התייסדות קהילת חב"ד בארץ ישראל

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

גודל דף זה – 0 בתים

עליית החסידים לארץ הקודש

ערך מורחב – עליית החסידים

רבי מנחם מנדל מויטבסק נחשב עד עלייתו לארץ, לרבם של חסידים בבלארוס ובליטא. בשנת תקל"ז עלה לארץ ישראל בראשות שיירה שמנתה מעל 300 איש שבגרעינה קבוצה מחסידיו, עלייה זו היוותה חמשה אחוזים מכלל (6000) היהודים בארץ ישראל. בתחילה אדמו"ר הזקן הצטרף אליהם אך בדרך, ליד נהר הדניעפר שוכנע על ידי רבי מנחם מענדל ורבי אברהם מקאליסק להישאר על מנת להנהיג את החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, הוא נשאר שנה אחת בעיר ולאחר מכן חזר לרוסיה.

אחת מהקבוצות של השיירה הקדימה להפליג בעונה שטרם הייתה בטוחה להפלגה. הספינה אליה הצטרפו טבעה באזור חצי האי קרים. מתוך 83 יהודים שהיו בספינה זו ניצלו רק כ-30 חלקם שבו על עקבותיהם וחלקם המשיכו בנחישות לארץ ישראל.

עלייה זו פגשה בארץ עלייה נוספת של כ-130 יהודים מצפון אפריקה, כנראה מתוניס אף הם הגיעו באותה תקופה והתיישבו בגליל.

בעת שהגיעו לארץ הקודש ביקשו מהם ראשי הקהילות בכל הארץ לבוא לגור בעיריים אולם הם בסוף בחרו בצפת.

אולם בעת שהגיעו לצפת הם היו צריכים לשלם מס למושל ובגלל שלא יכלו לשלם , עבר ר' מנחם מענדל מויטבסק לטבריה בשנת תק"מ.

מקצת חסידים נשארו בצפת.

קופת המעות של ארה"ק

ערך מורחב – קופת מעות ארץ הקודש

עם הגעת תלמיד המגיד הגיע גם רבי ישראל מפולוצק לארץ, ר' ישראל מפולוצוק החל לשמש כשד"ר לארץ הקודש והיה נוסע מידי פעם לרוסיה בשביל להשיג כסף ליהודי ארץ ישראל, באותם נסיעות הוא היה גם נפגש עם אדמו"ר הזקן.

ככול הנראה בשנת תקמ"א כבר היה קופה קבועה של תרומה ליהודי ארץ ישראל שבראשה עמדו כשלושה תלמידי חכמים.

בין השנים תקמ"ב לתקמ"ד נפטר רבי ישראל מפולוצוק , לפיכך התמנה אדמו"ר הזקן לנשיא קופת המעות של ארה"ק, אדמו"ר הזקן החל לשלוח מאז שדרי"ם לארץ הקודש שיביאו את המעות שנאספו עבורם.

השדרים

• רבי שלמה זלמן הכהן מוילנה
• רבי אליעזר זוסמן
• רבי אהרון
• רבי צבי הירש בעשט
• רבי צבי הירש סגל
• רבי מאיר ישן

בשנת תקנ"ד יסד רבי אברהם מקאליסק כולל ליהודי ארץ הקודש מתרומות שהגיעו יהודי פולין.

יסוד כולל נפרד בארה"ק

בשנת תקנ"ז החל ויכוח בין אדמו"ר הזקן לרבי אברהם מקאליסק מה שגרם לחסידי חב"ד בארץ הקודש לסבול משאר החסידים עד שנאלצו לעבוד מטבריה לצפת.

לפיכך הקים להם אדמו"ר הזקן קופה נפרדת.

יסוד ישוב חב"ד בחברון

בשנת תקפ"א הוחלט להעביר את היישוב החבד"י מצפת ולקובעו בחברון. עד אז, מהעליה הגדולה של החסידים לארץ הקודש עם הרב מנחם מענדל מויטבסק בחודש אדר תקל"ז, הייתה קהילת חב"ד הגדולה חיה בעיר צפת. בשנת תק"מ החלה ההגירה הגדולה לטבריה שעל שפת הכינרת. בודדים ובתוכם כמה מחסידי חב"ד, נותרו בצפת. בשנת תק"מ חזרו חסידי חב"ד שהיגרו לטבריה והתאחדו עם אחיהם בצפת - עד לשנת תקפ"א, אז הייתה ההגירה הגדולה שהביאה לכינון היישוב החבד"י בחברון.

