יוסף דוב סולובייציק (הבית הלוי)
| חב"ד וגדולי ישראל |
|---|
| חב"ד ובנותיה |
| חסידות חב"ד ליובאוויטש חסידות סטרשלה ● התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו) • חב"ד קאפוסט • חב"ד ליאדי • חב"ד ניעז'ין ● חסידות אוורוטש |
| חצרות רוסיה ליטא ואוקראינה |
| ברסלב • טולנא • סלונים • סקווירא • פינסק קרלין • צ'רנוביל • קרלין • צ'רקס • רחמסטריבקא • רוז'ין • צ'ורטקוב • סקוליא |
| חצרות גליציה |
| באבוב • צאנז • מחנובקה • פשברסק • בעלז • נדבורנא • ביטשינא • קרטשניף • זוטשקא |
| חצרות פולין ווואהלין |
| אמשינוב • גור • זוויהל • לעלוב • סטרופקוב • ראדזין • ביאלא • פשיסחא • אוז'רוב |
| חצרות הונגריה ורומניה |
| פאפא • ויז'ניץ • סאטמאר • ערלוי |
| חצרות ארץ ישראל ומרוקו |
| שומרי אמונים • אשלג • אבוחצירא |
רבי יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל, ראש ישיבה בוולוז'ין ואב"ד סלוצק ובריסק. בעל שו"ת בית הלוי, נולד בשנת תק"פ. נפטר ד' אייר תרנ"ב.
ביוגרפיה
רבי יוסף דב סולובייצ'יק נולד בניסוויזש בשנת תק"ף. אביו, רבי יצחק זאב, שהיה תלמיד חכם ועסקן ציבורי, היה בנה של רלקה, בתו של רבי חיים מוולוז'ין, מתלמידי הגר"א ומייסד ישיבת וולוז'ין. אמו הייתה רבקה בת רבי משה כהנא שפירא.
בילדותו למד רבי יוסף דב בתלמוד תורה המקומי של ניסוויזש. בהיותו בן 10 נסע לוולוז'ין, שם למד אצל מלמד פרטי, עד הגיעו לגיל 13. עם הכנסו למצוות נתקבל כתלמיד בישיבת וולוז'ין, שם למד עד חתונתו.
אשתו הראשונה הייתה מבוברויסק, אך עקב נסיבות מסוימות, הוא נאלץ להתגרש ממנה לאחר כשנה, כשכבר הייתה להם בת אחת. לאחר תקופה נישא בשנית למרת צירל, בתו של ר' יצחק עפרון מוולוז'ין, ונכדתו של הנצי"ב מוולוז'ין, שהיה גם בן דודו - רבי איצ'לה' מוולוז'ין זצ"ל.
בשנת תרי"ג הוכתר למשנה לראש ישיבת וולוזי'ן - הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנודע בכינויו "הנצי"ב".
בשנת תרכ"ג פרסם את ספרו הראשון - שאלות ותשובות "בית הלוי".
בתחילת שנת תרכ"ה, לאחר שעזב את משרתו בישיבת וולוז'ין, נתמנה לרבה של העיר סלוצק שבליטא, תחת רבה הקודם שנפטר - הגאון רבי יוסף פיימר. בסלוצק התקבצו סביבו חבורה של בחורים, שחפצו ללמוד תורה מפיו. בהיותו בסלוצק נפטרה אשתו צירל, שהייתה אמם של רוב ילדיו, בהם מי שנודע לימים כגאון רבי חיים מבריסק.
בפסח שנת תרל"ה, החליט להסתלק מרבנות סלוצק, עקב מסע רדיפות שהתנהל נגדו על ידי חלק מעשירי העיר, שהנהגתו התקיפה בעניינים ציבוריים לא נשאה חן בעיניהם. הוא עקר לוורשה שבפולין, והתגורר שם כארבע שנים.
בשנת תרל"ט, הוכתר לרבה של העיר בריסק, תחת רבה הקודם - הגאון רבי יהושע לייב דיסקין, שעלה לארץ ישראל. בבריסק הוא שימש ברבנות עד יום מותו.
בשנת תרמ"ח חלה רבי יוסף דב בכיב קיבה וסבל כאבים עזים במשך כמה שנים. בשנת תרנ"א הורע מצבו והא נאלץ לעבור ניתוח. אנקדוטה מסופרת בקשר לכך: רבי יוסף דב ביקש שלא ירדימו אותו לצורך הניתוח. הרופאים סירבו בתחילה לקבל את הרעיון, אך כאשר הבטיח להם שלא יזוז במשך הניתוח, הסכימו לקשרו למיטה ולנתחו ללא פעולת אלחוש. במשך כל הניתוח הוא לא השמיע הגה ולא ניסה להזיז אף אבר מאבריו!
סגירת ישיבת וולוז'ין על ידי ממשלת רוסיה השפיעה עליו לרעה, וביום ד' באייר תרנ"ב נפטר. ההלויה התקיימה בו ביום, ובמהלכה הוכתר בנו רבי חיים לרבה של בריסק.
אדמו"רי חב"ד אודותיו
בנו היה רבי חיים סולובייצי'ק, הידוע בשם "רב חיים", שהיה מיודד ביותר עם אדמו"ר הרש"ב ועם אדמו"ר הריי"צ.
רבי חיים סיפר לפני אדמו"ר הריי"צ, כי רבי יוסף דוב היה אומר שני שיעורים עמוקים בשבוע לפני למדנים גדולים, בשם בערל הארב, וזלמן די קלאץ (כן כינו את שמם, כי היו מתמידים גדולים, עד שבערל למד כ"כ עד שנעשה אצלו אַ האָרב וקלמן למד כ"כ שישב על הקלאָץ ועשה חור בהקלאָץ פון פיל זיצן) והיו גאונים גדולים, ולפניהם הי' אומר הפלפול.
פ"א שאלו את הבית הלוי למה הינך אומר פלפולים כאלו עמוקים בהלכות טומאה וטהרה, וגם אינם נוגעים למעשה?
השיב רבי יוסף דוב: כאשר הנני אומר פלפולים עמוקים כאלו בהלכות טומאה וטהרה, הרי אחר בדרגה נמוכה ממני לומד גמרא, ובדרגה נמוכה יותר לומדים משנה, ובדרגה נמוכה יותר לומד חומש כו' וכן הלאה. אבל אם אני לא אומר פלפולים עמוקים כאלו ואסתפק בלימוד גמרא גרידא, הרי שהאחר בגרה בנמוכה יותר ממני יסתפק בלימוד משנה, והאחר בגרה נמוכה יותר יסתפק בלימוד חומש וכן הלאה. עד שיהיו כאלו שאפילו ביום הכיפורים לא יצומו.
כאשר אמר זאת אדמו"ר הריי"צ לפני אביו אדמו"ר הרש"ב, הגיב הרש"ב: אכן, זה הוא סדר השתלשלות המדריגות מלמטה למעלה.
מקורות
- ספר השיחות תרפ"ד עמ' 57
- התמונה: ויקיפדיה
