הבדלים בין גרסאות בדף "דבש"
מ (החלפת טקסט – "בחי'" ב־"בחינת") |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
בחסידות מבואר הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש", כי מטבע הדבש הוא להעמיד הדבר הנטמן בתוכו. שיתקיים הדבר ימים רבים מאד בלי יקולקל כלל, מכמו שהיה בראשית התהוותו חזק במעמדו כו'. ומבלעדיו, יתפרדו תוך זמן מסויים חלקי ה[[ד' יסודות]] שבאותו הדבר וילכו לאבדון ולכליון, כל אחד למקורו (זו היא סיבת ריקבון התבואה), וה[[דומם]] יתעפש, וכדומה לזה בכל חלקי גופי ה[[דומם]] וה[[צומח]] וה[[חי]], והטעם הוא לפי שיש בטבע הדבש לכווץ, היינו להצמית ולהכוויץ כל דבר, כמו שטבע החומץ להכוויץ ולהצמית{{הערה|כמ"ש בפוסקים בי"ד בכמה דוכתי וכמו הורדס דטמנה בדובשא כו'}}, ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להפרד וליכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאד יהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש{{הערה|וכמ"ש בי"ד בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פ' כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטוא"ח סי' רי"ו ובטוי"ד סי' פ"א דיעות בזה}}. | בחסידות מבואר הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש", כי מטבע הדבש הוא להעמיד הדבר הנטמן בתוכו. שיתקיים הדבר ימים רבים מאד בלי יקולקל כלל, מכמו שהיה בראשית התהוותו חזק במעמדו כו'. ומבלעדיו, יתפרדו תוך זמן מסויים חלקי ה[[ד' יסודות]] שבאותו הדבר וילכו לאבדון ולכליון, כל אחד למקורו (זו היא סיבת ריקבון התבואה), וה[[דומם]] יתעפש, וכדומה לזה בכל חלקי גופי ה[[דומם]] וה[[צומח]] וה[[חי]], והטעם הוא לפי שיש בטבע הדבש לכווץ, היינו להצמית ולהכוויץ כל דבר, כמו שטבע החומץ להכוויץ ולהצמית{{הערה|כמ"ש בפוסקים בי"ד בכמה דוכתי וכמו הורדס דטמנה בדובשא כו'}}, ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להפרד וליכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאד יהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש{{הערה|וכמ"ש בי"ד בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פ' כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטוא"ח סי' רי"ו ובטוי"ד סי' פ"א דיעות בזה}}. | ||
| − | וכל זה מסבת הכווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן הגם שהוא מתוק שהרי שורף הלב, והוא מבחינת ה[[גבורות ממותקות]], דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדול (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדול של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד [[דרום]] (שכנגד החסד) שהחמימות הוא | + | וכל זה מסבת הכווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן הגם שהוא מתוק שהרי שורף הלב, והוא מבחינת ה[[גבורות ממותקות]], דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדול (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדול של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד [[דרום]] (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד ה[[צפון]] לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו ע"י הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקא. |
מה שאין כן דבר שהוא מתוק בעצם לא יוכל להמתיק הגבורות כמו מתיקת ה[[סוכר]] וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד ועל כן אין בכחו לקיים כל דבר להיות שאינו מכווץ, לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע ה[[מים]]. ומה גם שיוכל להמתיק היפוכו, והכל מטעם אחד. | מה שאין כן דבר שהוא מתוק בעצם לא יוכל להמתיק הגבורות כמו מתיקת ה[[סוכר]] וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד ועל כן אין בכחו לקיים כל דבר להיות שאינו מכווץ, לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע ה[[מים]]. ומה גם שיוכל להמתיק היפוכו, והכל מטעם אחד. | ||
גרסה מ־07:09, 22 בספטמבר 2016
דבש הוא אחד משבעת המשקים המכשירים פרי לקבל טומאה. ישנם שני סוגי דבש, האחד המוזכר בתורה - דבש תמרים, והשני המוזכר בעיקר בדברי חז"ל - דבש המיוצר על ידי דבורים בכוורת.
בחסידות
בחסידות מבואר הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש", כי מטבע הדבש הוא להעמיד הדבר הנטמן בתוכו. שיתקיים הדבר ימים רבים מאד בלי יקולקל כלל, מכמו שהיה בראשית התהוותו חזק במעמדו כו'. ומבלעדיו, יתפרדו תוך זמן מסויים חלקי הד' יסודות שבאותו הדבר וילכו לאבדון ולכליון, כל אחד למקורו (זו היא סיבת ריקבון התבואה), והדומם יתעפש, וכדומה לזה בכל חלקי גופי הדומם והצומח והחי, והטעם הוא לפי שיש בטבע הדבש לכווץ, היינו להצמית ולהכוויץ כל דבר, כמו שטבע החומץ להכוויץ ולהצמית[1], ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להפרד וליכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאד יהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש[2].
וכל זה מסבת הכווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן הגם שהוא מתוק שהרי שורף הלב, והוא מבחינת הגבורות ממותקות, דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדול (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדול של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד דרום (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד הצפון לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו ע"י הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקא.
מה שאין כן דבר שהוא מתוק בעצם לא יוכל להמתיק הגבורות כמו מתיקת הסוכר וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד ועל כן אין בכחו לקיים כל דבר להיות שאינו מכווץ, לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע המים. ומה גם שיוכל להמתיק היפוכו, והכל מטעם אחד.
והנמשל הוא שנמשך בחינת גבורות שבחסדים עליונים להכוויץ ולהצמית הניצוץ האלוקי שיתקיים בחומרו, ולא יוכלל בשרשו על ידי כלות הנפש. דוגמא לכך אנו רואים, כי כאשר תחפוץ הנפש להתענג על ה' בעריבות ומתיקות עד כלתה ממש בצדיקים הגדולים כידוע, הנה במה תחזור להתקיים בגופם? בהכרח לומר שכל זה רק על ידי שהנפש חפצה יותר בתורה ומצוות בעולם הזה משתהנה מזיו השכינה וכמאמרז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא.
וכמו שכתוב "תחת אשר לא עבדת בשמחה ובטוב לבב מרוב כל", פירוש - השמחה וטוב לבב של הניצוץ אלקי במעשה המצות הוא הרבה יותר משמחת וטוב לבב בזיו השכינה הנק' רוב כל כידוע. אך מפני מה יפה שעה זו של מעשה המצות מרוב כל עד שמפני זה תחזור מן דביקותה הנפלאה ותחזור בגופה בבחינת שוב כידוע? לפי שהתורה נמשלה לדבש, וכמו הדבש מכווץ כנ"ל כן תורה ומצות יקיימו ויכווצו את הניצוץ להיות נשמר ומתקיים בגופו ימים רבים כו'.
דרגה זו גבוהה ביותר והיא בחינת "לאשתאבא בגופא דמלכא" התכללות אמיתית בשם הוי"ה הנקרא גופא דמלכא[3]
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ כמ"ש בפוסקים בי"ד בכמה דוכתי וכמו הורדס דטמנה בדובשא כו'
- ↑ וכמ"ש בי"ד בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פ' כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטוא"ח סי' רי"ו ובטוי"ד סי' פ"א דיעות בזה
- ↑ תורה אור הוספות שמות קז א.
