ואתה תצווה (תוכן מאמר)

המאמר 'ואתה תצווה' תשמ"א - מיוסד על המאמר של אדמו"ר הריי"צ 'וקבל היהודים' שנאמר בשנת תרפ"ז, בזמן המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, תקופה קצרה לפני מאסרו הידוע.

במאמר זה מדובר אודות התגלות עצם הנשמה ונקודת היהדות. מהות תפקידו של משה רבינו בדורו וכמו כן של נשיאי ישראל שבכל דור שהם ה'משה רבינו' שבכל דור - לעורר את ההתקשרות של היהודים עם הקב"ה, על ידי שהוא מעורר את עצם הנשמה שלהם.

במאמר יבוארו הכוחות הנעלים ביותר בנשמת היהודי, וכיצד רועי ישראל מעוררים את עצם הנשמה שדבוקה תמיד בהקב"ה,ושלושת השלבים שיש בזה:

א. גילוי עצם הנשמה על ידי משה רבינו,

ב. גילוי עצם הנשמה על ידי רועי ישראל

ג. בדורות שאחרי זה (בהדגשה על מרדכי היהודי, והרבי הריי"צ), וגילויה על ידי עבודת ישראל עצמם (בדורנו).

המאמר מסתיים בעבודה המיוחדת המוטלת על דורנו: להשתוקק לגאולה, ואם חלילה היא מתעכבת, להיות שבור ומזועזע מכך, ולעשות הכל כדי לקרבה.

תוכן המאמר

סעיף א'

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". על פסוק זה יש ארבע שאלות: א. בכל המצוות נאמר "צו את בני ישראל" ולמה כאן נאמר "ואתה תצוה את בני ישראל".

ב. מדוע נאמר "ויקחו אליך " שיביאו את השמן למשה, הרי העלאת הנרות הייתה על ידי אהרן?

ג. מדוע נאמר "למאור" ולא "להאיר"?

ד. למה בפסוק "ואתה תצווה" נאמר "להעלות נר תמיד"; ובפסוק שלאחריו נאמר "מערב עד בוקר"?

סעיף ב'

על השאלה הראשונה (מדוע נאמר "ואתה תצוה"), עונה אדמו"ר הריי"צ, ש'ציווי' הוא מלשון 'צוותא וחיבור'. משה מקשר ומחבר את בני ישראל להקב"ה. ועל ידי שמשה מחבר את בני ישראל להקב"ה,

משה עצמו מתעלה לדרגה גבוהה יותר, ולכן ממשיך הכתוב "ויקחו אליך" (למשה), כי על ידי שמשה מחבר ומקשר את בני ישראל להקב"ה ישראל מוסיפים בו תוספת אור וגילוי אלוקי (בכך מתורצת השאלה השנייה).

סעיף ג'

כדי לבאר כיצד משה מקשר ומחבר את ישראל להקב"ה, מבאר אדמו"ר הריי"צ מדוע משה רבינו נקרא 'רעיא מהימנא', ומביא שני פירושים בזה:

א. כפשוטו שמשה רבינו הוא הרועה הנאמן של ישראל.

ב. "רעיא מהימנא" -'רועה האמונה'. משה 'זן' ומפרנס את ישראל באמונה בהקב"ה. אמנם כל ישראל הם "מאמינים בני מאמינים", אך האמונה יכולה להיות באופן 'מקיף'. ומשה מחדיר את האמונה בפנימיות.

וממשיך: ש"אתפשטותי' דמשה בכל דרא ודרא". בכל דור יש צדיק, שמחדיר את האמונה בפנימיות. וכמו מרדכי היהודי, עליו נאמר במדרש: "מרדכי בדורו כמשה בדורו", שבזמן הגזרות הקשות הקהיל קהילות ברבים, וחיזק את אמונתם של ישראל.

כאן עובר אדמו"ר הריי"צ לבאר את המילים "כתית למאור". ומבאר, שבזמן הגלות, כל אחד שבור ומדוכא "כתית",

ועל ידי זה ניתן להגיע ל"מאור" - עצם הנשמה ועל כך שואל הרבי: שני עניינים אלו המבוארים במאמר - חיזוק האמונה הנעשה על ידי משה (ואתפשטותא דילי'), ו"כתית למאור", לכאורה אין ביניהם קשר,

ומדוע אדמו"ר הריי"צ מחבר ביניהם?

