התלמידים השלוחים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־03:43, 28 ביולי 2024 מאת ב. א. א. (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חסר תיאור בסיסי, מלא בפרטים שוליים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
התלמידים השלוחים בתמונה משותפת, תש"נ

תלמידים השלוחים, הם בחורי ישיבה לאחר סיום מסלול הלימודים הרגיל, אשר נשלחים לכהן כשלוחים בישיבות ברחבי העולם, בהם עיקר ענינם הוא לימוד התורה.

מטרת השליחות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מטרת השליחות היא להשקיע בעוד פינות ברחבי העולם, ובעוד מקומות, להשקיע את זמנם בלימוד התורה, ובהוספה על הרגיל. הלימוד הוא באותו אופן כמו בכל שאר ישיבות תומכי תמימים ברחבי העולם, והלימוד הוא בש"ס ופוסקים, נגלה דתורה ופנימיות התורה.

בכל רגע פנוי מסדרי הישיבה, מתעסקים הם בהפצת המעינות, פעילות של הפצת תורה וחסידות, ובכך להפוך כל מקום, למרכז בעניני תורה ומצוות, ולמגדל אור בעניני תורה ומצוות.

השליחות על ידי רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

היוזמה הראשונה של ישיבה במתכונת זו, החלה על ידי אדמו"ר הרש"ב כאשר בשנת תרע"א שלח קבוצת בחורים לייסד את ישיבת תורת אמת בחברון

הרבי הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תש"ו שלח אדמו"ר הריי"צ קבוצה של תלמידים לשיקגו, כאשר הרב יוסף ויינברג שימש כמשפיע, והרב אברהם מרדכי הרשברג שימש כראש הישיבה, ועוד חמישה בחורים הצטרפו אליהם כתלמידים בישיבה, ביניהם ר' יהודה לייב גרונר[1].

במשך השנים נהג הרבי לשלוח תלמידים לישיבות שונות, על מנת שיכהנו הם שם כשלוחים בעניני לימוד התורה, ויוסיפו באור התורה. בשנת תשט"ז לאחר אירוע הרצח בבית ספר למלאכה בכפר חב"ד שלח הרבי קבוצה של כעשרה בחורים על מנת לחזק את תושבי כפר חב"ד, ולדבר על לב תושבי ארץ ישראל בעניני תורה ומצוות.

ערך מורחב – שלוחים לארץ הקודש תשט"ז

השליחות לישיבה בלוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תשכ"ב שלח הרבי את הקבוצה הראשונה בה מטרתה העיקרית היה ללמוד בישיבה בלוד.

השליחות לברינואה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחודש אדר ראשון תשכ"ב שלח הרבי קבוצה של שישה תלמידים לישיבת תומכי תמימים בברינואה שבצרפת, ביניהם היה גם ר' שמעון לזרוב. הרבי יצא ללוות את חברי הקבוצה כאשר יצאו לעבר הנמל, וכמעט מידי חודש שלח מכתב לחברי הקבוצה.

מטרת השליחות הייתה ללוות את התלמידים ממרוקו ותוניס שנשלחו לישיבה על ידי שלוחי הרבי בארצות מוצאם, ולסייע להם בצעדים הראשונים בישיבה.

בנוסף הורה הרבי שבכל שבת שנייה ייסעו 2 מתוך חברי הקבוצה לעיירות הסמוכות כדי להשפיע על אנ"ש ויהודי המקום, וכן ביקש לקבל דיווח עקבי ומפורט.

השליחות לאוסטרליה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כינוס התלמידים השלוחים בישיבות ברחבי אוסטרליה בשנת תשע"ב

עם הקמת הישיבה בשנת תשכ"ו, החליט הרבי לשגר שלוחים מיוחדים בשנת תשכ"ז, שם היו שוהים שתי שנים רצופות, הרבי התייחס לשליחות זו בריבוי שיחות ומקומות ברצינות יתירה וביראת כבוד.

בש"פ תצוה תשכ"ז, הקדיש הרבי התוועדות מיוחדת עבור השלוחים, בה ביאר את שליחותם ומעלתם. באור ליום ב', כ"ד אדר ראשון תשכ"ז, נכנסו ליחידות קבוצת השלוחים הראשונה, בה הקדיש עבורם הרבי שיחה ארוכה לפי ערך, בהסברת תפקידם ושליחותם. ביחידות זו נתן להם את עלי ההגהה ממאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה 'להבין כו' גנתא לא עאל בה ההוא גנתא', אשר המאמר שאמר הרבי בהתוועדות לכבודם, נאמר על יסוד מאמר זה. וכן שלושה בקבוקי יין עבור החתונה והשבע ברכות שתתקיים אצל הרב שניאור חיים גוטניק והרב פלדמן, ולהתוועדות פורים שתתקיים בימים שלאחרי זה.

