צוואה

צוואתו של הרב אליעזר דן סלונים, מוכתמת בדם בעקבות פרעות תרפ"ט

צוואה היא שטר בו מצווה האדם על ההנהגה הקשורה אליו לאחר פטירתו. עיקרה של הצוואה בשנים קדמוניות היה אודות הנעשה ברכוש הירושה, ובהמשך התרחבה הצוואה להוראות כלליות של האדם, כגון בקשות אודות מקום הקבורה ואופנה, הדרכות רוחניות לצאצאים, ועוד.

צוואה בהלכה

מבחינה הלכתית, יש קושי בצוואת הירושה למי שאינו נמנה על היורשים על פי הלכה, אך אדם יכול להעניק את נכסיו במתנה לאנשים אחרים כשהדבר לא נעשה בלשון ירושה, ובתנאי שנעשה עבור כך קנין המועיל עוד בחייו של המוריש, כיון שאין דין קניין לאחר מיתה.

אף במקום שחוקי הירושה של המדינה אינם כדין ירושה של תורה, כתבו ראשונים שאדם לא יכול לקבל רכוש על פי צוואה אם לא נעשתה כדין תורה, ואין אומרים בזה דינא דמלכותא דינא, ומי שעושה כך - נחשב כגזלן.

הצוואה בה אדם נותן את נכסיו במתנה לאחרים כדי שלא יפלו לפני יורשיו, נקראת בגמרא ובפוסקים בשם "עבורי אחסנתא" [= העברת נחלה], וחז"ל הקפידו על מי שעושה כך: "הכותב את נכסיו לאחרים, והניח את בניו, מה שעשה עשוי, אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו", כשבזה עצמו נחלקו הראשונים האם רק אין ראוי לעשות כך, אך מותר, ויש שצידדו שהדבר אסור ממש, והטעם שאין דעת חכמים נוחה הימנו הוא מכיון שעוקר נחלה של תורה הואיל והקפידה התורה על סדר הנחלות, אמרו חכמים שלא יעביר אדם את נחלתו מיורשיו לאחרים, ויש שכתבו הטעם כדי שלא להטיל קנאה, שעל ידי כך הוא מחרחר ריב בין בניו, ובין מי שנותן להם.

אודות מי שמשייר חלק מהירושה לבניו, או שמקדיש את נכסיו לצדקה ולא מעביר את הנחלה לאחרים - נחלקו הפוסקים האם גם הוא בכלל האיסור או שהדבר מותר.

הסגולה בכתיבת צוואה

הרבה מגדולי ישראל נהגו לכתוב צוואה, והרבה מהם עשו זאת כבר בצעירותם, על פי המופיע בספרים שזוהי סגולה לאריכות ימים.

הרבי עצמו אישר וקיים את המנהג במספר מכתבים, וציין כי כדי שיהיה לצוואה תוקף גם על פי חוקי המדינה, יש לעשות זאת באמצעות עורך דין, אך הסתייג מכתיבתה בגיל מוקדם מאוד, ובטח שלא קודם הנישואין.

הוראות ומנהגים

הרבי קבע כי אין ראוי לחלק בחייו את כל נכסיו, היות וזהו החלק הראוי להוריש וכפי שרואים בפועל – הדבר מביא לתוצאות בלתי רצויות, ויש להשתמש בנכסים לעניני תורה ומצוות, והמנהג המקובל בפועל כדי למנוע מריבות מיותרות ועל מנת לדאוג לכך שגם הבנות יקבלו חלק מהירושה (היות שעל פי דין תורה, הבנות אינן יורשות), הוא להותיר חלק מסויים אותו יטלו הבנים כירושה, ואת השאר להקנות שווה בשווה לילדים כבר בעודו בחיים, וכאשר מחלקים בשווה בין הילדים וכוללים גם את הבנות שיחלקו שווה בשווה, הציע הרבי שהיות ועל פי תורה הבנות אינן יורשות, שיהיה חלקן פחות מחלק הבנים לכל הפחות בדולר אחד.

כדאי להפריש חלק מהעזבון לעניני צדקה, והאמור לעיל אודות חלוקת נכסיו כבר בחייו, אינו נוגע להפרשת חלק מנכסיו לצדקה, ואין ענין לדחות זאת לאחר הפטירה, אלא אדרבה – עדיף להקדים ולהפריש לצדקה כבר מחיים כך שהדבר יזקף לזכות לאריכות ימים ושנים, וכך גם לא יהיו ערעורים מצד היורשים על הצוואה לצדקה. הרבי מציע שחומש מהעזבון יופרש לצדקה, ועדיף שהצדקה תהיה לטובת לימוד תורה של ילדים קטנים, ישיבה, חבורת לומדים, תפארת בחורים, ושיעורי לימוד קבועים, ועדיפה החזקת אברך לומד תורה על פני קניית ספר תורה או בניית בית כנסת.

במידה ובכל זאת אדם רוצה להעביר את כל הכספים של הירושה לטובת הקמת מוסד על שמו, צריך להיזהר בכתיבת הצוואה שיהיה ברור שהכספים לא ישמשו עבור תשלומי חובות של המוסד וכיוצא בזה.

צוואות מפורסמות

הצוואה הידועה ביותר היא 'צוואת רבי יהודה החסיד' הכוללת אזהרות וסייגים רבים ומנהגים שונים, שחלקם אף נכללו בשולחן ערוך, דוגמת הזהירות שאותו אדם לא ישמש סנדק פעמיים באותה משפחה.