סעיף ד'

ומנסה ליישב:

מאמרו של אדמו"ר הריי"צ פותח בפסוק "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" ומבאר במאמר, שבפורים היהודים קבלו על עצמם את מה שהותחל לפני כן. בפורים קבלו עליהם היהודים את התורה שנתנה במתן תורה.

וכותב, שזהו דבר פלא: במתן תורה היה גילוי אלוקות באופן הנעלה ביותר, ואילו בימי אחשוורוש, שרר העלם והסתר וחושך רוחני גמור. ובכל זאת, במתן תורה, הייתה רק ההתחלה, ודווקא בימי אחשוורוש, היה גמר קבלת התורה?

התשובה היא: שבזמן אחשוורוש זכו בני ישראל למסירות נפש. ולכן זכו לגמר קבלת התורה. ניתן לומר, שבהמשך לזה, מביא אדמו"ר הריי"צ את הסברו ב"כתית למאור".

כי לכאורה עדיין דרוש ביאור: כיצד באמת ייתכן, שדווקא כשישראל היו בשפל המדרגה, זכו להגיע למסירות נפש?

על כך מביא אדמו"ר הריי"צ את הביאור ב"כתית למאור", שכשנמצאים במצב של קושי, מגיעים ל"מאוֹר" עצם הנשמה, וכשמתגלה עצם הנשמה - יהודי מוסר את נפשו.

אך מכך שאדמו"ר הריי"צ כותב את הביאור כהמשך לביאור ב"ואתה תצווה" משמע שביאור זה לא נועד רק כדי להסביר את מה שהיה בפורים, אלא שהעניינים של "ואתה תצווה" ו"כתית למאור" קשורים אחד בשני. אם כן יש להבין, מהו הקשר בין "כתית למאור" ל'רעיא מהימנא'.

סעיף ה'

כדי להבין את הקשר בין 'רעיא מהימנא' ו"כתית למאור" יש לבאר תחילה מהיכן נובעת האמונה החזקה של ישראל. ומצינו בזה שני הסברים: א) כיוון ש"מזלייהו חזי" ב) כיוון שעצם הנשמה ("מאור") קשורה בהתקשרות עצמית לאלוקות.

האמונה שמצד המזל היא באופן 'מקיף'; והאמונה שמצד עצם הנשמה חודרת באדם בפנימיות כי היא מהותו האמיתית של האדם.

וזה הקשר בין 'רעיא מהימנא' ו"כתית למאור": תפקידו של 'רעיא מהימנא' הוא לזון ולפרנס את האמונה שלא תהיה באופן מקיף אלא תחדור בפנימיות. ולכן רעיא מהימנא מגלה את האמונה שמצד עצם הנשמה "מאור".

ומה שנאמר בכתוב "כתית למאור" כי "כתית" מביא למסירות נפש. וזהו הביטוי החזק ביותר של האמונה מצד עצם הנשמה.

סעיף ו'

בסעיף זה מוסבר מדוע ה"מאור" מתבטא על ידי מסירות נפש:

האמונה הבאה מצד ראיית המזל, למרות ש'ראיה' מביאה לוודאות מוחלטת, הרי בכל זאת, מציאותו שלו והדבר שהוא רואה הם שני דברים. ולכן הוא לא מוכרח למסור את הנפש.

אולם, מצד האמונה הנובעת מעצם הנשמה, לא קיימת כלל אפשרות אחרת. זו כל מציאותו שהוא ואלוקות 'כולא חד'.

לכן - מסירות נפש היא ביטוי של ההתקשרות העצמית. על ידי שיהודי מוסר את נפשו, הוא מראה שאינו יכול להיות 'נפרד' מאלוקות.

לפי זה מבואר עוד עניין במאמר דתרפ"ז:

אדמו"ר הריי"צ מתחיל לבאר שרועי ישראל ממשיכים את דרכו של משה, ומסיים שהם פעלו דבר שונה ממשה רבינו. משה פעל שהאמונה תחדור בדעת, ואילו רועי ישראל שלאחריו, וכמו מרדכי בדורו, פעלו לעורר את העם למסירות נפש.

ולכאורה מדוע אדמו"ר הריי"צ פותח בעניין אחד ומסיים בעניין אחר?

