ראש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איברי גוף האדם
מושגים כלליים
ראשפניםנשימהדםגידיםורידי הדםעורקיםעצביםבשרעצמותעורשערות הראש והזקן
איברי הראש
גולגולתמצחמוחקרום שעל המוחאויר שבין המוח לגלגולתקרום שעל האוירשערות הראש והזקןזקןעינייםעפעפייםאוזנייםאףפהשפתייםלשוןחיךשינייםצואר - (קנה, ושט וורידים)עורףלחייםסנטר
איברי הגוף
בית החזהבית השחיבטןטבוראגןלבריאותכליותכיס המרהכבדקיבהאיברי הפסולתאיברי ההולדהסיומא דגופאיסוד דנוקבא
גפיים
כתפייםידייםרגלייםעקבאצבעותציפורניים
ראו גם
אשר יצרבריאות ורפואהאדם - מין המדבר (תבנית)

הראש הוא האיבר הכללי שבאדם. לא זו בלבד שהוא למעלה מכל האיברים, ומנהיג אותם וממנו נמשכת חיותם, אלא שחיות כולם כלולה בו. בחינת הראש נמצאת בכל שלושת המימדים עולם, שנה ונפש (עש"ן): כפי שהיא בעולמות, כפי שהיא בזמן (שנה), וכפי שהיא בנפש (באדם).

באדם (נפש)[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגוף[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראש כלול ממוח וגולגולת. במוח שלוש אונות (הימנית, השמאלית והאחורית), וכן בגולגולת כמה חלקים (המצח הפנוי משערות, מקום השערות וכו').

חיות כל האיברים נמשכת מהמוח (שהוא המנהיג אותם ומורה ליד לנוע ולרגל ללכת, וכן בכולם), וחיות כולם כלולה בו. לכן כל מה שנעשה עם כל אחד מהאיברים בפרט - נרגש במוח[1].

בנשמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שלושת ה"מוחין" דהנשמה הם חכמה, בינה ודעת, וה"גולגולת" היא בחינת ה"רצון"- עצם הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף.

בעבודה[עריכה | עריכת קוד מקור]

[2]עניין ה"מוח" בעבודה הוא ההתבוננות בגדולת ה' המתגלה בבריאה (באלוקות המחיה את העולמות) בדביקות, בהעמקה ובהתקשרות גדולה.

ועניין ה"גולגולת" (דרגת ה"רצון", שמעל השכל.[3]) הוא ההתבוננות[4]

בעולמות (באלוקות)[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפרט ובכלל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בכל דרגה ועניין בחינת ה"ראש" שלה היא הדרגה הכוללת ומחיה כל מה שתחתיה. מלכות נקראת ראש[5] כי ממנה התהוות כל העולמות, חכמה דאצילות נקראת ראש[6] כי בה לבד שורה אוא"ס ב"ה[7] והיא "ראשית ההשתלשלות", אריך אנפין נקרא ראש[8] כי הוא "ראש ומקור לנאצלים", עתיק נקרא "ראש צורים"[9], א"ק נקרא ראש[10], וכן אור הקו נקרא ראש[11] שהרי כולל הכל.

שלושת הראשים הכלליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שלושת ה"ראשי ראשים" הם אור קדמון אור צח ואור מצוחצח. מקור המושג בפרדס להרמ"ק[12] (בשם רב האי גאון) שי"ג מידות הרחמים הן עשר ספירות וג' ראשי-ראשים.

מוסבר על זה בתורת החסידות[13], שה"ראשים" הם שורש עשר הספירות[14], ו"ראשי ראשים" הוא מקורן ושורשן הראשון (דהיינו, כתר-חכמה-בינה הגנוזות, שהם שורש האבות, ונקראים גם "עשר ספירות הגנוזות").

ובעבודה: כללות כל העבודה היא להמשיכם בגלוי בעולמות בי"ע ע"י עבודת הבירורים[15]

ערך מורחב – צחצחות

בזמן (שנה)[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראש חודש[עריכה | עריכת קוד מקור]

הבחינה הפרטית ביותר של "ראש" היא ראש חודש[16], שנקרא ראש חודש ולא תחילת החודש מכיון שכולל כל ימי החודש[17].