ניתן לומר שבין השנים תקפ"א-תקפ"ג החל היישוב החבד"י להתבסס בחברון. בשנים אלו נשלחו שני שדרי"ם מאנשי חברון לגייס כסף עבור היישוב. אחד השדרי"ם, הרב שמעון שמרלינג, נקט בשיטה מעניינת לגביית כספים: הוא נהג להסתובב במושבות היהודים בחוץ לארץ ולהכריז שמי שרוצה לקנות ארבע אמות של נחלה בחברון - שיתרום סכום נכבד. שיטתו נחלה הצלחה והיא הגיעה לשיאה כאשר האדמו"ר האמצעי המליץ לחסידי חב"ד לקנות נחלה בחברון והבטיח שמי שיקנה ד' אמות בחברון - ינצל מחיבוט הקבר.

הרבנית מנוחה רחל עלתה בשנת תר"ה לחברון יחד עם בניה מה שתרם רבות לישוב היהודי בחברון ובמיוחד לקהילת חב"ד.

הדברים נכתבו בגליון מיוחד שהדפיס רב העדה האשכנזית בחברון, הרב שמעון מנשה חייקין בשנת תרמ"ח:

מעיד אני מה שראיתי בעיני המכתב יד קדשו, שכתב האדמו"ר האמצעי נבג"מ, לאנ"ש דפה עיה"ק בשנת תקפ"ג בעת שנתיסד הישוב של אנ"ש בחברון ת"ו. וכתב בזה"ל: מצאתי כתוב בשם הרדב"ז, שכל מי שיש לו אחוזת נחלה בעיה"ק חברון ת"ו יהיה ניצול מחיבוט הקבר, ואדמו"ר בעצמו קנה פה עיר הקודש את הבית הכנסת הקטנה (הנקראת בפי כל בית הכנסת אברהם אבינו, כמובא הסיפור על זה בספר עמק המלך בהקדמתו פ' עשירי יעו"ש נפלאות) על שמו, כדי שיהיה לו אחוזת נחלה בעה"ק חברון ת"ו.

.

הסכם בין עדת החסידים לעדת הספרדים

החל מקיץ תקפ"ה החלו לדון עדת חסידי חב"ד עם עדת הספרדים אודות שותפות יחד בקניית שטחים בחברון.

בחודש תמוז תקפ"ה נחתם ההסכם הראשון ביניהם.

בשנת תק"צ בר"ח אלול נחתם ההסכם השני בין חב"ד לספרדים אודות השותפות.

בשנת תר"ב נחתם ההסכם השלישי ביניהם.

בשנת תרס"ו נכתב ההסכם הרביעי והאחרון .

בראש ההסכם נכתב:

מודעת זאת בכל הארץ שזה שנים כאשר באו מעלת חכמי ורבני ויחידי האשכנזים ק"ק חב"ד לשכון כבוד בארצנו על נחלת אבותנו קרית הארבע היא חברון ת"ו, בו בפרק נתפשרנו יחד חו"ר ומנהיגי כו[ולל] ק"ק הספרדים הי"ו עפ"י התנאיים העשויים בינינו ונכתב ונחתם שטר הפשר עשוי בכל תוקף וחוזק כראוי, ועפ"י התנאים שנתבארו בשטר הנז' נתישבנו על הארץ הטובה.

אותו הסכם גם כלל שדרו"ת משותפת בין השנים, בקיץ תקפ"ז נשלח החסיד רבי יצחק אשכנזי כשד"ר משותף של שני העדות.

פרעות תקצ"ד

בשנת תקצ"ד החל מרד בין מושלי הגליל מה שגרם לפרעות רבות אצל היהודים וכן אצל קהילת חב"ד, וכן לאחר מכן גם היה רעידת אדמה שהחריבה את צפת, בעקבות כך פנו קהילת חב"ד בפנייה לאדמו"ר הצמח צדק שיעזור להם ויתרום להם כסף.