והביאור הוא: שעיקר פעולת רעיא מהימנא היא לרעות את האמונה עצמה, על ידי גילוי עצם הנשמה. ואת זה עשה משה, וממשיכים לעשות כל רועי ישראל שבכל דור ודור. וזו הנקודה העיקרית.

מה שמשה ממשיך את האמונה בדעת, זה תוצאה מגילוי עצם הנשמה, שעל ידה יהודי יכול להתחבר ולהרגיש ענייני אלוקות.

בימי מרדכי התגלתה תוצאה נוספת שנובעת מהאמונה של עצם הנשמה. בימי מרדכי היה צורך במסירות נפש בפועל, ולכן המשכת האמונה התבטאה גם בהתעוררות של מסירות נפש.

והסיבה שאדמו"ר הריי"צ מדגיש את התוצאה שנתגלתה בימי מרדכי היא, כי התעוררות כח המסירות נפש היא הביטוי העיקרי של האמונה וההתקשרות עצמית של עצם הנשמה.

סעיף ז'

שני העניינים שגילו משה ומרדכי – 'דעת' ו'מסירות נפש' – פעלו באופן גלוי על כל דורם:

דורו של משה היה "דור דעה", ודורו של מרדכי היה "דור המסירות נפש". על כך כותב הרבי- שבזה פסק בעל המאמר גם על עצמו, שגם השפעתו חודרת ותחדור על כל הדור, ובגלוי.

סעיף ח'

על הפסוק "ואתה תצוה", מבאר אדמו"ר הריי"צ שמשה רועה ומפרנס את האמונה.

בהמשך לזה כותב, שגם "אתפשטותא דמשה" שבכל דור מחזקים את האמונה, וכמו מרדכי בדורו. ואחרי שמסיים לבאר את פעולת רועי ישראל שבכל דור, מבאר את המשך הכתוב "כתית למאור" (כפי שהוסבר לעיל).

הסיבה שאדמו"ר הריי"צ מפסיק בין "ואתה תצוה" ל"כתית למאור" עם הסברת עניינם של שאר רועי ישראל היא מכיוון שה"כתית למאור" נפעל בעיקר על ידי רועי ישראל שאחרי משה.

אך לכאורה אם כן איך זה מתאים עם פשטות הפסוק שעוסק במשה?

הביאור הוא, שגם פעולת רועי ישראל שאחרי משה, נעשית מכוחו של משה.

אך עדיין לשון הפסוק אינו מובן. לפי האמור, המילים "כתית למאור" מהוות המשך ל"ואתה תצוה את בני ישראל", אולם, בפסוק, המילים "כתית למאור" אינן מופיעות בהמשך למילים "ואתה תצוה את בני ישראל", אלא רק אחרי המילים "ויקחו אליך שמן זית זך".

ויוצא, שהמילים "כתית למאור" שייכות לתוספת האור שישראל מוסיפים במשה רבינו. ויש להבין מהי השייכות בין שני העניינים הללו.

מכח שאלה זו, יבאר מהלך חדש בסעיף הבא.

סעיף ט'

הפסוק "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" עוסק בפשטות בזמן שאחרי הנס של פורים לפי זה יש לומר שגם ההתעוררות וקבלת התורה מחדש היו (גם) אחרי הנס ויוצא שהיו שתי קבלות,

האחת בזמן הגזרה כמפורש במאמר וקבלה נוספת שהייתה לאחר הנס,

גם ב"כתית למאור" קיימים שני זמנים (ומצבים):

א) כשיש גזירות על קיום התורה ומצוות (כמו בזמן גזרת המן ובזמן אמירת המאמר דתרפ"ז) ויהודים עומדים בתוקף ובמסירות נפש בזה מתגלה ה"מאור" שבנשמה;

ב) גם כשישראל נמצאים במצב של הרחבה בגשמיות וברוחניות אלא שנמצאים בגלות והם שבורים מעצם ההימצאות בגלות גם זה נקרא "כתית (המביא) למאור"

"כתית" זה ייתכן גם אם יהודי חש גילוי כפי שהיה בבית המקדש כי עדיין חסר לו את גילוי עצמות הבורא. לכן 'חולה' בגימטרייה מ"ט כי גם אם משיג מ"ט שערי בינה הוא חולה מכך שחסר לו את גילוי שער הנו"ן עצמות הבורא.

וכפי שהיה אומר רבינו הזקן: "איך וויל זע גאר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא . . איך וויל מער ניט אז דיך אליין".