צוואה מפורסמת נוספת, אף שאינה ידועה שנכתבה כצוואה, הוא הספר 'שני לוחות הברית' של השל"ה הקדוש. את הצוואה השלים כשנתיים לאחר בואו לארץ ישראל כצוואה לבני משפחתו, ובה הוא מצווה להנזר מתענוגות העולם. על אף שהדבר לא נכלל בצוואתו, צאצאי השל"ה נוהגים שלא לאכול בשר הודו על פי איסורו שנבע מהטעם שהיה ספק אצלו לגבי סימני הכשרות של העוף.

צוואות רבותינו נשיאינו

מכתב שכתב הצמח צדק לבנו, אדמו"ר המהר"ש בו כותב את רצונו שינהיג את עדת החסידים

הזכרון שכתב הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין על הפסק דין שבו פסק לטובת אדמו"ר המהר"ש שהוא זה שימשיך את הצמח צדק בליובאוויטש

ערך מורחב – צוואת הרבי

אודות הבעל שם טוב מקובל במסורת חב"ד שלא ציווה כלל קודם פטירתו. שלא כמשתמע משם הספר, הספר צוואת הריב"ש לא נכתב על ידי הבעל שם טוב עצמו וכדברי אדמו"ר הזקן בספר התניא אגרת הקודש סימן כ"ה: "שבאמת אינה צוואתו [כלל], ולא ציוה כלל לפני פטירתו, רק הם לקוטי אמרותיו הטהורות שלקטו לקוט בתר לקוטי ולא ידעו לכוין הלשון על מתכונתו, אך המכוון הוא אמת לאמיתו". עם זאת, בגניזה החרסונית מופיעה צוואה מהבעל שם טוב. צוואה נוספת הקשורה אליו והתבארה אף על ידי רבותינו נשיאינו, היא הצוואה שקיבל מאביו רבי אליעזר קודם פטירתו: "בני! אל תירא מאף אחד ומשום דבר שבעולם רק מהקב"ה. אהוב כל יהודי בכל פנימיות לבבך ובלהט נשמתך, בלי הבדל, מי שיהיה ומה שיהיה".

המגיד ממעזריטש כתב צוואה קצרה.

ככל הידוע, אדמו"ר הזקן לא הותיר אחריו צוואה, וכן מאדמו"ר האמצעי.

הצמח צדק בתחילה כתב צוואה יחודית אודות המשך ההנהגה של צאצאיו אחריו, שכל בניו יאמרו חסידות וינהיגו את האדמורו"ת יחדיו, כאשר בתוך שאר האחים יהיה למהרי"ל ולרבי מהר"ש מעמד מיוחד, שינהיגו ביחד את הבית הכנסת בליובאוויטש, אך לאחר שנכדו רבי שלמה זלמן שניארסון בן המהרי"ל, עשה תעמולה לגבי אביו המהרי"ל, הרחיק הצמח צדק את המהרי"ל מההנהגה ובמקביל קירב את אדמו"ר המהר"ש.

אדמו"ר הריי"צ מספר שזמן קצר לפני פטירת הצמח צדק בשנת תרכ"ו הוא השאיר כמה פתקים המיועדים לחסידים באחד מהם כתב על אדמו"ר המהר"ש: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי".

כמו כן, הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין כתב נוסח זכרון דברים: "הלא בעזה"י אני הייתי ממייסדי ליבאוויץ, אחר הסתלקות אדמו"ר ז"ל נבג"מ, כי מסרתי נפשי בהיותי אז בפאלצק וסבלתי ייסורים גדולים בעד השתדלותי מאנ"ש שיסעו לליבאוויץ. ומכמה עיירות שלחו לי שלוחים מיוחדים להורותם הדרך למי יתקשרו, ונכנסתי בעובי הקורה ובקשרי המלחמה, ועי"ז עקרתי דירתי משם בהכרח והוכרחתי לנסוע לפולין".

מאדמו"ר המהר"ש לא ידועה צוואה.

אדמו"ר הרש"ב כתב צוואה ארוכה ומפורטת, שנגעה לספריו, רכושו ונכסיו. את הצוואה מצאו במגירת שולחנו מייד לאחר פטירתו.

הרבי עצמו כתב לאחר הסתלקות רעייתו הרבנית חיה מושקא בשנת תשמ"ח בשני מועדים שונים 2 צוואות, בעלי תוכן שונה, האחת עסקה בניהול מוסדות חב"ד והשניה עסקה ברכושו הפרטי. סביב קיום הצוואה התעורר פולמוס נרחב כאשר חלק מהמעורבים בנידון סירבו לציית ולהתייצב לפני הרבנים שנקבעו לעסוק ולהכריע בנושא.

צוואות הרבניות

הרבנית נחמה דינה הותירה אחריה צוואה, ולאחר פטירתה בי' טבת תשל"א, קראו את צוואתה בלילה שבין הפטירה ללוויה במעמד בני המשפחה, כשהרבי עצמו היה נוכח אף הוא בשעת ההקראה.

צוואות החסידים

קטע מצוואת הרב שימחוביץ

אצל גדולי החסידים היתה נפוצה ההנהגה להורות בצוואה שלא יכתבו על מצבותיהם תוארי כבוד, ולציין שם רק את שמם ואת התקשרותם לרבותינו נשיאינו, וכן הוראות שונות הקשורות לסדרי הקבורה וכיוצא בזה.

אחת הצוואות הידועות היא צוואתו של הרב מרדכי שוסטרמן שביקש כי כל צאצאיו ישתדלו לקרוא בתורה בכל עת שמתאפשר להם.

ראו גם

• דייתיקי
• ירושה

לקריאה נוספת

• מנחם ברונפמן, צוואה כהלכתה, שבועון כפר חב"ד גליון 1938 עמוד 45