סיומא דגופא

סיומא דגופא, הוא הכינוי בפתח אליהו לספירת היסוד בדימוי הלקוח מגוף האדם, אשר 'סיום' הגוף הוא באבר הקשור עם ההולדה וההשפעה החוצה, לצמצם לתמצית את עצם החיות ולהשפיע אותה הלאה ביצירת חיים חדשים.

ההסבר לכך הוא היות והאדם נברא בדוגמת הצורה העליונה, כפי שבספירות העליונות התכלית היא הדרגה התחתונה שקשורה עם ההשפעה לעולמות ולספירות שלמטה ממנה, כך גם אצל האדם, ה'סיום' של הגוף הוא באבר הקשור עם היציאה וההשפעה החוצה, בו מתגלה כח האין סוף, אשר נעוץ סופן בתחילתן.

הרחבה

בפתח אליהו מפורטות הספירות עם דימוי של אדם, זאת על יסוד לשון הפסוק "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", שהאדם נברא בדומה לצורה הרוחנית העליונה, ולכן, אף שלקב"ה אין גוף ולא דמות הגוף, מאיברי האדם מהותם ופעולותיהם, ניתן ללמוד ולקבל מושג כל שהוא על הצורה העליונה, כמו שאמר איוב: "מבשרי אחזה אלוקה".

לשון הזוהר היא: "חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, תפארת גופא, נצח והוד תרין שוקין, ויסוד סיומא דגופא אות ברית קדש", כלומר שיד ימין היא המשל והדוגמא לספירת החסד העליונה, יד שמאל לספירת הגבורה, הגוף - לספירת התפארת, הרגליים - לספירות הנצח וההוד, ואבר הברית, המכונה 'סיום הגוף - אות ברית קודש', קשור לספירת היסוד.

כפי שבדוגמא העליונה, ספירת היסוד היא כח המשפיע וכדי שיוכל להשפיע הלאה צריך הוא להתקשר עם כח המקבל שהוא ספירת המלכות שאין לה מצד עצמה כלום וכל מה שהיא יורדת ומשפיעה בעולמות ובספירות שתחתיה היא על ידי שהיא מקבלת מספירת היסוד, כך גם אצל האדם למטה, אבר זה הוא כח ההשפעה שבאדם שמביא תועלת רק אם הוא מתקשר ומתאחד כראוי עם המקבל, וזו המשמעות שהיסוד הוא בחינת 'התקשרות', כלומר ההתקשרות של המשפיע להשפיע במקבל.

כפועל יוצא מכך ש'נעוץ סופן בתחילתן' וכח התענוג הוא פנימיות הכתר ההתחלה העליונה של כל השתלשלות הספירות, וכח היסוד הוא הסוף והסיום שלהם, לכן עיקר התענוג הוא דווקא במקום זההלשון המדויק עיקר התענוג בכלות השפע) .

בזוהר מובא שה'סיומא דגופא' רמוזה באות יו"ד, שמצד אחד הינה אות זעירה, ויחד עם זאת העיקר והיסוד של העולם, ובחסידות מוסבר שזהו הטעם לכך שבכתיבת סת"ם, כתיבת כל האותיות מתחילה עם האות יו"ד (שכותבים יו"ד זעירה ולאחר מכן מושכים ממנה את הדיו לצורת אות), כיון שמספירת היסוד הוא כל ההמשכות, והטעם שספירת היסוד רמוזה דוקא באות יו"ד, כיון שענינה של יו"ד הוא ביטול, וההתקשרות בין המשפיע והמקבל וההשפעה הנמשכת, תלויה הן בביטול של המשפיע שמבטל את כל שאר עניניו ומתמסר להשפעה, והן בביטול של המקבל שמתמסר לקבל את ההשפעה, וההתקשרות של שניהם יחד.

במקום זה מתגלה המעלה שלו גם בגשמיות, שהוא קשור עם המוח, שהרי בשאר האברים גם כשמתבונן בדעתו בתוקף, לא פועל הדבר שינוי גשמי באברים, ואילו דווקא באבר זה, נפעל שינוי גשמי באמצעות הכוחות הפנימיים והנעלים ביותר של האדם.

אף שבאופן כללי עיקר המשל של היסוד להתקשרות הוא בהתקשרות המשפיע כלפי המקבל שלמטה ממנו, מבואר בחסידות שניתן לראות כיצד הוא משפיע גם על מה שלמעלה ממנו, באופן של התקשרות חזקה שאין למעלה ממנה.

ראו גם

• ברית מילה
• יסוד דנוקבא
• אברי ההולדה
• שמירת הברית

לקריאה נוספת

• המאור שבתורה - אגרת התשובה פרק ה'