עניינו בעבודה' ראש חודש הוא מולד הלבנה, שאז היא נקודה בלבד – ביטול, ולכן זהו הזמן המוכשר לגלות כח הביטול שישנו בכל אחד מישראל[18].

הדבר נובע מכך שמצד אחד דומה ראש חודש לימות החול (שמותר במלאכה), אך מצד שני לשבת (שאינו בכלל ימי המעשה)[19]

דמיונו לשבת הוא שאז מקבלת כנסת ישראל באופן ישיר מחכמתו[20], ולכן הוא שעת הכושר לישראל להתבוננות באמיתת מציאותו של הקב"ה, ועד שמצד ההתבוננות ירגיש את האלוקות וימנע עצמו כל היום מעשיית מלאכה.

מצד שני דומה הוא לימי המעשה, שהרי האור האלוקי יורד ומתלבש בבריאה (ולא "שובת" ומסתלק למקורו ושורשו- שאז מתגלה העונג העליון, והאדם אסור במלאכה.) [21]

ראש השנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראש השנה נקרא ראש (ולא "תחילה") כי הוא חיות כללי על כל השנה, ואח"כ נתחלק לפרטים שהם י"ב חדשים, והיום הוא הפרט מכלל החדש (ומקבל ממנו חיותו)[22]. עניינו בעבודה הוא קבלת עול כללית (כדרך הראש, בו כלולים האיברים במקורם, ואינם ניכרים בפני עצמם.), "קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי", דהיינו, לא קבלת עול פרטית (על תורה ומצוות) אלא כללית[23].

ארבעה ראשי שנים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ארבעת ראשי השנים[24] שייכים זה לזה[25], וכל אחד מהם מהווה "ראש" לעניינו על כל השנה.

למלכים ולרגלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

עניינו של ראש השנה למלכים ולרגלים בעבודה[26] הוא העמל והיגיעה בתורה, המצמיחים הצלחה שלא בערך ושמחה אמיתית.

"צמיחת" הנשמה באה ע"י שני עניינים: ביטול (רקבון) ושמחה (גידול). דבר זה מתבטא הן ב"רגלים"[27] והן ב"מלכים"[28].

למעשר בהמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעבודה[29], בהמה היא נפש הבהמית, וכשבשעת תפילת י"ח עולה בבחינת ביטול להכלל בנפש האלוקית נקראת מעשר בהמה[30]. ונתינת הכח לנפש הבהמית לביטול זה היא מר"ח אלול, כי אז נפתחים י"ג מדות הרחמים ששורשן ממלכות דא"ק - בהמה רבה. וממנה הכח לנפש הבהמית להתבטל (להיות בבחינת "מעשר" בהמה).

לשנים לשמיטים ליובלות לנטיעה ולירקות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשבת, שמיטה ויובל נפסקת עבודת הבירורים, והמלכות עולה מירידתה לבי"ע חזרה למקורה ושורשה. אלא שבשבת היא עולה מעלה מעלה עד שמתכללת במקורה הראשון באור אין סוף ברוך הוא, ואילו בשמיטה היא עולה למקורה בעולם האצילות אך לא למעלה מזה[31].

לאילן[עריכה | עריכת קוד מקור]

אילן הוא עניין התענוג בלימוד התורה[32], המחדיר תענוג בכל שאר העניינים. מטעם זה הוא היחיד מבין ארבעת ראשי השנים שחל באמצע החודש (כשהלבנה במילואה) ולא בתחילתו (כשהיא בבחינת נקודה, ביטול) – כי ע"י התורה נמשך התענוג בכל השאר העניינים – ועד שאפילו קבלת העול היא בתענוג[33].

