישראל סבא", עד"ז הוא בזרעו, "זרעו בחיים", דגם בהיותם במצרים, ערות הארץ, ועד"ז בכל הגליות, דכל המלכיות נק' ע"ש מצרים, והרי "אתם המעט מכל העמים", והם ככבשה אחת בין שבעים זאבים, וא"כ ה"ז בגדר "שכיח היזיקא", הן בגשמיות, ועוד יותר ברוחניות — הרי מ"מ נאמר עליהם "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים כו'", דגם בהיותם בשבי ובגלות, נשארים חיים, "ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום", אע"פ שע"פ טבע העולם אין מקום לזה, כי טבע העולם אינו שולט עליהם." כאשר נתבונן קצת בסוף הקטע, ואז שוב בהתחלתו נראה דבר מעניין ביותר: חייו האמיתיים של יעקב קשורים ב"זרעו". על-ידי שצאצאיו ממשיכים את דרכו, נמשכים גם חייו שלו. בדרך זו נמשכים לעד חייו של יעקב אבינו גם בעולם הזה הגשמי. ז.א. כאשר אנו, זרעו בחיים - בדרך שבה הורנו הרי אז בוודאי "אף הוא בחיים" (ובעומק יותר - זה שהוא בחיים, בגשמיות זה בגלל שאנו בחיים בגשמיות - חיינו חייו, וחייו חיינו; בגשמיות ממש! ובלשון רבינו: (י' שבט תשכ"ג) "וכאשר תלמידיו ימלאו תפקידם זה, שיהיו "זרעו", עי"ז יהיו הם בחיים, ועי"ז – "אף הוא בחיים"") ונסיים מקטע מדברי רבינו: "ויה"ר שיקוים נוסח המסור ומקודש מדורי דורות בכגון דא, זכותו יגן עלינו, ויהי' זה מגינה ומצלי בעידנא דעסיק ואפילו בעידנא דלא עסיק כיון שנשיאי חב"ד הדורשים בכל ענין פנימיות הם כולם תורה (סוטה כ"א א'), הוראה לכל השייכים אליהם ועי"ז לכלל ישראל.-ולהעיר מתניא פ"ה וקונטרס עה"חי בתחילתו." ויהי' רצון שנעבוד מתוך "עבודה פנימית והתקשרות"
בפועל ממש.[עריכה]
יהי רצון שיהיו דברים אלו לנח"ר לפניו, ולהתעוררות לנו, ואפי' באם אחד בלבד התעורר מדברים אלו לעבוד עבודה אמיתית ושלימה לזירוז משיח צדקנו בפועל ממש, והי' זה שכרי. לחיים ולברכה, חסידים. ונזכה זעה'ן זיך מיט'ן רבי'ן דא אין א גוף למטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו, נאו ממש ממש ממש.
