בית השחי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איברי גוף האדם
מושגים כלליים
ראשפניםנשימהדםגידיםורידי הדםעורקיםעצביםבשרעצמותעורשערות הראש והזקן
איברי הראש
גולגולתמצחמוחקרום שעל המוחאויר שבין המוח לגלגולתקרום שעל האוירשערות הראש והזקןזקןעינייםעפעפייםאוזנייםאףפהשפתייםלשוןחיךשינייםצואר - (קנה, ושט וורידים)עורףלחייםסנטר
איברי הגוף
בית החזהבית השחיבטןטבוראגןלבריאותכליותכיס המרהכבדקיבהאיברי הפסולתאיברי ההולדהסיומא דגופאיסוד דנוקבא
גפיים
כתפייםידייםרגלייםעקבאצבעותציפורניים
ראו גם
אשר יצרבריאות ורפואהאדם - מין המדבר (תבנית)

בית השחי הוא חלק הגוף שמתחת לכתף, בין הזרוע לגב ובית החזה. חלל בית השחי מוגדר על ידי שרירים ועצמות של בית החזה ושל הגף העליון. דרך בית השחי עוברים כלי דם ועצבים בדרכם מבית החזה ומהצוואר אל היד, ובחזרה.

משמעות הלשון היא 'כיפוף', כיון שזהו מקום כיפוף הזרוע, והמקום שנגלה לעין בשעה שמתכופפים.

צירוף הלשון 'בית השחי' לא מופיע בתנ"ך, והוא מופיע לראשונה בדברי חז"ל[1]. ביטויים בעלי משמעות לשונית קרובה הם 'תחת אצילי ידיו'[2], ולדעת חלק מהמפרשים 'חיקו'[3] ו'בית הזרוע'[4].


בספרות ההלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית השחי מופיע בספרות ההלכה במספר הקשרים:

  • סימני בגרות - לדעת חלק מהפוסקים, גדילת שיער בבית השחי הוא הסימן העליון המורה על בגרות[5].
  • גילוח השיער - כיון שמנהג נשות ישראל להעביר את השיער במקום זה[6], אסור הדבר לגברים משום 'לא ילבש', ובמקרים רפואיים ייתכן וניתן לקבל היתר לרב עבור כך[7].
  • שמירת הגוף והנפש - בשונה מזיעת הפנים שאין בה סכנה, זיעת בית השחי מסוכנת לאדם, ויש להישמר מלאכול ולהכניס לפה דברים שבו עמה במגע[8].
  • מקומות המכוסים - לכל הדעות, בית השחי הוא מהמקומות המכוסים שצריך להקפיד לכסות אותם משום צניעות, ובאם אדם נוגע במקום זה, מחוייב ליטול את ידיו.
  • חציצה - כאשר אדם מחוייב הלכתית בטבילה במקווה טהרה, עליו לדאוג שהמים יגיעו לכל חלקי הגוף, ולכן הוא צריך להתכופף מעט ולהרחיק את הזרועות מהגוף כדי שהמים יוכלו להגיע גם לבית השחי, ואף שהטבילה כשרה אם המים לא הגיעו - מחוייבים לדאוג לכך שלא תהיה חציצה במקומות אלו (בשונה ממקומות הבלועים שבהם אין חציצה כלל).


בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

חז"ל מציינים כי האבנט מכפר על הרהור הלב[9], ולכן מקום חגירת האבנט היא בגובה הגוף כנגד הלב, במקום שמגיע תחת אצילי הידיים, בבית השחי[10].

בחסידות מבואר שהלבושים הם בחינת מקיפים, ופעולת האבנט היא לחבר ולהצמיד את הלבושים אל הגוף, שלא יהיה חלל ביניהם ויהיה 'חיבור' שלהם עם הפנימיות, ומקום החיבור הוא דווקא תחת אצילי הידיים ששם הוא מקום החיבור[11].

בתורתו של רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, מבואר כי בחלק התחתן של הצלעות, הוא מקום הרחמנות, אך בחלק העליון באזור בית השחי, הוא בחינת 'צדק', דינא קשיא בלי מקום לויתור ורחמניות, והביטוי הגשמי לתוקף הגבורות והדינים במקום זה, הוא הזיעה המרובה שבמקום זה, על דרך כמו שבגשמיות הזיעה באה מצד תוקף החום (וזו הסיבה שהכהנים הוזהרו 'לא יחגרו ביזע', כיון שהם בחינת החסד והרחמים)[12].

הערות שוליים

  1. סנהדרין ז, ז: "בעל אוב - המדבר משחיו". נזיר נח, ב: "המעביר בית השחי", זבחים יט, א: "בית השחי מהו שיחוץ על בשרו", ועוד.
  2. ירמיהו לח, יב: "וַיֹּ֡אמֶר עֶבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ שִׂ֣ים נָ֠א בְּלוֹאֵ֨י הַסְּחָב֤וֹת וְהַמְּלָחִים֙ תַּ֚חַת אַצִּל֣וֹת יָדֶ֔יךָ מִתַּ֖חַת לַחֲבָלִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יִרְמְיָ֖הוּ כֵּֽן", ובמצודת ציון: "הם בתי השחי" (וראה במפרשים על יחזקאל יג, יח, שגם 'אצילי הידיים' סתם פירושו בתי השחי). אך במקומות אחרים 'אצילי הידיים' הם המרפקים, כמו במסכת סופרים: "ולא יתננו על גבי ארכובותו ויתן אציליו עליו", (וראו ברש"י על זבחים יח, ב שהמרפק משמש גם לציון בית השחי, "למעלה מנגד מרפקן שקורא קוד"א לפי ששם היד שוכב תמיד על הצלעות ומזיע")..
  3. על אף שבדרך כלל המשמעות היא לחלל שנוצר בין הזרועות לבית החזה בשעה שאדם חובק את ידיו, כמו תינוק שנח 'בחיק אמו'.
  4. אם כי פעמים רבות הכוונה בביטוי זה היא לשרוול הבגד.
  5. רמב"ם לעם על הלכות עדות פרק ט' הלכה ח'. אך ראו קובץ הערות וביאורים תתקד עמוד 67.
  6. סנהדרין כא, א: "דרש רבא מאי דכתיב (יחזקאל טז, יד) ויצא לך שם בגוים ביפיך שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הערוה".
  7. הסרת שיער לגברים, הרב ברוך בליזינסקי, ט' אייר תשס"ו. וראו שבתי יונה פרידמן, 'בגדר האיסור דלא ילבש', שערי ישיבה י"א עמוד 231.
  8. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות שמירת הגוף והנפש סעיף ו'.
  9. ערכין טו, ב.
  10. רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו פרק י' הלכה א'.
  11. מאמרי אדמו"ר הזקן תקע"ב, המצנפת של כהן גדול, טו. תורת שמואל תרל"ב חלק א' עמוד עט.
  12. תורת מנחם תפארת לוי יצחק ג (ויקרא), פרשת צו עמוד ס.