ותחושת "כתית" מהעדר גילוי האלוקות בזמן הגלות נובעת מההתקשרות עצמית של עצם הנשמה (ולכן זה שובר את כל מציאותו) וכך היא מגלה את ה"מאור".

סעיף י'

על ידי ה"כתית" השני מתגלה ההתקשרות העצמית שנובעת מעצם הנשמה באופן נעלה יותר מאשר על ידי ה"כתית" הראשון:

לעיל הובא שבפורים היה גמר קבלת התורה כי במתן תורה הקב"ה כפה על בני ישראל את ההר כגיגית ובפורים- ישראל קיבלו את התורה מרצון. בעומק יותר - כפיית ההר היא גילוי אהבה שהתגלה מלמעלה ואילו בפורים התגלה שהיהודים רוצים את התורה מעצמם מלמטה.

החילוק בין מתן תורה לפורים מקביל לחילוק בין האמונה הנובעת מראיית הנשמה שלמעלה, לאמונה שמצד עצם הנשמה -

האמונה שמצד הראיה מגיעה כביכול מלמעלה כי נשמת היהודי והאלוקות שהיא רואה למעלה הם שני עניינים.

לעומת זאת באמונה שמצד עצם הנשמה היהודי הוא 'חד' עם הבורא והאלוקות היא עניין שלו.

בפרטיות יותר - גם בגילוי עצם הנשמה יש "דוגמת" חילוק זה. במסירות נפש - עצם הנשמה אינה מתאחדת בשלימות עם הכוחות הגלויים ואז הגילוי הוא 'בדוגמת' הגילוי של מתן תורה. אמנם עצם הנשמה היא העצם של הכוחות הפרטיים.

אך במסירות נפש היא מתגלה רק באופן כללי היא חודרת ומשפיעה בכל הכוחות אך היא לא נותנת משמעות ל'ציור' הפרטי של כל כח וכח. מודגש רק הצד השווה שבכל הכוחות שהם בטלים לאלוקות ולעצם הנשמה.

זו הסיבה שהיו חסידים ברוסיה שמסרו את נפשם על ענייני יהדות וכשבאו למדינות שלא היו בהן גזרות לא ניכר עליהם כל כך המסירות נפש. כי היא לא חדרה בציור של הכוחות הגלויים.

בגילוי עצם הנשמה שמתבטא בשיברון הלב מהעדר גילוי האלוקות בזמן הגלות מתגלה עצם הנשמה באופן השני. כי כל מהותו של "כתית" זה היא תשוקה לבניין בית המקדש וגילוי אלוקות. כאן עצם הנשמה אינה מבטלת את תחושות האדם אלא דווקא חודרת בתוכם!

בעצם הנשמה שמתאחדת גם עם ציור הכוחות הגלויים מתגלה דרגה נעלית יותר בעצם הנשמה.

במסירות נפש מתגלה עצם הנשמה כפי שהיא מופשטת מ'ציור'. אך 'הפשטה' זו גופא היא הגדרה. בשיברון הלב מהעדר שלימות הגילוי האלוקי מתגלה דרגה נעלית יותר בעצם הנשמה שהיא 'מופשטת' גם מהפשטה זו וביכולתה גם לרדת ולהתאחד עם הציור של הכוחות הגלויים וזו דרגת "עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות".

סעיף י"א

זה עומק כוונת הכתוב "ויקחו אליך":

בסעיף הקודם נתבאר שבגילוי עצם הנשמה יש שני מצבים: גילוי מלמעלה על ידי מסירות נפש, וגילוי מלמטה על ידי שיברון הלב מהעדר גילוי האלוקות.

הגילוי 'מלמעלה' נרמז בלשון הכתוב "ואתה תצווה את בני ישראל" הגילוי הוא מצד משה מלמעלה, הגילוי 'מלמטה' נרמז במילים "ויקחו אליך".

על ידי עבודת ה'מטה' "ויקחו אליך" מתגלה דרגה גבוהה יותר בעצם הנשמה. מתגלה עצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמות. וזו ההוספה שישראל מוסיפים על דרגת עצם הנשמה שנתגלתה על ידי משה כי על ידי עבודת ישראל מתגלה עצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמות הבורא.