ביום ב' לאחר תפילת מנחה שהתקיימה בשעה שתיים ורבע, נכנסו התלמידים ליחידות, שם ברכם הרבי ונתן לכל אחד מהם ספר תניא. לאחר שיחה זו יצא הרבי יחד עם כל תלמידי הישיבה ורבניה ללוותם בפתח, ושלח לשדה התעופה ללותם את הרב אליהו ייאכיל סימפסון.

בשנת תשס"ט, יצא לאור ספר בשם ונכבשה הארץ המתאר את השלתשלות הענינים עד היום.

השליחות למיאמי[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ישיבה גדולה מיאמי

בשנת תשל"ד נשלחו קבוצת בחורים לייסד את הישיבה הגדולה במיאמי, הם היוו את גוף הישיבה, והיו הישיבה הראשונה שייסד הרבי.

השליחות לכפר חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתשל"ה נשלחו לראשונה קבוצת בחורים לישיבה בכפר חב"ד.

השליחות לניו הייבן[עריכה | עריכת קוד מקור]

נשלחו לייסד את הישיבה.

השליחות ליוהנסבורג[עריכה | עריכת קוד מקור]

נשלחו לייסד את הישיבה.

השליחות לסיאטל[עריכה | עריכת קוד מקור]

נוסדה בשנת תשל"ו על ידי תלמידים השלוחים מישיבות תומכי תמימים מוריסטון ואהלי תורה שנבחרו ע"י הרבי

ערך מורחב – ישיבה גדולה סיאטל וושינגטון

השליחות לקארקאס[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תשל"ז נשלחה קבוצת בחורים לייסד את הישיבה בקאראקס, ווענעזואילא.

ערך מורחב – תומכי תמימים וונצואלה (קארקאס)

השליחות לקריית גת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחודש ניסן תשל"ח פנו הנהלת הישיבה בקריית גת לתלמידי הקבוצה בבקשה להגיע לשליחות בישיבה בקריית גת שנקלעה באותו זמן לקשיים. לאחר התלבטות החליטו חמישה תמימים לשאול את חוות דעתו של הרבי, והמענה היה: "לעשות כעצת הנהלת תות"ל שבאה"ק". הנהלת תומכי תמימים כפר חב"ד הורו לנסוע לתקופת נסיון עד לתשעה באב של אותה שנה. כשהגיע תשעה באב רצו חברי הקבוצה לחזור לישיבה בכפר חב"ד אלא שבמענה לדו"ח שגרתי שכתבו לרבי, ענה: "אל התלמידים הלומדים בתומכי תמימים בקריית גת". מענה זה הסיר מהם כל ספק והסביר להם היכן מקומם.

השליחות לסידני[עריכה | עריכת קוד מקור]

נשלחו לייסד את הישיבה.

השליחות לקסבלנקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחודש אלול בשנת תשמ"ב, שלח הרבי שמונה תמימים מישיבת חב"ד אהלי תורה לשליחות בישיבת חב"ד בקסבלנקה.

ערך מורחב – תומכי תמימים קזבלנקה

השליחות לדנייפרופטרובסק[עריכה | עריכת קוד מקור]

נשלחו לייסד את הישיבה.

ישיבות עם יחס מיוחד[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשך השנים שלח ועודד הרבי שלוחים שנסעו לעוד ישיבות רבות, וזכו ליחס מיוחד. הישיבה בבואנוס איירס, ארגנטינה. מילאנו, איטליה. לונדון, אנגליה. ועוד.

התלמידים השלוחים כיום[עריכה | עריכת קוד מקור]

כיום שולחת הישיבה המרכזית ב770, מוריסטון ואהלי תורה מידי שנה קבוצות של בחורים אל עבר כל הישיבות ברחבי העולם, וכמה ישיבות בארץ ישראל. תלמידים אלו נבחרים בקפידה על ידי הנהלת הישיבה, ונשלחים אל מקום שליחותם לכשנה, ישנם כמה ישיבות שהשליחות בהם היא שנתיים.

בנוסף, רוב הישיבות בארץ הקודש, דואגות באופן עצמאי לתלמידים שלוחים, בעיקר כאלו שסיימו את שנת הקבוצה ולומדים ב-770.

שלוחים לישיבות קטנות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תשס"ד הביאה הישיבה באור יהודה התלמידים השלוחים לישיבה, ובכך היתה הישיבה קטנה הראשונה בארץ שהביאה שלוחים לישיבה קטנה.

עם השנים למדו ממנה שאר הישיבות הקטנות בארץ.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • שלא יהיה הפסק חס ושלום במילוי שליחות הקבוצה, 'חיי רבי' שבועון כפר חב"ד גליון 1923

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. 'המזכיר' חלק א' עמוד 36 ואילך.