הערות שוליים

  1. דרך מצותיך מצות אהבת ישראל בתחילתו, מאמרים תרס"ג ד"ה והיה כי תבוא עמ' שנ"ד ועוד.
  2. לקו"ט במדבר בתחילתו.
  3. להבדיל מרצון שנמשך מהשכל ונולד כתוצאה מהתבוננות, אלא טבעה של עצם הנפש להשתפך אל חיק אביה שבשמים.
  4. ומה שאומרים שהתגלות רצון זה אינה ע"י התבוננות הוא משני טעמים: א. ההתבוננות לא "מולידה" אותו, אלא רק מגלה אותו. ב. ההתבוננות אינה באלוקות שמתגלה (בעולמות) אלא בהפלאת האלוקות. דהיינו ההתבוננות היא בזה שאי אפשר להתבונן.
  5. לדוגמא, מאמרי אדמו"ר הזקן תורה ומועדים עמ' תקכ"ג.
  6. לדוגמא, מאמרים תשל"ח ד"ה ושבתי בשלום הערה 92.
  7. תניא פרק ל"ה בהגהה.
  8. לדוגמא, ליקו"ת נצבים נ"ג ב'.
  9. לדוגמא, ספר המאמרים תשכ"ח ד"ה ומראש צורים אראנו.
  10. ראה בשעה שהקדימו אות קסז, וראה בביאור מכון "דעת – לימוד היהדות באור החסידות", שמבאר זאת על פי המובא במשנת חסידים מסכת כללות העולמות רפ"ב: דא"ק לגבי כל עולמות אבי"ע כמו א"א לגבי אצילות בלבד, וכמ"ש בע"ח ושע"ק.
  11. לדוגמא, המשך תרס"ו ש"פ ניצבים-וילך עמ' שמ"ו.
  12. שער א' רפ"ז, שער שער הצחצחות פ"א.
  13. אוה"ת חיי שרה עמ' 260, מאמרים תרס"ד עמ' ק"ב ועוד
  14. הספירות כפי שהן בדרגת הכתר.
  15. ד"ה ויקח לו יעקב תרע"ח סה"מ תרע"ח ע' עו ואילך.
  16. שבת אינה ראש השבוע, כי עם היות שממנו מתברכים כל ימי השבוע מכל מקום ההמשכה אינה בהשתלשלות. תורת מנחם חלק י עמודים 150, 159.
  17. לקו"ש ט' עמ' 290 הערה 14, ובמקומות רבים.
  18. ספר המאמרים מלוקט, ד"ה בחודש השלישי, מבה"ח סיון תשכ"ט.
  19. לומדים זאת מהפסוק ביחזקאל (מ"ד ב') "שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח". וראה רד"ק על הפסוק, "שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בר"ח כמו הנשים היום".
  20. ולא רק מהמידות כבימי המעשה. ואז גם באדם מאירות בחינות חב"ד שלמעלה מהמדות הטבעיות ומורגשת האמת האלקית שהוא לבדו ואין זולתו
  21. ד"ה והיה מדי חודש בחודשו, לקו"ת ברכה צ"ו ד
  22. לקו"ת ניצבים מ"ו ב' (בדילוגים), ומובא בכמה מקומות.
  23. לקו"ש ב' בהוספות לח"י אלול, אות ט'.
  24. במשנה, תחילת מסכת ראש השנה.
  25. הגהות מיימוניות לרמב'ם הלכות שופר פרק א' אות א'.
  26. לקו"ש לו, שיחה לחמשה עשר בשבט.
  27. המחברים את ה"רגל" (ביטול) עם ה(מועדים) לשמחה.
  28. המחדירים בעם ביטול, וע"י זה מעלים אותם בעליה גדולה ביותר.
  29. ביאורי הזהר להצ"צ פרשת בלק אות ג'.
  30. דהיינו, מכיון שבחינת הביטול שבעל עניין היא המדריגה העשירית שבה, שהיא נקודה בלבד. כפי שמבואר שם באות הקודמת.
  31. ללמוד את המועדים (גופין) פרק ג'.
  32. אילן בכלל רומז לתורה "כי האדם עץ השדה" ופירשו בגמרא (תענית ז' א') דקאי על תלמידי חכמים, ופירות אינם נצרכים אלא לתענוג
  33. ד"ה חמישה עשר בשבט תשל"א.