ראש עדת החסידים כתב מכתב אל אדמו"ר הצמח צדק בעקבות כך:

יתבשרו אדונינו משלומינו הטוב ושלום כל אנ"ש שי' כל הכתוב לחיים אחרי רוב הצרות וההרפתקאות שעברו עלינו על ראשינו מים הזידונים בזה הקיץ כמו שהודענו לכ"ק, אך חשש אולי לא הגיע לידי כ"ק ועלינו מוטל הדבר חובה להודיע צערא דרבים ברבים. הנה ביום א' ט' אייר העבר מרדו הגוים אנשי עיר הזאת עם כל הכפרים אשר סביבותינו על המשנה שר צבא של מצרים יר"ה אשר הוא בכאן כמו מלך ממש, והרגו כמה מאנ"ח שעמדו בכאן והנשארים בערך ארבעה מאות אנשים נסגרו במבצר הנק' כלא בלשונם, עד שמשך כמה שבועות מחמת שכלה אצלם מזון ומשתה הוכרחו להמסר בידם. גם התפארו עלינו לסכן אותנו במיתות אחזריות ומשונות, רק בחמלת ה' עלינו וע"י הוצאות רבותו שהוכרחנו ליתן להשרים יושבי עה"ק אשר בכל יום ויום צווחו הב הב עד אין מספר, וב"ה אשר יד השרים היתה להצילנו מת"י. גם אנ"ח שבתוך המבצר התפארו עלינו שע"י הפולווער שיש אתם הרבה מאד ידלקו וישרפו את כל העיר, ובכל יום ויום היינו מסוכנים משני הצדדים, ואימות מות נפלה עלינו.. ובכל יום ויום היינו מצפים על ביאת השר עם חילו אך אוי ואבוי זה היום שקיווינוהו מצאנו ראינו רעה. ביום ב' כ"ח תמוז בא לכאן המשנה עם חילו וכבש את העיר ונהפך עלינו בלהות קיווינו לאור ושמה לצלמות כי עלה מות בחלונינו. אוי נא לנו כי חטאנו וניתן רשות למשחית לשלול ולבוז אותנו ואת בתינו שרפו באש והחריבו חפשו אחר מטמונים וכל אשר בתוכם לקחו עד אשר לא השאירו לנו שריד שמן זית שפכו והכלים שברו ולא נשאר חרש לחתות אש מיקוד ולאסוף מים מגבא. נשים רבות עינו וטמאו ס"ת מחמדי עינינו מהם שרפו מהם קרעוהו פרעוהו גזרוהו לגזרים ופשטום על הארץ ועינו משים עליהם ס"ת מגוללות בדם הרוגים שתי נשים וילד אחד השופך בבה"כ שלנו. גם חכמי הספרדים נהרגו בביתם, מעי מעי על חלליהם עיני עיני על חלליהם ה' ינקם דם עבדיו ונקם ישיב לצריו. וכלי הקודש לקחו בידם ולא נשאר בבה"כ לא פרוכת ולא מפה לכסות בה השולחן ולא מטפחת לנגב בה הידים ונשארו בערום ובחוסר כל.

בעקבות כך נשלח השד"ר רבי נתן עמרם בשביל לגייס כסף, בין השנים תקצ"ד - תר"א עבד רבי נתן עמרם כשד"ר עד שהפסיק.

תמיכת אדמו"ר הצמח צדק בישוב היהודי בחברון

עוד בימי נשיאותו של אדמו"ר האמצעי פעל אדמו"ר הצ"צ למען יהודי חברון, ואם התמנותו לנשיאות החל לפעול בכל הכוח.

מידי כמה זמן היו מגיעים בניה של הרבנית מנוחה רחל, רבי יהודה לייב סלונים ,רבי לוי יצחק ורבי מרדכי דובער סלונים לאדמו"ר הצ"צ בשביל לגייס כסף למען יהודי חברון.

