משמיע קול בשבת
איסור משמיע קול בשבת, הוא איסור מדברי סופרים שאסרו למחוא כפיים ולרקוד לפי קצב שמא יבואו לתקן כלי שיר, ועל דרך זה, בנוגע לאיסור שהכלים ישמיעו קול בשבת באופן שעלול לגרום לאחרים לחשוב שאדם הפעיל אותם בשבת.
תוכן עניינים
מקור האיסור וטעמו[עריכה]
משום תיקון כלי שיר[עריכה]
הגמרא מבארת שטעם האיסור "לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין" הוא גזירה שמא יתקן כלי שיר[1], אך תוספות מסייג זאת ואומר שכל הגזירה היתה בימיהן שהיו בקיאים בכך, אך בזמן זה שאין בקיאים, לא שייך טעם הגזירה ומותר.
להלכה, הבית יוסף לא הביא שום היתר במחיאת כף אפילו לצורך מצווה, ואף הרמ"א[2] שכתב שנהגו להקל במחיאת כף, ומוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין, אוסר זאת למעשה.
ואף שהמגן אברהם התיר זאת רק לצורך שמחה של מצוות בשמחת תורה, מפני כבוד התורה, כתבו האחרונים[3] שבדורנו אחרי שהאר"י גילה את גודל מעלת השמחה ומה שאפשר להשיג על ידה בעבודת השם, כל שמחה שבקדושה היא כשמחה של מצווה[4].
אוושא דמילתא[עריכה]
| ערך מורחב – שביתת כלים |
בית שמאי ובית הלל חלוקים[5] האם אדם מצווה גם על שביתת כליו, שלא יעשו מלאכות האסורות בשבת, וההכרעה כבית הלל להתיר זאת, אך גם לפי דעת בית הלל, רבה אסר נתינת חיטים לרחיים מערב שבת כדי שיטחנו בשבת, משום שהם משמיעים קול במהלך השבת.
הראשונים נחלקו האם אכן יש לקבל את דבריו של רבה ולאסור זאת, ולהלכה נפסק להתיר, אלא שבמקום שנהגו איסור אין להתיר. ואף המחמירים כתבו שיש לנהוג כך רק לכתחילה אך במקום הפסד יש להקל ולהתיר.
בטעם האיסור נחלקו רש"י והאגור, כאשר רש"י כותב שטעם האיסור הוא מפני שזה גורם לזלזול בכבוד השבת, ואילו לפי האגור, טעם האיסור הוא מפני החשד, שלא יבואו לומר שהאדם עושה איסור בשבת (ולכן במקום שבו כולם יודעים שהרגילות היא שקובעים לכלי זמן מראש מתי יתחיל לפעול, כגון בשעון מעורר - יהיה מותר[6]).
פעמוני הפרוכת וכתר התורה[עריכה]
אף שאדמו"ר הזקן מצדד כדעת המגן אברהם שמתיר פתיחת פרוכת עם פעמונים כיון שהפותח את הארון אינו מתכוון לעשיית קול, ובנוסף, זהו לצורך מצווה.
עם זאת, מסופר כי לאחרי שהרבי בחר את הכתר עבור הספר תורה של משיח נענע אותו מעט לראות האם הוא משמיע קול בעת הנענוע לוודא שאין חשש איסור השמעת קול בשבת[7].
מחיאת כפיים[עריכה]
כדלעיל בפיסקה 'משום תיקון כלי שיר', נחלקו הפוסקים עצמם בגדר וחומרת האיסור של מחיאת כפיים[8].
אדמו"ר הזקן פוסק בהלכות שבת[9]: "אין מספקין כף על ירך ואין מטפחים כף אל כף... שמא יתקן כלי שיר לשורר או לקונן... אפילו להכות באצבע... אחת כנגד אחת כדרך המשוררים כגון אלו שמכין באמה על האגודל ועושין בזה תנועות עריבות... אסור".
מהדיוק בלשון דברי אדמו"ר הזקן ניתן להוכיח שהאיסור הוא דווקא כאשר משמיע קול בצורה מיוחדת "כדרך המשוררים" ש"עושין תנועות עריבות", אבל השמעת קול בלבד באמצעות מחיאת כף - אין בה איסור, ולכן בכל השמעת קול שאינה במקצב מיוחד, הדבר מותר כיון שאינו דרך שיר[10].
הרבי התייחס פומבית למנהג החסידים[11] שמתפללים באריכות, מנגנים ניגון חסידי באמצע התפילה, ומכים באצבע צרידה וכו', ומחיאת כפיים מפני גודל השמחה וכיוצא בזה[12].
שריקה[עריכה]
|
| ערך מורחב – שריקה |
בספר ערוך השולחן[13] כתב שמותר לשרוק באופן שמכניס יד לפה כדי להשמיע קול חזק, ואין זה נקרא כלי המיוחד לכך ואין בזה חשש של תיקון כלי שיר.
וכן אכן ראינו שהרבי מסמן לפעמים לאנשים שונים בשבת וביום טוב לשרוק עם היד[14], ולא כדעת האוסרים בזה.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הרב אלחנן משה נחמנסון, השמעת קול בשבת
- מיכאל שלמה אבישיד, בענין השמעת קול בשבת, קובץ הערות 'תורת השליחות' יא ניסן תשפ"ד עמוד 23
- שבתי יונה פרידמן, מחיאת כפיים האסורה, התקשרות גליון 784
הערות שוליים
- ↑ ביצה לו, ב.
- ↑ אורח חיים שלט, ג.
- ↑ בשו"ת דבר יהושע, והאשל אברהם סימן שלט.
- ↑ ויש להוסיף לכך את דברי ערוך השולחן בסעיף קטן ט.
- ↑ מסכת שבת פרק א' משנה ה'.
- ↑ ערוך השולחן סימן רנב סעיף ח.
- ↑ שבועון כפר חב"ד גליון 496 עמוד 46.
- ↑ ביתר הרחבה, ראו מאמרו של עופר ארן, מחיאת כף בשבת.
- ↑ שלט, ב.
- ↑ שו"ע אדה"ז סי' שלח סעי' א, משנה ברורה שם ס"ק א, ובסי' שלט ס"ק ט וביאור הלכה שם. שו"ת אז נדברו חי"ג סי"ד.
- ↑ שיחת שבת פרשת ויקרא תשמ"ב.
- ↑ שערי הלכה ומנהג ח"ב עמוד כו, מנהג ישראל תורה סי' שלט, נטעי גבריאל יו"ט ח"ב פכ"ג סעיפים יט-כ, ופסקי תשובות שם אות ב'. שו"ת מנחת אלעזר ח"א סימן כט, שו"ת דבר יהושע סימן מב אות ד. "תשובות וביאורים בשו"ע" לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (תשמ"ז) סימן פו.
- ↑ סימן שלח סעיף קטן ז'.
- ↑ שיחת שבת פרשת וישב תשנ"ב אות יד, ועוד.
