פאריטש

העיירה פַּארִיטְשׁ (Паричи, Parychy) היא עיירה במחוז גומל שבבלרוס - רוסיה הלבנה. לעיירה עבר יהודי וחסידי, והיא מפורסמת בזכות רב העיירה החסיד המפורסם רבי הלל מפאריטש.

יהודי פאריטש

בעיירה פאריטש התגוררו יהודים ונכרים. בשנים שלפני המהפכה הקומוניסטית התפרנסו רבים מיהודי העיירה על ידי סוחרי יערות עשירים בחטיבת עצים, עשיית חבלים טעינה ופריקה של אוניות משא עשיית רפסודות וכיוצא בזה.

באותם שנים היו בעיירה חמשה בתי מדרש, שלושה בתי כנסיות וכעשרה "חדרים" ותלמודי תורה.

אדמו"ר האמצעי כתב בקיץ תקפ"ג אל אנ"ש בפאריטש: "היות שהגיעני מכתב בבקשתם על ידי הנוכחי מוהר"ז כ"ץ שד"ר, לבוא למחוזם על איזה שבועות בחורף הבא. הגם שקשה עלי הדבר מאד, לפי העת והזמן שאיני בתכלית הבריאה כידוע לכל, אעפ"כ אראה למלאות בקשתם". בחודש טבת תקפ"ד ביקר אדמו"ר האמצעי בבאברויסק הסמוכה לפאריטש, ומסתבר שהוא הוא הביקור האמור, שכתב אודותיו לאנ"ש בפאריטש "לבוא למחוזם על איזה שבועות".

בתקופת נשיאותו של אדמו"ר הצמח צדק הרבי נסע בין ערים ועיירות שונות בהם חזר מאמרי דא"ח כשביניהם נמנית פאריטש בחורף תקצ"א, ובקיץ תקצ"ו.

הרב חיים ישעיה שניאורסון (נין אדמו"ר הצמח צדק), היה רב ומו"צ של עדת החסידים בעיר פאריטש החל משנת תרנ"ד עד שנת תרס"א, אז עבר לכהן ברבנות בעיר ראמען.

בשנת תרל"ח הרב אהרן גלוסקין התמנה לכהן ברבנות בעיירה פאריטש. לאחר פטירתו התמנה בנו הרב מנחם מענדל גלוסקין לרשת את מקומו וכיהן כרב בעיירה עד שנת תרפ"ד.

שואת יהודי פאריטש

בתחילת שנת תש"ב (1941) כבשו הגרמנים את פאריץ'. את כניסתם לעיר ציינו בראש ובראשונה בעשיית שפטים באוכלוסייה היהודית. הם חייבו את יהודי העיירה לענוד טלאי צהוב לבגדיהם ואספו אותם ברובע מגודר בגדרות תיל.

בחודש חשוון תש"ב (אוקטובר 1941) הוציאו להורג מחוץ לעיר בבורות ירי כ-1700 מיהודי העיירה. יהודי העיירה מסרו את נפשם על קידוש ה' בגאווה יהודית.

בכדי להסתיר את עקבות פשעיהם הוציאו הגרמנים בחודש אדר תש"ד (מארס 1944) את גופות היהודים מבורות ההריגה והעלום באש שנראתה היטב בעיר.

לקריאה נוספת

• העיירה פאריץ, ספר זכרון לקהילת בוברויסק ובנותיה, עמ' 803

הערות שוליים

‏