תמיכת משה מונטיפיורי

בחודש תמוז תקצ"ט הגיע הסר מונטיפיורי לביקור בארץ הקודש, במהלך הביקור הגיעו אליו נציגים מהקהילה החבדי"ת בחברון וביקשו את עזרתו למען הקהילה.

הסר מונטיפיורי ביקש לעשות מפקד אוכלסין כמה יש בקהילה החבדי"ת וכמה בספרדית ולבסוף תרם את הכסף הנדרש.

בביקורו בשנת תר"ט ביקשו העדה החבדי"ת שהוא יביא רופא לישוב היהודי בחברון, בפועל הובא רופא למקום רב בשנת תרס"ו .

גם לאחר פטירתו של הסר משה מונטיפיורי המשיכו נאמניו לשלוח כסף לקהילה החבדי"ת בחברון.

ההגירה לירושלים

בשנת תקצ"ד השתלט על חברון המושל עבדול רחמן הידוע בכינוי 'הרב השחור, אותו מושל היה מתעלל ביהודים באכזריות רבה ודרש הרבה כסף מאת הקהילה היהודית.

רק בשנת תרי"ח נאסר אותו מושל ונשלח להריגה, אולם נעשה קצצת יותר שקט בחברון אך לא משביע מספיק.

בעיתון החבצלת של שנת תר"ס מתאר הכותב את המצב בחברון:

גורל עיר חברון, אשר אך חושך וצלמות בעריפי', אין בה לא בתי משכנות לעניים, ולא מקום מפלט לחולים נדכאים, לא סעד לזקנים, ולא תמיכה לפרחי ת"ח, כזקן, כמלא עלומים מבקשים לחם ואין, נשאר בעיר שמה, ושאי' יוכת שערי', קרית תוהו תכונה ועיר נעזבה קורא לה. היפלא איפוא, אם מספר אחינו תושבי חברון יגרע ויצער מיום ליום, אחרי אשר הראשונים ספים תמים, מהם אשר סעו למנוחות ומהם -יבדלו לחיים- הנודדים לבקש טרף להשבית רעבונם ורעבון עולליהם, באשר ימצאון, ותושבים חדשים, לא יתוספו אף גם אחד, ובמצב כזה תמה אני אם בזמן מצער -אשורנו וקרוב- יהי' עוד מושב לאחינו בעיר הקדושה הזאת המשולשת בשלוש קדושות לקדוש, והיתכן?

בעקבות כך עברו הרבה מתושבי הקהילה היהודית וכן גם החבדי"ת מחברון לירושלים.

תמיכת רבותינו נשיאנו בישוב היהודי בחברון

חצר רומנו

בשנת תרל"ח נבנה לראשונה מחוץ לחומות חברון בניין ראשון אשר נקרא בית רומנו, באותם ימים גר בבנין זה בעת בעל השדי חמד.

בשנת תרס"ד החליטו בעלי הבניין למכור בית זה, ובעל השדי חמד הציע לגביר רבי יהושע ברלין לקנות בניין זה בשביל עדת חסידי חב"ד.

בחודש תשרי תרס"ו הגיע רבי שלמה יהודה ליב אליעזרוב לגביר יהושע ברלין במטרה לשכנע אותו לקנות את בית רומנו, הגביר הסכים לשלם חצי מהסכום, ושאר הכסף הגיע מגבירים אחרים.

בקיץ תרס"ז התחילה הקנייה, ובשנת תרס"ח נקנה הבניין לגמרי.

ישיבת מגן אבות

ערך מורחב – מגן אבות חברון

ישיבת "מגן אבות" נוסדה בשנת תרמ"ט, בעיר חברון, ארץ הקודש, אך לא החזיקה מעמד זמן רב וכעבור כמה שנים התפרקה.

בשנת תרס"ג ייסד אדמו"ר הרש"ב את הישיבה מחדש וכעבור כמה שנים אף סינף אותה ל"תומכי תמימים". אולם הרבי הרש"ב לא היה שבע רצון ממנה, כיון שלא למדו בה את לימודי החסידות כפי שרצה, ולכן הוחלט לפתוח את ישיבת תורת אמת חברון.

