שישים ריבוא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־20:22, 26 ביוני 2024 מאת ב. שורה (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך
אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שישים ריבוא
אחדות ועשרות
0 1 2 3 4 5 6 7 8 9
10 11 12 13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26 27 28 30
40 49 50 60 68 70 72 80 84 90
מאות ואלפים
100 101 200 300 400 500 600
700 770 800 900 1000 600,000
סוגי מספרים
אחדות עשרות מאות אלפים מליונים

שישים ריבוא או שש מאות אלף (600.000) הוא מספר המוזכר בתורה הכי הרבה פעמים ומסמל כביטוי ל'ציבור עצום'. באותו הזמן כעם ישראל יצאו ממצרים, מספרם של בני ישראל היה "שש מאוד אלף" (רק גברים מגיל 20).

מספר זה הוא בעל משמעות מיוחדת בהלכה, כמו: רשות הרבים שעוברים בה בכל יום שישים ריבוא אנשים, ברכת 'חכם הרזים' כשנראה שישים ריבוא מישראל בירושלים בביאת המשיח ועוד.

בזוהר מוזכר ש'ישראל' הם ראשי תיבות "יש שישים ריבוא אותיות לתורה", כנגד נשמות בני ישראל.

בתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתורה מוזכר פעמים רבות המספר 'שש מאות אלף' כמספר הגברים בני 20 ומעלה: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף"[1].

כאשר פקדו את מספרם של בני ישראל, המספר היה בערך 'שש מאות אלף': "אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם כָּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים"[2], "אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים"[3].

בהלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

גדר של רשות הרבים בשבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפוסקים חלוקים בגדר של רשות הרבים בנוגע לטלטול בשבת. יש הסוברים שגדר רשות הרבים הוא שעוברים בו בכל יום שישים ריבוא, בדומה למחנה ישראל במדבר סיני, אך יש שסוברים שאין דרישה זו מחייבת.

אדמו"ר הזקן כתב שיש להחמיר בעניין זה, ולא לטלטל גם ברשות הרבים שאין שם שישים ריבוא אנשים עוברים בכל יום.

ברכת 'חכם הרזים'[עריכה | עריכת קוד מקור]

בביאת המשיח, בעת ראיית שישים ריבוא מישראל בירושלים, יש לברך את ברכת 'חכם הרזים'.

בתלמוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

נאמר במסכת ברכות[4]: "ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים... תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה... אין אוכלוסא פחותה מששים ריבוא."

נאמר במסכת גיטין[5] בשם רב אסי: "ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים - חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים... אמר עולא[6]: לדידי חזי לי ההוא אתרא ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק. אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: שקורי משקריתו! אמר ליה "ארץ צבי" כתיב בה; מה צבי זה - אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה - רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה - גמדא."

יש שישים ריבוא אותיות לתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בזוהר כתוב ש'ישראל' הם ראשי תיבות "יש שישים ריבוא אותיות לתורה". בחסידות מוסבר שזה מסמל כנגד שישים ריבוא נשמות בני ישראל[7]. לכן, כמו שכל אות בתורה היא חלק בלתי נפרד מהתורה, כך כל נשמה היא חלק בלתי נפרד מעם ישראל.

שואלים על דברי זוהר, שהרי בסך הכל בתורה יש רק 304,805 אותיות, ולא 600,000. אדמו"ר הזקן עונה על השאלה על פי דברי רש"י במסכת כתובות דף ס"ט ע"ב בדיבור המתחיל "ינחם כתיב" - לספור את אותיות אהו"י ("אותיות הַמֶּשֶׁךְ") שאינם באים בכתב אלא משתמעים מנקודות מסוימות (כגון פתח, כדברי רש"י שם), אבל לא ידוע לנו בדיוק איזה נקודות, כך שלא ניתן לבדוק את החשבון[8], ומוסיף שמספר זה הוא רק המספר הכללי, אך כל אחת מהאותיות וכל אחת מהנשמות מתפרטות לאין קץ ותכלית[9].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ז
  2. ספר במדבר, פרק ב', פסוק ל"ב
  3. ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק נ"א
  4. דף נ"ח, עמ' א'
  5. דף נ"ז, עמוד א'
  6. הסבר: עולא אמר שראה את הר המלך, ואין בו מקום אפילו לשישים ריבוא קנים. הגיע מין ואמר לרבי חנינא: שקרנים אתם. ענה לו רבי חנינא: ארץ ישראל קרויה "ארץ צבי", וכשם שצבי שפשטו את עורו, אין עורו מחזיק את בשרו, כך ארץ ישראל - כאשר היא מיושבת ביהודים, היא מתרווחת, וכאשר אינה מיושבת, היא מתכווצת.
  7. ספר המאמרים תרע"ח, עמ' שי"ב
  8. לקוטי תורה (פרשת בהר), עמ' מ"א, טור ב'
  9. אגרת הקודש סימן ז'.