ועל ידי שרעיא מהימנא מגלה את עצם הנשמה של ישראל מתגלה גם אחדות ישראל, כי מצד עצם הנשמה כל ישראל הם חד. וגם בזה קיימת הוספה על ידי עבודתם של ישראל:

כשמתגלה עצם הנשמה שאינה קשורה לציור הכוחות הגלויים גם האחדות היא כמו דבר נוסף שאינו קשור למציאות האדם. לכן לצורך גילוי אחדות זו צריך שיהיה "נפשם עיקר וגופם טפל" כי גילוי האחדות הוא רק 'מלמעלה' מצד הנשמה,

אך על ידי גילוי עצם הנשמה שמושרשת בעצמות הבורא המתאחדת גם עם ה'ציור' של הכוחות הגלויים האחדות של ישראל היא גם מצד הגוף ותכונותיו.

בזה תתורץ השאלה הרביעית (שבסעיף א) מדוע בפסוק "ואתה תצווה" נאמר "להעלות נר תמיד" ובפסוק שלאחריו נאמר "מערב עד בוקר":

בפסוק "ואתה תצווה" נאמר "ויקחו אליך". והיינו שהפסוק עוסק בעבודת ישראל ממטה למעלה ובהחדרת הגילוי בציור הכוחות הגלויים. לכן התוצאה היא "נר תמיד", ואילו בפסוק שלאחריו מדובר רק על העבודה מלמעלה למטה "יערוך אותו אהרן ובניו" הגילוי על ידי רועי ישראל. ובזה ייתכנו שינויים וייתכן שהגילוי יהיה דווקא "מערב עד בוקר"

כלומר: דווקא בלילה כששוררת אפילה רוחנית וקשה לשמור תורה ומצוות (כפי שהיה בזמן מרדכי וכפי שהיה ברוסיה) אז תאיר הנשמה. אך כשיבואו למקום 'מואר' ללא קשיים בולטים ההתעוררות עלולה לפוג.

מאותה סיבה בדיוק המילים "כתית למאור" נכתבו דווקא אחרי המילים "ויקחו אליך":

במילים "כתית למאור" אין הכוונה רק ל"כתית" בדרגתו התחתונה אלא גם ל"כתית" בדרגה הנעלית מזה שאין גילוי אלוקות בשלימות.

לדרגה זו ניתן להגיע רק על ידי העבודה ממטה למעלה, חיבור עצם הנשמה עם ציור הכוחות הגלויים, "ויקחו אליך". לכן, המילים "ויקחו אליך" כתובות לפני המילים "כתית למאור".

סעיף י"ב

גם בשביל עבודת "ויקחו אליך" שעושים ישראל בעצמם, צריכים 'נתינת כח' וסיוע ממשה רבינו, וכפי שרואים בפסוק בפשטות, שמשה מצווה גם את "ויקחו אליך".

גם משה שבדורנו מעורר ומגלה את האמונה שבכל אחד מישראל, ובאופן שאחר כך יעבדו גם בכח עצמם, ובאופן של "נר תמיד".

ועבודה זו, שמצד ה'מטה', היא ההכנה וה'כלי' לגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

המושגים המבוארים במאמר

אור ומאור. רעיא מהימנא. מקיף ופנימי. מעלת המסירות נפש. עצם הנשמה. נפש רוח (חלק הנפש) נשמה חיה (חלק הנפש) יחידה. רצון ותענוג. שכל ומידות (ספירות). המזל שבנשמה. מקיף הקרוב ומקיף הרחוק. חכמה בינה דעת. שער הנו"ן. מתן תורה ופורים. ציור ופשיטות. דרגות באחדות ישראל.

קישורים חיצוניים

• צילום מהמאמר כפי שהודפס בספר המאמרים, באתר גוגל דרייב של המפתח
• המאמר בגרסת טקסט באתר המכון להפצת תורתו של משיח

ראו גם

• ואתה תצווה

ביאורים

• מאמר מבואר בסדרת מאמרים מבוארים
• ביאור במאמר מאת מערכת 'ביאורים במאמרי רבינו', באתר biurim.co.il
• תוכנית שמע (פודקאסט) על המאמר בתוכנית "אוזניים לשמוע" מבית את"ה העולמי, עם הרב אסף פרומר
• הרב לימא וילהלם, סיכום ועיונים במאמר ד"ה ואתה תצוה תשמ"א בערוץ היוטיוב היכל מנחם - מאנסי באתר סינון חב"ד לסרטוני יוטיוב (יידיש)