תורת אמת חברון

ערך מורחב – תורת אמת חברון

בשנת תרע"א שלח אדמו"ר הרש"ב קבוצת בחורים לחברון במטרה להקים שם ישיבה, הבחורים הגיעו בחודש חשוון תרע"ב,

בתחילה הבחורים שכנו במבנה שבו היה בעבר ישיבת מגן אבות אולם לאחר מכן הם עברו לבית רומנו, בשנת תרע"ד חזרו הבחורים לרוסיה בעקבות מלחמת עולם הראשונה.

חצר רומנו לאחר מלחמת עולם הראשונה

אחרי פטירתו של אדמו"ר הרש"ב בתר"פ מונה אדמו"ר הריי"צ כיורש לבניין, בשנת תרפ"ב רצה אדמו"ר הריי"צ להקים בה מחדש את הישיבה אולם בפועל זה לא קרה, בינתיים השתלטה הממשלה על הבניין ונהגה בו כרצונה.

מצב קהילת חב"ד בחברון לאחר המלחמה

בעת מלחמת עולם הראשונה גורשו חסידי חב"ד מארץ ישראל.

לאחר המלחמה חזרו אליה רבי שלמה יהודה ליב אליעזרוב , רבי שלמה זלמן הבלין ורבי מרדכי דובער סלונים לראות האם אפשר להקים מחדש את הישיבה, אולם משראו מה שקרה הבינו שזה בלתי אפשרי, כעבור זמן הישוב החבד"י בחברון התדלדל עד שבשנת תרפ"ד היו בה רק ארבע משפחות חב"דיות בלבד.

ביקור אדמו"ר הריי"צ

ערך מורחב – ביקור הרבי הריי"צ בארץ הקודש

בשנת תרפ"ט ביקר אדמו"ר הריי"צ בארץ הקודש וגם בחברון ביקר זה נסך תקווה על יהודי חברון ובכלל בארץ.

פרעות תרפ"ט

ערך מורחב – פרעות תרפ"ט

זמן קצר אחרי ביקורו של אדמו"ר הריי"צ בחודש אב נעשה פרעות בישובים היהודיים, לאחר פרעות אלו עזבו לגמרי חסידי חב"ד את חברון.

הישוב החבד"י בירושלים

בעקבות ההצקות של המושל של חברון עבדול רחמן עברו הרבה משפחות חב"דיות מחברון לירושלים, בשנת תר"ז עמד מספרם כ16 משפחות.

עוד סיבה להגירת חסידי חב"ד לירושלים הייתה בעקבות הוראה של אדמו"ר האמצעי שאמר:""הגיעה השעה, שחוג אנ"ש יתרשחב גם בירושלים עיר קודשנו, שיתכוננו לשמוע מקרוב את שופרו של משיח, שייתקע ע"י אליהו הנביא בהר הזיתים".

בעת שהגיע הסר משה מונטיפיורי ביקשו עדת חסידי חב"ד את עזרתו בבניית בית כנסת חב"ד בירושלים, ואכן הסר מונטיפיורי תרם להם כסף אשר איתו הקימו בשנת תרי"ח את בית הכנסת בית מנחם ע"ש אדמו"ר הצ"צ.

הקהילה החב"דית בירושלים גדלה וגדלה עד שבשנת תרל"ג כבר היה 103 משפחות חב"דיות בירושלים.

ישיבת תורת אמת ירושלים

ערך מורחב – ישיבה גדולה תורת אמת

לאחר שנסגרה ישיבת תורת אמת חברון בשנת תרע"ד,נפתחה הישיבה מחדש בשנת תרפ"ב, על ידי המשפיע הרב שלמה זלמן הבלין בשליחות האדמו"ר הריי"צ.

התוכנית הראשונה היתה אמנם לפתוח את הישיבה שוב בחברון אלא שהדבר לא התאפשר מחמת השינויים שחלו בעיר זו, ועל כן הוחלט בסופו של דבר לקבוע את הישיבה בירושלים.

בשל קשיים כלכליים שפקדו את הישיבה בעקבות המצב הכספי הרעוע לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, אוחדה הישיבה לצורך גיוס כספים עם הישיבה 'תורת חיים' של הגאון רבי יצחק וינוגרד, ונקראה בשם 'תורת אמת הכללית', וכך נקראה עד לשנת תשכ"ד, אז הוחזר לה שמה המקורי.

תחילה התקיימה הישיבה בשכונת בית-ישראל ואחר כך עברה משם אל שכונת גבעת שאול, שם אף נקנו שטחים עבור בנית בנין חדש לישיבה, אלא שבסופו של דבר לא הוצא התכנית לפועל.

הישיבה נשארה בגבעת שאול עד לשנת תרצ"ו שאז עברה לשכונת הבוכרים ובשנים שאחר כך עברה הישיבה לשכונת מאה שערים.

הישוב בחב"די בצפת וטבריה

בתחילה עם העלייה הגדולה לארץ הקודש בשנת תקל"ז התיישבו רוב חסידי חב"ד בצפת וטבריה אולם עם ההוראה של אדמו"ר האמצעי להתיישב בחברון עזבו רוב החסידים ונשארו רק בודדים.

עם הרעידת האדמה הגדולה שהייתה בצפת בשנת תקצ"ז ובעקבות פרעות שהיו בגליל, החל משנת ת"ר עד שנת תר"ל לא היו בכלל חסידים בערים צפת וטבריה.

בשנת תר"ל הגיעה לצפת החסיד ישראל דובער יפה וחותנו אשר יחזקאל הורביץ, עם הזמן התרחב הקהילה החבדי"ת, בשנת תרנ"ג היה בצפת כ38 נפשות מקהילת חב"ד ובטבריה 22 נפשות.

בשנת תרס"ד אף תוכנן להקים ישיבת חב"ד אולם בסוף דבר זה לא ארע.

רבי ישיעה הלוי הורביץ היה רבה של קהילת חב"ד בצפת בין השנים תרס"ט עד לשנת תרפ"ד.

הישוב החבד"י בתל אביב - יפו

בישוב החב"די בתל אביב -יפו החל מהגירתו של הרב חיים שמואל שמרלינג מחברון ליפו, מאז הקהילה התרבה, בשנת תרס"ג כבר היו 15 משפחות חב"דיות ובשנת תרפ"ד היו 65 משפחות.

בשנת תר"ס הביאה הקהילה את הרב שניאור זלמן סלונים שכיהן כרב הקהילה, ובשנת תרס"ג הקימה את בית הכנסת החב"די.

בשנים תרצ"ה - תרצ"ז הגיעו המוני חסידים שעלו מרוסיה לתל אביב, החל מאז היה תל אביב מרכז חב"ד ליוצאי רוסיה לעומת ירושלים שהייתה המרכז לוותיקי הארץ.

ישיבת אחי תמימים

ערך מורחב – אחי תמימים תל אביב

אחי תמימים תל אביב הינה ישיבה חב"דית שהוקמה בשנת תרח"צ מנערים ממשפחות חב"דיות שעלו מברית המועצות לארץ ישראל בין השנים תרצ"ה-תרצ"ו, ומתלמידי חדר בני תמימים.

במהלך חודשי החורף תרח"צ, התקיימו דיונים מרתוניים בהשתתפות ראשי חב"ד בתל אביב ורמת גן, ולבסוף הוחלט לשאול את אדמו"ר הריי"צ האם כדאי להקים ישיבה. אגרת מיוחדת בנידון נשלחה אל אדמו"ר הריי"צ, והוא השיב על כך כי יש להקים ישיבה בתל אביב ובא כוחו ל"חדר" ולישיבה יהיה הרב אליעזר קרסיק שכיהן כרב קהילת חב"ד בתל אביב.

החל משנת תש"ו נפתחה בעיר תל אביב גם מחלקה לתלמידים מבוגרים בשם "תומכי תמימים". מקום הלימודים היה בבנין הישיבה שברחוב הרב קוק, ומקום הלינה היה בדירותיהם הפרטיות הפזורות בעיר.

בקיץ תשי"א עברה ישיבת 'אחי תמימים' שבתל אביב על כל צוותה, תלמידיה ומחנכיה, לישיבה בפרדס בלוד.

קישורים חיצוניים

תולדות חב"ד בארץ הקודש